ראשית חכמה, שער האהבה ז׳Reshit Chokhmah, Gate of Love 7
א׳פרק זה יהיה בביאור אהבת הקדוש ברוך הוא לישראל, אמר בתנא דבי אליהו (רבה פכ"ה) ז"ל אנכי ה' אלהיך (שמות כ, ב), ברוך המקום שבחר בהם בישראל מכל האומות מכל באי עולם ומכל מעשה ידיו, וקנה אותם קנין גמור בנים ועבדים, וקרא אותם בשמו, הרבה פעמים שהוא מדבר עמהם, וכשהוא מדבר עמהם מדבר עמהם באהבה שאהב אותם בשמחה ששמח בם, לפיכך חייב אדם לומר אימתי יגיעו מעשי כמעשה אברהם יצחק ויעקב, שלא קנו עולם הזה ועולם הבא וימות המשיח אלא בשביל מעשים טובים ותלמוד תורה, לפיכך אדם חייב לומר בשבילי נברא העולם, במה קונה אדם לאביו שבשמים במעשים ובתלמוד תורה, והקדוש ברוך הוא מקנהו עולם הזה וימות המשיח והעולם הבא, קונה אדם לאביו שבשמים מתוך אהבה ומתוך אחוה ומתוך רעות ומתוך האמת ומתוך השלום ומתוך רבוי ישיבה ומתוך מיעוט סחורה ומתוך פלפול תורה ומתוך שמוש חכמים ומתוך פלפול הגמרא ומתוך שפל ברך ומתוך ענוה ומתוך לאו לאו ומתוך הן הן.
1
ב׳אנכי ה' אלהיך ברוך המקום וכו', אמר להם הקדוש ברוך הוא, בני אני הוא שהנחתי תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם ובאתי ונדבקתי בכם, אני הוא שהנחתי אומות עובדי עבודת אלילים שבארץ ובאתי ונדבקתי בכם, אני הוא שהנחתי כל העולם עובדי עבודת אלילים ובחרתי אתכם וקראתי אתכם בני ועבדי, אני הוא שנאמר בי (ישעיה מג, י) לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה, וקראתי אתכם אחי, אני הוא שנאמר בי (שם מה, כא) צדיק ומושיע אין זולתי, והשויתי את שמכם לשמי הגדול, ושמי הגדול לשמכם. אני הוא עד שלא נברא העולם ואני הוא משנברא העולם, אני הוא בעולם הזה ואני הוא בעולם הבא, אני אמית ואני אחיה מחצתי ואני ארפא (דברים לב, לט), עד כאן לשונו.
2
ג׳וכיוצא בזה אמר במכילתא פרשת משפטים (נזיקין ב) בפסוק (שמות לד, כג) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' אלהי ישראל, אמרו ז"ל והלא כבר נאמר (דברים טז, טז) את פני ה' אלהיך, ומה תלמוד לומר האדון אלהי ישראל, אלא על ישראל ייחד שמו ביותר. כיוצא בו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ו, ד), והלא כבר נאמר ה' אלהינו, ומה תלמוד לומר ה' אחד, אלא עלינו ייחד שמו ביותר, כיוצא בו (ירמיה לב, לו) לכן כה אמר ה' אלהי ישראל, והלא כבר נאמר אלהי כל בשר, ומה תלמוד לומר אלהי ישראל, אלא על ישראל ייחד שמו ביותר. כיוצא בו (תהלים נ, ז) שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי לא על זבחיך אוכיחך ועולותיך לנגדי תמיד, אלהים אני לכל באי עולם אף על פי שלא ייחדתי שמי אלא על ישראל, עד כאן לשונו.
3
ד׳ומלבד שייחד שמו על ישראל ליקרא אלהי ישראל, עוד מאהבתו אותם השרה שכינתו בתוכם. וכן פירש רבי תנחומא (תרומה ט) על פסוק (מלאכי א, ב) אהבתי אתכם אמר ה', רבותינו דרשו, דורו של מלאכי הוא היה מדבר עמהם והם היו משיבין אותו, הוא אומר להם (שם ג, ח) היקבע אדם אלהים, השיבו אותו במה קבענוך, אמר רבי לוי לשון ערבי הוא בא להסיח עם חברו אמר לו הרי אתה גוזלני אומר לו הרי אתה קובעני, ואמרתם במה קבענוך, המעשרות והתרומה שאין מוציאין כראוי. חזר ואמר להם הלא אח עשו ליעקב ואמרתם במה אהבתנו, בנוהג שבעולם מי שיש לו ב' בנים א' בכור וא' קטן מי נוטל הרבה הבכור, עשו יצא תחלה שנאמר (בראשית כה, כה) ויצא הראשון אדמוני, והיה ראוי ליטול ב' חלקים, ולא עשיתי כך אלא יעקב נטל ב' חלקים העולם הזה והעולם הבא ועשו לא נטל אלא העולם הזה. ראו מה אהבתי אתכם, מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה, וכן מרקיע לב', ומב' לג', ומג' לד', ומד' לה', ומה' לו', ומו' לז', ואין צריך לשער מטלפי החיות, והכסא למעלה מכלם, וראו כמה חבבתי אתכם שהנחתי כולם ואמרתי לכם עשו לי יריעות עזים, שנאמר (שמות כה, ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, עד כאן לשונו.
4
ה׳עוד במדרש תנחומא (קדושים ה) שמאהבת הקדוש ברוך הוא בישראל קראם בשמו, זה לשונו כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל (ירמיה יג, יא), אמר הקדוש ברוך הוא, איני כבשר ודם, בשר ודם אין לו רשות להדיוט להקרא בשמו של מלך, אבל ישראל נקראו בשמו של הקדוש ברוך הוא, כל שם חביב שנקרא להקדוש ברוך הוא בו בשם קרא את ישראל. נקרא אלהים וקרא לישראל אלהים, (תהלים פב, ו) אני אמרתי אלהים אתם. נקרא חכם שנאמר (איוב ט, ד) חכם לבב ואמיץ כח, וקרא לישראל חכם שנאמר (דברים ד, ו) רק עם חכם ונבון. נקרא דוד שנאמר (שה"ש ה, י) דודי צח ואדום, וקרא לישראל דודים שנאמר (שה"ש ה, א) אכלו רעים שתו ושכרו דודים. נקרא בחור שנאמר (שה"ש ה, טו) מראהו כלבנון בחור כארזים, וקרא לישראל בחורים שנאמר (דברים יד, ב) ובך בחר ה' אלהיך. נקרא חסיד שנאמר (ירמיה ג, יב) כי חסיד אני נאם ה', וקרא לישראל חסיד שנאמר (תהלים נ, ה) אספו לי חסידי. נקרא קדוש ונקראים ישראל קדושים, שנאמר (ויקרא יט, ב) קדושים תהיו כי קדוש אני. ואף לעתיד לבא כל אחד ואחד יאמר לו קדוש, שנאמר (ישעיה ד, ג) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, עד כאן לשונו.
5
ו׳וכיוצא בזה אמרו בזוהר (פ' משפטים דף קכא ע"א) זכאין אינון ישראל, דקודשא בריך הוא בעי ליקרא לון יתיר על כל שאר בני עלמא, בקדמיתא אמר לון (שמות יט, ו) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, לא אעדי רחימותא סגיאה מנהון עד דקרא לון וגוי קדוש, דאיהו יתיר, לא אעדי רחימותא מנהון עד דקרא לו (דברים ז, ו) כי עם קדוש אתה, לא אעדי רחימותא מנהון עד דקרא לון (שמות כב, ל) ואנשי קודש תהיון לי, דאיהו יתיר מכלא, עד כאן לשונו.
6
ז׳עוד פירש רשב"י ע"ה (פ' שמות דף כ ע"א) אמר שם, שכל מה שברא הקדוש ברוך הוא למעלה בעליונים ברא בתחתונים כדי שיהיו העולמות יחוד אחד. ואמר אח"כ, ברא בעליונים המלאכים, ברא בעולם הזה בני אדם, ברא בים לויתן כד"א (שמות לו, יח) לחבר את האהל להיות אחד. כתיב באדם (בראשית ט, ו) כי בצלם אלהים עשה את האדם, וכתיב (תהלים ח, ו) ותחסרהו מעט מאלהים, אי בני נשא יקירין בעובדוי כל האי, ואינון מתחברין מטיפה דבירא, כמה אתיין לשאבא מניה. ובחר בעליונים ובחר בישראל, לעליונים לא קרא בנים ולתחתונים קרא בנים, הדא הוא דכתיב (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלהיכם. הוא קרא להם בנים והם קראו לו אב, דכתיב (ישעיה סג, טז) כי אתה אבינו, וכתיב (שה"ש ב, טז) דודי לי ואני לו, הוא בחר בי ואני בחרתי בו, עד כאן לשונו.
7
ח׳ועל בחינה זו אמר במשנה (אבות פ"ב) חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, שנאמר (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלהיכם.
8
ט׳עוד במדרש ילמדנו על פסוק בנים אתם לה' אלהיכם (דברים יד, א), שה' שמות של חבה נקראו המלאכים, ובכולן קרא הקדוש ברוך הוא לישראל, וחבבן יותר ממלאכי השרת, נעתק בילקוט (פ' ראה סי' תתצא דף רעח) בפסוק בנים אתם וגו'.
9
י׳ועוד שם לקמיה, אמר רשב"י ראה בכמה לשונות חבבן הקדוש ברוך הוא לישראל, קרא אותם בנים וחזר וקרא אותם עם קדוש בפרשה זו, וג' פעמים יחד שמו עליהם בפרשה זו בנים אתם לה' אלהיכם, כי עם קדוש אתה לה' אלהיך, ובך בחר ה' אלהיך (יד, א-ב). אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, בעולם הזה בחרתי בכם ויחדתי שמי עליכם, לעתיד לבא אני בכבודי מתהלך ביניכם, והתהלכתי בתוככם, עד כאן לשונו.
10
י״אעוד בענין אהבת הקדוש ברוך הוא אמר בתנא דבי אליהו (רבה פכ"ח), והוא סוף המאמר שהעתקנו בפרק א משער זה, זה לשונו זה שאמר הכתוב (שה"ש ח, ז) מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, בית ישראל אני כפרתן בכל מקומות מושבותיהם, שאין מלין ולא קורין ולא שונין אלא באהבת אביהם שבשמים, לפי שאומר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, בני נשבע אני בכסא הכבוד שלי שאפילו יעמדו אומות העולם עובדי עבודת אלילים ויתנו כספים וכו'.
11
י״בעוד מענין אהבת הקדוש ברוך הוא לישראל, אמרו ז"ל בפסיקתא רבתי (סי' מ) זה לשונם הזכירני נשפטה יחד (ישעיה מג, כו) זה שאמר הכתוב (שם מב, כא) ה' חפץ למען צדקו, וכן הוא אומר (שם סג, א) אני מדבר בצדקה, אמר הקדוש ברוך הוא אני חפץ שתזכו בדין, בוא וראה, שנים נכנסים לדין, זה משתק את בעל דינו ואומר אני ראשון, וחבירו אינו מניחו אלא אומר אני ראשון, והקדוש ברוך הוא בזמן שאמר לישראל בואו נשפטה יחד, כדכתיב הזכירני נשפטה יחד, אמר מי ידבר תחלה, אמר להם הקדוש ברוך הוא אמרו אתם תחלה, ספר אתה למען תצדק (שם מג, כו), למה, אם נצחתי אתכם בדין אני הוא שמפסיד, אבל אם נצחתם אותי אני משתכר, נצחתי לדור המבול הפסדתי את כל אותן האוכלוסין (בראשית ז, כג) וימח את כל היקום, נצחני משה (תהלים קו, כג) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו, נשתכרתי, הדא הוא דכתיב (תהלים ד, א) למנצח מזמור, זמרו למי שמנצחים אותו ושמח, עד כאן לשונו.
12
י״גובזוהר (פ' בלק דף רג ע"ב) דברו בענין אהבת הקדוש ברוך הוא ענין מתיחס למאמר הקודם, זה לשונם פתח ואמר (מיכה ו, ה) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב, עמי, כמה קודשא בריך הוא רחמן על בנוי, דאיהו אף על גב דחבו לגביה כל מילוי כאבא לגבי בריה, חטי בריה לגבי אבוי אלקי ליה, כ"כ דמלקי ליה לא תב מארחיה, נזיף ביה במלין ולא קביל, אמר אבוי לא בעינא למעבד לברי כמה דעבדנא עד יומא, אלו אלקייה יהא חש ברישיה הא כאיבא דיליה גבאי, אהא נזיף ביה הא דיוקניה משתניא, מה אעביד, אלא איזיל ואתחנן לגביה ואימא ליה מלין רכיכין בגין דלא איתעצב. כך בכל זינין אזיל קודשא בריך הוא בישראל, שארי עמהון לאלקאה ולא קבילו, אמר קודשא בריך הוא חמינא בברי דבגין מלקיותא דלקינא לון חששו ברישיהון, ווי דהא מגו כאיבא דילהון חשישנא אנא דכתיב (ישעיה סג, ט) בכל צרתם לו צר, נזיפנא בהו אשתנא דיוקנא דלהון דכתיב (איכה ד, ח) חשך משחור תארם לא נכרו בחוצות, ווי כד אסתכלית בהו ולא אשתמודעו, השתא אהא מתחננא לגבייהו גו תחנונים, עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך, ברי יחידאה דילי חביבא דנפשאי, מה עשיתי לך, שליטת לך על כל בני היכלי, שליטת לך על כל מלכין דעלמין, ואי עבדית לך עובדין אחרנין ענה בי, אנת הוי סהיד בי. עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור, זכור נא, הוי דכיר במטו מינך מה יעץ, עד כאן לשונו.
13
י״דוכיוצא בזה אמר במדרש תנחומא בפסוק (במדבר כג, ח) מה אקב לא קבה אל, זה לשונו בשעה שהיו ראויים להתקלל לא נתקללו, אלא בשעה שנכנס יעקב לקבל את הברכות, דכתיב (בראשית כז, טז) ואת עורות גדיי העזים וכו', אמר לו אביו מי אתה, אמר לו אנכי עשו בכורך, המוציא מפיו שקר אינו ראוי להתקלל, ולא עוד אלא שנתברך שנאמר גם ברוך יהיה, והיאך אני מקללו, היינו לא קבה אל.
14
ט״ודבר אחר, בנוהג שבעולם לגיון שמרד במלך יש לו חיים, ואלו כפרו ומרדו בו ואמרו אלה אלהיך ישראל לא ראויין לכלייה, אפילו אותה שעה לא זז מחיבתן אלא ליוה עליהם ענני כבוד והמן והבאר, וכן הוא אומר (נחמיה ט, יח) אף כי עשו להם עגל מסכה וגו' ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם וגו' ומנך לא מנעת מפיהם, והיאך אני יכול לקללם.
15
ט״זבשעה שמצוה אותם על הברכות ועל הקללות, על הברכות הוא מזכירן שנאמר (דברים כז, יב) אלה יעמדו לברך את העם, ובקללות לא היה תובען, שנאמר (שם כז, יג) ואלה יעמדו על הקללה. ועוד כשהן חוטאין ואומר להביא עליהם קללה, אינו כתיב שהוא מביאן, אלא בברכות הוא עצמו מברכן, שכן הוא אומר (שם כח, א) והיה אם שמוע תשמע ונתנך ה' אלהיך עליון, יצו ה' אתך את הברכה, ובקללות כתיב (שם כח, טו) והיה אם לא תשמע ובאו עליך, מעצמך, הוי מה אקב לא קבה אל, עד כאן לשונו.
16
י״זוכיון שאנו רואין שהקדוש ברוך הוא חפץ בברכתן של ישראל ובשבחן, צריך אדם ללמד סניגוריא עליהם לעולם ולא קטיגוריא. וכן אמר בילמדנו בענין גדעון, כאשר נאמר לו (שופטים ו, יד) לך בכחך זה, אמר רבי יהודה בר שלום ליל פסח היה אותה הלילה שאמר לו (שם ו, יג) ואיה כל נפלאותיו, היכן הן הפלאים שעשה האלהים לאבותינו בלילה הזה והכה בכוריהם של מצרים והוציא משם ישראל שמחים, וכיון שלמד סניגוריא על ישראל אמר הקדוש ברוך הוא דין הוא שאגלה לו בכבודי עליו, שנאמר ויפן אליו ה' ויאמר לך בכחך זה, אמר להם הקדוש ברוך הוא יש בך כח ללמד סניגוריא על ישראל, בזכותך הם נגאלים, שנאמר והושעת את ישראל, עד כאן לשונו.
17
י״חעוד בתנא דבי אליהו (זוטא פ"ח) על פסוק (מל"א יט, ט) מה לך פה אליהו, זה לשונו מה לך פה אליהו, היה לו שיאמר לפניו רבונו של עולם בניך הם בני אברהם יצחק ויעקב שעשו לך רצונך בעולמך, הוא לא עשה כן אלא אמר קנא קנאתי וגו', התחיל הקדוש ברוך הוא לדבר עמו דברים של תנחומין, אמר כשירדתי ליתן תורה לישראל לא ירדו עמי אלא מלאכי השרת שרצו בטובתן, שנאמר (שם יט, יב) לך ועמדת בהר וגו' ואחר הרעש אש, המתין לו שלש שעות עדיין עמד בדברים הראשונים ואמר קנא קנאתי, אמר לו הקדוש ברוך הוא (שם יט, טז) ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך, מה שבדעתך אין אתה יכול לעשות, אמר לו לעולם [אתה] מקנא, עד כאן לשונו.
18
י״טועוד באהבת הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו עמהם בגלות, כמו שהאריכו בזוהר פרשת בחוקותי (קטו ע"ב) בפסוק (ויקרא כו, מד) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים, והוא נקרא נושע בגאולתם, שנאמר (זכריה ט, ט) צדיק ונושע וגו', כמו שהאריכו במדרש תנחומא סוף פרשת אחרי מות (סי' יב).
19
כ׳עוד אמרו במדרש (משלי) ברוב עם הדרת מלך (משלי יד, כח), אמר רבי חמא בר חנינא להגיד שבחו וגדלו של הקדוש ברוך הוא, שאף על פי שיש לו אלף אלפי אלפים ורוב רובי רבבות כתות של מלאכי השרת שישרתוהו וישבחוהו, אינו רוצה אלא בשבחן של ישראל, שנאמר ברוב עם הדרת מלך, ואין עם אלא ישראל, שנאמר (ישעיה מג, כא) עם זו יצרתי לי, למה בשביל שתהלתי יספרו, וכן הוא אומר (תהלים מז, י) נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם, אמר רבי סימון מתעלה שמו של הקדוש ברוך הוא בעולמו בשעה שישראל נאספין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ונותנין שבח והודאה וגדולה להקדוש ברוך הוא. ואמר רבי ישמעאל, באותה שעה כששומעין הגדה מפי חכם ואחר כך עונין אמן יהא שמיה רבה, באותה שעה הקדוש ברוך הוא שמח ואומר למלאכי השרת בואו וראו עם שיצרתי לי כמה הם משבחין אותי, באותה שעה מלבישין הוד והדר, לכך נאמר ברוב עם הדרת מלך, ובאפס לאום מחתת רזון, אם הפסיקו עצמם מדברי תורה אף אני אפסוק מהם ראיות של תורה, עד כאן לשונו.
20
כ״אומענין המעורר, שיזכור אדם כמה נסים עשה הקדוש ברוך הוא עמנו והראה אהבתו לנו, ראשונה ביציאת מצרים מענין המכות שהיו דוקא למצרים, והרי מכת הדם היה דם למצרים ומים לישראל, וכיוצא בזה במכת דבר (שמות ט, ד) והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים ולא ימות מכל לבני ישראל דבר. שלישית במכת החשך (שם י, כג) ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, בכל מקום שהיה הולך הישראל היה האור הולך עמו, כדפירשו ז"ל (שמ"ר יד, ג). עוד במכת בכורות (שם יא, ז) ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. ומה שצוה בענין נתינת הדם שהיה הענין כמין סגולתא, לרמוז אל ג' יודין שהוא רחמים, ואמר (שמות יב, כג) ולא יתן המשחית לבא.
21
כ״בוכן הוכיח משה רבינו ע"ה לישראל במשנה תורה (דברים ד, לד) או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם במצרים לעיניך. ואמרו חכמינו ז"ל במדרש פרשת המן (ילקוט סי' רנח) שכתוב (שמות טז, ו) וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים, אמר, מכאן אתה למד ששקולה יציאת מצרים כנגד כל הנסים וגבורות שעשה המקום לישראל, עד כאן לשונו.
22
כ״געוד אמרו במדבר רבה בפסוק (במדבר יד, כז) עד מתי לעדה הרעה, אמר הקדוש ברוך הוא כביכול אדם קונה עבד שיהא העבד נוטל הפנס ומאיר לקונה, ואני לא עשיתי כן אלא אתם עבדי (ויקרא כה, כה) כי לי בני ישראל עבדים, ואני נוטל את הפנס ומאיר לכם, עד כאן. ופירוש פנס הוא משל לעמוד האש שהיה מאיר להם בלילה. ולפי האמת עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה, הם כנגד מדת יום ומדת לילה, והמשתתפים עמהם חסד ודין, ושניהם כאחד הם ידו"ד אלהי"ם, וזה מורה על תוקף אהבתו יתברך לנו, ולא ירגישו בזה בעלי הפשט שלא ידעו בפנימיות סוד התורה.
23
כ״דואמר עוד שם, דבר אחר בנוהג שבעולם אדם קונה עבד, שאם יצא לדרך יהא עבדו קודם לו ומתקן לו איטימסיא, ואני לא עשיתי כן, אלא אתם עבדי ואני הייתי מתקן לכם אטימסיא, שנאמר (במדבר י, לג) וארון ברית ה' וגו' לתור להם מנוחה.
24
כ״הדבר אחר, בנוהג שבעולם אדם קונה עבד שיהא עבדו אופה לו לחם, ואני לא עשיתי כן, אתם עבדי ואני הייתי אופה לכם לחם מן השמים, וכן הוא אומר (תהלים עח, כה) לחם אבירים אכל איש.
25
כ״ואמר הקדוש ברוך הוא למשה אכלה אותם מלפני, אמר לפניו רבונו של עולם אתה מאריך אף, ועבד אם יהיו מעשיו טובים ויהא שומע לרבו ויהא רבו מסתכל בו בסבר פנים יפות אין מחזיקין לרבו טובה, ואימתי הם מחזיקין, בזמן שהעבד של תרבות רעה ורבו מסתכל בו בסבר פנים יפות, כך אתה אל תביט בקשה ערפם, שנאמר (דברים ט, כז) אל תפן אל קשי העם הזה, אמר ליה הקדוש ברוך הוא בשבילך אסלח להם, שנאמר (במדבר יד, כ) ויאמר ה' סלחתי כדבריך, עד כאן לשונו.
26
כ״זוסמוך לזה פירש שם שכל הדברים שהאב חייב לבנו עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל, האב חייב לפדותו, ללמדו תורה, לסוכו ולהלבישו, כל אלו עשה עם ישראל, עיין שם.
27
כ״חאמרו במדרש (מד' שלשה וארבעה סי' נח, תנחומא בשלח י) בפסוק (שמות יד, טז) ואתה הרם את מטך, בענין קריעת ים סוף, שאמרו ז"ל שעשר נסים נעשו בו, זה לשונם י' נסים נעשו לישראל על הים, נבקעו המים ונעשו כמין כפה, שנאמר (חבקוק ג, יד) נקבת במטיו. נחלק לשנים, שנאמר (שמות יד, כו) נטה את ידך על הים ובקעהו. נעשה יבשה, שנאמר (שם שם, כט) ובני ישראל הלכו ביבשה. נעשו כמין טיט, שנאמר (חבקוק ג, טו) דרכת בים סוסיך חומר מים רבים. ונעשה פרורים פרורים, שנאמר (תהלים עד, יג) אתה פוררת בעזך ים. נעשה סלעים סלעים שנאמר (שם) שברת ראשי תנינים על המים. נעשה גזרים גזרים, שנאמר (שם קלו, יג) לגוזר ים סוף לגזרים. נעשה ערימות ערימות, שנאמר (שמות טו, ח) וברוח אפיך נערמו מים. נעשו כמו נד, שנאמר (שם) נצבו כמו נד נוזלים. יצאו להם מים מתוקים מתוך מלוחים, שנאמר (תהלים עח, טז) ויוציא נוזלים מסלע. קפא הים משני חלקים ונעשה כמין בולס (פירוש מראה של זכוכית), שנאמר (שמות שם) קפאו תהומות בלב ים, עד כאן לשונו.
28
כ״טעוד להסתכל ולבחון מעשה הנס שנעשה להם בירדן בכניסתן לארץ, אמרו רבותינו ז"ל שם (סוטה לד ע"ב, ילקוט יהושע סי' יד) וכמה רחבן של מים י"ב מילין על י"ב מילין כנגד מחנה ישראל. אמר לו רבי אלעזר לרבי שמעון לדבריך וכי אדם קל או מים קלים, הוי אומר מים קלים, אם כן באים מים ושוטפין אותן, אלא מלמד שהיו מים נגדשין כיפין על גבי כיפין יותר משלש מאות מיל, עד שראו אותם כל מלכי מזרח ומערב, שנאמר (יהושע ה, א) ויהי כשמוע וגו'.
29
ל׳עוד בספור הנס אמר לקמיה (ילקוט), תנו רבנן כיון שעלה אחרון שבישראל מן הירדן חזרו המים למקומם, שנאמר (שם ד, יח) ויהי כעלות הכהנים נושאי ארון ברית ה' מתוך הירדן וגו', נמצא ארון ונושאיו מצד אחד וישראל מצד אחר, נשא ארון נושאיו ועבר, שנאמר (שם ד, יא) ויהי כאשר תמו כל העם לעבור ויעבור ארון ה' והכהנים לפני העם. ועל דבר זה נענש עוזא, שנאמר (שמ"ב ו, ו) וישלח עוזא אל ארון האלהים ויאחז בו כי שמטו הבקר ויחר אף ה' בעוזא, אמר לו הקדוש ברוך הוא, עוזא, נושאיו נושא עצמו לא כל שכן, עד כאן לשונו.
30
ל״אורבותינו ע"ה תקנו לנו ברכת שהכל נהיה בדברו ובורא נפשות רבות על שתיית המים, כדי שנזכור הנסים שנעשו לנו על המים, והכי מוכח בואלה הדברים רבה בפרשת עקב זה לשונם (דברים ט, א) שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן, הלכה אדם מישראל ששותה מים לצמאו אומר ברוך שהכל נהיה בדברו. רבי טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונם. רבנן אמרי בוא וראה כל הנסים שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל לא עשאן אלא על המים, כיצד עד שהן במצרים עשה להם נסים ביאור, אמר רבי יצחק היו המצריים וישראל הולכים לשתות מים מהנהר, המצרי שותה דם וישראל שותה מים, וכשיצאו ממצרים לא עשה הקדוש ברוך הוא נסים אלא על המים, מנין שנאמר (תהלים קיד, ג) הים ראה וינוס, מה ראה, רבי נהוראי אמר שם המפורש היה חקוק על המטה ונקרע, שנאמר (תהלים עז, יז) ראוך מים יחילו. באו למרה כשעלו מן הים והיו המים מרים, עשה שם להם נסים, מנין שנאמר (שמות טו, כה) ויורהו ה' עץ וגו'. בסלע עשה להם נסים במים, שנאמר (במדבר כ, ח) ודברתם אל הסלע וגו'. בבאר עשה להם נסים ואמרו שירה, שנאמר (שם כא, יז) אז ישיר ישראל. אמר להם משה הוו יודעים כל הנסים שעשה לכם הקדוש ברוך הוא לא עשה אלא על המים, אף בשעה שתעברו את הירדן לירש את הארץ עתיד הוא לעשות לכם נסים במי הירדן, עד כאן לשונו.
31
ל״בומה שיש לדקדק במאמר הוא פשוט, כי מה קשר במה שהתחיל הלכה אדם מישראל ששותה מים לצמאו, עם פסוק שמע ישראל. וקשר רבנן אמרי בא וראה כל הנסים שעשה, עם הברכות הקודמות, בפרט בורא נפשות רבות.
32
ל״גאלא הענין הוא, כי בעל המאמר הרגיש בפסוק כי מה בא ללמדנו משה באומרו אתה עובר היום את הירדן, וכוונת תירוץ קושיא זו הוא במ"ש בסוף המאמר שהכוונה היא שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות להם נסים במי הירדן, וכדי לפרש ענין זה הוכרח להקדים כל הקדמה הזאת.
33
ל״דואמר, הלכה אדם מישראל ששותה מים לצמאו מברך שהכל, והוא כמודיענו ורומז לנו שטעם מה תקנו ברכה זו על המים בנוסח זה שהכל נהיה בדברו, ולא פרטו בה המים כענין שאר הברכות בורא פרי העץ, והיה ראוי שיאמר שברא המים. ועוד רבי טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונם, למה רבי טרפון השמיענו ענין זה במים יותר משאר הדברים, וכפי הדין כל דבר שתחלתו שהכל כגון דברים שאין גידולם מן הארץ בסופו מברך נפשות רבות, ועוד נוסח הברכה של בורא נפשות רבות וחסרונם היא ברכה כוללת, וכן כתב הטור אורח חיים סימן רז, שפירוש בורא נפשות רבות וחסרונם, וכל מה שהם חסירים, וכתב רבינו יונה שהוא מלשון כל מחסורך עלי, שהכוונה הצורך, ועל כל שאר הדברים שברא בעולם שאינם אלא לתענוג להחיות נפש כל חי ברוך חי העולמים, על כל מה שברא הוא דבוק עם סוף הברכה. אם כן נחזור לקושייתנו, שכיון שהברכה זו היא ברכה כוללת למה נזכר פרטה על המים.
34
ל״הושני קושיות אלו כוונו רבותינו ז"ל לתרץ, ואמרו רבנן, בוא וראה כל הנסים שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל לא עשאן אלא על המים, וצריך לדקדק בדברים אלו, שאי אפשר בשום פנים להבינן כפשוטן, שהרי כמה נסים נעשו לישראל שלא היו על המים, אם במצרים ח' מכות לא היה בהם חלק למים כי אם מכת דם ומכת הברד, ואחר כך עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה, ונתינת המן והשלו, ונתינת התורה באש, ומלחמת עמלק, ומלחמת סיחון ועוג, וכמה נסים שעשה אליהו ואלישע לא היו במים, אתמהא.
35
ל״ואלא בלי ספק הכוונה היא שכל הנסים שנעשו לא נעשו אלא על צד החסד הפשוט, והמשילן במים, שהמים הם קיום העולם, הדא הוא דכתיב (תהלים קד, ג) המקרה במים עליותיו, וכתיב (שם פט, ג) אמרתי עולם חסד יבנה, ולכך אי אפשר לעולם בלי מים.
36
ל״זולכך הביא כל הנסים האלו שנעשו במים, שכל הנסים בעצמם מורים על צד החסד, כיצד ביאור ישראל שותה מים והמצרי דם, הרי צד החסד, ומפני קשרה בגבורה דם למצרי, ושאר החלוקות מבוארות הם.
37
ל״חואמר בסוף המאמר, אף בשעה שתעברו את הירדן, שלא תאמר שלא נשתמשה במדת חסד אלא עד בואם לארץ. וכן יש ראיה בויקרא רבה פרשת ונטעתם כל עץ מאכל (ויקרא יט, כג), עיין שם. לזה השמיענו שאפילו בעברם את הירדן לירש את הארץ צד החסד הוא ההולך שם עמהם, וזה שאמר הכתוב (דברים ט, א) אתה עובר היום את הירדן, כי מלת אתה מיותרת, שכבר אמר שמע ישראל, ועוד שהיה ראוי שיאמר אתם עוברים, אלא הכוונה היא על מדת החסד הנקרא את"ה (תהלים קי, ד) אתה כהן לעולם, הוא העובר אתכם את הירדן לעשות לכם נס במי הירדן.
38
ל״טוהטעם שיתיחסו הנסים אל החסד, מפני כי הנס הוא שינוי הטבע, והטב"ע עולה כמנין אלהי"ם, והנה מדת הגבורה שהיא אלהים משתמשת במדת אלהים התחתון, ובריאת העולם היה בדין בראשית ברא אלהים (בראשית א, א), אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים (ישעיה מח, יג), נמצא כי שינוי הטבע הוא מצד החסד והרחמים, ומדת צדיק נקרא נס, וכן פירש בתיקונים. ונראה לי, מפני שסודו כי כל בשמים ובארץ, ועולה ק"י, כמנין מ"ה ואדנ"י, וייחוד זה מצד החסד, דהיינו אלו"ה א"ל ו"ה כדפיר' פרשת ויקרא (כג ע"ב).
39
מ׳והנה בהקדמה זאת נבין ברכות אלו שתקנו רבותינו ז"ל על המים. הטעם שאמר שהכל נהיה בדברו, הכוונה שהכל, רצה לומר כל הנסים שנעשו לנו הכל נהיה בדברו, שהוא החסד. ואמר שהכל שהנסים הם ממדת כ"ל, כ"ל העובר על הפקודים. ואמרו שהכל בה', לרמוז כל ה' כדפי' שם בתיקונים. וכל הנסים נעשים בהקשר הנס בחסד, והיינו נהיה בדברו.
40
מ״אואין קושי ממלת דברו בחסד, שכבר מצינו מלת דבר ודברו מיוחסים אל החסד, כאומרו (תהלים קז, כ) ישלח דברו וירפאם, וכן (תהלים קל, ה) קויתי ה' קותה נפשי ולדברו הוחלתי, ישלח דברו וימסם (שם קמז, יח), והתכת השלגים הוא מצד החסד כדפי' בפרשת בראשית (כט ע"ב). וכן מי יתן אלוה דבר (איוב יא, ה), כי באחת ידבר אל (שם לג, יד), (תהלים פה, ט) אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום. וכן נמשל הדבור אל המים, כאומרו (משלי יח, ד) מים עמוקים דברי פי איש. פתח דבריך יאיר (תהלים קיט, קל) ויאיר הוא חסד, אור ודאי.
41
מ״בוכשישתה האדם מים לצמאו, צריך לכוון כוונה זו לזכור נסי אל עמנו. ודוקא לצמאו, מפני כי בהיות האדם צמא הוא כי האצטומכא מתלהבת באש, וזה מורה על הדין, ובשתייתו המים מורה שהם מי החסד המכבים את הדין.
42
מ״גוכן ברכת בורא נפשות רבות הוא ממש כוונה זו על זכירת נסי החסד, אלא שברכת שהכל היא כלל ובורא נפשות היא פרט, והכוונה בורא נפשות וחסרונן, בריאה זו היא מצד החסד, כי הוא הבורא מה שהנפשות צריכות, דהיינו די ספוקם שאי אפשר לעולם להתקיים אלא על ידם כענין מים שהם חיי העולם.
43
מ״דובברכה הראשונה נזכר לשון נהיה, וכאן בריאה, ב' פעולות אלו מתייחסים אל החסד, יד"ו י"ה הוא כענין יהי אור (בראשית א, ג). וכן בריאה, נודע מה שפירשו בתיקונים (דף קלג ע"א) אדם דבריאה רכיב באריה, עיין שם.
44
מ״העל כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי. על כל, עם היות שפי' שהנסים הם באים מצד החסד, הכוונה היא שגלויים בחסד וחסד בצדיק, אבל נביעתם הם יותר מלמעלה, והעד קריעת ים סוף שפירש בזוהר (פ' בשלח נב ע"ב) דבעתיקא תלייא. ולכן אחר שהזכיר מה שברא החסד, דהיינו הסיפוק שאי אפשר בלעדו, אמר אחר כך ענין עשיית הנסים שהם למעלה והם המתגלים במי החסד, וזהו על כל מה שברא להחיות.
45
מ״ווזהו שהתחיל בעל המאמר ואמר, כל הנסים שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל לא עשאן אלא על המים, דהיינו מקום גילוים במים, ולכך המכה הראשונה היתה במים להראות שכל שאר הנסים שיעשו יהיו מתגלים על ידה.
46
מ״זואמר על כל מה שברא, ואמר בלשון על כעין (ישעיה נח, יד) אז תתענג על ה', שפי' בזוהר (פ' יתרו דף פג ע"א), ועל ה' הוא ממש ע"ל כ"ל מ"ה, פי' מה שהוא למעלה מכ"ל מ"ה, משם ברא להחיות נפש כל חי, שמשם הם החיים להיות הנפשות. ומפני היות הדבר במקום הנעלם, לא אמר על שאתה בורא להחיות, שהיא פעולה הווה תמיד, אלא מה שברא, והוא נעלם למעלה במקום הנסתר אדם דבריאה דעליון.
47
מ״חובזה נכללו כמה דברים, הא' מה שפירשו המפרשים שלהחיות נפש כל חי הם התענוגים היתרים, שכך הוא שמשם נשפעים, כאומרו תתענג על ה'. וכן הנסים שהם חיים לישראל משם באים. ונפש כל חי שבהם שולטת המיתה הם מתחיים על ידי השפע העליון. גם בזה נכלל עונג הנשמות, נשמות הצדיקים בעולם הבא, שהצדיקים נקרא כל אחד מהם חי, שנאמר (שמ"ב כג, כ) ובניהו בן יהוידע בן איש חי, והיינו להחיות נפש כל חי.
48
מ״טונתקנה ברכה זו על המים בפרט, כי בזכור האדם החסד התחתון ההווה תמיד, שהם המים או שאר הדברים מהתענוג שאדם אוכל, שכלם הם בכלל החסד התחתון, אז יזכור החסד העליון שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות, וזהו על כל מה שברא - שפי' ששם הוא התענוג הנפלא, וכן מה שעשה כבר מענין הנסים, ובזה תדבק באהבתו כראוי.
49
נ׳ובסוף הברכה שאנו אומרין ברוך חי העולמים, יובן מה שאמר רשב"י ע"ה (זוהר פ' תולדות יצחק סוף דף קלה) שאמר שם בענין צדיק שנקרא חי העולמים, אמר זה לשונו חי הוא בתרי עלמין דלעילא דאיהו עלמא עילאה, חי לגבי עלמא תתאה, ועלמא תתאה בגיניה קיימא ונהרא, עד כאן לשונו. ואפשר לומר כי ב' מיני שפע שאמרנו, שם הא' שפע הקיום, והב' שפע התענוג והנסים, הם הם ב' עולמים שפי' במאמר, והבן.
50
נ״אעוד מה שהראה לנו אהבתו יתברך ירידת המן, כמו שאמר בתנחומא (בשלח [בובר]) בפסוק (שמות טז, ד) הנני ממטיר לכם, זה שאמר שהכתוב (איוב לו, לא) כי בם ידין עמים יתן אוכל למכביר. השמים הללו בם הוא דן את אומות העולם, תדע לך כשחטאו דור המבול דנם בהם, שנאמר (תהלים יא, ו) ימטר על רשעים פחים. אנשי סדום כשחטאו דנם בשמים, שנאמר (בראשית יט, כד) וה' המטיר על סדום וגו'. סיסרא כשחטא דנו בשמים, שנאמר (שופטים ה, כ) מן שמים נלחמו. יתן אוכל למכביר, מהם נתן מזון לישראל, שנאמר (שמות טז, ד) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, משל למה הדבר דומה לנחתום שהיה עומד על הכבשן, נכנס שונאו וחתה הגחלים ונתן על ראשו, נכנס אוהבו ורדה פת חמה ונתן לו, הגחלים והפת שניהם יצאו מן הכבשן, כך הקדוש ברוך הוא הוריד אש על סדומיים ושרפן, ומן השמים הוריד מן לישראל, עד כאן לשונו לעניננו. עוד האריכו שם בכמה נסים נעשו במן ודי בזה לעורר את הלב באהבה.
51
נ״בעוד מה שהראה הקדוש ברוך הוא אהבתו לנו בנתינת התורה, כאומרו (שמות יט, ד) אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי, ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. ופירשו רבותינו ז"ל במכילתא, והייתם לי סגולה מכל העמים, שתהיו פנויים לי ועוסקין בדברי תורתי, ולא תהיו עסוקין בדברים אחרים. סגולה, מה סגולתו של אדם חביבה עליו, כך אתם תהיו חביבין עלי. רבי יהושע בן קרחה אומר, כדי שתקבע אוזן, כשם שהאשה מסגלת אחר בעלה, והבן אחר אביו, והעבד אחר אדוניו, והשפחה אחרי גברתה, יכול אף אתם מסוגלין, תלמוד לומר כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי כביכול איני מעמיד ואיני משליט עליכם אלא אני, וכן הוא אומר (תהלים קכא, ד) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ממלכת כהנים, איני ממליך מאומות העולם עליכם, וכן הוא אומר (שה"ש ו, ט) אחת היא יונתי, עד כאן לשונו לענינינו.
52
נ״גומאמר רבי יהושע בן קרחה, מובן עם מה שפירש רש"י פסוק זה, זה לשונו סגולה, אוצר חביב, כמו וסגולת מלכים, כלי יקר ואבנים טובות שהמלכים גונזים אותם, כך אתם תהיו לי סגולה משאר אומות, ולא תאמרו אתם לבדכם שלי ואין לי אחרים עמכם, ומה יש לי עוד שתהא חבתכם נכרת לי, כי לי כל הארץ והם בעיני ולפני לכלום. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים שרים כמה דאת אמר (שמ"ב ח, יח) ובני דוד כהנים היו.
53
נ״דוהורה ענין האהבה לנו באומרו ואתם תהיו לי, ופירשו ז"ל איני משליט עליכם אלא אני. וכיוצא בזה פירש רשב"י ע"ה בפרשת ויקרא (זוהר פ' ויקרא דף ז ע"ב) זה לשונו זכאין אינון ישראל דלא יהב לון קודשא בריך הוא לרברבא או לשליחא אלא ישראל אחידן ביה ואיהו אחיד בהו, ומחביבותא דילהון קרא לון קודשא בריך הוא עבדין, הדא הוא דכתיב (ויקרא כה, כה) כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם, לבתר קרא לון בנים, הדא הוא דכתיב (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלהיכם, לבתר קרא לון אחים, הדא הוא דכתיב (תהלים קכב, ח) למען אחי ורעי, בגין דקרא לון אחי בעא לשואה מדוריה בהו ולא יעדי מנייהו, עד כאן לשונו לעניננו.
54
נ״הוכן מענין אהבת התורה, מה שהוכיח לנו משה רבינו ע"ה במשנה תורה (דברים ד, לב) כי שאל נא לימים ראשונים וגו' הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו השמע עם קול אלהים, ואמר (שם לו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש, ותחת כי אהב את אבותיך ויבחר בזרעו אחריו ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרים.
55
נ״ווכיוצא מענין האהבה בנתינת התורה לנו (שם ד, לח) להוריש גוים גדולים ועצומים ממך מפניך להביאך לתת לך את ארצם נחלה כיום הזה.
56
נ״זובענין אהבתו לנו בנתינת התורה, עיין מה שפירש הרשב"י ע"ה (זוהר פ' בלק דף קצב ע"א) בפסוק (דברים לג, ב) ה' מסיני בא וזרח משעיר וגו'. משם מורה תוקף אהבתו יתברך לנו כאב האוהב בנו ידידו.
57
נ״חועל בחינת אהבה זו בנתינת התורה אמר במשנה (אבות פ"ג מי"ד) חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, שנאמר (משלי ד, ב) כי לקח טוב נתתי לכם וגו'.
58
נ״טועל כלל הנסים שעשה עמנו הקדוש ברוך הוא אנו אומרים בהגדת ליל פסח על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו, הוציאנו ממצרים, עשה בהם שפטים, עשה דין באלהיהם, הרג בכוריהם, נתן לנו את ממונם, קרע לנו את הים, העבירנו בתוכו ביבשה, שקע צרינו בתוכו, נתן לנו את התורה, הכניסנו לארץ ישראל, ובנה לנו בית הבחירה.
59
ס׳וכן מהדברים המראים אהבת הקדוש ברוך הוא לישראל, הוא כשיסתכל האדם בסדור התפלה אשר תקנו לנו אנשי כנסת הגדולה, האחד מהם מה שאנו אומרים בכל יום בתפלה אהבת עולם אהבתנו ה' אלהינו חמלה גדולה ויתירה חמלת עלינו, וכמה פרטים נזכרו בה המורים על אהבתו הגדולה לנו, ואם באנו להאריך בה נצא מן המכוון. ודרך כלל הם, א' חמלה גדולה ויתירה חמלת עלינו, והוא דרך כלל לכל הבחינות שיתבאר בברכה, א' אבינו בעבור שמך הגדול, פירוש המשותף עמנו. הב' בעבור אבותינו שבטחו בך. הג' ותלמדם חוקי חיים. הד' אבינו אב הרחמן רחם נא עלינו. הה' ותן בלבנו בינה, ששם לנו דעה להבין יותר משאר האומות. הו' כי לא נבוש ולא נכלם ולא נכשל לעולם ועד, דהיינו לעולם שכולו ארוך. הז' נגילה ונשמחה בישועתך, דהיינו עמו אנכי בצרה (תהלים צא, טו). הח' ושבור עול הכותים מעל צוארינו, דהיינו קיבוץ גלויות. הט' כי אל פועל ישועות אתה, שלעולם פועל ישועות לקיום העולם, והם ה' ישועות שפירשו בזוהר בריש פרשת בראשית (דף א' ע"א) ועוד בפרשת תרומה. הי' ובנו בחרת מכל עם ולשון, דהיינו (דברים לב, ח) בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם כי חלק ה' עמו. הי"א וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול, שמעתי מפי מורי הה"ר יצחק די לורי"א אשכנזי שצריך לכוין בזה שקרבנו לשמו במעמד הר סיני לתת לנו התורה, כי התורה ושמו הגדול הכל אחד, כדפירש בזוהר בכמה מקומות. הי"ב להודות לך. הי"ג ליחדך ולאהבה, כי אהב"ה עולה אח"ד, והם י"ג מיני אהבה שנזכרו בברכה זו כמנין אהב"ה.
60
ס״אוכן מהדברים המעוררים את האהבה אנו מזכירים בברכת אמת ויציב, אלהי עולם מלכנו צור יעקב מגן ישענו לדור ודור, אמת שאתה הוא ה' אלהינו ואלהי אבותינו מלכנו מלך אבותינו גואלינו גואל אבותינו צורינו צור ישועתינו וכו' עזרת אבותינו אתה הוא מעולם מגן ומושיע להם ולבניהם, ומכאן ואילך כל הדברים כלם עד גאל ישראל, הכל מורה על אהבת הקדוש ברוך הוא לנו ועשיית כמה נסים כיציאת מצרים ומכת בכורות וקריעת הים ושאר הפרטים הנזכרים, שיתן האדם אל לבו בקריאתו הברכה ולא יהא קורא אותה מצות אנשים מלומדה, בודאי יתעורר לבו בחשק אהבה גדולה להקדוש ברוך הוא, ויתדבק בו בהיותו עומד ומתפלל לפניו.
61
ס״בוכן בברכת מגן אברהם, שהוא רומז אל החסד, כל מה שאנו מזכירין בה היא חסדים ופעולות החסד המעוררים את האהבה. אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, והבחינה הזו כבר הזכרנו לעיל אותה שהוא ענין (דברים י, טו) רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם וגו' שפי' לעיל. האל הגדול, אל עליון, גומל חסדים טובים קונה הכל וזוכר חסדי אבות ומביא גואל וכו', וכל הפעולות האלו מורים על התמדת החסד בנבראים בלי הפסק, שלא אמר גמל חסדים אלא גומל, שלעולם גומל, וכן קונה הכל, לא אמר קנה הכל ויזכור חסדי ויביא גואל, אלא קונה זוכר ומביא, שמורה ודאי על התמדת פעולות החסד. ובפירוש התפלה יתבאר כל פעולה ופעולה מאלו היאך יורה על החסד.
62
ס״גוכן בברכת אתה גבור, עם היות שהיא דומה לגבורה, היא הגבורה המתוקה הנקשרת בחסד, שהרי אנו רואים שכל מפעלות החסד נזכרו בה, מחיה מתים, מכלכל חיים בחסד מחיה מתים ברחמים רבים סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים ומקיים אמונתו, ולא נזכר ענין הדין בפירוש אלא במלת מלך ממית וסמוך לה אמר ומחיה, שאפילו ענין המיתה שהוא הדין היותר הקשה כוונתו יתברך לטובה אל האדם כדי להחיותו כדי שיצא העולם מקללותיו, שאז ישמח ה' במעשיו. ופרטי ענייניה שנזכר בה כמה פעמים ענייני המיתה ושאר פעולותיהם, יתבאר בענין התפלה. נמצא שברכה היא הגבורה הקשורה בחסד, וכן הוא על דרך שפירש הרשב"י ע"ה (זוהר פ' כי תשא דף ק"צ ע"ב) והעתקנו בפרק א משער זה, דאברהם רחים ליצחק ויצחק לאברהם, מתחבקן דא בדא.
63
ס״דעוד מה שאנו מזכירין בברכת מודים, על חיינו המסורים בידך ועל נשמותינו הפקודות לך ועל נסיך שבכל יום עמנו, הטוב כי לא כלו רחמיך. ומה שאנו מזכירין אחר תפלותינו י"ג מדות של רחמים אל רחום וחנון וכו' המורים על חסד הגדול עם כל אדם, ידקדק בהם. וכן מה שאנו אומרים ביום שבת ואלו פינו מלא שירה כים וכו' מלפנים ממצרים גאלתנו ה' אלהינו, על כן אברים שפלגת בנו ורוח ונשמה שנפחת באפינו, ולשון אשר שמת בפינו וכו', מציל עני מחזק ממנו, שועת עניים אתה תשמע.
64
ס״הוכן מה שאנו אומרים בברכת המזון בברכת נודה, על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה וכו' על שהוצאתנו מארץ מצרים על בריתך שחתמת בבשרנו, וזה מורה על קשר האהבה שהוא יתברך קשור עמנו שאות שמו חתום בבשרנו, וכן דרך החברים האוהבים זה לזה לעשות קשר סימן ביניהם לאות על האהבה שלא תשכח לעולם. על תורתך שלמדתנו, פי' לעיל. ובחינת המזון גם כן מאות חסדו עם כל הנבראים.
65
ס״ווכן כאשר יזכור כמה נסים נעשו על ידי הנביאים, מהם על ידי שמואל, מהם על ידי אליהו, מהם על ידי אלישע, יכיר גדלו וטובו עם ישראל. ומלבד זה הנסים הנעשים לישראל בכל דור ודור, שאם היינו באים לספרם לא יכילם ספר, והוא מה שאנו אומרים שבכל דור ודור עומדים האומות עובדי עבודת אלילים עלינו לכלותינו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.
66
ס״זוכלל הנסים שכתבנו, ועוד כמה מהם שלא זכרנו, כלם נזכרו בספר עזרא (עזרא [נחמיה] ט, ו-כח) אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים וגו' אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם וגו' ותרא את עני אבותינו במצרים וגו' והים בקעת לפניהם וגו' ובעמוד ענן הנחיתם יומם ובעמוד אש לילה להאיר להם וגו' ועל הר סיני ירדת ודבר עמהם משמים ותתן להם משפטים ישרים וגו' ואת שבת קדשך הודעת להם וגו' ולחם משמים נתת להם לרעבם ומים מסלע הוצאת להם לצמאם ותאמר להם לבא לרשת את הארץ וגו' והם ואבותינו הזידו ויקשו את ערפם וגו' ואתה אלוה סליחות חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ולא עזבתם אף כי עשו להם עגל מסכה וגו' ואתה ברחמים הרבים לא עזבתם במדבר את עמוד הענן לא סר מעליהם יומם וגו' ורוחך הטובה נתת להשכילם ומנך לא מנעת מפיהם וגו' מ' שנה כלכלתם במדבר שלמותיהם לא בלו וגו' ותתן להם ממלכות ועממים ותחלקם לפאה ובניהם הרבת ככוכבי השמים וגו' וילכדו ערים בצורות ואדמה שמנה ויירשו בתים מלאים כל טוב וגו' וימרו וימררו בך וגו' ותתנם ביד צריהם ויצרו להם ובעת צרתם יצעקו אליך ואתה משמים תשמע וברחמים הרבים תתן להם מושיעים וגו' וכנוח להם ישובו לעשות רע לפניך ותעזבם ביד אויביהם וירדו בהם וישובו ויזעקוך ואתה משמים תשמע ותצילם ברחמים רבות עתים. וכן נאמר בספר שופטים (שופטים י, טז) ותקצר נפשו בעמל ישראל, ראה כמה חבתו לנו, כאדם שמצטער על צרת בנו.
67
ס״חועוד שם בעזרא (ל-לא) ותמשוך עליהם שנים רבות ותעד בם ברוחך ביד נביאך ולא האזינו וגו' וברחמים הרבים לא עשיתם כלה ולא עזבתם כי אל חנון ורחום אתה, עד כאן בספר עזרא.
68
ס״טעוד יבחין מה שאמרו רבותינו במסכת אבות (אבות פ"ה מ"ה) עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש, לא הפילה אשה וכו'. וזה בזמן שהיה בית המקדש קיים אות לישראל ששכינה שרויה בנו, וכמו שכתב החסיד ה"ר יוסף יעבץ במשנת בושת פנים לגן עדן (שם מ"כ) יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, עיין שם.
69
ע׳וכמו שהמשכן נקרא משכן העדות, שהיה עדות לישראל ששרתה שכינה ביניהם, במציאות זה היה במקדש במעשה נסים שהיו בו, בפרט ביום הכפורים בלשון של זהורית שהיה מתלבן להורות אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וגו' (ישעיה א, יח).
70
ע״אואפילו עתה שהוא חרב הוא אות שבעונותינו הוא, ועתיד הקדוש ברוך הוא לבנות בית המקדש ממעשה ידיו, שכשיצאו ישראל ממצרים היתה כוונתו יתברך להוריד לנו בית המקדש הבנוי למעלה אלמלא לא חטאו בעגל, וכן פירש בזוהר (פ' פנחס דף רכא ע"א) זה לשונו דכד נפקו ישראל ממצרים בעא קודשא בריך הוא למעבד לון בארעא כמלאכין קדישין לעילא, ובעא למבני לון ביתא קדישא, ולנחתא לה מגו שמי רקיעין, ולנטעא לון לישראל נציבו קדישא כגוונא דדיוקנא דלעילא, הדא הוא דכתיב (שמות טו, יז) תביאמו ותטעמו בהר נחלתך, באן אתר מכון לשבתך פעלת ה', בההוא דפעלת אנת ה' ולא אחרא, מכון לשבתך פעלת דא בית ראשון, מקדש ה' כוננו ידיך דא בית שני, ותרוייהו אומנותא דקודשא בריך הוא אינון, ומדארגיזו קמיה במדברא מיתו ואכנס לון קודשא בריך הוא לבנייהו בארעא דאליפי עובדיהון, וביתא אתבני על ידא דבר נש ובגין כך לא אתקיים, עד כאן לשונו. ועוד האריכו שם בדרוש עיין שם.
71
ע״בוכן הנס שנעשה לכל ישראל בימי מרדכי ואסתר היה קיום לכל התורה כדפירוש רבותינו ז"ל (שבת פרק ר"ע דף פח ע"א) כי בתחלה כפה עליהם ההר כגיגית והיא מודעא רבא לאורייתא, אבל בימי המן קיימו וקבלו, קיימו מה שכבר קבלו, הכוונה קיימו ברצון ומאהבה מה שקבלו על כרחם, ביען שראו כמה נסים עשה הקדוש ברוך הוא עמהם כאב המרחם על בנו שחייב הבן לעשות רצון האב.
72
ע״גוצריך שתדע שכל הנסים שנעשו לנו ומה שנעשה בכל יום ומה שיעשה, הכל הוא על ידי השכינה הקשורה עמנו והיא האם המרחמת, וכן מבואר בתיקונים (דף יז ע"ב) ובגין דאיהו חבוש עמהון בגלותא אתמר ביה אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים, ושכינתא איהי בבית האסורים דיליה, בגין רחימו דילה איהו אסור בה, ורזא דמלה (שה"ש א, יג) צרור המור דודי לי בין שדי ילין, ובגין דא מאן דבעי לאשגא למלכא לית ליה רשו לאשגא ליה אלא בשכינתא, הדא הוא דכתיב (ירמיה ט, כב) אל יתהלל חכם וגו' כי אם בזאת. ואהרן כד עאל לקדש הקדשים ביומא דכפורי בה הוה עאל, דכתיב (ויקרא טז, ג) בזאת יבא אהרן אל הקדש, דאיהי עת לעשות לה'. ומשה בגינה איתקיים בעלמא, הה"ד (דברים לג, א) וזאת הברכה אשר ברך. ובה עביד עשר מכתשין לפרעה, הדא הוא דכתיב (שמות ט, טז) ואולם בעבור זאת העמדתיך, ויעקב בגין דהוה ידע דכל רעותא דמלכא בה מני לבנוי דלא ייעלון קדם מלכא אלא בה, וכל שאלתין דילהון בצלותין ובעותין למלכא דיהון בה, הה"ד (בראשית מט, כח) וזאת אשר דבר להם אביהם. ודוד בגין דהוה ידע דכל רעותא וחילא ותוקפא דמלכא בה, אמר (תהלים כז, ג) אם תחנה וגו' בזאת אני בוטח, דאיתמר עלה (תהלים קג, יט) ומלכותו בכל משלה, ובגין דא כד ישראל בעאן בעותין למלכא אמרין לה (שה"ש ו, א) אנה פנה דודך ונבקשנו עמך, בכמה בקשות דצלותין ובעותין, דבגינך איהי נחתא עלן, דלא זז מיננא אלא בגין דלא נהגנא יקרא בך, דבגינך הוה אסיר עמנא כל שית יומין, עד כאן לשונו. הרי בפירוש שעשר מכות נעשו על ידה.
73
ע״דוכן גם כן פירש רשב"י ע"ה (זוהר פ' האזינו דף רצו ע"ב) בענין (דברים לב, ו) הלה' תגמלו זאת, זה לשונו אמר רבי יהודה הלה' תגמלו זאת, בגין דאתון דור עקש ופתלתול אתון הויתון גרמין דתגלי זאת בגלותא, הלה' תגמלו זאת, דא הוא גמול דעביד עמכון בכל אינון נמוסין דמצרים בכל אינון אתוון דעבד לכו, דא הוא גמול דאתון שלמין להאי, מאן גרם לכון דא, בגין דאתון עם נבל ולא חכם, ולא מסתכלן בכל אינון טבאן דעבד לכון עד השתא, הלה' תגמלו זאת דא שכינתא, והא אוקימנא מלי, עד כאן לשונו.
74
ע״הוכן פי' גם כן בואלה שמות רבה פ' ויסע משה וגו' (כד, א) על פסוק זה, והזכירו שם הנסים, וכפי המובן משם ששני ההי"ן אימא עילאה ואימא תתאה היו משתתפין בעשיית הנסים, זה לשונו ויסע משה את ישראל, הדא הוא דכתיב הלה' תגמלו זאת, רבי שישא בנו של רבי אבא היה כותב ה' למטן ולמ"ד למעלן, כלומר הוי, הלה' תגמלו זאת, אחר כל הנסים שעשה לכם, שקרע לכם את הים לי"ב קרעים ושקע את המצרים בים והיתה ידו משקעתן וידו אחת מצלת אתכם, שנאמר (שמות טו, ו) ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' וגו' והעלה אתכם מן הים, ונתן לכם כספם וזהבם, וכל מה שהיה על סוסיהם שהיו מקושטים בכסף וזהב, וזן אתכם מ' שנה, ולא הניח אתכם אפילו שעה אחת, כמה שונאים באים עליכם ולא הניח אתכם לברוח אלא היה מפילן לפניכם ומשמרכם, ולא משונאיכם לבד אלא אף מן הנחשים ומן העקרבים, והיה מאיר לפניכם שנאמר (שם יג, כא) וה' הולך לפניהם יומם. שכחתם כל הנסים האלו שעשה עמכם הקדוש ברוך הוא, והיה צלמו של מיכה עובר עמכם, והנחתם דברי תורה והתעסקתם בדברים אחרים, הדא הוא דכתיב הלה' תגמלו זאת, עד כאן לשונו.
75
ע״וולכן מן הראוי שלא נהיה כפויי טובה על הטובות והחסדים שקבלנו ממנו יתברך, אלא שנשתדל לעשות רצונו ולאהוב אותו כשם שהוא אוהב אותנו, ומציאות אהבה זו אנו מעוררים בתפלתינו ומצוותינו ליחד השכינה, וכל יחוד הוא אהבה כמו שפי' למעלה, והיינו ואהבת את ה' אלהיך (דברים ו, ה). ובפרט בגלותינו זה שנפרד היחוד ואמנו בגלות בעונותינו, כמו שאמר (ישעיה נ, א) ובפשעיכם שולחה אמכם, שצריכים אנו לתקן היחוד בתפלתינו ומצוותינו, והוא כמשל הבן האוהב את אמו שישאל מאביו שאר כסות ועונה אמו העניה, ויתרעם אל אביו ויבכה על גירושיה, ויזכיר לאביו אהבת נעורים כאומרו (שם נד, ו) ואשת נעורים כי תמאס, ובזה מעורר אהבת הת"ת אליה, והבנים חייבים לעורר אהבה זו בתפלתם, וכן פירש בתיקונים (דף נו) בהג"ה ווי לון לבני נשא דאינון אטימין לבא ועיינין, דלא משתדלין למנדע ביקרא דמאריהון לרצויי ליה בשכינתא בכמה תחנונים ופיוסין, לנחתא ליה לגבי שכינתא, כל שכן לאתערא ביה רחימו לגבה, כמה דתקינו הבוחר בעמו ישראל באהבה, עד כאן לשונו.
76
ע״זעוד פירש בתיקונים (דף לה ע"א) שהשכינה היא השומרת אותנו בכל מקום ולכן מחויבין ישראל ליחדה במצוותם ותפלתם, זה לשונו זכאין אינון ישראל דאינון רגלין לשכינתא למיקם עמה בין בריוח בין בעאקו, דכד אינון בדינא ביומא דדינא דאיהו ראש השנה, איהי קמת עמהון לדינא, דקיימין לה בצלותין, דעלייהו אתמר בה (משלי ו, כב) בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך, דבכל אתר דקיימין ישראל בכל פקודא ופקודא לשכינתא, איהי קיימת בגינייהו בכל דוחקא וצערא בין בארחא בין בישובא בין בימא, ודא הוא בהתהלכך דמדברא תנחה אותך, הדא הוא דכתיב (תהלים פה, יד) צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו, בשכבך בישובא תשמור עליך, והקיצות למיחת בימא היא תשיחך, עד כאן לשונו.
77
ע״חוהנה מעין אהבה זו אמר שם רשב"י ע"ה (זוהר פ' האזינו ריש דף רחצ) תניא רבי יהודה אומר, בכמה איסתכלנא דקודשא בריך הוא לא אעדי רחימותא מנייהו דישראל, דבכל אתר דאינון הוו קודשא בריך הוא בינייהו, דכתיב (ויקרא כו, מד) לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם, דייקא אתם בינייהו עמהון, לא אעדי מינייהו לעלמין. רבי יצחק הוה אזיל בארחא ופגע ביה רבי חייא, אמר לו חמינא באנפך דהא במדורא דשכינתא מדורך, מאי דכתיב (שמות ג, ח) וארד להצילו מיד מצרים, וארד, ארד מבעי ליה, וארד בקדמיתא, אימתי כד נחת יעקב למצרים, ולמה, להצילו מיד מצרים, דאלמלא לא הוה בינייהו לא יכלין למיסבל גלותא, כלומר עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו (תהלים צא, טו), אמר לו ודאי בכל אתר דישראל שריין קודשא בריך הוא בנייהו, עד כאן לשונו.
78
ע״טעוד שם, אמר רבי חייא כתיב (ישעיה מט, טו) התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה וגו' האי קרא אוקמוה, והכא מאי קא מיירי, תא חזי הכי אמר רבי אלעזר משמיה דאבוי, אמרו ישראל קמי קודשא בריך הוא מיומא דנפלנא בגלותא קודשא בריך הוא שביק לון בגלותא ואנשי לון, הדא הוא דכתיב (ישעיה מט, יד) ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני, אמרת שכינתא התשכח אשה עולה, וכי ישראל דאיקרון בנים דכתיב (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלהיכם, מרחם בן בטנה, כמה דאת אמר (ירמיה ב, כא) ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת, גם אלה תשכחנה, דכתיב (בראשית ב, ד) אלה תולדות השמים והארץ, ואנכי לא אשכחך, מכאן דקודשא בריך הוא לא שביק לון לישראל לעלמין. תו אמר, התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה, דא הוא רזא עילאה דאמר קודשא בריך הוא, דהא מלין אלין בשמיה אחידן, כמא דקודשא בריך הוא לא אינשי שמיה דהא הוא כולא, כך קודשא בריך הוא לא אנשי לון לישראל דאינון אחידן בשמיה ממש, עד כאן לשונו.
79
פ׳וכיון שישראל קרויים בנים והם אחוזים בשמו, ראוי הוא שיעשו מעשה בנים כדרך מעשה הכבוד לאביו, וכן פירשו במדרש אלה הדברים רבה פרשת כי תבא פסוק ויקרא משה אל כל ישראל, זה לשונו דבר אחר (משלי ב, א) בני אם תקח אמרי, אמר רבי יהודה בר שלום, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל אימתי אתם נקראים בני כשתקחו אמרי, למה הדבר דומה למלך שאמר לו בנו סיימני בתוך המדינה שאני בנך, אמר לו אביו מבקש אתה שידעו הכל שאתה בני, לבוש פורפירא שלי ותן עטרה שלי בראשך וידעו הכל שאתה בני, כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל מבקשים אתם שתהיו מסויימין שאתם בני, עסקו בתורה ובמצוות והכל רואים שאתם בני, עד כאן לשונו. ומה שנאמר בנמשל פורפירא ועטרה, פורפירא הם המצוות שהם לבוש לנשמה, ועטרה היא התורה, ובמקומו נאריך בטעמו.
80
פ״אעוד שם, דבר אחר אימתי אתם בני משתקחו אמרי, א"ר כשהיו ישראל במדבר היה מהלך עמוד הענן לפניהם, והיה עשן המערכה ועשן הקטרת עולה, והיו שני זיקוקין של אש יוצאין מבין שני בדי הארון והיו שורפין לפניהם את הנחשים ואת העקרבים, והיו אומות העולם רואים אותם והיו אומרים אלוהות הן אלו כל תשמישן אינו אלא באש, אמר להם משה וכל השבח הזה שעשה לכם הקדוש ברוך הוא על ידי שקבלתם תורתו בהר סיני, הוי (דברים כט, ב) ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם, עד כאן לשונו.
81
פ״בוכן דרשו עוד בואלה שמות רבה (כד, א) פ' ויסע (שמות טו, כב), על פסוק (דברים לב, ו) הלה' תגמלו זאת וגו', כי מתנאי הבנים הוא לעשות רצון אביהם, ואז נקראו בנים והאב עושה רצון בניו, זה לשונו הלא הוא אביך קנך, אם זכיתם אביך, כשם שבנו מתחטא עם אביו והוא עושה רצונו כן אתם מתחטאים לפניו והוא עושה רצונכם.
82
פ״גדבר אחר, אם אביך למה קנך אם קנך למה אביך, אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום הוא מרחם עליהם כאב על בנים, ובזמן שאין עושין רצונו הוא רודה אותם כעבד, מה עבד בטובתו ושלא בטובתו משמש לאדוניו בעל כרחו, כך אתם תעשו רצונו של מקום בטובה ושלא בטובה על כרחכם. רבי תחליפא דקסרין בשם רבי פילא אומר, בוא וראה כמה נסים עושה הקדוש ברוך הוא עם האדם והוא אינו יודע, שאלולי היה אוכל פת כשהיא חיה היתה יורדת בתוך מעיו ומשרטת אותו, אלא ברא הקדוש ברוך הוא מעין בתוך גרגרתו שהוא מוריד את הפת בשלום. הוא עשך ויכוננך, עשאך למה שאתה צריך, ואחר כל אלו הלה' תגמלו זאת, הולך אתה ומדבר דברים יתירים, עד כאן לשונו.
83
פ״דעוד מהדברים המעוררים האהבה פירש במדבר רבה פרשת נזיר בפסוק (שה"ש ה, טז) חכו ממתקים וכלו מחמדים, זה לשונו כלו מחמדים, רבי חייא בר אבא בנוהג שבעולם פועל עושה עם בעל הבית, על ידי שהוא מנבל עצמו בטיט הוא נותן לו שכרו, אבל הקדוש ברוך הוא מזהיר את ישראל ואומר להם אל תנבלו עצמכם בדבר רע ואני נותן לכם שכרכם, הדא הוא דכתיב (ויקרא יא, מג) אל תשקצו את נפשותיכם וגו', מהו אני ה', נאמן אני לשלם מתן שכר על כך, אתמהה, הוי כלו מחמדים.
84
פ״הרבי תנחום בר חייא בשם רבי יוחנן, כתיב (יחזקאל כ, כ) ואת שבתותי קדשו, במה את מקדשו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה, מה כתיב בו (שם) והיו לאות ביני וביניכם לדעת כי אני ה' אלהיכם, אני ה' נאמן לשלם לכם מתן שכר על כך, הוי כלו מחמדים. זה דודי, כמה דתימא (ויקרא כ, כו) ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, עד כאן לשונו.
85
פ״ועוד מהדברים המעוררים לנו אהבתו יתברך, כנזכר מה שהשכינה שומרת אותנו בגלות זה, כמו שכתוב בהגדה היא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו וכו' והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם, ואמרו רבותינו ז"ל (יומא פ"ז דף סט ע"ב) כי אחר החרבן בקשו לעקור מלומר האל הגדול הגבור והנורא, ובאו אנשי כנסת הגדולה והחזירום, ואמרו הן הן גבורותיו הן הן נוראותיו שמעמיד אותנו בין האומות, ואמר גדול הרועה ששומר את צאנו, ואמרו רבותינו ז"ל (סוטה ט ע"א) חצי אכלה בם, חצי כלים והם אינם כלים, והוא מה שהנביא מקונן (איכה ה, כב) כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד. והכוונה שאם הקדוש ברוך הוא היה מואס אותנו היה הקצף עד מאד לכלות הכל, וכיון שאנו רואים שהקדוש ברוך הוא הניח לנו שארית לא היה כוונתו בגלות ובחרבן כי אם לייסרנו ושנשוב בתשובה, לכן אמר השיבנו ה' אליך ונשובה. וכן אמרו רבותינו ז"ל בסוף מגילת איכה (איכ"ר ה, כ) כי הקוצף סופו להתרצות, וכן נאמר על ידי ישעיה (ישעיה נז, טז) כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף.
86
פ״זוכתב החסיד בחובת הלבבות ע"ה (ש' הבחינה פ"ה) והגדולה שבטובות שהטיב בהם לאדם היא התורה הנתונה לנו על ידי משה נביאנו, והראות האותות על ידו, ואם יבקש אדם בזמן הזה לראות מה שהוא דומה לעניינים ההם, יביט בעין האמת עמדנו בין האומות מעת הגלות וסידור עניינינו ביניהם וכו', ע"ש.
87
פ״חומלבד זה מה שהוא עונה אותנו בכל צרותינו בהיותנו מהרהרים תשובה ומתחרטים מעונותינו ועושים תענית ותשובה מיד הקדוש ברוך הוא מרחם עלינו, בפרט בענין עצירת גשמים נבחן דבר זה בישראל פעמים אין מספר, כי ישראל עם קדוש וחביב לפני קונו בגזרם ג' תעניות יענו, ובזה מתקדש שם שמים ומורה שיש אלהים לישראל, וכמו שאמר הנביא (ירמיה יד, כב) היש בהבלי הגוים מגשימים ואם השמים יתנו רביבים הלא אתה ה' אלהינו ונקוה לך וגו', הרי בחינת אהבה זו כוללת לכל ישראל.
88
פ״טעוד בחינת אהבה אחרת כוללת למקצת אומת ישראל, אשר נתקבצו בהיותם נדחים ושבו וחסו תחת כנפי השכינה, אשר עשה הקדוש ברוך הוא עמהם נסים לאין מספר, ויתחייבו להודאה ושבח לבורא מה שאנו אומרים בכל יום ברוך אלהינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן החוטאים ונתן לנו תורת אמת, וכמה היו הנפשות שם משוקעות בתוך עמקי הקליפה, ויציאה משם דומה ממש ליציאת מצרים, וכן אין עיקר יציאתנו ממצרים על יציאתנו משעבוד הגוף לגאולה אלא שהיו נפשותינו גם כן משוקעות בקליפת אלו עובדי ע"א ואלו עובדי ע"א כנודע מה שפירשו ז"ל (שמ"ר טז, ב) משכו וקחו, משכו ידיכם מן הע"א.
89
צ׳ועוד יש בחינת אהבה כוללת, והיא פרטית לכל איש ואיש כפי מדרגתו, כשיבחון בעצמו כמה נסים עשה הקדוש ברוך הוא עמו מיום עמדו על דעתו, מלבד מה שהטיב עמו בימי הילדות, וכאשר יטיב לו הקדוש ברוך הוא בחכמה או עושר או ממשלה יתר על שאר העם, יתחייב בעבודה פרטית לבורא על העבודה הכוללת, יותר ממה שעושין כל האומה, וכן כתב החסיד בחובת הלבבות (ש' קבלת עבודת האלהים סוף פ"ג) זה לשונו וכשיבחין טובות הבורא עליו אשר ייחד בהם עמו ושבטו משאר העמים, יאמין בחיובו במצות השמעיות מבלעדי שאר האומות, וכן כאשר יבחין טובת האלהים עליו אשר ייחד בהם שבטו ועמו מבלעדי שבטי שאר עמו ככהונה ולויה, יאמין בחיובו במצוות אשר ייחד בהן האלהים שבטו, ועל כן תמצא תורת כהונה כ"ד כנגד כ"ד טובות שהטיב בהם הבורא לכהנים, והם כ"ד מתנות כהונה, ועל ההקשה הזאת כל מי שמיחד האלהים אותו בטובה מבלעדי שאר בני אדם, צריך שיחייב עצמו עבודה שיתיחד בה מבלעדיהם עם השתדלותו בעבודה [ה]כוללת אותו עמהם, כפי יכלתו והשגתו, להודות לאל יתברך על מה שיחדו בו מן הטוב, ויהיה גורם התמדתו, ולהוסיף לו עליה לגמול על עבודתו בבא, ולא יהיה כמו שנאמר (הושע ב, י) וכסף הרבתי לה וזהב עשו לבעל, עד כאן לשונו.
90
צ״אובפרק ו כתב עוד בענין זה ומי שימרה אלהים בטובה אשר ייחדהו בו, יפול מכל המעלות היתרות, וידקדק עליו הבורא בחשבון יותר בעולם הזה, כמו שנאמר (ויקרא י, ג) הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש וגו', ואמר (עמוס ג, ב) רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד וגו', ויהיה עוד ענשו בעולם הבא יותר קשה, כמו שנאמר (ישעיה ל, לג) כי ערוך מאתמול תפתה גם הוא למלך הוכן וגו'.
91
צ״בוכתב עוד וכל אשר יוסיף הבורא טובה לאדם חייב עליה העבודה, ומן הראיה על זה, כי התבואות חייבים במעשרות שנאמר עשר תעשר וגו', ומי שנתן לו האל ק' כורים חייב מהם י' כורים, ומי שנתן לו י' כורים חייב מהם כור א', ואם יוציא הא' ט' וחצי והשני כור א', יהיה הראשון ענוש והב' מקבל שכר. וכן במי שלא היה לו בן בטלה ממנו חובת המילה ולימוד תורה, ומי שהוא פסח בטלה ממנו חובת החג, ומי שהוא חולה בטלו ממנו מן המצוות מה שאינו יכול לעשותם, ועל ההקשה הזאת יתחייב מי שייחדהו הבורא יתברך לטובה בתוספת עבודה עליה. ועל כן היו החסידים הראשונים כשהיתה באה להם טובה מטובות העולם מתפחדים לה, מב' פנים, א' שלא יקצרו מהשלמת העבודה עליה וההודאה בעבורה ותשוב להם לרעה, כמו שאמר יעקב אבינו ע"ה (בראשית לב, י) קטנתי מכל החסדים וגו'. וב' שלא תהיה גמול הבורא על עבודתם, ויגרע מגמולם לעולם הבא, כמו שפירשו הקדמונים בענין (דברים ז, י) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, עד כאן לשונם.
92
צ״געד כאן הגיעו ענייני ההבחנות אשר מצאנו בדברי רבותינו ז"ל ובמפרשים ז"ל, שחייב האדם לבחון בהם אהבת הבורא כדי שמתוך כך יזדרז בעבודתו ויקיים מאהבה.
93
צ״דובזה נכלל הפרק הזה:
94