שו"ת בני בנים, חלק שני י״גResponsa Benei Banim, Volume II 13
א׳עוד בנ"ל ופסול וילון תלוי
1
ב׳ב"ה, כ"ח מרחשון תשמ"ז
2
ג׳לעורך אחד
3
ד׳קבלתי מכתבו באהבה אבל מה שדחה שאין ענין ערוה לצואה לא ידעתי מה היה לו, כי תנא דבי אליהו אינו מדבר בערוה אלא בנשים ואפילו מלובשות כדין מכל מקום יש בהן משום והיה מחניך קדוש, שזהו שהביא בילקוט שמעוני פרשת כי תצא וז"ל לא יעמוד בין הנשים ויתפלל מפני דעת הנשים אלא יקדש את מחנהו וכו' עכ"ל שקאי על הכתוב שם וממה שכתב אלא וכו' עכ"ל מבואר שעל ידי שיתרחק מנשים בשעה שמתפלל מקיים והיה מחניך קדוש וכן יש לפרש בראבי"ה. ונוסח סדר אליהו רבא משובש, וז"ל שנית וכו' ומפני דעת הנשים שלישית שיקדש אדם את מחנהו וכו' עכ"ל וקשה שמשמע שקידוש מחנהו הוא ענין בפני עצמו ואם כן במה מדובר, שאין לאמר שמיירי בצואה דאורייתא כי זה פשיטא וגם ממה שפתח למדו חכמים ד' דברים בתפלה עכ"ל מבואר שקאי בדרבנן.
4
ה׳וכבר כתבתי שהלימוד מהכתוב הוא אסמכתא. ברם יש להביא ראיה משמות פרק י"ט וקדשתם היום ומחר וגו' אל תגשו אל אשה עכ"ל, כי בכל התורה לגשת אינו לשון ביאה אלא התקרבות בעלמא כמו בבראשית פרק מ"ד ויגש אליו יהודה וגו' עכ"ל ובשמות פרק כ"ד ונגש משה וגו' והם לא יגשו עכ"ל ואלמא משה אמר לבני ישראל וקדשתם על ידי ריחוק מנשים ממש, וסתם ריחוק הוא ד' אמות. ומכאן גלוי מילתא לוהיה מחניך קדוש שגם שם ההתקדשות היא על ידי ריחוק מנשים ד' אמות.
5
ו׳וכבודו הזכיר צואה בעששית ולפי הנראה כוונתו לאמר שלפי הדמוי לוהיה מחניך קדוש מועיל כסוי כמו בצואה, והרי הנשים בבית הכנסת מכוסות מאחורי וילון ולכן אין צורך במחיצה ושנוי רשות. אבל איני יודע באיזו שיטה מצא דבר זה כי כתבתי שהחשש הוא שמא יעמדו אנשים ונשים תוך ד' אמות ולזה אינו מועיל וילון גם בצואה, כי לדעה אחת בראשונים עששית היא כלי סגור והצואה שבתוכה מכוסית ממנו ומכל אדם עיין בחדושי הרשב"א במסכת ברכות דף כ"ה עמוד ב' ובשו"ת הרשב"א חלק א' סימן תרע"ד ובבעל הטורים בפרשת כי תצא שם וכן דעת הנמוקי יוסף כת"י הובאה בהערות לרבנו יהונתן במסכת ברכות שם. וכן דעת רבנו יהונתן ופרש כן בדעת רש"י, כי ברש"י איתא עששית לנטרנ"א בלעז כלומר מחיצת זכוכית או קלף דק מפסיק בינתים והיא נראית עכ"ל ואינו מבואר האם העיקר הוא הלנטרנ"א שהוא כלי סגור דוקא או ההפסק, ואולם רבנו יהונתן הוסיף בדבריו ונראה כל מה שבתוכה עכ"ל הרי שמיירי בתוך כלי דוקא, וכן מוכח ממה שכתב שבעששית נמי אין יוצא ממנו הריח רע עכ"ל ואם אחורי הפסק זכוכית בעלמא או אחורי וילון מי פסיק לן שאין יוצא משם ריח רע.
6
ז׳וראשונים אלה גורסים בגמרא כנוסח הדפוסים שלנו צואה בעששית מותר לקרות קריאת שמע כנגדה ערוה בעששית אסור לקרות קריאת שמע כנגדה צואה בעששית מותר וכו' דצואה בכסוי תליא מילתא והא מכסיא עכ"ל ונלמד מן הכתוב בדברים שם וכסית את צאתך עכ"ל, ולדעתם כסוי מעליא הוא דוקא על ידי כלי סגור דומיא דעששית ונקטו בגמרא ערוה בעששית לרבותא שאפילו תצוייר ערוה באותו אופן ולדוגמה מאחורי חלון של בית סגור אסור לקרות כנגדה כיון דמתחזיא. ועיין באור זרוע חלק א' סימן קל"א שהעתיק לשון הערוך שאביא בסמוך שתלוי במחיצה וסיים בלשון רש"י ורק השמיט התחלת דברי רש"י בענין לנטרנ"א, ונראה שהבין שגם רש"י סובר שהיתר עששית הוא משום הפסק זכוכית ולא מפני שמכוסה ממנו ומכל אדם ועל זה הקשה שא"י דצואה נמי הואיל ונתחזיא מאי כסוי הוא זה דכתיב וחפרת וכסית את צאתך משמע כסוי מעליא הוא עכ"ל, אבל לפרוש רבנו יהונתן בפרש"י שמיירי בכלי סגור שפיר הוי כסוי מעליא אטו בקרא כתיב וחפרת והסתרת את צאתך.
7
ח׳ולדעה האחרת בראשונים עששית פרושה מחיצה כמו שכתב בערוך ערך עששית כגון שיש מחיצה של זכוכית בין הקורא קריאת שמע לרעי עכ"ל וסתם מחיצה היא י' טפחים. וכן כתב הרמב"ם בהלכות קריאת שמע פרק ג' הלכה י', היה בינו ובין הצואה מחיצה של זכוכית וכו' עכ"ל ופרש רבנו מנוח כיון שאינה עמו בבית אחד דהא קרינן בה והיה מחניך קדוש עכ"ל כלומר שהמחיצה מבדלת רשות ודומה כאילו הצואה בבית אחר ועיין בשו"ת אבני נזר חלק אורח חיים סימן י"ט. ונראה שהם גורסים כגרסת הרי"ף והרא"ש והיה מחניך קדוש אמר רחמנא והא איכא עכ"ל ואינם גורסים דצואה בכסוי תליא מילתא וכו' עכ"ל וכן נראה בבה"ג שכתב גבי צואה כתיב והיה מחניך קדוש ומפסקא עששית עכ"ל, ורק יש להעיר שאף הגורסים דצואה בכסוי תליא מלתא מכל מקום מודים שוהיה מחנך קדוש שייך בצואה וכמו שאמר רבא במסכת ברכות דף כ"ה עמוד א' לגבי צואה עוברת ועיין בשו"ת הרשב"א שם. נמצא שלדעה ראשונה בראשונים צריכים כלי סגור ומכוסה ממנו ומכל אדם ולדעה שניה צריכים מחיצה ושנוי רשות בינו לבין הצואה, מה שאין כן וילון תלוי אינו מועיל תוך ד' אמות לכולי עלמא ושלא כדברי כבודו.
8
ט׳איברא בספר האשכול הוצאת הר"ש אלבעק משמע שבכסוי כלשהו סגי, שכתב צואה בעששית כגון שיש בינו לבינה זכוכית שהיא נראית לו מאחוריה מותר לקרות את השמע כנגדה דכתיב וכסית את צאתך והא מכסיא עכ"ל ולא הזכיר כלי או מחיצה, והגם שבהערות שם הגיה מהיצה של זכוכית עכ"ל כדעת הערוך אבל הלא גם בספר האשכול הוצאת הרצ"ב אויערבך כתב כגון שיש בינה לבינו זכוכית ונראית עכ"ל. ולע"ד אין צורך להגיה אלא האשכול מיירי במחוץ לד' אמות שלזה מועיל כסוי בעלמא וכמו שמשמע גם ברא"ה עיי"ש בעמוד נ"ו בהערות שבסוף הספר. ויש לפרש כן בגמרא צואה בעששית מותר לקרות קריאת שמע כנגדה עכ"ל כלומר כנגדה כמלא עיניו כיון שהיא אחורי זכוכית כלשהי ולאפוקי ערוה הנזכרת בסמוך שאסור באופן זה, מה שאין כן בתוך ד' אמות גם לדעת האשכול אסור משום והיה מחניד קדוש ואפילו אינו רואה הצואה כלל אם לא על ידי כלי סגור או מחיצה.
9
י׳ואפילו כשיש שנוי רשות יש חילוק בין תוך ד' אמות לחוצה להן לדעת כמה ראשונים, כי הנה עיין ברא"ה שכתב היה שם מקום גבוה עשרה או נמוד עשרה יושב בצדיו וקורא פי' כשאין רואה אותה וכו' עכ"ל ומשמע כדעת הרשב"א שאפילו רואה צואה ברשות אחרת אסור כל שאינה מכוסה, וקשה כי הרא"ה כתב אחר כך דאם לאו דליכא מקום חלוק לעצמו ירחיק כמלא עיניו עכ"ל ואלמא אם יש מקום חלוק אין צורך להרחיק כמלא עיניו ושלא כרשב"א וכן גרסת הרא"ה היא והיה מחניך קדוש והא איכא עכ"ל ואילו הרשב"א גרס כגמרא שלנו. ולע"ד יש לרא"ה שיטה אמצעית שלא כרשב"א ושלא כרא"ש עיין באורח חיים סימן ע"ט סעיף ב', אלא כל שהוא בתוך ד' אמות לצואה ורואה אותה אסור דהוי ב' לריעותא ואפילו יש שם שנוי רשות וזהו שכתב יושב בצדיו וכו' עכ"ל שהמלה בצדיו פי' סמוך לה בתוך ד' אמות, מה שאין כן מחוץ לד' אמות וגם יש הבדל רשות ביניהם דהוי ב' לטיבותא מותר אף על פי שרואה. וכן אם אינו רואה הצואה והיא מחוץ לד' אמות או אפילו בתוך ד' אמות אבל יש ביניהם שנוי רשות נמי שרי דהוי ב' לטיבותא. ולפי גרסת הרא"ה והיה מחנך קדוש והא איכא עכ"ל יש לאמר שסובר שכמלא עיניו הוא מדרבנן ועיין במשבצות זהב סימן ע"ט סעיף קטן א', ולכן כמלא עיניו בלא הפסק רשות שוה לרואה את הצואה בתוך ד' אמות עם הפסק רשות ביניהם שבשניהם יש רק חדא לטיבותא, וגזרו מדרבנן אטו תוך ד' אמות בלא הפסק רשות שאז אסור מדאורייתא.
10
י״אוכן דעת המאירי שבתוך ד' אמות חמיר טפי, שכתב היה שם מקום גבוה י' טפחים או נמוך הרי הוא רשות בפני עצמו ומותר לו אפי' סמוך לה כל שלא יראנה וכו' עכ"ל ואלמא מקום גבוה וכו' אסור אם רואה, ושוב כתב לא היה שם מקום גבוה או נמוך י' מרחיק כמלא עיניו וכו' עכ"ל ואלמא מקום גבוה מותר אפילו אם רואה וסתרי אהדדי, אלא מה שכתב ברישא כל שלא יראנה עכ"ל קאי על סמוך לה עכ"ל פי' בתוך ד' אמות שאז אסור לראותה אפילו יש שם הפסק רשות וכדעת הרא"ה. והיא שיטה חדשה בראשונים בס"ד.
11
י״בואפשר שגם דעת הרמב"ם כן כי ז"ל בהלכות קריאת שמע פרק ג' הלכה ח', כמה ירחיק אדם מצואה וכו' ארבע אמות במה דברים אמורים בזמן שהם מלאחוריו או מצדו אבל אם היו כנגד פניו מרחיק מהן עד שלא יראה אותן ואחר כך יקרא עכ"ל. ובהלכה ט' כתב, במה דברים אמורים כשהיה עמהם בבית במקום שוה אבל אם היה שם מקום גבוה מהם עשרה טפחים או נמוך מהם עשרה טפחים יושב בצד המקום וקורא שהרי נפסק ביניהם וכו' עכ"ל וחוזר על התחלת הלכה ח' שצריך להרחיק ד' אמות, שעל זה קאמר שאם יש מקום גבוה י' וכו' אינו צריך להרהיק וזהו לשון יושב בצד המקום עכ"ל. ובהלכה י' כתב, היה בינו ובין הצואה מחיצה של זכוכית אף על פי שהוא רואה אותה מאחורי הזכוכית מותר לקרות בצדה וכו' עכ"ל וגם זה מיירי בתוך ד' אמות כלשון בצדה, וכמו שסיים הרמב"ם שם לגבי מי רגלים שנתן בהם רביעית מים שמותר לקרות עמהן בתוך ד' אמות עכ"ל ועיין בשו"ת אבני נזר שם. והנה גם היתר מחיצה הוא משום הפסק רשות כמו שהבאנו מרבנו מנוח, ולכן ממה שכתב הרמב"ם דין הרואה צואה בתוך ד' בהלכה י' אצל אחורי זכוכית ולא בהלכה ט' אצל גבוה י' או נמוך י' משמע ששנוי רשות לבד אינו מועיל כשרואה את הצואה, ועל כרחך או שסובר שלעולם אסור אם רואה את הצואה בלי כסוי כדעת הרשב"א או שעל כל פנים אסור תוך ד' וכדעת הרא"ה והמאירי. ולפי זה מה שכתב בהלכות תפלה פרק ח' הלכה ח' היתה צואה בקטנה מותר להתפלל ולקרות קריאת שמע בגדולה וכו' מפני שהיא מופלגת ממנה עכ"ל עיי"ש מותר אפילו תוך ד' אמות בתנאי שאינו לנגד עיניו וכן כתב המאירי במסכת ערובין דף צ"ב עמוד ב' ושלא כמו שפרש בכסף משנה, והרמב"ם שם סמך על מה שכתב כאן בהלכות קריאת שמע. ולענין הלכה, כתבו האחרונים בסימן ע"ט שהעיקר כדעת הרא"ש שאם יש הפסק רשות ביניהם אינו חושש לראייה ושמכל מקום טוב לחוש לדעת הרשב"א, ולע"ד בתוך ד' אמות שאז מצטרפת דעת הרא"ה והמאירי וכן נראית דעת הרמב"ם פשוט לאסור.
12
י״גומענין לענין בענין ד' אמות, הרמב"ם כתב בהלכה י"ג צואה עוברת כגון שהיתה שטה על פני המים אסור לקרות כנגדה ופי חזיר כצואה עוברת דמי ואסור לקרות כנגדו עד שיעבירו (כצ"ל) ממנו ארבע אמות עכ"ל, ונחלקו האחרונים האם צואה עוברת אסורה רק תוך ד' אמות או גם כמלא עיניו כשאר צואה עיין בסימן ע"ו סעיף ג' בבית יוסף וב"ח וט"ז ובסביב לאהל בספר אהל מועד הלכות קריאת שמע דרך חמישי נתיב ששי אות ד' ובספר בני ציון בסימן ע"ו אות ד'. ועיין באליה רבה סעיף קטן ד' שדייק שאם איתא שצואה עוברת דינה כשאר צואה אם כן למה אמרו בגמרא פי חזיר כצואה עוברת דמי עכ"ל ולא פי חזיר כצואה בעלמא, ושלא כדברי חמודות שכתב שאין גלוי בגמרא לחלק. וגם הראשונים נחלקו בזה כי בספר האשכול כתב ופי חזיר כצואה עוברת דמי וכשעובר לפניו ד"א יוכל לקרוא כיון שאינו רואה עכ"ל ואלמא גם אם רואה אותה מחוץ לד' אמות אסור, אבל במאירי כתב היתה צואה עוברת לפניו כגון שהיתה מפנה אותה ומעבירה לפניו אסור לקרות תוך ד' אמות שלה וכו' עכ"ל הרי מותר בכמלא עיניו וכן משמע ברמב"ם.
13
י״דועוד נחלקו בפרוש צואה עוברת, כי רש"י כתב צואה עוברת אדם שנושאי' לפניו גרף של רעי להעבירו עכ"ל וכן הוא באור זרוע ובטור ואילו הרמב"ם פרש צואה שהיא שטה על פני המים וכן כתבו בארחות חיים בהלכות קריאת שמע אות ל"ד ובכלבו ובספר הבתים. ונראה דבהכי פליגי, שלרש"י צואה עוברת אינה אלא בשעה שעוברת ממש וכלשון להעבירו וכן כתב האשכול כשעובר לפניו עכ"ל, מה שאין כן כשהאדם הנושא את הצואה עומד במקומו אזי דינה כצואה עומדת ובדומה להנחה לענין שבת וכן משמע ברא"ה, וכן פי חזיר כצואה עוברת לפרש"י רק בשעת הלוכו וכגון כשעולה מן הנהר וכן משמע ברבנו יהונתן שכתב עוברת לפניו לפי שעה וכו' ופי חזיר וכו' והוא עובר לפניו עכ"ל כלומר רק בשעת ההעברה. ואילו לרמב"ם כל שאינה מונחת על גבי קרקע דינה כצואה עוברת כי סופה לעבור, שזהו שכתב צואה השטה על פני המים שפרושה צפה וכלשון אין שטים על פני המים בהלכות שבת פרק כ"ג הלכה ה', וטבעה של צואה שטה להשאר לזמן מה במקום אחד ולכן לדעתו פי חזיר דינו כצואה עוברת ואפילו עומד במקומו.
14
ט״וומכאן חזרה לתנא דבי אליהו שהצריך לקדש מחנהו ד' אמות לכל רוח דומיא דצואה ולמה לא אסר לפניו כמלא עיניו, שיש לאמר לפי שיטת הרמב"ם שצואה עוברת אף כשהיא עומדת אינה אסורה אלא תוך ד' אמות ואם כן הוא הדין לנשים. ועוד יש לאמר לפי הדעה שכמלא עיניו הוא מדרבנן, שלא אסרו בנשים אלא תוך ד' אמות שכנגדן בצואה הוי דאורייתא. ועוד יש לאמר לפי שהדמוי לוהיה מחניך קדוש אינו אלא אסמכתא וטעם הגזרה הוא מפני דעת הנשים, דקים להו לרבנן שאינו מסיח דעתו מחוץ לד' אמות. ועיין באורח חיים סימן ק"ב סעיף א' שאסור לישב בתוך ד' אמות של מתפלל וכו' ויש מי שאומר שהני מילי מן הצד אבל כנגדו אפילו כמלא עיניו אסור עכ"ל והוא מספר אהל מועד שער תפלה דרך ג' נתיב ז' ושם מפורש הטעם מפני שנראה כמשתחוה לו וכן כתב הלבוש, ולפי זה לעמוד לפניו כמלא עיניו מותר וראיה מדברי תנא דבי אליהו אלו שלא חשש למחוץ לד' אמות. ושלא כפרי מגדים אשל אברהם אות ג' והובא במשנה ברורה סעיף קטן ח' שכתב שאולי אסור גם לעמוד לפניו דעי"ז מתבטל כוונתו.
15
ט״זוהנה בבית יוסף סוף סימן ע"ה דייק מן הרמב"ם שבהחזרת פנים מן הערוה מותר לקרות קריאת שמע אפילו תוך ד' אמות כי בערוה אין ענין והיה מחניך קדוש וכמו שכתב במשבצות זהב שם אות ב' והובא במשנה ברורה סעיף קטן ל', ומשמע שמותר בתוך ד' אמות מכל וכל, והלא לדעת תנא דבי אליהו דל ערוה מהכא עדיין אין להתפלל תוך ד' אמות של אשה. אבל זה אינו קשה לע"ד, כי תנא דבי אליהו מיירי לענין תפלה כלשון סדר אליהו רבא למדו חכמים ד' דברים בתפלה וכו' עכ"ל ולא בקריאת שמע וכעוד חילוקים בין קריאת שמע לתפלה עיין בסימן ע"ד סעיף ו'. ולכן גם אין להקשות ממסכת ברכות דף כ"ד עמוד ב' בקורא קריאת שמע במיטה שמותר עם בנותיו הגדולות על ידי הפסק סדין אף על פי שהן בתוך ד' אמותיו עיי"ש כי בתפלה החמירו.
16
י״זאמנם ברמב"ם ובשלחן ערוך אין רמז לתנא דבי אליהו בענין זה וכן ברוב ראשונים, אבל כיון ששפיר נמצא בדברי חז"ל והביאוהו מקצת ראשונים יש לראות בו מקור נוסף למחיצה בבית הכנסת שאף היא אינה נזכרת בשלחן ערוך, שמא יעמדו אנשים סמוכים לנשים תוך ד' אמות ונמצאו עוברים על תנא דבי אליהו. והארכתי כדי לתת טעם נוסף לתקנה, אבל עצם מה שצריך מחיצה מבדלת רשות בבית הכנסת אינו צריך לפנים כי הראתי כן הן לדברי הרמב"ם בענין גזוזטרא הן מעצם חלוקת בית המקדש לעזרת ישראל ועזרת נשים הן מצורת כל בתי הכנסת הידועים לנו שכולם חלקו רשות בין גברים לנשים .*(הג"ה) ונפקא מינא בין הטעמים שלפי הדמוי לבית המקדש צריך להבדיל רשות ממש שיהיה העומד מרובה על הפרוץ וכו', מה שאין כן לפי הדמוי לצואה די שתעמוד אחורי מחיצה כשרה אף על פי שאינה מקיר לקיר ופרוץ מרובה על העומד עיין בחיי אדם כלל ג' סעיף י"ז ובנשמת אדם אות ד'. ולכן לאו שפיר עבדי אלה שתולין וילון בעלמא,*(הג"ה) עיין תשובות איברא סימן י'. וכבודו כתב שהוילון כבר ידוע שאינו משמש כלום עכ"ל ושמחתי אבל איני יודע למי זה ידוע כי בהרבה מקומות ראיתי וילון תלוי ממקלות או מהתקרה ואינו קשור למטה ויש שהוילון מרוחק יותר מג' טפחים מהקרקע ואינו מבדיל רשות, וראיתי שבספרים לא דנו בזה ולכן יצאתי חוצץ.
17
י״חיהודה הרצל הנקין
18