שו"ת בני בנים, חלק ראשון מ״בResponsa Benei Banim, Volume I 42
א׳תועלת ולשון הרע
1
ב׳ב"ה, תמוז תשל"ו
2
ג׳נשאלתי מתלמידי בית מדרש ערב, האם מותר לדבר בענין רב אחד שנכתב עליו שבקש לסרוח. לא רציתי להאריך כיון שיש בדבר חלול ה', ולכן אפילו אם דין הנדפס הוא כדין נתפרסם באפי תלתא שבמסכת בבא בתרא דף ל"ט עמוד א', מכל מקום ישתקו. וגם באפי תלתא אינו מותר אלא בלא מתכוון להעביר הקול כמו שכתב הרמב"ם בהלכות דעות פרק ז' הלכה ה' וסמ"ג לאווין מצוה ט', ועיין בספר חפץ חיים כלל ב' סעיף ד' שפרש שרק מי ששמע בפני שלושה מותר לו לספר דרך אקראי אבל לא השומע מן השומע, ואם כן הוא הדין רק מי שראה הדברים בשבועון בעצמו ולא השומע עליהם. הגם שקבלתי מהגמו"ז זצלה"ה שתפסו גדולי דורו על ספר חפץ חיים שהביא הרבה מדרשים ומאמרי ירושלמי ובנה עליהם הלכות מוצקות, אבל אינו בענין הזה ואינו צריך לפנים שיש פה הרבה פנים לאסור. ואם היתה תועלת להעביר הקול אזי היה מותר ולכן אולי בחורה שם הצריכה להרשם לנשואין צריכה לדעת כדי להזהר וגם זה אינו נראה, אבל אין תועלת לסתם אנשים ולכן אם יש ממש בשמועה יתעסקו בזה בתי משפט ולא הם, וסרבתי לשמוע תוכן השמועה.
3
ד׳ולפי ענין התועלת יש לבאר מה שבמסכת סנהדרין דף ז' עמוד ב' ושבועות דף ל"א עמוד א' דרש רב כהנא מן הפסוק לא תשא שמע שוא שאסור לדיין לשמוע דברי בעל דין אחד שלא בפני חברו, וקשה כי הפסוק אינו עוסק בדיינים כלל וכמו שבמסכת פסחים דף קי"ח עמוד א' ומכות דף כ"ג עמוד א' אמר רב ששת בשם רבי אלעזר בן עזריה כל המספר לשון הרע וכל המקבל לשון הרע וכל המעיד עדות שקר וכו' לא תשא שמע שוא קרי ביה נמי לא תשיא עכ"ל ולא הזכיר דיינים. ולע"ד גם רב כהנא מודה שעיקר הפסוק אינו עוסק בדיינים, ורק כיון שכתוב שמוע בין אחיכם שהוא אזהרה לדיינים לשמוע דברי בעל דין אחד בפני חברו, לכן אם שמע דברי האחד שלא בפני השני הרי חייב לשמוע הדברים עוד פעם כשיבוא השני ונמצא שמה ששמע פעם ראשונה הוא ללא כל תועלת, וממילא עבר על איסור לשון הרע מלא תשא שמע שוא לא תשמע שמע חנם. וכן משמע במכילתא שתלה לא תשא שמע שוא עם עד האלקים יבוא דבר שניהם ומשמע ששני הפסוקים נצרכים לאותו לימוד עיי"ש.
4
ה׳יהודה הרצל הנקין
5
ו׳רב אזורי
6