שו"ת בני בנים, חלק שני ט״זResponsa Benei Banim, Volume II 16
א׳עוד בנ"ל והאם העונה אמן צריך כוונה לצאת
1
ב׳ב"ה, כ"ט סיון תשמ"ה
2
ג׳לגדול אחד
3
ד׳תיתי לכבודו שמבקר את המאמרים שמדפיס בבטאונו כמו שעשה לפני שנים. ברם יש להעיר על הערתו במה שכתבתי בנושא ברכת הגומל [לעיל סימן טו], שכבודו כתב שקושיתו של שו"ת אבני נזר סימן ל"ט על שו"ת מהר"ם מינץ היא שאם יש הקפדה על המברך שלא ישנה ממטבע שטבעו חכמים, הרי בכה"ג ששמע מפי אחר ומצד הדין היה לו לענות אמן כדעת הרמב"ם והשלחן ערוך היה לו להתכוון שלא לצאת בברכה זו עכ"ל. לע"ד בשו"ת אבני נזר לא הקשה ממה שהיה רב יהודה ראוי לעשות לכתחילה כי אם בדיעבד וכלשון אינו מעכב עכ"ל שפרושו בדיעבד בכל מקום גם באבני נזר, שאם הגומל לחייבים טובות הוא ממטבע שטבעו חכמים היאך נפטר רב יהודה מחיוב ברכה כשענה אמן לברכת חבריו שלא אמרו לשון זה ואפילו אם נתכוון לצאת, עיי"ש באות ה'. ומוכח שלשון לחייבים טובות אינו מעכב בדיעבד, ומכאן הקשה האבני נזר על מה שכתב בשו"ת מהר"ם מינץ שילד שאינו יכול לאמר הגומל לחייבים טובות שמא מזלזל בכבוד אביו וגם אינו רשאי להשמיט מלים אלה דהוי משנה ממטבע שטבעו חכמים לכן לא יברך כלל, שקשה הלא בדיעבד נוסח זה אינו מעכב כמו שמוכרח ממה שרב יהודה יצא בו ידי חובתו, וכיון שאין הילד יכול לאמרו הוי כדיעבד ויברך בלי לשון זה. ולזה תרץ באות ז' לדעת מהר"ם מינץ אבל לא מטעמו שלא שייך לחנך את הילד לברך בדיעבד.
4
ה׳אבל לכתחילה גם בשו"ת אבני נזר מודה שצריך לאמר הגומל לחייבים טובות וכמו שכתב בפרוש באות ז', ואם כן נשאר קשה כי נהי שבדיעבד יצא רב יהודה בברכת חבריו מכל מקום לא היה לו להתכוון לצאת כדי שיוכל לברך בנוסח שתקנו חכמים לכתחילה ומעין מה שהקשה שם בסימן מ' אות ט' לדעת הטור וכן במשבצות זהב סימן רי"ט אות ב'. ומה שתרץ כבודו שמכיון שמן הראוי כל כה"ג ששומע ברכה מפי חברו או תלמידו שמודה לה' על הצלתו שיכוון לצאת גם הוא על ידי שיענה אמן עכ"ל, זה היה אפשר אילו גם לכתחילה אינו צריך לאמר הגומל לחייבים טובות וכמו שהרגיש בזה במשנה ברורה בשער הציון שם אות ה' והניח בצע"ק, אבל אם לכתחילה צריך לאמרו וכן היא סתימת הפוסקים שוב אינו מן הראוי לכוון לצאת בנוסח שאינו מתוקן.
5
ו׳ועתה לגוף מה שתרצתי שכיון שענה אמן סוף סוף הודה ונפטר מהברכה. כבודו צודק שאי אפשר לחייב אדם לצאת בברכה בעל כרחו ממש ואפילו למאן דאמר מצוות אינן צריכות כוונה וכמו שכתב הרשב"ם הובא בר"ן במסכת ראש השנה דף כ"ה ובשאר ראשונים ובבית יוסף באורח חיים סימן תקפ"ט. והרא"ה שכתב שביודע שהיא מצוה אזי אפילו עומד וצווח שאינו רוצה לצאת אף על פי כן יצא הוא דעה יחידאה כמו שכתב בבית יוסף, והאחרונים האריכו בדעת הרא"ה ובדעת רבנו ירוחם ואכ"מ וגם שם עשה מעשה שאכל מצה לאונסו מה שאין כן כאן.
6
ז׳ואמנם לע"ד כך הוא, כיון שענה אמן כשברכו אותו על הצלתו יצא ואפילו לא התכוון בפרוש לצאת כל שלא התכוון שלא לצאת. ואפשר שבכל הברכות הדין כן שהרי בספר אהל מועד שער הברכות דרך ראשון נתיב י' כתב שאם מברך אדם ברכה לעצמו בברכה הצריכה לו ושמע חברו כל הברכה מתחילה וע"ס וענה אמן שאינו רשאי לחזור ולברך כיון שיצא כשענה אמן ואם ברך הרי זו ברכה לבטלה, לא ענה אמן אחר המברך כל שנתכוון בה יצא עכ"ל הרי שהצריך כוונה רק כשלא ענה אמן ומיניה שאם ענה אמן יצא אפילו בלי כוונה ושלא ככסף משנה הלכות ברכות פרק א' הלכה י"א ושלחן ערוך אורח חיים סימן רי"ג סעיף ג'.
7
ח׳והשלחן ערוך לשיטתו שכתב בבית יוסף שלמאן דבעי כוונה במצוות צריך כוונה לצאת בברכה ולמאן דלא בעי כוונה במצוות לא צריך כוונה בברכה עיי"ש ובסימן תקפ"ט, ואולם לדעת ספר אהל מועד אינו תלוי זה בזה כי בשער ראש השנה נתיב ח' כתב שבתקיעת שופר אינם צריכים כוונה לצאת לא השומע ולא המשמיע עיי"ש וכן דעתו בכמה מקומות שמצוות אינן צריכות כוונה ואף על פי כן בשער הברכות כתב שאם לא ענה אמן צריך להתכוון בה עכ"ל ופרושו להתכוון לצאת כי בכוונה לשמוע לחוד אטו בלא כוונה לשמוע וענה אמן מי יצא. ולכן מה שכתב בספר אהל מועד לענין ברכה יתכן אף למ"ד מצוות צריכות כוונה, בין להחמיר שצריך להתכוון לצאת כששומע הברכה ואינו עונה אמן ובין להקל שאם עונה אמן אינו צריך להתכוון בפרוש.
8
ט׳ובאמת גם הרמב"ם מתדייק כדעת ספר אהל מועד לענין ברכה אף על פי שבהלכות שופר פרק ב' הלכה ד' פסק שצריך כוונת שומע ומשמיע, כי בהלכות ברכות פרק א' הלכה י"א כתב כל השומע ברכה מן הברכות מתחילה ועד סופה ונתכוון לצאת בה ידי חובתו יצא ואף על פי שלא ענה אמן עכ"ל ולא כתב שגם בענה אמן צריך כוונה לצאת עיי"ש. וזהו שכתב וכל העונה אמן אחרי המברך הרי זה כמברך עכ"ל כלומר שיוצא גם בלי כוונה מפורשת, שהרי לא כתב הרמב"ם שהמברך צריך כוונה לצאת ואם לאו לא יצא כי בודאי בסתם יצא. לכן לע"ד צריך ראיה שלא לאוקים גם דעת הרמב"ם ודעמיה בשיטת ספר אהל מועד בכל הברכות ושלא כדעת השלחן ערוך, וספק ברכות להקל ולמעשה צ"ע.
9
י׳והרבה יש לחלק בין תקיעת שופר לבין עניית אמן לברכות ואכ"מ ועיין בשו"ת כתב סופר חלק אורח חיים סימן ק"ז אות א' בד"ה ואחר העיון. אכן גם אם נודה לשלחן ערוך שבעונה אמן צריך כוונה לצאת, זהו בשאר ברכות שהן בלשון רבים כמו שהחיינו ואשר קדשנו או בלשון סתמי כמו המוציא לחם או עושה מעשה בראשית שבאלה אין הלשון מורה דוקא על השומע ולכן בלי כוונה מפורשת אין ענין הברכה אליו. אבל בברכת הגומל לחייבים טובות שגמלך כל טוב שהיא לנוכח ומכוונת לשומע בפרט ואין כדוגמתה בכל הברכות, בזה כולי עלמא מודים לספר אהל מועד שבעונה אמן אינו צריך כוונה מפורשת אלא בסתם יצא, והאחרונים כתבו שלנוכח הוי גריעותא והנלע"ד כתבתי.
10
י״אוהנה בספר אהל מועד כתב שהשומע ברכה חייב לענות אמן ושוב כתב שאם ענה אמן יצא ושוב אינו יכול לברך בעצמו ומשמע ואפילו בלא כוונה מפורשת לצאת וכמו שכתבתי ובתנאי שלא התכוון שלא לצאת, והוא הוא מה שפרשתי בברכת הגומל שרב יהודה ענה אמן מצד החיוב וממילא נפטר מברכת עצמו. ומתורצת הקושיא הלא לכתחילה היה צריך לברך הגומל לחייבים טובות, שזה היה קשה אילו הוצרך לכוון לצאת שאז מהיכי תיתי שיכוון לצאת לכתחילה בברכה שחסרות בה מלים אלה, ואולם כיון שיצא בסתם בלא כוונה מפורשת לא שייך להקשות עליו למה לא התכוון בפרוש שלא לצאת שהרי הוצרך לענות אמן וענה בסתם ונמצא נפטר מאליו כיון שסוף סוף הודה, וזהו דיוק הלשון פטרתון יתי מלאודויי עכ"ל ולא מלברוכי כמו שכתבתי בתשובה. ואילו היה מברך לעצמו היה אומר הגומל לחייבים טובות מה שאין כן חבריו לא הוצרכו ללשון הזה אפילו לכתחילה עיי"ש.
11
י״בואף שאין כן דעת הטור שכתב בסימן רי"ט בשם אביו הרא"ש שהוצרכה הגמרא לתרץ שענה אמן כי אע"ג דשומע יוצא בשמיעה בלא עניית אמן היינו דוקא כשהמברך חייב ג"כ בברכה זו לכך הוצרך הוא לענות אמן עכ"ל, ואם איתא שיש חילוק לענין כוונה בין עונה אמן לבין אינו עונה אמן אם כן מאי איריא שהמברכים לא נתחייבו לברך הלא הוצרכה הגמרא לתרץ שענה אמן כיון שרב יהודה לא התכוון בפרוש לצאת. אבל הלא הטור לשיטתו בסימן רט"ו שאין חיוב לענות אמן בכל הברכות, ולכן איך שלא יהיה קשה על הטור למה רב יהודה ענה אמן כשלא היה צריך או למה התכוון לצאת בברכה שחסרו בה המלים הגומל לחייבים טובות וכקושית שו"ת אבני נזר סימן מ' על הטור. אבל לשאר ראשונים שחייב לענות אמן ניחא בס"ד ואפשר שמכאן למד באהל מועד לכל הברכות.
12
י״גיהודה הרצל הנקין
13