שו"ת בני בנים, חלק שני י״בResponsa Benei Banim, Volume II 12
א׳מקור למחיצה מבדלת רשות בבית הכנסת
1
ב׳ב"ה, ב"ה תמוז תש"ם
2
ג׳לגדול אחד
3
ד׳קבלתי מכתבו הבוקר ואני מזדרז להשיב כיון שכבודו כתב כאילו זלזלתי חלילה בכבודו של (גאון אחד) ז"ל, ואולי הוציא כן ממה שסיימתי במקום אחד שדברי הם שלא כדברי אותו הגאון. כבודו יעיין בתשובותי שבהרבה מקומות אני מסדר ראיות ומסקנות ומסיים בקצור שזה שלא כדברי פלוני, והבוחר יבחר. ודרך זו נראית לי יותר מלסדר כל השקלא וטריא סביב לדבריו כאילו כל מגמתי היא להשיג עליו .*(הג"ה) וז"ל מכתב הגמו"ז זצלה"ה נדפס בספר גליוני ישורון, אעיר את כ"ג להזהר בכבודם של ראשונים ואחרונים שהם כראשונים לנו, למשל בח"ב כותב על הב"י ש"טעה", ובמאמרו במאסף קול ישראל מבטא בטויים קשים על החות יאיר שהי' מגדולי הדור קרוב לזמן הש"ך והט"ז, איני זוכר הפרט - כמדומני שהחו"י לא טעה כלל. ואפילו לכתוב על הרמב"ם דף רפ"א בח"ג שלא להשוות רבינו כטועה אינו נכון. ומה שייכות טועה לכאן שפשטא דגמ' הוא כרמב"ם, ודרך הרמב"ם כך לפסוק כפשטא דסוגיא ולא להתחשב עם קושיא, ככלל שלכל קושיא יש תירוץ, וכן פירש גם רש"י ושארי ראשונים, אף שהראב"ד חולק. אחשוב שכ"ג לא יקפיד על מה שכתבתי עכ"ל.
4
ה׳ולגוף הערות כבודו, כפי בקשתו שאינן לפרסום * הגם שאני שוקל להזכיר הדברים בעילום שמו ואם גם לזה אין כבודו מסכים יודיעני. כבודו חזר למעשה על מה שכתבתי [חלק א' סימן ג] שאין להוכיח חיוב מחיצה מקרא דזכריה ושגם אין ראיה משמחת בית השואבה שהיא עת שמחה לבית הכנסת שהוא מקום תפלה, וכתב כמה פעמים שהכל לפי המקום והענין. ואולם הוסיף שגם אין להמציא שמחיצת בית הכנסת חייבת להבדיל רשות, וכתב שממהרי"ל ראיה ברורה שאין צורך במחיצה אלא בפרישת הטלית לשם צניעות בעלמא, ושברמב"ם הלכות נגעים פרק י' הלכה י"ב המחיצה נצרכת כדי שלא יטמאו ממנו אבל לא מצד שלא יתערבו עמו. ולא הבנתי איזו ראיה מצא במהרי"ל כי שם מיירי בדרשה ולא בתפלה וכמו שכתבתי [סימן א]. אמנם מה שהבאתי מן הרמב"ם הוא שהכניס לשון ערבוב בדברו על מחיצת י' טפחים אף על פי שלשון זה אינו נזכר במשנה, ונלמד שגם לשון ערבוב שבהלכות לולב וערבה הוא ענין מחיצת י' טפחים.
5
ו׳וכל דברי כבודו הם להראות שסגי גם בוילון כיון שהעיקר הוא רק שלא יהיו בערבוביא. ועל זה אשאל מנין לפי דבריו שצריכים אפילו וילון, תסגי ביושבים בנפרד בלבד בלי שום מחיצה או על ידי הפרדה כל שהיא כפרש"י בענין גולפי ששמו קנקנים להפריד בין גברים ונשים בשעת הדרשה והשמחה ומן הסתם אינם מחיצת י' טפחים ובודאי לא הסתרת הראות. אבל כתבתי שצריכים מחיצה מבדלת רשות ונלמד מתבנית בית המקדש או מתקנת חכמים למנוע ערבוביא ממש.
6
ז׳אחר כך ראיתי בסדר אליהו רבא פרק ח' מקור להצריך הבדלת רשות, וז"ל ולמדו חכמים ד' דברים בתפלה אחד שלא יעמוד אדם בבקעה להתפלל כדרך עובדי כוכבים, שנית שלא יעמוד ברשות הרבים ויתפלל מפני דעת הבריות ומפני דעת הנשים, שלישית שיקדש אדם את מחנהו ד' אמות לצפון ד' אמות לדרום וד' אמות למזרח וד' אמות למערב ואם היתה התפלה בביתו צריך לקדש את כל הבית אפילו מאה אמה וכו' עכ"ל, והובא בילקוט שמעוני פרשת כי תצא רמז תתקל"ד בשם תנא דבי אליהו ושם הנוסח הוא לא יעמוד ברשות הרבים ויתפלל מפני דעת הבריות ולא יעמוד בין הנשים ויתפלל מפני דעת הנשים אלא יקדש מחנהו חמשת אמות לכל צד ואם היה בתוך מחנהו יקדש את כולו עכ"ל וחמשת אמות פי' עד ולא עד בכלל והיינו ד' האמות שבסדר אליהו רבא. ועיין בראבי"ה סימן ע"ז וסוף סימן ס"ט שהחילוק בין עומד בבית שצריך לקדש את כולו לבין עומד בחוץ שאינו צריך לקדש אלא ד' אמותיו הוא שכל הבית כד' אמות דמי, וכן משמע לשון סדר אליהו רבא ואם היה בתוך הבית עכ"ל ולא בתוך ביתו דוקא וכן בראבי"ה וספר הרוקח סימן שכ"ד גרסו בתוך הבית, ושלא כזית רענן שפרש שהחילוק הוא בין עומד בבית שלו לבין עומד ברשות אחרים.
7
ח׳ופרוש מפני דעת הבריות ומפני דעת הנשים עכ"ל הוא שלא יתן דעתו עליהם ויטרידו אותו מתפלתו, ולא מיירי בשער באשה ערוה או טפח מגולה אלא בנשים בעלמא שאין להתפלל בד' אמות שלהן, וממילא צריך מחיצת י' טפחים בתוך הבית להפריד בינו לבינן שלא ייחשב כתוך ד' אמות. והנה במסכת ברכות דף כ"ה עמוד ב' רבי שמעון בן אלעזר הוא הסובר שכל הבית כד' אמות דמי ואין הלכה כן אלא כרשב"ג כמו שנפסק באורח חיים סימן פ"ז סעיף ג', ומכל מקום גם לדעת רשב"ג יש להבדיל רשות בין אנשים לנשים בבית הכנסת, שאם יעמדו סמוכים אלו לאלו בתוך ד' אמות אזי אסור אפילו אם וילון מפריד ביניהם דומיא דצואה לדעת תנא דבי אליהו דאסמכינהו על והיה מחנך קדוש, ולכן תקנו מחיצה מבדלת רשות.
8
ט׳יהודה הרצל הנקין
9