שו"ת בני בנים, חלק ראשון כ״דResponsa Benei Banim, Volume I 24
א׳מחיצת ערב בלא שתי ומחנה צבאי
1
ב׳ב"ה, כ"ז תשרי תשל"ח
2
ג׳לרב אחד
3
ד׳מאד התרשמתי מתשובתו המהירה והזהירה שכולה רוויה דאגה להלכה וערבות לישראל ואני מה אענה אבתריה. חכיתי לכתוב לו עד שיכולתי לשלוח העתק מכתב שכתבתי לפני שנה לרב (אחד) שליט"א [סימן כא] אשר תחילתו וסופו נוגעים לעניננו. שוב ראיתי בהקדמה לספרו דיני צבא שאותו רב יעץ לכבודו בעניני ערובין, וערביך ערבא צריך.
4
ה׳בענין צורת הפתח שאינה מועילה בבקעה, כתבתי במכתב הנזכר ולפניו במכתב אחר [סימן יז] טעם שהשלחן ערוך התעלם מהדעה הראשונה בתוספות וברא"ש ושאין רשות לפסוק נגד דעה ב' שהיא העיקר מאחר שדעת רוב ראשונים לאסור בצרוף דעת הרמב"ם וסיעתו. אך אולי יש מקום למה שהשיב כבודו לסמוך בשעת דחק גדול על מעוט ראשונים בדרך של שתיקה ואי־אמירת התנאי של חצר ושמוטב שיהיו שוגגין ושיאכלו בשר תמותות שחוטות וכו'. ובעיקר הענין נראה שאין מכשול כי רוב המחנות הם קבועים ולכן אין להם דין בקעה.
5
ו׳אבל מה שכתב כבודו לסמוך בענין מחיצת ערב בלא שתי על הצעת המשבצות זהב בסימן שס"ג סעיף קטן א' שכל שיש עמודים בודדים של שתי נוסף על חוטי הערב נקראת מחיצה מעולה, זה אינו, שלפי זה לא יצויר הדין של ערב בלא שתי כי כל חוטי ערב צריכים עמודים להחזיקם ולכן כתב בחזון איש סימן י"ג אות ד' שאין לעשות מזה שום סניף להקל. ובאמת דברי המשבצות זהב תמוהים וגם אין מקום לציור שצייר כבודו, שהלא במשנה במסכת ערובין דף ט"ז עמוד א' בדבור המתחיל מקיפין שלשה חבלים זה למעלה מזה פרש"י על גבי יתדות סביב, ומבואר יותר בתוספתא פרק ב' הלכה ב' אם רצה מביא יתידות שהן גבוהות עשרה טפחים ומשקען בארץ ומביא שלשה חבלים שעביין יתר על טפח או ארבעה אף על פי שלא היה עביין יתר על טפח ומקיפה להן מבחוץ וכו' עכ"ל, והיא הנקראת מחיצת ערב בסוגיא שם שאינה מועילה יותר מבית סאתיים הפך מדברי כבודו. ובשער הציון בסימן ש"ס סעיף קטן ב' השמיט בכוונה את דברי המשבצות זהב בענין מחיצת ערב, שכן במשנה ברורה סימן שס"ב סעיף קטן ל"א פרש מחיצת ערב כגון של חבלים המתוחים על יתדות התקועות בארץ עכ"ל. ואולי היה לפרי מגדים ציור אחר בפרוש לטי"ש.
6
ז׳ולע"ד לא נשאר אלא לשון הרמב"ם בהלכות שבת פרק ט"ז הלכה י"ח שמחיצת שתי או ערב היא מחיצה גמורה ולא הזכיר יחיד או רבים, ועיין בערוך השלחן סימן ש"ס אות ו' שפרש דבריו בטוב טעם שלא כהבנת הכסף משנה והאחרונים וכן פרש בספר בני ציון חלק ו' סימן שס"ב אות י' וסימן ש"ס אות א'. ומוכח שדעת הרמב"ם כן מהמאירי שכתב כן בשם גדול המחברים, ועוד כתב שגם גאוני הראשונים פרשו כן והובא באוצר הגאונים. ולע"ד גם דעת הכלבו היא כן שכתב בהלכות שבת הקיף בקנים גבוהים עשרה או יותר אם אין בין קנה לחברו ג' טפחים אף על פי שהם שתי בלא ערב או ערב בלא שתי הרי זו מחיצה גמורה שכל פחות מג' כלבוד דמי עכ"ל ולא הביא ענין שיירא כלל עיי"ש וכן בארחות חיים. אבל אין הלכה כדעת הרמב"ם והכלבו והארחות חיים נגד דעת שאר ראשונים ומשמעות לשון השלחן ערוך, וגרוע מענין צורת הפתח בבקעה הנאמר למעלה ששם ההיקף בבקעה הוא דבר שאינו מצוי ולכן לא שייך כל כך מנהג מה שאין כן במחיצות שתי או ערב בישוב שמנהג ישראל הוא שאין מקיפים בהן, ולכן אין להתיר כי אם בשעת דחק גדול כשאי אפשר באופן אחר ולא כהיתר קבוע ולא לקובעו בספר לרבים.
7
ח׳הנה לפי ההלכה אינה מועילה צורת הפתח אלא בישוב קבוע ולא בשיירא ארעית, ומחיצת שתי בלא ערב או ערב בלא שתי אינה מועילה אלא בשיירא ארעית ולא בישוב קבוע יותר מבית סאתיים. והבעיה היא שהמציאות היום היא להפך, שדוקא במאהל לשבת אחת קל להקיפו בצורת הפתח ואילו מחנות קבועים הם המוקפים בגדרי תיל שהן מחיצות ערב בלא שתי. אבל לא בשביל זה נשנה את ההלכה, ואף על פי שטעם פסול מחיצות גרועות הוא שאינן בריאות וחזקות כמו שכתב רבנו יהונתן והביאו כבודו, לא פלוג רבנן שהרי אפילו מוטות חזקים קבועים בארץ או בבטון פסולים מטעם מחיצות ערב כמו שכתבו האחרונים. ולא מצאנו שחכמים התירו איסוריהם בדיעבד בגלל שקלי דעת אינם משגיחים בהם, ואף אם בודאי ראוי לרבנים ופרנסים לעשות מחיצות גרועות לשוויי רשות היחיד מן התורה לכל הפחות, אבל לע"ד זה בצנעא לזכות אחרים אבל לא לפרסמו בספר לבעלי בתים ודומה שמותר להם לטלטל לכתחילה. וגם רבנים נכשלים בהלכות ערובין וגם סומכים על ספרו דיני צבא כיון שהיום לומדים מסכתות סדר הישיבות ואחר כך יורה דעה ואינם לומדים מסכתות מועד ואורח חיים, והגמו"ז זצלה"ה היה צווח על זה. לכן לע"ד צריך להשמיט המלים גדר תיל שאין בין החוטים רווח של 24 ס"מ ולכתוב במקומם גדר בטחון שאין גודל המשבצות יותר מ־24 ס"מ על 24 ס"מ, שכיון שכלל גדר תיל בחדא מחתא עם גדר אבן וגדר צברים צפופים שהן מחיצות מעולות הוי כאילו כתב בפרוש שמחיצת ערב היא מחיצה גמורה, והוי מכשול לרבים. ולגבי זכוי הרבים מדין תורה, אם החוטים סמוכים שלשה טפחים ממילא מהוים מחיצה מן התורה ואם אינם סמוכים אזי בדרך כלל אי אפשר לתקנם בגלל הטרחה הרבה ולכן אין הפסד אם ישמיט דבר זה.
8
ט׳אבל הנה מחיצת חבלים מותרת בשיירא אבל גם מותרת במחנה כמו שאמרו בתוספתא ערובין פרק ב' הלכה ד' אחד שיירא ואחד מחנה עכ"ל עיי"ש ובמפרשים. ויש חילוק בין שיירא למחנה כי שיירא היא דוקא ארעית, ואפשר שאינה אלא לשבת אחת בכל חניה אבל יותר מזה לא מקרי שיירא שאף שלכמה ענינים לא מקרי קבוע אלא שלושים יום אבל משמעות שיירא היא שחונים לשבת אחת [הערות ותיקונים: נ.ב., ע' מס' סנהדרין דף קי"ב לענין עיר הנדחת, ויש לחלק שמ"מ אינם נחשבים תושבים עד ל' יום] וכן משמע בתוספות בדף י"ח עמוד א' בדבור המתחיל י' כורים ששיירא היא לשעה, מה שאין כן מחנה מלחמה פשוט שהוא אפילו קבוע כמו שכתוב כי תצור אל עיר ימים רבים. ואם כן מצאנו שמחנה קבוע מותר בצורת הפתח הואיל ואינו שיירא ארעית וגם מותר במחיצת שתי בלא ערב או ערב בלא שתי אף על פי שהוא קבוע כיון שחכמים הקילו במחנה כמו בשיירא הואיל ועוסקים במלחמה ואפילו מלחמת הרשות. ולפי זה אם נדון מחנות צבא היום כעוסקים במלחמת רשות וכל שכן במלחמת מצוה והגנה, ובענין אחר [סימן מג] אדון בזה אי"ה, שוב יהיו מותרים במחיצות ערב בלא שתי. ואין לאמר שזהו רק בשעת לחימה או כוננות, שהלא רבנו יהונתן כתב שלא התירו להם ערובי תחומין שמה צריך להם להתיר לצאת חוץ לתחום בעוד שאין נלחמים ואין האויבים יוצאים לנגדן עכ"ל ומסתבר שמיירי אפילו אם בכל אותה שבת אינם לוחמים שעדיין יש להם דין מחנה כיון שעיסוקיהם במלחמה, חוץ מהיתר תחומים. וכן בתוספות בדף כ"א עמוד ב' בדבור המתחיל מוטב משמע שמחנה אינו דוקא מקום סכנה עיי"ש, שאם לא כן מהו לשון כל שכן שנקטו היה להם לכתוב שהוא הדין במקום סכנה אחרת. ורק לע"ד אין להסיק משם שכל מקום סכנה יש לו גם היתר מחיצות גרועות ודוק. ויש לחלק היום בין מחנה לוחמים וסמוך לגבול לבין מחנה אימונים ובעורף שאז אין עיסוקו יציאה ומלחמה, ובמחנה קרבי יהיה לו דין מלחמה להתיר להם מחיצות ערב בלא שתי אם אין בית סאתיים פנוי. וכמדומה שהדבר חדוש ויש לקבל הסכמת רבנים מובהקים.
9
י׳יהודה הרצל הנקין
10
י״ארב אזורי
11