שו"ת בני בנים, חלק ראשון י״דResponsa Benei Banim, Volume I 14
א׳איסור אכילה קודם תקיעות
1
ב׳ב"ה, ה' מרחשון תשל"ז
2
ג׳לרב עורך אחד
3
ד׳כבודו כתב להצדיק המנהג לאכול לפני תקיעות שבישיבה, שאם נורה ליחידים לאכול אחריהן בין תקיעות שבישיבה לבעמידה יתביישו לעשות כן ולא יאכלו ומתוך כך יבואו לספק סכנת נפשות. אבל זה אינו, שאם באנו לספק סכנה ופקוח נפשות נתיר להם לאכול גם ביום הכפורים ח"ו וכל שכן הוא כיון שביום הכפורים לא אכלו מבעוד יום. גם הגע עצמך אטו בכל הקהילות הקדושות הנוהגות כדין ואין אוכלים בהן עד אחרי התפלה אין שם חלשים ורק במקצת קהילות שפרצו גדר לאכול ישנם חלשים, אלא באלה ואלה יש חלשים ובאלה ואלה אין אחד מאלף השייך בו סכנת נפשות, ואין לעשות מזה שום בסיס להיתר כללי שהחוש מכחישו.
4
ה׳וגם אילו היו מעוט דמעוט שיסתכנו בכך שורת הדין נותנת שנורה להם לאכול ונאסור על האחרים, ואם יש אחד שמחמיר על עצמו ומסתכן הרי הוא שופך דמים ולא בשביל זה נאמר לאחרים לחטוא, על אחת כמה וכמה ברוב הקהילות שאין שם שום אדם המסתכן וכי נאמר לכולם לאכול כדי שהוא יאכל, הלא אין אומרים לאדם חטוא בשביל שיזכה חברו.
5
ו׳ומו"ז הגרי"א הענקין זצלה"ה היה מקיל תדיר בעניני בריאות ולכמה ענינים אמר שכולנו איסטניסים היום, אבל סברה כזו של כבודו בענין תקיעות לא נשמעה על פיו ולא בפי אחד מגדולי המחברים הדן בדבר, ועיין בקצור דבריו המובאים בנועם כרך ט"ז דף קי"א ומשם לספר לב איברא דף מ"ח.
6
ז׳ובשו"ת חתם סופר חלק יורה דעה סימן ז' בענין שליח צבור נכפה הורה לו לאכול קודם תקיעות ולא בין תקיעות שבישיבה לבעמידה, ובשו"ת מנחת יצחק חלק ה' סימן קי"א עשה מכאן השגה על דברי הגמו"ז זצלה"ה שכתב שלאכול קודם תקיעות שבישיבה הוא טעות גמורה [הערות ותיקונים: נ.ב., ע' ספר מקראי קודש על ימים נוראים סימן כ"ט בשם רע"א שהאיסור להפסיק בין תקיעות דמיושב למעומד קל יותר מאיסור אכילה לפני תקיעת שופר. ועיי"ש בחילוק בין אכילה לטעימה, ורוב העולם מקדשים על יותר מכביצה ולכן מה שיש קהילות ששולחים הצבור לקדש בבתיהם קודם תקיעות ואינם מעירים להם הוי מכשול גמור]. אבל אינה השגה לע"ד, שבשו"ת חתם סופר מיירי בנכפה שבודאי הוא כחולה כל גופו ולא גזרו ביה רבנן איסור אכילה, וזהו שכתב שם בלשון עלי ועל צווארי עיי"ש ודן אפילו לענין אכילה ביום הכפורים אף שזו לא התיר. ואפשר שאיסור אכילה הותר ולא דחוי ואם כן למה יאכל בין תקיעות שבישיבה לבעמידה שאז יש איסור הפסקה שהוא איסור נפרד. ועוד כיון שהוא שליח צבור, אם יאכל אחרי התקיעות שבישיבה נמצא מכשיל את הצבור שאם הותר לו להפסיק ולאכול להם מי הותר ויבואו לידי דיבור כשיחכו לו, ואין כאן אין אומרים לאדם חטוא וכו' כיון שלו הותר ולכן עדיף שיאכל קודם התקיעות, אף שלא נראה מלשון החתם סופר שנחית לסברה זו.
7
ח׳ועיין בשו"ת שבות יעקב חלק אורח חיים סימן כ"ח ששם מיירי באדם שיש לו מיחוש קצת ולא בחולה כל גופו וכן הגמו"ז זצלה"ה דן בחלשים או באלה המרגישים עצמם כחלשים ולא בחולים ממש, ולכן הקפידו שלא לאכול קודם תקיעות שבישיבה כיון שאסור לאכול קודם התקיעות מעיקר הדין ואסור להפסיק בין תקיעות לתקיעות רק ממנהג הגאונים ועיין בתוספתא במסכת שבת פרק א' תוספתא ד', ובודאי למי שאינו חולה ממש עדיף לעבור על דין הגאונים מלעבור על דין הש"ס וזהו שכתב הגמו"ז זצלה"ה שהיא טעות גמורה לאכול קודם תקיעות ואמת הוא.
8
ט׳אמנם לכתחילה אין לאכול כלל עד סוף מוסף ואין כאן איסור תענית כמו שהביא המשנה ברורה בסימן תקצ"ז סעיף קטן ב', ומה שבמקצת מקומות נוהגים כל הצבור לצאת ולאכול ביחד ישתכח הדבר כי אין היתר אלא ליחידים הנצרכים אפילו אחרי שיצאו ידי חובתם בתקיעות שבישיבה, וכל שכן לפני התקיעות. ועל כרחך אין שום סמך לזה גם משו"ת חתם סופר, שגם הוא לא התיר אלא להשכים ולאכול קודם אור היום ורק אם לא סגי בהכי התיר לאכול שם לפני התקיעות וכן כתב הגמו"ז זצלה"ה לטעום לפני הנץ החמה בצנעה, ולא כאלה הפורצים גדר להנאתם לקום במאוחר וגם לאכול קודם קיום מצות שלושים קולות. ולע"ד אין לאמר בכזה מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין, כי אין אנחנו דנים רק על בתי הכנסת הנוהגים כן אלא על שאר הצבור כמו שעינינו הרואות שיש קהילות נוספות הנגררות אחרי האוכלים וחושבים את האכילה לזכות ומצטרפים אליהם, וחובת הפרשה מאיסור מוטלת על הרבנים שלא יתפשט הנגע. ובעלי לוחות דיני בית הכנסת צריכים להתריע על כך כמו שהתריע מו"ז בלוח עזרת תורה מדי שנה בשנה.
9
י׳יהודה הרצל הנקין
10
י״ארב אזורי
11