ראשית חכמה, שער התשובה ג׳Reshit Chokhmah, Gate of Repentance 3

א׳ראוי לדעת כי עם היות שאמרנו שהקדוש ברוך הוא מקבל תשובת שבים, אין הכוונה אל עזיבת החטא לבדו והחרטה לבדה, אלא שצריך לשקול בדעתו ענין העבירה שעשה, אם היא מחייבי לאוין, או מכריתות ומיתות בית דין, או מחילול השם, שהם ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש (יומא פו ע"א). וכבר העתקנו לשונו בשער אהבה פרק יב, ובשער היראה פרק אחרון.

ב׳ואף על פי שאמר רבי ישמעאל עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה לא זז משם עד שמוחלין לו, צריך לבחון ערך המצוה, איזו מצוה בטל, שהרי מצינו ראובן שבלבל יצועי אביו, פגם בכבוד אביו, ומנעו מפריה ורביה כפי דעת המקובלים, ויש סמך בזוהר פרשת וישלח (דף קעו ע"א), עיין שם. ומצינו שסגף את עצמו בשק ובתענית, כמו שאמרו בבראשית רבה (פד, יט), זה לשונם וישב ראובן אל הבור (בראשית לז, כט), והיכן היה, רבי אליעזר אומר עסוק בשקו ובתעניתו, מכיון שנפנה הלך אל הבור, אמר לו הקדוש ברוך הוא מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה, ואתה פתחת בתשובה, חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה, ואיזה זה הושע, שנאמר (הושע יד, ב) שובה ישראל עד ה' אלהיך, עד כאן לשונו.

ג׳ואם תאמר והרי כתבנו לעיל (פ"א) שאדם הראשון וקין פתחו בתשובה. ויש לומר שהם פתחו בתשובה על לא תעשה, וראובן על עשה, כדפירשנו.

ד׳עוד אמרו בספרי (פ' ואתחנן) בפסוק שמע ישראל ה' אלהינו וגו', אמרו שם מה שאמר יעקב אבינו ע"ה (בראשית כח, כא) והיה ה' לי לאלהים, שיחול שמו עלי, שלא יצא ממני פסולת מתחלה ועד סוף, וכן הוא אומר (שם לה, כב) ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא, כיון ששמע יעקב נזדעזע, אמר שמא אירע פסול בבני, עד שנתבשר מפי הקדוש ברוך הוא שעשה ראובן תשובה, שנאמר ויהיו בני יעקב שנים עשר, וכי לא ידענו שהם י"ב אלא שנתבשר שעשה תשובה, ללמדך שהיה ראובן מתענה כל ימיו עד שבא משה וקבלו, שנאמר (דברים לג, ו) יחי ראובן ואל ימות, עד כאן לשונו.

ה׳עוד מענין תשובת דוד המלך ע"ה שהעיד הכתוב (מל"א טו, ה) עליו שלא נמצא אתו דבר רק בדבר אוריה החתי, והכונה שהרגו בחרב בני עמון כדפירשו בזהר (פ' משפטים דף קז ע"א), כי ענין בת שבע בהתר גמור היה, שכל היוצא למלחמת בית דוד גט פטורין היה כותב לאשתו, וכמו שהאריכו עוד בזוהר (פ' בראשית דף ח ע"א-ע"ב).

ו׳ואמרו רבותינו (ע"ז ד ע"ב) זה לשונם לא היה ראוי דוד לאותו מעשה, שנאמר (תהלים קט, כב) ולבי חלל בקרבי, אלא שאם חטא יחיד אומרים לו הרי דוד חטא והקדוש ברוך הוא קבלו. וכן אמר הוא (שם נא, טו) אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו, כדפי' שם בפרשת משפטים דף הנזכר. וכן אמרו במדרש תנחומא (מ"ת מזמור נ) יראו רבים וייראו (תהלים מ, ד) - כל הרוצה לעשות תשובה יסתכל בדוד, וכן הוא אומר (ישעיה נה, ד) הן עד לאומים נתתיו, מיד ויבטחו בה' (תהלים שם) עד כאן לשונו.

ז׳והנה בענין תשובת דוד המלך ע"ה מבואר בדברי רבותינו ז"ל, וכן בספר תהלים. אמרו רבותינו ז"ל בסנהדרין פרק חלק (דף קז ע"א) ששה חדשים נצטרע דוד, שנאמר (תהלים נא, יד) השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני. והני ו' חדשים מנא לן, דכתיב (מל"א ב, י) והימים אשר מלך דוד על ישראל מ' שנה, בחברון מלך ז' שנים ובירושלים מלך ל"ג שנה, עד כאן לשונו.

ח׳עוד בתנא דבי אליהו (רבה פ"ב) מענין תשובתו בפסוק (שמ"ב כג, א) ואלה דברי דוד האחרונים, זה לשונו דבר אחר, ואלה דברי דוד האחרונים, אמר לפניו רבונו של עולם כשם שמחלת לי עונותי הראשונים כך מחול לי על עונותי האחרונים. דבר אחר, כ"ב שנה נסתלקה רוח הקודש מדוד מלך ישראל, ובכל יום ויום היה מוריד כוס של דמעות ואוכל פתו באפר, שנאמר (תהלים קב, י) כי אפר כלחם אכלתי. דבר אחר, אמר לפניו רבונו של עולם קבלני בתשובה כדי שתוכיח את הרשעים ותאמר להם, ומה אם דוד מלך ישראל שעשה לפני דבר חמור כיון שחזר בתשובה לפני קבלתי אותו, אתם על אחת כמה וכמה שהייתי מקבל אתכם, וכן הוא אומר (תהלים נא, ו) לך לבדך חטאתי וגו'.

ט׳עוד בתנא דבי אליהו נמצא אצלנו בכתיבת יד, זה לשונו והמלך דוד זקן בא בימים ויכסוהו בבגדים (מל"א א, א), זה שאמר הכתוב (ישעיה מ, לא) וקוי ה' יחליפו כח, אמרו חכמינו ז"ל י"ג שנה שכב דוד חולה ומוטל במטה, ושבעה כרים היו מחליפים בכל יום מתחתיו מרוב ארס שהיה מסה מגופו, הדא הוא דכתיב (תהלים ו, ז) ערשי אמסה, אלה י"ג שנה של יסורין בשביל מעשה שעשה בבת שבע, וכל שונאיו היו אומרים מתי ימות, זה שאמר הכתוב (שם מא, ו) אויבי יאמרו רע לי מתי ימות ואבד שמו, וכששמע כן נתן נפשו בתפלה ובתחנונים ובקש רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא, ואמר, רבון העולמים העמידני בשביל בית המקדש שמסר לי שמואל הנביא, ובבקשה ממך חזקני ואמצני והקימני והורידני ממטה זו לשלום, ואשלים להם מגלתי - בנין בית המקדש, מיד שמע הקדוש ברוך הוא תפלתו וקם ממטתו, שנאמר (דה"א כח, ב) ויקם דוד המלך על רגליו, והיכן עמידת האדם אם לא ברגליו, מהו על רגליו, מלמד שנתרפא ועמד בריא, עד כאן לשונו.

י׳עוד צריך בעל תשובה שינהג נזיפה בעצמו לפחות שעה אחת ביום, כמו שמצינו שעשה דוד המלך ע"ה, וכן פירשו בזוהר (פ' משפטים דף קז ע"ב) זה לשונם וכתיב (שמ"ב טו, ל) ודוד עולה במעלה הזתים עולה ובוכה וראש לו חפוי והוא הולך יחף. ראש חפוי, ויחף, אמאי, אלא נזוף היה, עבד גרמיה נזוף לקבלא עונשא, ועמא הוו רחיקן מניה ד' אמות. זכאה עבדא דהכי פלח למאריה, דאשתמודע בחוביה לאתבא מניה בתיובתא שלימתא. תא חזי יתיר הוה מה דעביד ליה שמעי בן גרא מכל עקתין דעברו עליה עד ההוא יומא, ולא אתיב דוד לקבליה מלה, דהכי הוה יאות ליה, ובדא איתכפרו חובוי. השתא אית לאסתכלא, שמעי תלמיד חכם הוי וחכמתא סגיאה הוה ביה, אמאי נפק לגבי דוד ועבד ליה כל מה דעבד, אלא מאתר אחרא הוה מלה, ואעיל ליה בלביה מלה דא, וכל דא לתועלתא דדוד, והא ההוא דעבד ליה שמעי גרמא ליה למיתב בתיובתא שלימתא, ותבר ליה בתבירו סגיא, ואושיד דמעין סגיאין מגו לביה קמי קודשא בריך הוא, ועל דא אמר (שמ"ב טז, י) כי ה' אמר לו קלל, ידע דהא מאתר עילאה נחת מלה, עד כאן לשונו.

י״אומכלל המאמר יוצא עוד נפקותא אחרת לבעל תשובה, שצריך שיהיה שומע חרפתו ואינו משיב, כענין דוד. והטעם, כי אותו המחרפו הוא שליח מלמעלה לחרפו, וצריך לקבל את הדין בסבר פנים יפות. כי הנה דוד לא היו בו אותם החרופים שאמר לו שמעי בן גרא, ומכל מקום שתק וקבל, כל שכן מי שחטא והרבה להפשיע שאפשר שיהיו בו כל מה שיאמרו הוא אמת בערך הפגם העליון שפגם.

י״בוכן ביארו עוד לקמיה (פ' משפטים דף קח ע"ש) שתיקון השכינה הוא לב נשבר ונדכה, ובענין העצבות והמרירות זובח את הדין, כי היצר מתגבר בלב האדם מצד הדין ששם שרשו, וכיון שהלב נכנע יורה היות הדין כבוש וקשור תחת החסד. ועוד, כי כאשר היה האדם חוטא והיה מביא קרבן, במדת רחמים הוא שיקובל קרבנו, כי הדין נותן הנפש החוטאת היא תמות, אלא במדת רחמים אמר הקדוש ברוך הוא יביא נפש בהמה תחת נפשו, ועל זה אינו כתוב בקרבנות קרבן לאלהים אלא לידו"ד, שהוא רחמים, ומהו הקרבן הנקרב לאלהים, רוח נשברה, שהוא ממש זובח עצמו ויצרו בשברון לבו ומרירות ועצבות כאלו מת, שאותו הלב שנתגבר בחטא כבר נשבר ומת, נמצא ממש מקריב נפשו השוכנת בלב, והוא הקרבן שאלהים רוצה, ובזה מובן לשונו שם, זה לשונו כי לא תחפוץ זבח ואתנה, וכי לא בעי קודשא בריך הוא דיקרבון קמיה קרבנא, והא איהו אתקין לגבי חייביא קרבנא דיקרבון ויתכפר להון חוביהון, אלא דוד לקמי האלהים אמר, וקרבנא לא קרבין לשמא דאלהים אלא לשמא דידו"ד, דהא לגבי דינא קשיא מדת הדין לא מתקרבין קרבנא, דכתיב (ויקרא א, ב) אדם כי יקריב מכם קרבן לה', לה' ולא לשמא דאלהים, וכי תקריב קרבן מנחה לה' זבח תודה לה', זבח שלמים לה', ובגין כך כיון דדוד מלכא לגבי אלהים אמר, איצטריך למכתב (תהלים נא, יח) כי לא תחפוץ זבח ואתנה עולה לא תרצה, דהא לשמא דא לא מקרבין אלא רוח נשברה, דכתיב זבחי אלהים רוח נשברה, קרבנא דאלהים עציבו ותבירו דליבא, ובגין כך מאן דחלם חלמא בישא, עציבו איצטריך ורוח נשברה, וההוא עציבו מסתייה לחלמא בישא ולא שלטא דינא עלוי, דהא זבח דאיתחזי למדת דינא אקריב קמיה. ולב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה, מאי לא תבזה, מכלל דאיכא לב דאיהו בוזה, אין ההוא לב דאיהו גאה, לב בגסות רוחא, היינו לב דאיהו בוזה, אבל לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה, עד כאן לשונו.

י״גומהדברים שצריך השב לתקן, הוא לתקן אות ברית הפגום בהוצאת זרע לבטלה, שאין אדם בזמנינו ניצול ממנו בבחרותו. ואמרו בזוהר שדוד נענש בשביל שלא שמר אות ברית כראוי, זה לשונם בזוהר (פ' לך לך סוף דף מג) פתח אידך ואמר, אם תחנה עלי מחנה וגו' (תהלים כז, ג), הכי תאנא בזאת אני בוטח, מהו בזאת, דא את קיימא דזמינא תדיר גבי בר נש ואיתרמיזא לעילא, ובגיני כך איתמר בזאת, כמא דכתיב (בראשית ט, יב) זאת אות הברית, זאת בריתי (בראשית יז, י), וכלא בחד דרגא. ותאנא, זה וזאת בחד דרגא אינון ולא מתפרשן, ואיתימא אי הכי הא שאר בני עלמא הכי, אמאי דוד בלחודוי ולא אחרא, אלא בגין דאחידא ואיתרמיזא ביה, והיא כתרא דמלכות, תא חזי בגין דהאי זאת לא נטר לה דוד מלכא כדקא חזי, מלכותא איתעדי מניה כל ההוא זמנא, והכי אוליפנא האי זאת איתרמיזא במלכותא דלעילא, ואתרמיזא בירושלם קרתא קדישא, בההיא שעתא דדוד עבר עליה, נפק קלא ואמר במה דאתקטרת תשתרי, לך טרדין מירושלים, ומלכותא אתעדי מינך, והכי הוה, במה דעבר בר נש ביה אתעניש, ומה דוד מלכא הכי שאר בני עלמא על אחת כמה וכמה, עד כאן לשונו.

י״דהרי בפירוש שדוד קבל עונש מפני פגם הברית, וכל תורתו ומעשיו לא עמדו עליו להצילו, ונתענש מדה כנגד מדה כמבואר במאמר. וכן כל אדם ראוי לקבל עליו יסורין לטהר מה שפגם, וראוי שיגלה, מדה כנגד מדה, כענין דוד, וכמו שאמרו גלות מכפרת על הכל בסנהדרין (לז ע"ב) עיין שם. ומזה יקיש המעיין אל שאר העונות שכולם צריכין נקיון ביסורין.

ט״וובזוהר (פ' ויקרא דף כג בסופו) ביארו עוד בענין זה האמור בדוד שנענש, זה לשונם ואיתימא דוד דהוה קם בפלגו ליליא, אמאי אתערו עליה בדינא, אלא שאני דוד דאיהו עבר במה דאיתקשר, ובעי דינא, ובמה דעבר איתדן, הוא חטא לקבליה דמלכותא קדישא ולגביה ירושלים קדישא, איתתרך מירושלים ומלכותא אעדיו מניה עד דאתקין כדקא יאות ואתענש. אמר רבי יהודה מהו דקודשא בריך הוא אעניש ליה לדוד על ידא דבריה, דכתיב (שמ"ב יב, יא) הנני מקים עליך רעה מביתך, אמר רבי יוסי הא אוקימנא, בגין דאי יקום עליה בר נש אחרא לא ירחם עליה, אמר ליה והא אבשלום בעא לקטלא לאבוי בכמה עיטין דבר עליה, אמר ליה לא שמענא, אמר ליה אנא שמענא, דוד חטא בבת שבע סתם, אמר קודשא בריך הוא ליתי ברא דבת אל נכר וינקום נקמתא, ומאן איהו דא אבשלום, דבריה דיפת תאר הוה מקרבא, מכאן אוליפנא מאן דנטל אתתא דא בקרבא וחמיד בה בסוף נפיק מינה בן סורר ומורה, מאי טעמא בגין דעד כען לא פסקא מינה זוהמא, והא אוקמוה, עד כאן לשונו.

ט״זומה שאמר דוד חטא בבת שבע סתם, פירוש בבת שבע התחתונה ובת שבע העליונה, ופגם בת שבע היה שאכלה פגה, והיינו שנהנה מן העולם בלא ברכה, וכדפירשו בזוהר (פ' תזריע שלהי דף מה) ונעתיק לשונו לקמן, והיינו שהכתוב מעיד (שמ"ב יב, יב) כי אתה עשית בסתר וגו'.

י״זעוד דרכי התשובה נלמד מתשובת אחאב, כדפירש בפרקי רבי אליעזר (פרק מב) זה לשונו רבי עקיבא אומר נבראת התשובה, וימין הקדוש ברוך הוא פשוטה לקבל שבים בכל יום, ואומר שובו בני אדם, תדע לך כח הצדקה והתשובה, בא וראה מאחאב מלך ישראל שעשה תשובה גדולה, שגזל וחמס ורצח, שנאמר (מל"א כא, יט) הרצחת וגם ירשת, ושלח וקרא ליהושפט מלך יהודה והיה נותן לו מלקות מ' בכל יום שלשה פעמים, ובצום ובתפלה היה משכים ומעריב לפני הקדוש ברוך הוא, והיה עוסק בתורה כל ימיו, ולא חזר למעשיו הרעים עוד, ונתרצית תשובתו, שנאמר (שם כא, כט) הראית כי נכנע אחאב מלפני וגו', עד כאן לשונו.

י״חועוד אמרו בפסיקתא (דר"כ פיסקא כד) על תשובת אחאב, היה למוד לאכול בג' שעות ביום היה אוכל בד' שעות, בז' שעות אוכל בתשע שעות. וכן אמרו בפסיקתא (שם) ויהלך אט (מל"א כא, כז), שהיה הולך יחף, והעתקנו לשונו לעיל.

י״טעוד דרכי התשובה נלמד מתשובת רבי שמעון בן לקיש, אמר שם בפרקי רבי אליעזר, בן עזאי אומר בא וראה כח התשובה מרבי שמעון בן לקיש, שהיה הוא ושני רעיו גוזלים וחומסים כל אשר יעבור עליהם בדרך, מה עשה, הניח לב' רעיו שודדים בהרים ושב לאלהי אביו בכל לבו בצום ובתפלה, והיה משכים ומעריב לפני הקדוש ברוך הוא, והיה עוסק בתורה כל ימיו ובמתנות עניים, ולא שב אל מעשיו הרעים עוד, ונתרצית תשובתו, וביום שמת מתו רעיו השודדים בהרים, ונתנו לרבי שמעון בן לקיש חלק החיים ולב' רעיו בשאול תחתית, ואמרו שניהם לפני הקדוש ברוך הוא, משוא פנים לפניך, זה היה שודד עמנו בהרים והוא באוצר החיים, ואנו בשאול תחתית, אמר להם זה עשה תשובה בחיים ואתם לא עשיתם, אמרו לו הנח לנו ונעשה תשובה, אמר להם אין תשובה אלא עד המיתה, משל למה הדבר דומה, לאדם שהוא רוצה לפרוש בים, אם אינו לוקח בידו מארץ נושבת לחם אינו מוצא בים, אם רוצה לילך לו לקצה המדבר אם אינו לוקח לו מן הישוב לחם ומים, במדבר אינו מוצא לאכול ולשתות, כך אם אין אדם עושה תשובה בחייו לאחר מיתה אין לו תשובה, שנאמר אשר לא ישא פנים, וכתיב (משלי ו, לה) לא ישא פני כל כפר, וכתיב (ירמיה יז, י) אני ה' חוקר לב בוחן כליות, עד כאן לשונו.

כ׳למדנו מכלל תשובת ריש לקיש ה' דברים הצריכים אל התשובה, הא' צום, ב' תפלה, ג' משכים ומעריב לבית הכנסת, הד' עסק התורה, הה' צדקה. ודברים אלו בהשתתף קצתם אלו עם אלו מכפרים את העונות וקורעים לו גזר דינו.

כ״אצום הוא ראוי אל התשובה, כדכתיב (יואל ב, יב) שובו עדי בכל לבבכם ובצום ובבכי ובמספד.

כ״בוכן התפלה צריך אל התשובה, תפלה מעומק הלב, וכן פירשו בזוהר (פ' אחרי מות סוף דף סט) על פסוק (תהלים קל, א) ממעמקים קראתיך ה', אמר, אימתי אתדכי בר נש מחוביה, בשעתא דעל בהאי תשובה כדקא חזי, רבי יצחק אמר דתב קמי מלכא עלאה וצלי צלותא מעומקא דליבא, הדא הוא דכתיב ממעמקים קראתיך ה', עד כאן לשונו.

כ״גועוד בויקרא רבה (י, ה) פליגי בה תנאי, רבי יהודה ברבי אמר תפלה עושה את הכל, ממי אתה למד מחזקיה, עיקר מלכותו לא היה אלא י"ד שנה שנאמר (מל"ב יח, יג) ובארבע עשרה שנה למלך חזקיהו, וכיון שהתפלל הוסיפו לו ט"ו שנה, שנאמר (ישעיה לח, ה) הנני יוסף על ימיך חמש עשרה שנה. רבי יהושע אומר תפלה עושה מחצה, ממי אתה למד, מאהרן שנגזרה עליו גזרה קשה, שנאמר (דברים ט, כ) ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו, ואין לשון השמדה אלא כלוי בנים, כמה דאת אמר (עמוס ב, ט) ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת, וכיון שהתפלל משה מתו שנים ונשתיירו שנים, עד כאן לשונו.

כ״דועוד במעלת התפלה האריכו במסכת ברכות (דף לב ע"ב) זה לשונם אמר רבי אלעזר גדולה תפלה יותר ממעשים טובים, שאין גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו ע"ה, ואף על פי כן לא נענה אלא בתפלה שנאמר (דברים ג, כו) אל תוסף דבר אלי, וסמיך ליה עלה ראש הפסגה, עד כאן לשונו.

כ״הובויקרא רבה (ל, ג) פסוק ולקחתם לכם ביום הראשון (ויקרא כג, מ), פירש פסוק (תהלים קב, יח) פנה אל תפלת הערער, על תפלת מנשה, ואמר אחר כך רבי יצחק פתר קריה בדורות הללו, שאין להם לא מלך ולא נביא ולא כהן ולא אורים ותומים, ואין להם אלא תפלה זו בלבד, אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אל תבזה את תפלתם. תכתב זאת לדור אחרון, מכאן שהקדוש ברוך הוא מקבל השבים. ועם נברא יהלל יה, שהקדוש ברוך הוא בורא אותן בריה חדשה, עד כאן לשונו.

כ״וובירושלמי (מסכת ר"ה פ"ב ה"ה) על ענין בני עלי, שנאמר בהם (שמ"א ג, יד) אם יתכפר וגו' בזבח ומנחה, ופירש שם בזבח ומנחה אין מתכפר אבל מתכפר הוא בתפלה.

כ״זמשכים ומעריב לבית הכנסת, אמר בתנא דבי אליהו (רבה פכ"א) על פסוק (במדבר כד, ו) כנחלים נטיו כגנות עלי נהר, מה טיבן של נחלים אצל בתי כנסיות ובתי מדרשות, אלא מה נחלים הללו בני אדם יורדין לתוכן כשהן טמאים וטובלין ועולין טהורין, כך בתי כנסיות ובתי מדרשות בני אדם נכנסים לתוכן כשהן מלאין עונות ויוצאים מלאים מצות, עד כאן לשונו. ועוד במעלת המשכים והמעריב מעלות רבות ויתבאר במקומו בעזרת ה'.

כ״חתורה מכפרת עון, וזה מפורסם. וכן צדקה, ממצות גמילות חסדים, וכתיב (משלי טז, ו) בחסד ואמת יכופר עון, ואמרו בראש השנה (דף יח ע"א) שאפילו לגזר דין שיש עמו שבועה מתבטל על ידי עסק התורה וגמילות חסדים, וזה לשונם בזבח ומנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר הוא בתורה וגמילות חסדים.

כ״טועוד אמרו בויקרא רבה (פרשה כה) פסוק ונטעתם כל עץ מאכל (ויקרא יט, כג), זה לשונם רב הונא אמר, אם נכשל אדם בעבירה חייב מיתה בידי שמים, מה יעשה ויחיה, אם היה למוד לקרות דף אחד קורא שני דפים, ואם היה למוד לשנות פרק אחד ישנה שני פרקים, ואם אינו למוד לקרות ולשנות מה יעשה ויחיה, ילך ויעשה פרנס על הצבור וגזבר צדקה, והוא חי, שאילו נאמר ארור אשר לא ילמד, לא היתה תקומה, אלא (דברים כז, כו) ארור אשר לא יקים, אילו נאמר עץ חיים היא לעמלים בה, לא היתה תקומה, אלא (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה, עד כאן לשונו. הרי ב' מדות אלו היו בו בריש לקיש, שהם העיקר לכפרת העונות כמבואר.

ל׳ועוד כי מהדברים הנזכרים גורעים גזר דינו של אדם, וכן אמרו במדרש קהלת (ה, ד) כי ברוב חלומות והבלים ודברים הרבה כי את האלהים ירא (קהלת ה, ו), אמר רבי אם ראית חלומות קשים וחזיונות קשים והפוכים, או שאתה מתירא מהם, קפוץ לג' דברים ואתה ניצול, דאמר רבי יודן בשם רבי אליעזר ג' דברים מבטלים גזירות רעות, תפלה צדקה ותשובה, ושלשתם בפסוק אחד (דה"ב ז, יד) ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני וישובו מדרכיהם הרעים ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם. ויתפללו, זו תפלה. ויבקשו פני, זו צדקה, הדא הוא דכתיב (תהלים יז, טו) אני בצדק אחזה פניך. וישובו מדרכיהם הרעים, זו תשובה, ואחר כך ואני אשמע מן השמים. רבי מונא אומר אף התענית, שנאמר (שם כ, ב) יענך ה' ביום צרה. רבי חייא ורבי יוסי אמר אף שינוי השם ושינוי מעשה ושינוי מקום, עד כאן לשונו לעניננו, וכלם הוכיחו שם מפסוקים, והמאמר הובא בבראשית רבה (פ' מד, יב).

ל״אאמרו (ר"ה טז ע"ב) ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם, צדקה, צעקה, שינוי השם, ושינוי מעשה. צעקה, דכתיב (תהלים קז, ו) ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יוציאם. צדקה, דכתיב (משלי י, ב) וצדקה תציל ממות. שינוי השם, דכתיב (יונה ג, י) וירא האלהים את מעשיהם. ויש אומרים אף שינוי מקום, עד כאן לשונו לעניננו.

ל״בובעל תשובה צריך להרבות בצדקה, שנאמר (דניאל ד, כד) וחטאך בצדקה פרוק, והטעם, שכנגד מה שמיעט השפע למעלה צריך שירבה, ובפרט ביום צום, כמו שכתוב בישעיה (נח, ז) הלא פרוס לרעב לחמך וגו', ועל התענית קאי.

ל״געוד לתשובה צריך שק, וכן אמר דוד המלך ע"ה (תהלים סט, יב) ואתנה לבושי שק. ובבראשית רבה (פ' וישב פרשה פד) אמרו רבותינו ז"ל בפסוק וישב ראובן אל הבור, והיכן היה, רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי אליעזר אומר בשקו ובתעניתו, כשנפנה הלך והציץ לאותו הבור, הדא הוא דכתיב (בראשית לז, כט) וישב ראובן אל הבור. רבי יהושע אומר כל טרחת הבית היתה מושלכת עליו, וכיון שנפנה מטרחותו של בית הלך והציץ לאותו הבור, הדא הוא דכתיב וישב ראובן אל הבור. אמר לו הקדוש ברוך הוא מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה, ואתה פתחת בתשובה תחלה, חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחלה, ואיזה זה, זה הושע, שנאמר (הושע יד, ב) שובה ישראל עד ה' אלהיך, ודברי רבי אליעזר הם מוסכמים בזוהר יותר. הרי שהתשובה היא בתענית ושק.

ל״דועוד שם, אמר רבי אבהו לפי שתפס יעקב אבינו את השק לא זז מבניו ומבני בניו עד סוף כל הדורות, ואינו נוהג אלא בבני אדם הגדולים, דוד, שנאמר (דה"א כא, טז) ויפול דוד והזקנים מכוסים בשקים. אחאב, וישם שק על בשרו (מל"א כא, כז). יהורם, וירא העם והנה השק על בשרו (מל"ב ו, ל). מרדכי, וילבש שק ואפר (אסתר ד, א), עד כאן לשונו.

ל״הועוד בבראשית רבה פסוק ויהי בעת ההיא וירד יהודה (פרשה פה) זה לשונם רבי שמואל בר נחמני פתח (ירמיה כט, יא) כי אנכי ידעתי את המחשבות, שבטים היו עסוקים במכירתו של יוסף, ויוסף היה עוסק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, עד כאן לשונם.

ל״וועוד במדרש רבה פרשת וזאת הברכה אמרו זה לשונם כיון שראה משה שנחתם גזר דין עליו, גזר תענית, ועג עוגה קטנה ועמד בתוכה, ואמר איני זז מכאן עד שתבטל אותה גזירה, באותה שעה מה עשה משה, לבש שק ונתעטף שק ונתפלש באפר, ועמד בתפלה ובתחנונים לפני המקום, עד שנזדעזעו שמים וארץ וסדרי בראשית, עד כאן לשונו לעניננו.

ל״זועוד אמרו במדרש (ילקוט אסתר סי' תתרנ"ו) על פסוק (אסתר ד, ד) ותשלח בגדים להלביש את מרדכי ולהסיר שקו מעליו ולא קבל, זה לשונם אמר, איני מזיז את השק עד שיעשה הקדוש ברוך הוא עמי נסים כמו שעשה לראשונים, ביעקב כתיב וישם שק במתניו, ובאחאב לא תלה לו ג' שנים, וכן ביורם לא כלה שקו רעב משומרון.

ל״חואני שמעתי מהמקובלים כי ש"ק עולה ד' מאות, והענין כי יש בקליפות ד' מאות כתות שעליהם נאמר בעשו (בראשית לב, ו) וארבע מאות איש עמו, ויש למעלה ארבע מאות עולמות של רחמים כדפי' בריש האדרא (פ' נשא קכח ע"ב), ובלבישת ש"ק זה זכה להכפות ארבע מאות דסטרא אחרא ולזכות לעולם הבא לארבע מאה עלמין דכסופא, שהם נקראים ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר.

ל״טועוד שמעתי, כי נרמז בשם מ"ב בשם אחרון שקוצי"ת, צי"ת בלשון תרגום הוא שמיעה, והכונה כי השק גורם שמיעת התפלה, וכן ש'מע ק'לנו ראשי תיבות ש"ק.

מ׳ומורי ע"ה כתב במה שאמרו ברעיא מהימנא (פ' פנחס דף רכז ע"א) שקש ותבן הם הקליפות, וק"ש בהיפוך הוא ש"ק, והכונה כי כיון שבעל התשובה חטא ונמשך אחר הקליפה ראוי שיעלה שק על בשרו, ובזה יכנע יצרו שהוא הקש.

מ״אואני אומר, שהרי בגלות נאמר (ישעיה נ, ג) אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם, הרי הקדוש ברוך הוא שנאמר בו (מל"א ח, לב) ואתה תשמע השמים, מתלבש בשק. ושכינה נאמר בה (יואל א, ח) אלי כבתולה חגורת שק על בעל נעוריה, וכיון שזה בחטאו גרם להלבישם שק יתר על מה שהיה להם, שהרי כשאנו חוטאים מאריכין הגלות וממליכין השק שהוא העבד יותר מן הראוי, וכן הנשמה כולה מתלבשת בשק שהוא הקליפה, ולכן לתיקון השכינה ולתיקון נשמתו יעלה השק עליו, ובפרט בימי צער ובכיה ראוי ללבוש שק.

מ״בוהנה הטעם לקבלת היסורין ולצום ולבכי ולשק הוא, כי בעל תשובה בחטאו פגם למעלה, והנה החשך ההוא תלוי במדות העליונות, ועל ידי קבלת הדין עליו מטהר המדות העליונות מפגמם וחשכם, כי הדין והחשך ההוא ירד עליו.

מ״גוזה הענין נלמוד מאדם הראשון, כי כיון שידע מה שפגם קבל עליו גזירת הדין ונטהרו המדות העליונות. ויש הוכחה בתיקונים (תקון סט דף צט ע"א) שאמר שם (בראשית ד, א) והאדם ידע את חוה אשתו, ועד הכא לא ידע אדם לאינתתיה, אלא בזמנא דחב אסתלק שכינתא מאתריה, והכי אוקמוה מרי מתניתין דבזמנא דלית שכינתא באתרה אסור בתשמיש המטה וכו', ואיהו גרים דאסתלק ההיא מטה מתמן, הכי אסתלק איהו מתשמיש המטה, ובתר דקבל עונשיה אתחזר מטה לאתרה בההוא זימנא והאדם ידע את חוה אשתו, עד כאן לשונם. הרי בפירוש כי כשקבל עליו גזרת עונשו נתקנו המדות.

מ״דוהיה אומר מורי ע"ה שלענין זה תקנו בוידוי ואתה צדיק על כל הבא עלי כי אמת עשית ואני הרשעתי, והכונה כי בהתוודות על עונו מטהר המדות העליונות ומוריד החשך והפגם שהוא הדין עליו, וזהו ואתה צדיק על כל הבא עלי, והבא - רצה לומר מה שבא ומה שיבא. כי אמת עשית, פירוש בהשפעת הדין שיבא, מדת אמת נתקנת והוא הרשיע וראוי הוא לכך.

מ״הועוד טעם לקבלתו היסורין הוא, כי העובר עבירה אחת קנה לו קטיגור אחד שעומד ומקטרג עליו לעולם, וכאשר האדם מתודה בי דינא בדילין מניה ואינו מקטרג, וכן פירשו בזוהר (פ' קדושים דף פג ע"ב) בענין דוד כשאמר חטאתי ואמר לו הנביא (שמ"ב יב, יג) גם ה' העביר חטאתך לא תמות, שהענין קשה, שהרי אם הקדוש ברוך הוא העביר חטאתו למה עשה דוד כל כך סגופין ותעניות, אלא במה שפירשו שם מתורץ, שהכונה העביר אותו מלפני הקדוש ברוך הוא שלא יקטרג עליו, זה לשונו תא חזי בר נש דעביד מצוה, ההיא מצוה סלקא וקיימא קמי קודשא בריך הוא ואמרה אנא מפלניא דעבד לי, וקודשא בריך הוא מני לה קמיה לאשגחא בה כל יומא לאוטבא ליה בגינה. עבר על פתגמי אורייתא, ההיא עבירה סלקה קמיה ואמרה אנא מפלניא דעבד לי, וקודשא בריך הוא מני לה קמיה וקיימא תמן לאשגחא בה לשיצאה ליה, הדא הוא דכתיב (דברים לב, יט) וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו, מהו וירא, ההוא דקיימא קמיה. תב בתשובה מה כתיב (שמ"ב יב, יג) גם ה' העביר חטאתך לא תמות, דאעבר ההוא חובה מקמיה בגין דלא יסתכל ביה, לאוטבא ליה, ועל דא כתיב (דברים ט, כז) אל תפן אל קשי העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו, עד כאן לשונו.

מ״והרי שעל ידי העון נברא מקטרג אחד, ולכן צריך לקבל עליו היסורין כדי למרק עונותיו, שנאמר (תהלים פט, לג) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, ועל ידי כך מתכפרים עונותיו.

מ״זונראה לי כי מטעם שאמרו ז"ל (אבות פ"ד מי"א) שהעובר עבירה אחת קנה לו קטיגור, יובן מה שתרגם אונקלוס חטא חובא (במדבר יח, כב), חטאתם חוביהון (שמות לב, לב), שהחטא שהוא קטיגור הוא חוב לאדם שחייב לפורעו, כי בעשותו העון הוא לוה מה שאינו שלו, כי האדם טבעו הוא שיהיה בקדושה, ובהיותו נמשך אחר עצות יצרו הרי הוא חייב לו מה שנהנה ממנו, וכיצד יפרע לו, בהחזיר לו מה שנהנה ממנו על ידי מירוק היסורין. וכמו שגיהנם, הכח המקטרג שברא בעונו הוא בא ולוקח נקמתו ממנו, על דרך שפירשו בזוהר פרשת קרח (דף קעז ע"א) כי פועל אדם ישלם לו וגו' (איוב לד, יא), כדי למרק הכח הטמא שמשך על נפשו, גם כן בעולם הזה יתמרק הכח הטמא ההוא על ידי קבלת היסורין, ובהשלימו למרק יתבטל המקטרג ההוא, על דרך שאמרו ז"ל (סוטה ט ע"א) חיצי כלים וגו', כי החצים אינם אלא לעשות רצון הפועל בהם, וכיון שעשו ציווים הם בטלים, וזהו (ישעיה מד, כב) מחיתי כעב פשעיך וגו' שובה אלי כי גאלתיך, והכונה גאלתיך מאותם החובות שהיית תפוש בהם.

מ״חולכן צריך לקבל היסורין מאהבה ולא יבעוט בהם, וכן דרשו במכילתא (פ' יתרו) בפסוק (שמות כ, כ) לא תעשון אתי, זה לשונם רבי עקיבא אומר לא תעשון אתי, שלא תנהגו בי כדרך שאחרים נוהגין באלהיהם, שכשהטובה באה עליהן הם מכבדים את אלהיהם, שנאמר (חבקוק א, טז) על כן יזבח לחרמו, וכשפורענות באה עליהם הם מקללין את אלהיהן, שנאמר (ישעיה ח, כא) והיה כי ירעב וגו' וקלל במלכו. אבל אם הבאתי עליכם את הטובה תנו הודאה, ואם אביא עליכם היסורין תנו הודאה, וכן דוד אמר (תהלים קטז, יג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, (שם קטז, ג-ד) צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא, וכן איוב אמר (איוב א, כא) ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך, על מדת הטוב ועל מדת הפורענות, וכן אשתו של איוב אמרה לו (שם ב, ט) עודך מחזיק בתומתך, ומה הוא אומר לה כדבר אחת הנבלות תדברי. אנשי דור המבול ואנשי סדום שהיו שגורין בטובה, כשבאת עליהן פורענות קבלו אותן על כרחן, ואנו שהיינו נאים בטובה לא נאה בפורענות. ועוד יהא שמח ביסורין יותר מן הטובה, שאפילו אדם בטובה כל ימיו אינו נמחל לו מן העבירות שבידו, ומי מוחל לו, הוי אומר יסורין.

מ״טרבי אליעזר בן יעקב אומר, הרי הוא אומר (משלי ג, יא) מוסר ה' בני אל תמאס, מפני מה כי את אשר יאהב ה' יוכיח, אמרת צא וראה מי גרם לבן זה לרצות את האב, הוי אומר זה יסורין. רבי מאיר אומר (דברים ח, ה) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו, יהא לך יודע מעשים שעשית, ויסורין שהבאתי עליך, שלא לפי מעשיך הבאתי עליך את היסורין.

נ׳רבי נתן אומר חביבין היסורין, שכשם שהברית כרותה לארץ כך ברית כרותה ליסורין, שנאמר (דברים ח, ה) ה' אלהיך מיסרך, ואומר כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה. רבי שמעון בן יוחאי אומר חביבין יסורין, ששלש מתנות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, ולא ניתנו אלא ביסורין, ואלו הן, תורה וארץ ישראל ועולם הבא. תורה מנין, שנאמר (משלי א, ב) לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה, וכתיב (תהלים צד, יב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ארץ ישראל מנין, תלמוד לומר ה' אלהיך מיסרך, ואומר כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה. העולם הבא מנין, תלמוד לומר (משלי ו, כג) כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר, אמרת צא וראה איזו דרך מביאה לאדם לחיי העולם הבא הוי אומר זה יסורין.

נ״ארבי נחמיה אומר חביבין יסורין שכשם שהקרבנות מרצין כך היסורין מרצין, בקרבנות מהו אומר (ויקרא א, ד) ונרצה לו לכפר עליו. ביסורין מה הוא אומר (שם כו, מג) והם ירצו את עונם. ולא עוד אלא שהיסורין מרצין יותר מן הקרבנות, מפני שהקרבנות בממון והיסורין בגוף, וכן הוא אומר (איוב ב, ד) עור בעד עור וכל אשר לאיש. ועוד דרשו שם במעלת היסורין, שאף על פי שחזקיהו למד למנשה תורה לא הועיל לו כלום אלא היסורין, שנאמר (דה"ב לג, יב) וכהצר לו חלה את פני ה', הא למדת שחביבין יסורין, עד כאן לשונו. הרי במעלת היסורין שהם מכפרים עונותיו של אדם וכו'.

נ״בוכן דרשו רבותינו ז"ל (ברכות ה ע"א) זה לשונם והיינו דרבי שמעון בן לקיש, נאמרה ברית במלח ונאמרה ברית ביסורין, נאמרה ברית במלח דכתיב (ויקרא ב, יג) ולא תשבית מלח ברית אלהיך, ונאמרה ברית ביסורין (דברים כח, סט) אלה דברי הברית, מה ברית האמור במלח מלח ממתקת את הבשר, אף ברית האמור ביסורין יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם, עד כאן לשונם.

נ״גושם בברכות אחר מאמר זה, הובא גם כן מאמר רבי שמעון בן יוחאי, ג' מתנות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל. וכיון שבא לידינו נימא ביה מלתא, ג' מתנות אלו אפשר לומר שהם כנגד נפש רוח נשמה, ונודע שורש אלו מקומם במדות, והטעם שנקדים תורה לארץ ישראל, כי ישראל קודם שזכו למתנת ארץ ישראל זכו למתנת התורה במדבר, וקודם שזכו לה היה ביסורין, בתחלה (שמות יד, י) ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם, ואח"כ קריעת ים סוף ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה (שם טו, כג), ואחר כך ברפידים ויצמא שם העם למים (שם יז, ג), ואחר כך עמלק. וכן קודם שנכנסו לארץ באו עליהם סיחון ועוג. וכן בעולם הבא נהר די נור נגיד ונפיק מן קדמוהי (דניאל ז, י), ופירשו בתיקונים (דף ד ע"א) דביה טבלין נשמתין וכו', עיין שם.

נ״דוהטעם שנתנו ביסורין, מפני שהם ג' אלהים כדפי' בזוהר (פ' בראשית דף לא ע"ב) זה לשונם אמר רבי יוסי מאי דכתיב (דברים ד, ז) אשר לו אלהים קרובים אליו, קרובים, קרוב מבעי ליה, אלא אלהים עילאה, אלהים דפחד יצחק, אלהים בתראה, ובגיני כך קרובים, וגבורות סגיאן אינון דנפקין מחד, וכלהו חד, עד כאן לשונו. והנה התורה נתנה באש, שהוא אלהים הב' דפחד יצחק, וכן ארץ ישראל הוא אלהים בתראה ומדת צדק ילין בה. וכן עולם הבא שהוא אלהים עילאה. ולכן צריך בהכרח שיבואו ביסורין כדי שיושפע הדין ההוא למטה, ויומתק בצד החסד אחר קבלת הדין.

נ״הואמרו לא נתנם אלא על ידי יסורים, שאפילו יהיה צדיק גמור צריך יסורין לזכות אליהם. וכן מצינו שלא זכה הרשב"י ע"ה אל החכמה הנפלאה אלא על ידי היסורין שנצטער במערה י"ג שנה, וכדפי' בפרשת בראשית (זוהר דף יא ע"ב), וכן במסכת שבת (דף לג ע"ב). והטעם, במה שפי' ברעיא מהימנא (פ' פינחס דף רמז ע"א) והעתקנו לשונו בשער הקדושה (פט"ו), שאמר ועוד אית רזא בלולה בשמן כתית, ודאי לאו אורייתא איהי בלולה אלא למאן דסביל כמה מכתשין בגינה, כמא דאוקמוה מרי מתניתין דלית אורייתא מתקיימת אלא במי דממית גרמיה עלה, עד כאן לשונו.

נ״וורמז זה נרמז בתורה במקום אחר, שאמר (שמות כז, כ) ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור, כי שמן זית זך שהיא התורה אינו מאיר אלא על ידי כתישה, שהוא כתישת החומר, כל שכן מי שיש לו עונות, כי כדי לטהר פגם המדות העליונות ופגם נשמתו צריך לקבל יסורין כדי שיזכה לעולם הבא או לזכות לתורה.

נ״זוכן אחד ממ"ח דברים שהתורה נקנית בהם היא בקבלת היסורין (אבות פ"ו מ"ו), וקבלת היסורין הוא ענין רבי אלעזר ברבי שמעון דקביל עליה יסורין (ב"מ דף פד ע"ב). כיוצא בזה צריך האדם להצטער בסיגוף האכילה והשינה והתענוג, או להתענות וכיוצא.

נ״חובתנא דבי אליהו אמר שמי שיקבל היסורין ניצול מגיהנם ונכנס לגן עדן, וזה לשונו זה שאמר הכתוב (איכה ג, כז) טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו, אמר אליהו ז"ל אשרי מי שקבל יסורין מנעוריו, למה שסופו נח, מנין מאיוב, שכן אמרו חבריו (איוב ח, ז) והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד, ולא עוד אלא שיסורין שעליך יצילוך מגיהנם ויניחוך בגן עדן, שנאמר (שם לו, טז) ואף הסיתך מפי צר רחב לא מוצק תחתיה ונחת שולחנך מלא דשן. אמר רבי אחא בשם רבי יונה, אמרו לו חבריו לאיוב אף על פי שהשטן הסית עליך הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שם ב, ג) ותסיתני בו לבלעו חנם, הקדוש ברוך הוא חפץ להצילך מפי צר, מגיהנם שפיה צר מלמעלה והיא רחבה מלמטה, שנאמר רחב לא מוצק תחתיה, מלמד שאין יסוד לגיהנם לא מארץ ולא מאבן, כדי שלא יהא בו מנוחה לרשעים. והיאך נידונין בתוכו, כחו נותן אותן כעוף וקלים ודלים מכל צדדין עד שנעשין כחוט השערה, שנאמר (תהלים מט, טו) וצורם לבלות שאול, וכתיב (איוב י, כב) ארץ עיפתה כמו אופל, מכאן אתה למד שעומדין בו כעוף העומד באויר. ולא דייך שהצילוך היסורין מגיהנם, אלא שהכניסוך לגן עדן, שנאמר (שם לו, טז) ונחת שלחנך מלא דשן, ולפיכך אמר הכתוב (איכה ג, כז) טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו, עד כאן לשונו.

נ״טודע כי עם היות שהיסורין הם כח הדין לאדם, וכפי הנראה היה שהם נשפעים מהגבורה, אין הדבר כך, כי אינם באים אלא מצד החסד, כדכתיב (תהלים קג, ח) רחום וחנון וגו' ארך אפים ורב חסד, וכתיב (שם קג) לא כחטאינו עשה וגו', וכתיב (משלי ג, יב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח, וכתיב (שם יג, כד) חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר. ואין אהבה אלא מצד החסד.

ס׳והיינו כי הנפש בתו של אברהם אבינו ע"ה כדפי' בסבא (פ' משפטים דף צה ע"א) בענין ובת כהן כי תהיה לאיש זר (ויקרא כב, יב) כי הנשמה נקראת בת כהן, וזה לשונו בת כהן, דא נשמתא עלאה, ברתיה דאברהם אבינו קדמאה לגיורין, והוא משיך לה לנשמתא מאתר עלאה, עד כאן לשונו. וכן פירש שם (דף צו ע"ב) בענין (שמות כא, ח) לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה, שהבגד הזה הוא פרישו דלבוש יקר מצד החסד הנקרא אלוה, עיין שם, זה לשונו רשים לה קודשא בריך הוא וחתים לה בחד גושפנקא דלבוש יקר דיליה, ומאן איהו שמא קדישא דאיקרי אלוה, ודא איהו כימי אלוה ישמרני, עד כאן לשונו לעניננו.

ס״אוכיון שהנשמה נשפעת מצד החסד גם טהרתה היא מצד החסד, ואם ח"ו נטמאה, כמו שהיה הכהן מטהר את המצורע, דכתיב (ויקרא יד, ב) ביום טהרתו והובא אל הכהן, כן הנשמה נטהרת על ידי אשו של גיהנם כדי שתתלבן, ואחר כך עולה על ידי מיכאל שהוא הכהן העליון המקריב נשמות של צדיקים, כדפירשו רבותינו ז"ל (חגיגה דף יב ע"ב, מנחות קי ע"א ע"ש תוד"ה ומיכאל). וכן פירשו בזוהר (פ' מצורע דף נג ע"ב) זה לשונו לבתר אתדנת בכמה דינין. ופי' לבתר, הוא נמשך אחר לשון המאמר האמור שם, שספר בענין פטירת הנפש מהגוף, ואמר לבתר איתדנית בכמה דינין עד דאשתארת בגיהנם על ידוי דדומה, וגופא אתדן בקברא עד דתב לעפרא, ונפשא באשא דגיהנם בכמה דינין, עד ההוא זימנא דקבילת עונשה לאתרחקא מאתר דיתבין ביה צדיקיא, לבתר דקבילת עונשה ומטי זימנה לאתדכאה, כדין אסתלקת מגיהנם ואתלבנת מחובהא כפרזלא דאתלבן בנורא, וסלקין עמה עד דעאלת לגנתא דעדן דלתתא, ואיסתחית תמן באינון מיא, ואיסתחית בבוסמין דתמן, כמה דאת אמר מקוטרת מר ולבונה, כדין סלקין עמה עד דאתקריבת בקורבנא על מדבחא, הדא הוא דכתיב (ויקרא יד, ב) זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא על הכהן, כהנא עלאה דלעילא, האי נפשא דלא אסתאב כל כך בהאי עלמא הא אית ליה תקנתא כגוונא דא, ואי לאו מעוות לא יוכל לתקון, עד כאן לשונו.

ס״בהרי שסוף הקרבת הנשמה על ידי הכהן, ואפילו שתכנס בגיהנם והאש הוא המטהר אותה, הכוונה היא כדי שתתלבן ותטהר כדי שיאיר בה כח החסד, אור לבן, שמשם נשפעה הנשמה כדפירשנו.

ס״גונמצא בבחינה זו, שחסד עושה הקדוש ברוך הוא עם הנשמה לרחוץ אותה מכתמיה כדי לתת שכר טוב, והיינו (תהלים קלט, י) גם שם ידך תנחני - לטהר הנפש, ותאחזני ימינך - לתת לה שכר טוב.

ס״דוהוא כמשל האם הרוחצת את בנה מצואתו, שגומלת חסד עמו, שאם תניח אותו בצואתו הוא אכזריות שיתקלקל גופו, ואף על פי שהבן בוכה ומצטער הכל לטובתו. וכן האב המכה את בנו ומיסרו בשבט, הוא גמילות חסדים, שמטיב עם נשמתו כדי שלא תרד לגיהנם, כי מוטב שיסבול צער קטן ולא צער גדול שהוא אשו של גיהנם, שהוא תמידי יום ולילה לא ישבות צער הנשמה עד שתטהר. וכן הקדוש ברוך הוא בעולם הזה נפרע מן הצדיקים ומיסרן בשבט יסורין מעט מעט, כדי שלא ירדו לגיהנם, ולא כן לרשעים, שאם ייסרו אותן ביסורין יוסיפו פשע על פשע.

ס״הולכן למי שהקדוש ברוך הוא אוהבו מיסרו מעט מעט, כדפירשו רבותינו ז"ל (ע"ז דף ד ע"א) על פסוק (עמוס ג, ב) רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם, אמרו שם שהוא משל אל אדם אחד שהוא נושה בשני בני אדם, אחד אוהבו ואחד שונאו, לאוהבו נפרע ממנו מעט מעט, ולשונאו נפרע הכל ביחד.

ס״ונמצא שיש ב' מיני יסורין, האחד הם מצד החסד, והם נקראים יסורין של אהבה שפורע ממנו מעט מעט, והם יסורין שאין בהם ביטול תורה ותפלה, והוא על דרך שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים דף קיח ע"א) על פסוק (תהלים קיח, א) הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, זה לשונם אמר רבי יהושע בן לוי, הודו למי שגובה חובתו של אדם בטובתו, עשיר בשורו, עני בשיו, יתום בביצתו, אלמנה בתרנגולתה, עד כאן לשונם.

ס״זויש יסורין שאינם של אהבה, והם אותם שיש בהם ביטול תורה וביטול תפלה, שנשפע הדין עליו כולו ביחד, והוא דומה בקצת לאשו של גיהנם המטהר את הנשמה בפעם אחת בלי לתת ריוח והנפשה בנתים.

ס״חנמצא ב' בחינות אלו הם ב' בחינות שיש במדות, כדפירשו בזוהר בפרשת וארא או כללות החסד בגבורה או גבורה בחסד, ומה שהוא כללות הגבורה בחסד הם יסורין של אהבה, שהחסד הוא הגובר, והדין נשפע מעט מעט, ומה שהוא כללות החסד בגבורה והגבורה היא הגוברת, הם יסורין שאינם של אהבה, אבל לעולם אין יסורים שלא ישתתף שם צד החסד לטהר וללבן, כדפירשנו ממשל האם הרוחצת את בנה, וכן כתיב (ישעיה ד, ד) אם רחץ ה' את צואת בנות ציון. ודקדק בשם זה הכתוב באל"ף דל"ת, ותמצא טוב טעם בדברי.

ס״טנמצא כי כל המקבל עליו יסורין נעשה מרכבה לחסד, כי החסד שהוא כהן נקרא איש טהור כדפי' בפרשת חקת, וזה, כי ביסורין מטהר נשמתו ומקרבה אל החסד.

ע׳ומטעם זה יקרא היושב בתענית חסיד, כדפירשו רבותינו ז"ל (תענית דף יא ע"ב) דכתיב (משלי יא, יז) גומל נפשו איש חסד, כי על ידי הרתחת חלבו ודמו המתמעט על ידי אש התענית הוא מטהר נפשו ומלבנה ומקרבה אל החסד, והוא דין שמקבלו עליו מעט מעט, שהרי בלילה הוא אוכל וניזון משפע החסד שמשם נשפע המאכל כדפי' בשער הקדושה בפרק טו.

ע״אוכן כל יסורין שיקבל עליו האדם שלא יהיה בהם ביטול תורה וביטול תפלה, כמו למעט במאכלו, או לשבת בתענית כך שעות ביום, כמו שהיה עושה רבי יוחנן כדפי' במסכת כריתות בענין נשבע להרע ולא ימיר (תהלים טו, ד), כגון רבי יוחנן שהיה אומר אהא בתענית עד שאבא לבית. ובירושלמי פרק קונם (נדרים פ"ח ה"א) אמר מילתיה דרבי יוחנן אומר מתענין לשעות, דאמר רבי יוחנן אמר הריני בתענית עד דנחסיל פרקי, עד דנחסיל פרשתא, עד כאן לשונו. וכיוצא בזה הם יסורין של אהבה, שעושה בעצמו מה שראוי שיעשה הקדוש ברוך הוא בו מצד האהבה.

ע״באמנם יצדק בחינה זו בקבלת יסורין עליו מצד האהבה אם לא חטא כל כך שאין עונשו לרדת לגיהנם, אבל אם חטא בענין העריות וכיוצא, שהיא מן הבחינה הג' שמנה רבי ישמעאל בענין ד' חלוקי כפרה שפירשנו לעיל, שהרי אם עבר על לא תעשה שצריך יסורין למרק כדכתיב (תהלים פט, לג) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, כי בודאי אותם היסורין בנגעים, ויש בהם ביטול תורה ותפלה כפי הסברה.

ע״גוהטעם שהקדוש ברוך הוא נותן לו יסורין קשים, מפני שאין לקודשא בריך הוא אז חפץ בתורתו מאחר שנפשו מזוהמת הרבה בצואת עונותיו, ובלי ספק שאם לא באו עליו יסורין ידע שהקדוש ברוך הוא שונאו ושומרו לפקוד הכל ביחד לגיהנם. ולכן צריך לקבל עליו יסורין קשין ואף על פי שיהיה בהם ביטול תורה ותפלה, כי טוב מעט תורה בנקיון הנפש מזוהמת ריח רע העונות, יותר מלהרבות תורה והנפש מליאה זוהמה, ועליו כתיב (תהלים נ, טז) ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי וגו'.

ע״דוכבר יש עונות שאף על פי שאינם מן כריתות הנזכר בתורה, פירשו רבותינו ז"ל שהם שקולים כנגדם, שהרי לשון הרע שקול כעבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים (ערכין טו ע"ב), וכן כעס השקול כעובד עבודה זרה, והגאוה ככופר בעיקר (ע' סוטה ד ע"ב), ובלי ספק צריך לקבל יסורין עד שיטהר.

ע״הומכל מקום כל מה שאדם מקבל בעולם הזה, אף על פי שיהיה בהם ביטול תורה ותפלה, כלם הם על צד החסד, והמעט שיקבל עליו חשוב הרבה לפניו, דכתיב (תהלים קג, י) לא כחטאינו עשה לנו ולא כעונותינו גמל עלינו, שהעולם מתנהג על פי החסד, דכתיב (שם פט, ג) אמרתי עולם חסד יבנה. אמנם אחר פטירתו הנשמה מהעולם הזה היא נידונת על הדין והדקדוק הגמור בלי לוותר אפילו נקודה, כדפירשנו לעיל שעולם הבא ניתן על ידי יסורין, דכתיב (משלי ו, כג) ודרך חיים תוכחות מוסר, ופירוש ודרך חיים - שהם החיים העליונים, חיי העולם הבא, צריך תוכחות מוסר, כי כדי לזכות לאותו הנועם העליון צריך האי ודאי והלואי, שאותו הנועם אינו ניתן אלא ליראיו וחסידיו, דכתיב (תהלים לא, כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, וכתיב (תהלים לו, ח) מה יקר חסדך אלהים וגו', יעלזו חסידים בכבוד (שם קמט, ה).

ע״וולכן צריך יסורין כפולים ג' - תוכחות שנים, מוסר אחד, הרי שלשה, שעולם הבא הוא כולל שנים המדרגות עמו שהם תורה וארץ ישראל, ולכן נותנין לו יסורין כפולים, דהיינו על פי הדקדוק הגמור שלא לוותר דבר. ובתורה וארץ ישראל לא נזכרו אלא יסורין פעם אחד, בתורה (תהלים צד, יב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו, וכן בארץ ישראל (דברים ח, ה) כאשר ייסר איש את בנו וגו', כלם הם יסורין ברחמים, בתורה נזכר בו שם י"ה שהוא רחמים, וכן בארץ ישראל ידו"ד אלהיך, הרי שם רחמים משותף בדין, ובעולם הבא לא נזכר שם לא רחמים ולא דין, להורות על הדין הגמור, ידו"ד אי אפשר להזכירו שלא להורות על הרחמים, אלקים אי אפשר להזכירו שבכל ספר משלי לא נזכר אלהים (אלא בג' מקומות) מן הטעם שפירשו בזוהר (פ' בא ריש דף לט) שמשלי הוא כנגד קו האמצעי, עיין שם. ולכן הזכיר יסורין כפולים מפני שלא היה יכול להזכיר אלהים.

ע״זודי בזה הערה למשכיל, שיעורר לבו אל התשובה וידע לטהר את נפשו מנגעיה, כי אין לאיש נכבד מנפשו, וכל אחד יודע מומי נפשו, ולכן בעוד שמאריכין לו ירפא את עצמו ברפואות התשובה אשר יתבארו בעזרת ה' לכל עון ועון הטהרה הצריכה לו, טרם החרטה אשר לא תועיל.

ע״חואחר שבארנו צורך היסורין לטהרת העון, צריכין אנו לבאר שצריך האדם לקבלם מאהבה, ומאהבה הוא בב' בחינות, הא' כי מאהבת השכינה מקבל עליו אותם היסורין, והטעם כי החוטא שכינה לוקה על ידו כענין בן כסיל תוגת אמו שביארנו בשער היראה (פ"ט), ולכן מאהבת השכינה שהיא אמו הוא אומר אל לבו מוטב שאלקה אני בגופי ולא תלקה אמי.

ע״טועוד בבחינה אחרת, כי האדם כשהוא חוטא שכינה מסתלקת ממנו, והוא כדי שלא תסתלק השכינה ממנו מקבל עליו יסורין, וכן ביארו בזוהר (פ' ויחי דף רמה ע"א) זה לשונם דבר אחר קשה כשאול קנאה, מה שאול בשעתא דנחתין לחייביא ביה, מודיעין לון חובייהו על מה נחתין ליה, וקשיא ליה, כך מאן דקני הוא תבע על חוביה, וחשיב כמה עובדין, וכדין קישורא דרחימותא אתקשר ביה, עד כאן לשונו.

פ׳ופי' הוא תבע על חוביה, כי העון הוא סבה להפריד האהבה בינו ובין השכינה, כאומרו (ישעיה נט, ב) כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם ובין אלהיכם, ולכן כיון שהאוהב הזה אינו רוצה שחשוקתו תפרד ממנו, הוא מעצמו בעל חוב התובע את חובו ומתודה על עונו לחשוקתו, ואומר לה האמנם חטאתי לך אל תפרד ממני בסבת חטאתי, וכיון שהאדם מתודה בי דינא בדילין מניה, כדפירשו בזוהר בפרשת פינחס (דף רלא ע"א) ואז אין דינו נמסר ביד החיצונים אלא קודשא בריך הוא ושכינתיה דנין אותו ומיסרין אותו בידי דין קדושה בעולם הזה, כמו שאמר (ירמיה י, כד) יסרני ה' אך במשפט אל באפך וגו', וכן אמר דוד המלך ע"ה (תהלים נד, ג) ובגבורתך תדינני, והכוונה שיהיה דינו נמסר ביד הגבורה העליונה שהוא דין קדוש, והוא ברחמים מצד רחמיו יתברך, ואל יהי נמסר ביד החיצונים בגיהנם שהוא רצועה בישא מכת אכזר. ותביעת החוב הוא תביעת היסורין על עונותיו בעולם הזה, באופן שלא ישאר תביעה למקטרג שהוא בעל חובו לגבות ממנו חובו בגיהנם, והוא אומר לנפשו כך וכך עשית כך וכך תסבול.

פ״אומה שאמר, וחשיב כמה עובדין, פי' כמה מעשים טובים לטהר נפשו, וכדי שלא תתרחק חשוקתו ממנו, וכדי שתבוא לדור עמו, הוא עושה מעשים אשר בכוחו לעשות למצוא חן בעיניה שתתרצה בו.

פ״בואמר, וכדין קשורא דרחימותא אתקשר ביה, שמקבל היסורין מאהבה, וכן המצות עושה אותם מצד אהבת השכינה, וזה תכלית האהבה.

פ״גובזוהר (פ' משפטים דף קט ע"ב) פירשו שהתשובה והתפלה וקבלת היסורין עליו מועילין שלא יצטרך לבא בגלגול, כפי סברת רבותינו ז"ל הנזכר לעיל, זה לשונו אהבתי את אדוני, ובסגיאו דצלותין רחים לקודשא בריך הוא, אתקין עובדוי ואמר אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי, וקודשא בריך הוא קביל ליה בההוא תיובתא ובההוא סגיאו דצלותין, מה עביד קודשא בריך הוא, מה דהוה זמין לאהדרא ליה בגלגולא ולמסבל עונשין בהאי עלמא על מה דעבד, לא אהדר להאי עלמא, ומה עביד ליה, קריב ליה לבי דינא דמתיבתא דרקיעא, ודיינין ליה ומסרין ליה לבי מלקיותא, וארשים ליה קודשא בריך הוא האיך נמסר ליה לבי ענשא, ופגים ליה למהוי תחות שולטניה דיובלא עד זמן ידיעא, ובתר פריק ליה, עד כאן לשונו.

פ״דוהטעם לזה אפשר לומר, כי בעל תשובה בקבל עליו יסורין מקבל עליו הדין העליון, והמדות המטהרות מהפגם והדין שבהם, ובזה מקרב נשמתו אל החסד, נקראת קץ הימין, ולכן יזכה שתנוח נפשו בקץ הימין ולא ישוב בגלגול, כמו שבשרו ענין זה לדניאל (דניאל יב, יג) ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין.

פ״הובזה נכלל הפרק: