שו"ת בני בנים, חלק שני י״אResponsa Benei Banim, Volume II 11
א׳מחילה בכבוד צבור
1
ב׳ב"ה, צום גדליה תש"ן
2
ג׳לרב אחד
3
ד׳מצאתי קונטרסו כששבתי מחו"ל. זמני אינו שלי ואין לי פנאי אפילו לכתבים שלי ומתעכבת עריכת חלק ב' משו"ת בני בנים וקונטרס חדושים על התורה, מאין לי בשר לתת לכל העם הזה ועוד לעיין בשלשים עמודים בכתב ידו. מכל מקום דבריו חביבים עלי מאד ועברתי עליהם ואשרי קהילתו שככה לה. כבר כתבתי [חלק א'] בסימן ד' שכיון שנעשו עליות נשים פתח למתבוללים לכן אפילו אם עלתה תרד, אמנם כבודו האריך האם מדינא מהניא מחילת הצבור בכבודם והביא משלחן ערוך סימן נ"ג סעיף ו' לגבי מנוי שליח צבור שלא נתמלא זקנו שאינם יכולים למחול ובב"ח ובפרי מגדים אשל אברהם שם אות ט' כתבו שכן הוא בכל עניני כבוד הצבור שלא מהניא מחילה וכן דעת כבודו. והוא תמוה שכיון שאשכחן דעת מהר"ם ב"ב ורבנו ירוחם לגבי קריאה בחומשים העשוים כתקון ספר תורה שמועילה מחילת הצבור וכן הוא בהוספה לתשובת חכמי נרבונא בספר תשובות בעלי התוספות סימן ט"ז, ובבית יוסף באורח חיים סימן קמ"ג לא חלק עליהם אלא משום משמעות הירושלמי ומשמעות זו אפשר לתרץ כמו שאכתוב להלן אי"ה לכן אנו צריכים לעיין בענין לגופו.
4
ה׳במסכת גיטין דף ס' עמוד א' אמרו מהו לקרות בחומשים בבית הכנסת בצבור וכו' רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו אין קורין בחומשים בבית הכנסת משום כבוד צבור עכ"ל והזכירו בית הכנסת בשאלה ובתשובה, מה שאין כן בשאר עניני כבוד הצבור שבגמרא לא נזכר בית הכנסת אלא רק צבור, וכן ברמב"ם הלכות תפלה פרק י"ב הלכה כ"ג כתב אין קוראין בחומשים בבתי כנסיות משום כבוד הצבור עכ"ל ואילו בשאר מקומות לא חזכיר בתי כנסיות כמו בסוף ההלכה שם אין גוללין ס"ת בצבור עכ"ל ושם פרק י"ב הלכה י"ז אשה לא תקרא בתורה משום כבוד צבור עכ"ל. וראיה לספר הבתים הלכות קריאת התורה שער שני הלכה ח' שכתב אין קורין בחומשין בבית הכנסת מפני כבוד הצבור, נהגו העולם כשמתפללין בבית בעשרה שקורין בחומשין וכו' ויראה לי שאם מתפללים בבית מברכין בהם כסדר הקורין בספר תורה וכו' עכ"ל כמשמעות הגמרא והרמב"ם שדוקא בבית כנסת אסרו. איברא מדיוק זה גופא קשה על דבריו האחרים של ספר הבתים שם בהלכה ו' שכשמתפללים בבית גם אשה עולה לתורה עיי"ש, כי בברייתא וברמב"ם לא נאמר לשון בית כנסת לגבי עליות נשים אלא רק צבור והארכתי בדבריו בתשובה ששלחתי לכבודו בשנת תשמ"ה [לעיל סימן י].
5
ו׳והטעם לחלק בין קריאת חומשים בבית כנסת לבין קריאתם במנין בבית פשוט לפי מה שכתב מהר"ם ב"ב שכבוד הצבור בזה הוא שלא יאמרו עניים הם עכ"ל בספר התשב"ץ סימן קפ"ו וכן כתב הר"ן על הרי"ף במסכת גיטין דף ס' עמוד א' שכבוד צבור הוא מפני שנראה כעני עכ"ל, ובפרוש רבנו יהונתן מלוניל כתב שגנאי הוא להם שיאמרו הרואים אין לעיר יכולת לקנות או לכתוב ספר תורה עכ"ל וכן במרדכי סימן ת"ו כתב שגנאי הוא להם אם אין להם אלא ספר אחד בלבד עכ"ל. כי בבית כנסת קבוע מבעי להו להיות להם ספר תורה שלם וצבור לא מיעני מה שאין כן כשמתפללים בבית פרטי לאו בכל בית נמצא ספר תורה, שאף שמצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו כמו שכתב הרמב"ם בראש הלכות ספר תורה אינה מצוה שיהיה אצלו תמיד זולת אצל מלך ולכן ליכא עניות לקרוא בחומשים כשמתפללים בבית באקראי.
6
ז׳וברבנו מנוח על הרמב"ם הלכות תפלה שם כתב טעם אחר דכיון דבני העיר או כפר כשהם מניין צריכים לכוף זה את זה לכתוב להם ספר תורה או לקנותה ואלה לא נתנו לב לזה גנאי הוא להם ומפני זה אין קורים בחומשים עכ"ל, ומוסב על דברי הרמב"ם בראש הלכות ספר תורה שכופין בני העיר זה את זה לבנות להם בית כנסת ולקנות להם ספר תורה נביאים וכתובים עכ"ל והוא מתוספתא בבא מציעא פרק י"א הלכה י"ב. וכן כתב המאירי בקרית ספר פרק י' דכיון שבני העיר או הכפר יכולין לכוף זה את זה לכתוב ספר תורה ופשעו גנאי הוא להם עכ"ל וגם לטעם זה ליכא גנאי כשמתפללים באקראי בבית שאין שם ספר תורה כיון שיש ספר תורה בבית הכנסת שבעיר. ובראבי"ה סימן תקנ"ד תלה הגנאי במה שאין להם ספר תורה העשויה כמצוותה, ואף על גב דלא אפשר השתא לא שרינן להו שמא יתרשלו מלקנות ספר עכ"ל וכן כתב דאיכא גנאי דממלי מילי עליהם שאין להם מגילה כתקונה והכי נמי בספר תורה עכ"ל וגם טעם זה הוי בבית כנסת קבוע ועיין באליה רבה סימן קמ"ג אות ג'.
7
ח׳מה שאין כן בעליות נשים ששם כבוד הצבור הוא משום מארה כמו שכתב הריטב"א במסכת מגילה דף ד' עמוד א' והוא ממסכת ברכות דף כ' עמוד ב' בברייתא ופרשתי שנראה כאילו לא למדו ולכן הביאו אשה וכן כתב בספר פתח הדביר בסימן רפ"ב אות ט', בזה אין לחלק בין צבור בבית כנסת לצבור בבית ולכן בברייתא וברמב"ם אסרו בסתם ולא הזכירו בית כנסת.
8
ט׳והנה כבודו פרש שדעת הריטב"א היא שכבוד צבור הוא ענין מארה מפני שמבזה את המצוה וכפרש"י במסכת סוכה דף ל"ח עמוד א' שכתב שתבא לו מאירה שלא למד ואם למד תבא לו מאירה שמבזה את קונו לעשות שלוחים כאלה עכ"ל. ואינו נכון לע"ד כי דברי רש"י נאמרו על המשנה מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין לו וכו' עכ"ל שאינם מחויבים בהלל ולכן אף אם למד כיון שעונה אחריהם תבוא לו מארה שעושה לו שלוחים כאלה שאינם מחויבים כמותו. מה שאין כן בברייתא בן מברך לאביו ועבד לרבו ואשה מברכת לבעלה וכו' עכ"ל שמיירי בברכת המזון, בזה פרש הריטב"א במסכת סוכה שם ובמסכת מגילה דף י"ט עמוד ב' שהבן הוא גדול והאשה הייבת בברכת המזון מדאורייתא והוא הדין העבד, ודבריו הועתקו מחדושי הרשב"א וכן דעת הרמב"ן והר"ן ועוד ראשונים שפרשו שקטן אינו חייב במצוות אפילו מדרבנן ואינו מוציא אחרים כלל אף שאנו מצווים לחנכו, ואינם גורסים במסכת ברכות ולטעמיך קטן בר חיובא הוא עכ"ל ושלא כרש"י ונוסח הדפוסים שלנו עיין במלחמות ה' במסכת ברכות שם וכן פרש"י עצמו בדף מ"ח עמוד א' ועיין בעינים למשפט שם. ונמצא שהברייתא עוסקת במי שחייב מדאורייתא כמותו ובזה אי אפשר לאמר שמבזה את קונו על ידי שעושה שלוחים כאלה כי אטו בנו הגודל סני לן יותר משאר גדול שאינו במארה כמו שכתב הריטב"א במשנה, וכן אשתו כיון שמחויבת וכמו שמקדשת בשבת לכתחילה להוציא בעלה עיין באורח חיים סימן רע"א סעיף ב', ולכן אם לא למד תבוא לו מארה מפני שלא למד אבל אם למד אין כאן בזוי מצוה, מלבד לטעם שבברכת המזון מצוה להיחלק כמו שכתבו הרשב"א והריטב"א וטעם זה אינו שייך בקריאת המגילה ובקריאת התורה. ובאמת גם רש"י לא כתב טעם שלוחים כאלה אלא במשנה ולא בברייתא, כיון שאף כשיוצא בברכת המזון על ידי קטן ואשה סוף סוף כיון שאכל רק שעורא דרבנן וחיובו שוה למה לא יהיו שלוחיו מה שאין כן בהלל.
9
י׳ויש להבין לדברי הרמב"ן ושאר ראשונים שהברייתא מיירי בבן גדול אם כן מה באה להשמיענו, שאם משום הסיפא שתבוא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו עכ"ל מאי שנא בניו הגדולים מכל אדם. ולע"ד בדוקא אמרו אשתו ובניו אבל שאר אדם לא וכמו שאמרו בברייתא במסכת ברכות דף מ"ה עמוד ב' אחד סופר ואחד בור סופר מברך ובור יוצא עכ"ל ולא הזכירו מארה, כי מה יעשה אדם שלא למד ואין לו ממי ללמוד ועיין בליקוטי ספר הפרדס סימן כ"ג מה שאין כן כשאשתו ובניו קוראים והם בתוך ביתו קל ללמוד מהם וכיון שאינו לומד תבוא לו מארה. ומתורץ למה בברייתא פתחו בקטן ועבד ואשה וסיימו באשתו ובניו והשמיטו עבד, כי אשתו כגופו וכן אין אדם מקנא ביוצאי חלציו מה שאין כן בעבד לאו אורח ארעא לאדון ללמוד מעבדו.
10
י״אהיוצא לנו שמה שכתב הריטב"א במסכת מגילה דף ד' עמוד א' שנשים חייבות במקרא מגילה אף מוציאות אלא שאין זה כבוד לציבור והן בכלל מאירה עכ"ל הוא ענין ללא למדו כמו שפרש רש"י והריטב"א בברייתא וכמו שדן שם הריטב"א בברייתא ולא במשנה, ואינו ענין לבזוי מצוה אם יוצא על ידם וכבודו לא דק בזה. ואולי הוקשה לו ממה שאיסור עליות נשים מיירי כשהצבור למדו שאם לא למדו שוב הוי כאי אפשר ותדחה כבוד הצבור, ולכן תפס כבודו את סוף פרש"י במשנה שמיירי במי שלמד שאז מבזה את קונו לעשות שלוחים כאלה. ברם כבוד צבור הוא מטעם מיחזי כמו שהבאתי דברי הראשונים שאסור לקרוא בחומשים מפני שנראים כעניים שאינם יכולים להשיג ספר תורה, ומיירי בצבור שיש להם או יכולים להשיג ספר תורה אבל אם אין להם באמת ואי אפשר להשיגו ידחה כבוד הצבור כמו שכתב בפסקי הריקאנטי סימן מ"ז שכל הדברים האסורים משום כבוד הצבור מותרים בדלא אפשר עכ"ל ועיין בארחות חיים הלכות קריאת התורה אות ה' והדברים ידועים. נמצא שאסור לקרוא בחומשים כאשר אין הצבור עניים כי אז מחזי כעניים מה שאין כן כשבאמת הם עניים, והוא הדין בקריאת התורה והמגילה כאשר הגברים יודעים לקרוא אזי אם תקרא אשה מחזי כאילו אינם יודעים ואסור משום כבוד צבור. וכוונת הריטב"א היא שכיון שמי שלא למד אית ביה מארה לכן הוי כבוד צבור שלא להיראות כאילו לא למדו ולכן לא תקרא אשה.
11
י״בומה שגזרו באשה ולא בקטן והלא גם בקטן מחזי כאילו אין שם גברים היודעים לקרוא, י"ל דשאני קטן מפני דאתי לידי חיוב ויהיה חלק מהצבור ולכן אינו זלזול להם אף בקטנותו. ובזה ניחא מה שאמרו בירושלמי מסכת מגילה פרק ד' הלכה ג' רבי זירא בשם רבי ירמיה העבד עולה למנין שבעה עכ"ל ועיין בספר העתים עמוד 270 ובשבלי הלקט סימן ל"א ובתניא רבתי סימן ו' ומשמע שלא גזרו בעבד כמו שגזרו באשה, שאין לאמר שמיירי קודם התקנה מה שאין כן אחרי התקנה אסור גם לעבד לעלות, זה אינו כי מן הסתם האמוראים דברו להלכה ועוד שבספר תשב"ץ סימן קפ"א גרס עבד בברייתא בהדיא הכל עולין למנין שבעה אפילו עבד אפילו אשה אפילו קטן עכ"ל וכן גרסו במרדכי במסכת גיטין סימן ת"ד ובשו"ת מחר"ם ב"ב סימן ק"ח, ואם רבי זעירא בשם רבי ירמיה מיירי קודם התקנה מה הוסיף על הברייתא. אלא בודאי רבי זירא בא לאמר שגם בימי הגמרא עבד עולה למנין שבעה ולא גזרו בו כמו שגזרו באשה, שאף שבמסכת חגיגה דף ד' עמוד א' אמרו מכדי כל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה כל מצוה שאין האשה חייבת בה אין העבד חייב בה וכו' עכ"ל שם מיירי בדאורייתא ובקום עשה אבל מהיכי תיתי שכל מילי דרבנן שווים בעבד ובאשה, ועוד עיין בפרי ישורון על תניא רבתי שם. ולמה באמת לא גזרו בעבד כמו שגזרו באשה, י"ל שגם בעבד אפשר שיבוא לידי חיוב שאם יצטרכו להשלים למנין ישחררוהו כמו במסכת ברכות דף מ"ז עמוד ב' ששחרר רבי אליעזר את עבדו, ולכן עבד דומה לקטן ואין בו זלזול לצבור כל כך מה שאין כן אשה שלעולם לא תבוא לכלל צבור.
12
י״גהן אמת שהרמ"א בסימן רפ"ב סעיף ב' כתב שדין עבד כנעני כדין אשה עכ"ל, ומקורו בהגהות מיימוניות הלכות תפלה פרק י"ב אות ס' בשם מהר"ם ב"ב וז"ל אין לקרות עבדים כנעניים לתורה אם לא לשביעי כדאמרינן לשביעי הכל משלימים עכ"ל, ובערוך השלחן אות י' הבין שמיירי קודם תקנה שאז עבד משלים למנין שבעה דומיא דאשה והוא הדין לאחר התקנה דינו כדין אשה ואינו עולה לתורה. ולע"ד אינו כן אלא הגהות מיימוניות דינא קאמרו שעבד משלים למנין שבעה גם היום וכפי גירסת מהר"ם ב"ב הכל משלימים למנין שבעה אפילו עבד אפילו אשה אפילו קטן אבל אמרו חכמים לא תקרא אשה בתורה וכו' עכ"ל ואלמא רק באשה גזרו וכמו שנראה בירושלמי. ושוב ראיתי שגם דעת הרמ"א היא כן ועיין בדרכי משה השלם, והתחלת ההגה מן ואלו דוקא מצטרפים וכו' עד אם אמו מישראל מותר לעלות עכ"ל נדפס שלא במקומה ומקומה הוא באמצע דברי המחבר אחרי המלים שיודע למי מברכין עכ"ל ודוק.
13
י״דומיהו קשה לי בהגהות מיימוניות שפרש בשם מהר"ם ב"ב שעבד עולה לשביעי בלבד ועיין בבית יוסף סוף סימן קל"ה ולפי זה גם קודם התקנה אשה ועבד וקטן עלו לשביעי בלבד וכדעת האר"י בשם הסוד לענין קטן שהובאה באחרונים. והלא אי אפשר לאמר כן לדעת מהר"ם ב"ב, כי בשו"ת מהר"ם ב"ב ובמרדכי הנ"ל בשמו כתבו שבעיר שכולה כהנים כהן קורא פעמיים ושוב יקראו נשים דהכל משלימים למנין ז' אפילו עבד ואשה וקטן וכו' ונהי דמסיק עלה אבל אמרו חכמי' לא תקרא אשה בתורה משום כבוד הצבור היכא דלא אפשר ידחה כבוד הצבור עכ"ל והובא בקצור בהגהות מיימוניות שם אות ר', הרי שאלמלא כבוד הצבור נשים משלימות לכל העליות ולא רק לשביעי והוא הדין עבד שהרי נשנו יחד, ודברי הגהות מיימוניות בשם מהר"ם ב"ב סתרי אהדדי וצ"ע.
14
ט״ווהנה הרמב"ם ורוב ראשונים לא הזכירו כבוד צבור לגבי קריאת נשים במגילה וכמו שלא נזכר בגמרא, והטעם נראה כי לקרוא בתורה צריך מנין גברים ולכן גזרו חכמים משום כבוד צבור כדי שלא יראה שאינם יודעים לקרוא בעצמם. מה שאין כן במגילה שאינה צריכה מנין גברים, שאפילו כשהמגילה אינה נקראת אלא בצבור כמו בי"א וי"ב וכו' אין זה משום ונקדשתי בתוך בני ישראל אלא משום פרסומא ניסא ולכן נשים מצטרפות שאף הן היו באותו הנס, נמצא שנשים עצמן הן חלק מהצבור לענין קריאת המגילה ולכן לא גזרו משום כבוד צבור. וכבודו כתב שנשים אינן חייבות בקריאת התורה כאנשים לדעת הרמב"ם כיון שפטורות מתלמוד תורה, ואולם עיין ברבנו מנוח בהלכות תפלה פרק י"ב הלכה כ"ז שכתב דאי לא משום כבוד צבור קוראה ומברכת שהרי כמו שנתנה תורה לישראל הזכרים נתנה נמי לנקבות וכו' וא"ת הרי הנשים אינן מצוות בתלמוד תורה וכו' תריץ דנהי דלא נצטוו בת"ת ומ"ה אינן יכולות לברך אקב"ו לעסוק בדברי תורה וכו' אבל מ"מ נצטוו במצוות הכתובות בתורה וא"כ יכולות לברך אשר בחר בנו ואשר נתן לנו ולקרות בתורה כאנשים אי לאו משום כבוד צבור עכ"ל הרי שקוראות בתורה כאנשים, והטעם הוא כמו שכתב בחדושי הרשב"א מכת"י למסכת ראש השנה דף ל"ג עמוד א' דברכות קריאת התורה הויא מצוה בפני עצמה והם אמרו שאפילו אשה כשרה בה עכ"ל. וכן דעת רבנו תם בתוספות שם שאמר שאין להביא ראיה שנשים יכולות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא ממה שעולות למנין שבעה ומברכות כי ברכת התורה לפניה ואחריה לאו משום תלמוד תורה וכו' עכ"ל, והתרוץ השני שם דאיכא למימר דהא דאשה עולה היינו באמצע שלא היו רגילין לברך עכ"ל אינו עיקר שהרי סיים ומיהו עולין למנין שבעה משמע בסוף שבעה עכ"ל הרי שדחה תרוץ זה, והעד שבמסכת ערובין דף צ"ו עמוד א' בסוף ד"ה דילמא הביאו התרוץ הראשון בשם רבנו תם והשמיטו התרוץ השני.
15
ט״זוכיון שאשה לא תקרא בתורה משום כבוד צבור אף על פי ששפיר שייכת בקריאת התורה כאנשים כמו שפרש רבנו מנוח בדעת הרמב"ם, נשמט היסוד ממה שטרח כבודו בדעת הרמב"ם שכבוד הצבור הוא משום שאין לקיים מצות קריאת התורה בצבור באופן שאינו טוב אלא בדיעבד. ואפילו לדעת כבודו שאשה נחשבת אינה מצווה ועושה לגבי קריאת התורה עדיין מנין דהוי דין דיעבד, אטו קודם התקנה היה אסור לה לעלות לכתחילה, ועוד מאי שנא מקטן שגם הוא אינו מצווה ועושה ולמה גזרו באשה ולא בו. וגם מאי איריא קריאת נשים בתורה וקריאה בחומשים וקטן פוחח וכו' שנאסרו משום כבוד צבור יותר משאר דיני תפלה בצבור שיש חיוב בכל הדינים לכל הפחות לכתחילה, שלפי דבריו שענין כבוד צבור הוא לעשות מצות הצבור תמיד באופן היותר טוב עכ"ל יהיו כל הדינים משום כבוד צבור אלא בודאי ליתא. ומה שכבודו דן למה כתב הרמב"ם בהלכות תפלה פרק י"ב הלכה כ"ז שאין גוללים ספר תורה בצבור מפני טורח הצבור עכ"ל בעוד שבמסכת יומא דף ע' עמוד א' אמרו משום כבוד צבור, עיין בארחות חיים הלכות קריאת התורה אות מ"ח שגרסתם בגמרא היתה משום טורח צבור. ואפשר שבעוד לשונות שכבודו דן בהם היה לרמב"ם נוסח שונה.
16
י״זועתה לענין מחילה. שאלה זו נפתחת בראשונים והביאם כבודו, כי מהר"ם ב"ב הובא בספר תשב"ץ סימן קפ"ו ובמרדכי בהלכות קטנות סימן תתקס"ח ובעוד קובצים כתב לגבי קריאה בחומשים שלהם שהיו כתובים כדין ספר תורה שאם מחלו על כבודם מותר עכ"ל, וכן כתב רבנו ירוחם בדור שאחריו בנתיב ב' חלק ג' שחומשים שלנו לא שייך הכי טעמא דמפני כבוד הצבור שיוכלו למחול על כבודם עכ"ל ואלמא בחומשים שלהם יכלו למחול.
17
י״חוכתב עליהם בבית יוסף סימן קמ"ג שלא משמע כן מהירושלמי שהביא הראבי"ה בסימן תקנ"ד, והגם שהירושלמי עוסק במקום שאי אפשר אבל לדעת הבית יוסף נלמדת מחילה משם בכל שכן. אבל הנה הרבה ראשונים התירו הקריאה בחומשים שלהם במקום שאין ספר תורה, הרמב"ם בתשובה בשמו ובשם רבנו חנוך הספרדי והובאה בארחות חיים הלכות קריאת התורה אות ה', וחכמי נרבונא שם וספר האשכול הלכות ספר תורה פרק ט"ו ורבנו מנוח בהלכות תפלה פרק י"ב הלכה כ"ג והראב"ן במסכת גיטין והמאירי שם דף ס' עמוד א' ופסקי הריקאנטי הנ"ל, ועיין בשבלי הלקט סימן ל"א ותניא רבתי סימן ו' בשם רבנו אביגדור שלא אסרו אלא בחומשים שאינם עשויים בגלילה וכו' וכן משמע דעת רבנו תם במגדל עוז הלכות ספר תורה סוף פרק ט', ואטו כולם לא ראו את הירושלמי.
18
י״טולע"ד אין ראיה מהירושלמי, וז"ל במסכת מגילה פרק ג' הלכה א' ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן תורה חסירה אין קוראין בה ברבים, והא תני בבראשית עד המבול בויקרא עד ויהי ביום השמיני בוידבר עד ויהי בנסוע ארון מותר לקרות בו ברבים, הדא ארסקינס אוקיר אוריתא דצנבראי פי' שם מקום אתון שאלון לר' יונה ולר' יוסה מהו לקרות בספר ברבים, אמר לון אסור לא דאסור אלא מן גו דנפשהון עגימא אינון זבינון להו אחורי עכ"ל. והנה ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן הוא שאמר במסכת גיטין דף ס' עמוד א' שספר תורה שחסר יריעה אחת אין קורין בו עכ"ל ואם כן גם בירושלמי מיירי בחסר יריעה ושלא כקרבן העדה שם ועיין בפני משה, וכן משמע הלשון תורה חסרה עכ"ל וכן מוכח ממה שהקשו עליו והא תני בבראשית עד המבול וכו' מותר לקרות בו ברבים עכ"ל כלומר ספר שהיה כתוב בו רק הפרקים האלה, ולפי זה אין ראיה מהירושלמי לאסור חומשים שלמים אלא רק בחסר יריעה וכמו שאמרו במסכת גיטין דף ס' עמוד א' התם מחסר במילתיה הכא לא מחסר במילתיה. ועוד שבבבלי במסכת גיטין שם משמע שספר תורה שחסר יריעה פסול מדינא כמו שכתב בספר ארחות חיים בשם הרשב"א וכל שכן ליפסל אם אין בו אלא מבראשית עד המבול וכו', ואם כן הבבלי אינה סוברת כהברייתא בירושלמי וממילא אין ללמוד ממנה ושוב ראיתי ביפה עינים שהעיר בזה. ומיהו דבר זה תלוי בראשונים, כי בתשובת הר"ש משאנץ הובאה בשו"ת מהר"ם ב"ב שם סימן קע"ד פרש שגם חסר יריעה אינו נפסל אלא משום כבוד צבור עיי"ש ובמרדכי במסכת גיטין סימן תס"ג וכן דעת תשובת הרמב"ם הנ"ל, ולדעתם מה שאמרו בגמרא התם מחסר במילתיה וכו' עכ"ל הוי דחיה בעלמא ולמסקנה אין חילוק בין חומשים לחסר יריעה ולפי זה אתיא הברייתא בירושלמי כהלכה. ומכל מקום הרמב"ם ור"ש משאנץ יפרשו שטעם כבוד צבור שאמרו בבבלי פליג על טעם מן גו דנפישון עגימא אינון זבינון להו אחורי עכ"ל שאמרו בירושלמי, ואיך שלא יהיה אינו קשה למהר"ם ב"ב ושאר ראשונים.
19
כ׳ועוד שיש גרסאות בירושלמי, כי בדפוסים שלנו וכן גרס הראבי"ה הדא ארסקינס אוקיר אורייתא וכו' עכ"ל ופרש בקרבן העדה ששר אחד כלומר ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יותנן שאמר אין קורין בתורה חסרה ברבים אמר כן כדי להוקיר ולכבד את התורה כדי שיקנו ספר תורה שלם עיי"ש, ויותר נראה לפרש אוקיר מלשון יקר בדמים שסופר אחד בקש דמים הרבה לכתוב ספר תורה ועיין בראבי"ה ובהערות שם. אבל בדפוס ווינציה וקושטנדינא הגרסה היא אוקיד בדל"ת ופרש בפני משה שרשע אחד בשם ארסקינוס שרף והעלה ספר תורה על המוקד, וכן משמע הלשון נפשהון עגימא עכ"ל שהוא צער על מה שהיה ונאבד כמו שאמרו בירושלמי שם מהו ליקח אבנים מבית כנסת זו ולבנות בבית כנסת אחרת וכו' אסור וכו' מפני עגמת נפש וכו' עכ"ל שמיירי בבית כנסת חרב וכן במסכת מגילה דף כ"ה עמוד א' אמרו שמשום עגמת נפש לא יתלוש עשבים שגדלו בחורבת בית כנסת. וגרסת אוקיד עיקר כי אכן היה שר צבא רומי בשם ארסקינס שנלחם בישראל ונזכר כמה פעמים בירושלמי עיין בערוך השלם ובאוצר ישראל.
20
כ״אולפי גרסת הראבי"ה אוקיר ברי"ש או אוקר או אוגר לכן הוכיח שאם אין להם ספר תורה אף על פי שאי אפשר השתא לא שרינן להו שמא יתרשלו עכ"ל, אבל לפי גרסת אוקיד בדל"ת לא נאסר להם אלא מפני שהיה להם ספר תורה לפני כן ונשרף בחלקו ומן הסתם יכלו לתקנו או לכתוב או לקנות אחר וכעין מעלים בקודש ואין מורידים, מה שאין כן במקום שמעולם לא היה להם ספר תורה וגם לא ישיגוהו שפיר יקראו בחומשים גם לפי הירושלמי. ולפי גרסת אוקיד עולים דברי ספר האשכול חלק ב' הלכות קריאת התורה סימן ט"ו שפיר, שכתב שכפרים רחוקים שאין להם ספר תורה מוטב שיקראו בחומשים וכו' עכ"ל ואלמא רק במקומות הקרובים אסרו, וכן דעת חכמי נרבונא בארחות חיים הלכות קריאת התורה אות ה' וז"ל באותם כפרים שהם רחוקים ואין להם ס"ת מוטב שיקראו בחומשים וכו' עכ"ל. וכן כתב המאירי בקרית ספר שחכמי נרבונא השיבו לבני כפרים שבגבולם שכל שבמקומות חרחוקים שאין להם ספר תורה וה"ה לכל קהל שארעם אונס המונעם לקרוא בספר תורה שרשאים לקרוא בחומשים עכ"ל וצ"ל שמיירי באונס קבוע דומיא דכפרים, והמאירי לטעמו ולטעם רבנו מנוח שכבוד צבור שלא לקרוא בחומשים הוא מפני שהיו צריכים לכוף זה את זה לקנות ספר תורה ולכן במקום אונס ליכא משום כבוד צבור.
21
כ״בהיוצא לנו שאין ראיה מהירושלמי שלא לקרוא בחומשים במקום שאי אפשר להשיג ספר תורה, ולכן היה מקום להתיר כדעת כל הני רבוותא ועיין בספר בני ציון חלק שני סימן קמ"ג סעיף קטן ב' אלא שאינו למעשה בחומשים שלנו שאינם עשוים בגלילה וכו' כמו שכתב מהר"ם ב"ב בשם התוספות ורבנו ירוחם כתב כן בשם רש"י. וכבודו בקש להגיה במהר"ם ב"ב שיכתוב גם הוא בשם רש"י, ואולם עיין במגדל עוז בהלכות ספר תורה סוף פרק ט' ובספר ארחות חיים שם שכתבו כן בשם רבנו תם וכן הביא הבית יוסף בסימן קמ"ג, ורק רבנו תם עצמו הביא מפרש"י. גם מבעי לכבודו לדייק כי סימן קע"ד שבשו"ת מהר"ם ב"ב דפוס פראג אינו של מהר"ם ב"ב כפי שכתב כבודו אלא של הר"ש משאנץ החתום עליו וכן הוא במרדכי במסכת גיטין סימן תס"ג וכמו הרבה תשובות משאר ראשונים שנקבצו בשו"ת מהר"ם ב"ב. גם איני יודע למה מזכיר תמיד את רבנו ירוחם לפני מהר"ם ב"ב כי רבנו ירוחם נולד בסוף ימי מהר"ם ב"ב. ובמקום אחד כתב כבודו שכיון שבבית יוסף לא הביא דברי ספר האשכול ש"מ שאינו סובר כמותו, ואינו ראיה כי הבית יוסף לא ראה את ספר האשכול שנדפס רק לפני ק"ל שנה ורק כמה פעמים העתיק מה שהביאו שאר ראשונים בשמו.
22
כ״גאיברא ממה ששאר ראשונים התירו לקרוא בחומשים כשאי אפשר באופן אחר עדיין אין ראיה למהר"ם ב"ב ורבנו ירוחם שכתבו שאם מחלו על כבודם מותר עכ"ל ומשמע שרשאים לכתחילה. ולע"ד מחילה תלויה ברצון הצבור לוותר על כבודם ואילו כשאי אפשר בענין אחר נדחה כבוד צבור בעל כרחם, ולדוגמה בעיר שכולה כהנים לדעת מהר"ם ב"ב שנדחה כבוד צבור אזי חייבים לקרוא נשים לקיים מצות חז"ל של קריאה בתורה וכן משמע לשונו ששוב יקראו נשים. ולפי זה יש לבאר טעם נוסף שלא יקשה על מהר"ם ב"ב מהירושלמי הנ"ל, שמהר"ם ב"ב מיירי כשיש להם ספר תורה ורק רוצים לקרוא בחומשים שבזה לא דברו בירושלמי כלל בין לגרסת אוקיר בין לגרסת אוקיד כי כיון שכבר יש להם ספר תורה לא שייך הטעם שמא יתרשלו לכתוב או לקנות, ולא נשאר אלא טעם כבוד צבור ובהכי אפשר למחול לדעת מהר"ם ב"ב. ומדויק מה שבנוסח הגמרא שלנו נזכר איסור קריאה בחומשים בבית כנסת דוקא ולא בצבור כמו שכתבתי למעלה כי סתם בית כנסת יש בו ספר תורה, ואילו הראבי"ה לשיטתו שבסימן תקנ"ד גרס אין קורין בחומשין בצבור וכו' עכ"ל ולא גרס בבית כנסת כי לדעתו אסור בכל ענין. ולפי זה יש לחדש עוד ששורש האיסור היה בימיהם שהחזיקו ספר תורה מחוץ לבית הכנסת והביאו אותו לקריאת התורה כמו שפרש"י במסכת סוטה דף ל"ט עמוד ב' ועיין באוצר הגאונים שם והובא באורח חיים סימן קמ"ח וקמ"ט, ולכן אם לא יביאו ספר תורה אלא יקראו בחומש מיחזי כאילו אין להם ספר תורה כלל ויטעו הרואים כמו שכתב ברבנו יהונתן מה שאין כן אם יש ספר תורה לפנינו אין לחוש*(הג"ה) עיין בשו"ת חבלים בנעימים חלק א' אות כ' סוגיא כ"ט סוף סעיף ב' שלמד חילוק זה מדברי הרשב"א., ומיהו לא פלוג ולכן בעי מחילה. ואין להקשות למה ירצו לקרוא בחומש אם יש להם ספר תורה כי משכחת לן ביחיד שיש לו חומש משלו ורוצה להדרו לקרוא בו ברבים, וקצת משמע כן בספר תשב"ץ שם שפתח בלשון יחיד שאינו יכול לקרות בחומש וכו' לפטור הצבור עכ"ל ולא כתב בלשון רבים שאינם יכולים לקרוא כלשון הסיפא שאם מחלו על כבודם מותר, וזו כוונת חלשון בסוגריים מפני שהיה להם לכל אחד ואחד חומש לבדו עכ"ל עיי"ש ואלמא החומש היה של היחיד הקורא בו ולא של הצבור.
23
כ״דכל זה בחומשים אבל בשאר ענינים אפילו ראבי"ה מודה שכבוד צבור נדחה כשאי אפשר בענין אחר, שהרי כתב בסימן תקנ"ד לגבי חומשים שאף על גב דלא אפשר השתא לא שרינן להו שמא יתרשלו מלקנות ספר עכ"ל ואלמא בשאר ענינים שלא שייך טעם זה נדחה כבוד צבור כשאי אפשר ושלא כמו שכתב כבודו בדעת ראבי"ה. ואינו קשה מהמרדכי במסכת גיטין סימן ק"ה שהראבי"ה לא כתב שבעיר שכולה כהנים יקראו נשים כדעת מהר"ם ב"ב, כי שם מוכחא מילתא עיי"ש ולכן לא נקרא מקום שאי אפשר וכתבתי מזה בבני בנים [חלק א'] סימן ד' וגם לא ראה הראבי"ה את דברי מהר"ם ב"ב שנולד בזקנותו. ומה שתפס כבודו שכבוד צבור בכל מקום הוא לחומרא ולכן נתקשה בדברי הראב"ן בסוף מסכת שבת שהתיר לשמש להדליק נר בבית הכנסת קודם שיבדיל משום כבוד צבור שלא ישבו בחושך, ומתמה כבודו היכן נמצא שכבוד צבור הוא סברה לקולא, הנה נמצא כן במסכת יומא דף ע' עמוד א' שהתירו לכהן גדול לקרוא אך בעשור בעל פה למרות האיסור של דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרן על פה כיון שאי אפשר לגלול את ספר התורה משום כבוד צבור, הרי שמשום כבוד צבור התירו איסור דרבנן ולכן כתב הראב"ן דהכא משום כבוד הצבור שיושבין בחשך מדליק ואיסור מלאכה קודם שיבדיל לאו דלא תסור הוא דמדרבנן הוא עכ"ל. וכן באר בראבי"ה סימן תקנ"ג דבכל מקום שלא אפשר שרינן לכתחילה לומר בעל פה, וכן גבי כהן גדול שרינן ולא מטריחינן ליה אפילו לגלול משום כבוד צבור, דהוי נמי לא אפשר עכ"ל ומעין זה הוא התרוץ הראשון בתוספות ישנים במסכת יומא שם ד"ה ובעשור. ולכן נהי שכבודו נמשך אחרי דברי הריטב"א שם והוא התרוץ השני בתוספות ישנים וכן פרש הסמ"ג במצות עשה רי"ט שאיסור דברים שבכתב וכו' ליתא בדברים שאינם להוציא את הרבים ידי חובתם כי אם רק ספור עבודת היום, שלפי זה אין ראיה מיוה"כ שכבוד צבור דוחה שום איסור וראה עוד בתלמידי רבנו יונה במסכת ברכות דף י' עמוד ב' בד"ה לא הפסיד ובהגהת בעל שבלי הלקט בספר יראים מצוה קכ"ח, אבל הלא בראבי"ה דחה התרוץ השני בתוספות בשתי ידים עיי"ש ומבואר לדעתו שכבוד צבור נאמר גם לקולא וכן יש לאמר לדעת הראב"ן אבי אמו. ודרך אגב מוכח בראבי"ה שדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה הנו איסור דרבנן וכדעת ספר היראים שם ויראים השלם מצוה קס"ח, ושלא כדחיית הברכי יוסף באורח חיים סימן מ"ט אות ב' שאינה אלא לפי תרוץ שאר ראשונים.
24
כ״הושורת אריכות דברי כבודו היא שלדעת השלחן ערוך אינה מועילה מחילה בכבוד צבור, כיון שכבודו פירש בדעת הרמב"ם שכבוד צבור הוא להדר לקיים מצות הצבור בדרך היותר טוב עכ"ל כבודו וכן לפי מה שהבין בריטב"א שכבוד צבור הוא משום בזוי מצוה לכן הסיק שלדעתם כל עניני כבוד הצבור הם כחפצי גבוה שאין בהם מחילה, ועוד סבר כבודו שלדעת הראבי"ה לא מהניא מחילה בשום מקום ולכן הסיק שכיון שבשלחן ערוך וברמ"א הרבו להביא דברי הרמב"ם והראבי"ה שמע מינה שגם דעתם כן, ומתוך כך הרבה לתמוה על המגן אברהם בכמה מקומות שנראה מדבריו שמחילה מועילה בכבוד צבור.
25
כ״ווכל זה אינו, כי דעת הרמב"ם שפיר מתפרשת כשאר ראשונים שכבוד צבור הוא משום עניות וכן בקריאת נשים בתורה כבוד צבור הוא משום שנראה שהצבור לא למדו וכן דעת הריטב"א וכמו שכתבתי לעיל. ויש לעיין בראבי"ה, כי בסימן תקנ"ד כתב לענין חומשים דאין פתרון כבוד הצבור מפני שאינו שלם אלא גנאי הוא לצבור שאין להם ספר תורה העשויה כמצותה עכ"ל ולכאורה הטעם שאינו שלם הוא טעם שאר ראשונים דמחזי כעניות וכיון שדחה טעם זה ע"כ סובר שהגנאי הוא שאין מקיימים המצוה כתקונה כפרוש כבודו ושלא כהערות על הראבי"ה שם, ולפי זה מה שכבודו פרש לחינם בדעת הרמב"ם והריטב"א שפיר יש לו מקום בדעת הראבי"ה, וכיון שהטעם הוא משום זלזול מצוה שוב אי אפשר למחול כמו שכתבו האחרונים באורח חיים סימן נ"ג סעיף ו' לגבי שליח צבור שלא נתמלא זקנו. ואולם בראבי"ה שם לענין מגילה הכתובה בין הכתובים כתב אף על גב דשלימה היא כיון שאינה כמצוותה איכא גנאי דממלי מילי עליהן שאין להם מגילה כתקונה והכי נמי בספר תורה עכ"ל, וכיון שתלה באמירת אחרים מבואר שהגנאי הוא דמחזי כעניות כי לטעם זלזול מצוה אסור אפילו אין רואים וצ"ע. ולע"ד אינו נמצא מפורש כפרוש כבודו כי אם ברבנו מנוח והמאירי הנ"ל שיש בחומשים משום זלזול מצוה, ומעין זה הוא הטעם השני בפרוש רבנו יהודה ענו במסכת מגילה דף כ"ד עמוד א' שאין גוללין ספר תורה ברבים מפני כבוד צבור שנראה שלא חששו אלא לפי שעה שהיה להם למצוא תחילה עכ"ל.
26
כ״זאבל שאר ראשונים פרשו טעם חומשים משום עניות ובענין גלילה פרשו משום כבוד וטורח הצבור שלא ימתינו וכן נראה גם בראבי"ה בסימן תקנ"ג. ובשלחן ערוך סימן קמ"ג לא פסק כראבי"ה אלא מפני הירושלמי ועיין בבאור הגר"א, והעד שלא הזכיר בשלחן ערוך כבוד צבור שלא כמו בסימון קמ"ד סעיף ג' ורפ"ב סעיף ג' כי הטעם אינו משום כבוד צבור כי אז היה מותר לקרוא בחומשים כשאי אפשר בענין אחר אלא רק מפני שמא יתרשלו, ולכן אין ראיה משם לשאר עניני כבוד צבור לא לאי אפשר ולא למחילה ושלא כמו שכתב הט"ז בסימן נ"ג סעיף קטן ב' וכבר תמהו עליו ועיין בספר בני ציון שם ובסימן קמ"ג. והנה הרא"ש שאסר על הצבור למנות את מי שלא נתמלא זקנו לשליח צבור קבוע לא הזכיר טעם כבוד צבור, ולע"ד בדברים שנתפרשו בגמרא שהם משום כבוד צבור גם הרא"ש מודה שאפשר למחול וניחא שלא יחלוק על מהר"ם ב"ב רבו, מה שאין כן במסכת חולין דף כ"ד עמוד א' במי שלא נתמלא זקנו לא נתפרש הטעם ולכן מחלוקת הרמב"ם והרא"ש שם היא האם האיסור הוא משום כבוד צבור או כבוד שמים. וניחא שהתיר הרא"ש למי שלא נתמלא זקנו לחיות שליח צבוו באקראי, ואם משום כבוד צבור היכן מצאנו שמותר לקרוא בחומשים באקראי או לאשה לקרוא בתורה באקראי, מה שאין כן הרמב"ם שכתב הטעם משום כבוד צבור לא חילק בין אקראי לקבוע ועיין בשו"ת פאר הדור סימן קט"ו וכן כתב בפרי חדש בסימן נ"ג ועיין במשבצות זהב שם אות ב'. ולע"ד מבואר כן בהלכות תפלה פרק ח' הלכה י"א שכתב אין ממנין שליח צבור אלא גדול שבצבור וכו' ומי שלא נתמלא זקנו אף על פי שהוא חכם גדול לא יהא שליח צבור מפני כבוד צבור עכ"ל ודייק לכתוב שלא יהא ולא שלא יתמנה ומשמע אפילו פעם אחת לא, וכזה יש לדייק גם בהלכה י"ב עיי"ש.
27
כ״חומיהו בשלחן ערוך סימן נ"ג סעיף ו' הביא טעם הרמב"ם וגם פסק כהרא"ש ונראים כסותרים, ולאיזה נפקא מינה כתב שהטעם הוא משום כבוד צבור אם לא שבא ללמד שגם לטעם כבוד צבור לא מהניא מחילה בזה וכתחילת דברי הט"ז עיי"ש. ויותר מזה כתב בפרי מגדים אשל אברהם אות ט' דנקיט כ"ה דכל היכא דכ"ה לא מהני מחילה עכ"ל וכדעת הב"ח, אבל אין לזה גלוי בבית יוסף. והנה בט"ז כתב דכבוד צבור בזה הוא כבוד שמים עכ"ל ומשמע שבזה דוקא הוא כבוד שמים ואילו במקום אחר כבוד צבור אינו כבוד שמים, וכן כתב במשנה ברורה סעיף קטן כ"ג אין הצבור יכולים למחול על כבודם בזה עכ"ל וכבודו נתקשה בלשון. ואין דעת הט"ז כדעת הב"ח כי הב"ח כתב שבכל עניני כבוד צבור הדבר פשוט כיון דכך תקנו חכמים דחששו לכבוד צבור אין ביד הצבור למחול עכ"ל ולא רק במה שיש בו משום כבוד שמים, ואילו הט"ז תלה בכבוד שמים דוקא ודעתו היא אמצעית בין הב"ח לבין הפרי חדש וכן ראוי להורות וכן משמע בהרבה אחרונים שלא העתיקו דברי הב"ח. וקריאת נשים בתורה בודאי אינה פגיעה בכבוד שמים שאם לא כן היאך התירו לנשים לקרוא בתורה קודם התקנה ולכן תועיל מחילת הצבור אצל עליות נשים. אבל כבר כתבתי שהוא פתח למתבוללים, ובהא נחתינן ובהא סלקינן וצבור המעלה נשים לקריאת התורה יבדל מקהל הגולה.
28
כ״טותיתי למר שהרחיב והעמיק בדברי הראשונים ועוד ידו נטויה. וכיון שהתחלתי הדברים בצום גדליה אף שסיימתי אחרי זמן אומר בו דבר. יש להבין למה חדשו צום גדליה אחרי חורבן בית שני, כי בשלמא הטלת המצור והבקעת העיר וחורבן הבית כולם היו בין בבית ראשון בין בבית שני אבל הריגת גדליה שייכת רק לבית ראשון שעל ידה גלתה שארית יהודה למצרים ונשלם החורבן, מה שאין כן בבית שני נמשך יישוב ארץ ישראל מאות בשנים. ומה שאמרו במסכת ראש השנה דף י"ח עמוד ב' ללמד ששקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלקינו עכ"ל שם מבאר למה נקבע צום השביעי אחרי חורבן בית ראשון אבל לא למה חדשוהו אחרי חורבן בית שני*(הג"ה) שקולה וכו' עכ"ל פרושו שכמו ששריפת הבית גרמה גלות כך גם מיתת גדליה גרמה גלות אף על פי שאינן דומות, ועיין בני בנים חלק א' עמוד קצ"ה., ואף שעשרה הרוגי מלכות והרבה צדיקים נהרגו בבית שני שאני גדליה שנהרג על ידי יהודים.
29
ל׳ולע"ד היא הנותנת, כי בית שני נחרב על ידי שנאת חנם כמו שאמרו במסכת יומא דף ט' עמוד ב', ופרשתי שאינה שנאה בלב אלא מלחמות יהודים שרבו ולחמו אלה עם אלה במקום להתלכד נגד הרומאים ולכן הפסידו עיין בבני בנים מאמר ה' באורך, ולכן צום גדליה שייך היטב לחורבן בית שני. ול"מ הוצרך הקב"ה לגלותנו שנית כי השנאה היתה טבועה בנו ומוטב שנתפזר באומות ונשנא גויים, כי בעלי השנאה אינם שונאים מתוך הכרה ועיון אלא השנאה היא שורשית ואחר כך מוצאים סבה לשנוא ואם אין להם רחוקים ישנאו קרובים. ובעו"ה השנאה לא תמה והיום יראים ושלמים שונאים יראים ושלמים. ולכן נפל צום גדליה בין כסה לעשור ויש אומרים שנהרג בראש השנה כי השונא אינו נרתע מיום הדין, והוא מדמה לעצמו ששונא את אשר מצוה לשנוא ואינו מכיר בתעוב נפשו. ויה"ר שיסיר ממנו לב האבן ויתן לנו לב בשר.
30
ל״איהודה הרצל הנקין
31