שו"ת בני בנים, חלק שני כ״הResponsa Benei Banim, Volume II 25
א׳האם צריך לפרט חטאים בוידוי
1
ב׳ב"ה., תשרי תשמ"ב
2
ג׳דברים לשבת שובה
3
ד׳בהלכות תשובה פרק א' הלכה א' ופרק ב' הלכה ג' והלכה ה' פסק הרמב"ם שצריך המתודה לפרט את החטא ואילו לדעת השלחן ערוך אורח חיים סימן תר"ז סעיף ב' אינו צריך, וכן נחלקו בזה האחרונים עיין בברכי יוסף ומשנה ברורה וערוך השלחן. ולע"ד פשוט להכריע שבמה שנוגע לוידוי ותשובה מדאורייתא צריך החוטא לפרט את חטאו כדעת הרמב"ם והסמ"ג והגהות מיימוניות ורבנו שמחה ורוקח סימן י"ז וספר הכלבו סימן ס"ז וספר החינוך מצוה שס"ד ותניא רבתי סימן ע"ט ועוד ראשונים, ובאחרונים דנו האם גם דעת הרי"ף והרא"ש היא כן עיין בב"ח ובבית יוסף, וספק דאורייתא לחומרא וכל שכן שנראית דעת רוב ראשונים לפרט את החטא. אבל בוידוי של יום הכפורים שאינו אלא דרבנן יש לסמוך על פסק השלחן ערוך ומנהג העולם שלא לפרט את החטא, ומה שאומרים על חטא שחטאנו וכו' אינו נקרא לפרט את החטא וכמו שכתב הרמ"א.
4
ה׳חילוק זה בין וידוי דאורייתא לבין וידוי יום הכפורים משמע בספר המצות עשה ע"ג בענין מצות וידוי שלא הזכיר יום הכפורים כלל ושלא כספר החינוך שכתב שמי שלא התוודה ביום הכפורים ביטל מצוה זו, וכן ביראים השלם מצוה רס"ג כתב שחכמים הם שתקנו וידוי יום הכפורים לכל ישראל. והרבה ראיות לזה בגמרא, עיין במסכת יומא דף פ"ו עמוד ב' עבירות שהתודה עליהן יוה"כ זה לא יתודה עליהן יוה"כ אחר ואם שנה בהן צריך להתודות יוה"כ אחר וכו' עכ"ל, וקשה מאי רבותא שאם חטא צריך להתודות שוב ואטו סלקא דעתא שמי שחזר בתשובה וחטא שנית שאינו צריך לחזור בתשובה שנית, ווידוי הוא עיקר תשובה מדאורייתא, אלא מיירי במי שחטא במשך השנה ומיד עשה תשובה [הערות ותיקונים: נ.ב., עוד יש לפרש שצריך להתודות ביוה"כ על העבירה הראשונה שעכשיו שנה בה אף על פי שכבר התודה עליה ביוה"כ הקודם] והתודה שאף על פי כן בהגיע יום הכפורים צריך להתודות שוב שכך היא תקנת חכמים.
5
ו׳וכן משמע בדף פ"ו עמוד א' עבר על לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויוה"כ מכפר וכו' עכ"ל ואלמא התשובה אינה ביום הכפורים. ותולה פרושו שהעונש תלוי ועומד שמא יחטא שנית, וזהו שאמרו שם שבעוון שיש בו חילול השם תשובה ויום הכפורים ויסורין תולין ומיתה ממרקת עכ"ל כלומר שאינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות כמו שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה פרק א' הלכה ד', והלא כל אדם סופו למות וכיון שתולין לו למאי נפקא מינה שאינו מתכפר סופית עד שימות, אלא כמו שפרשנו שהעוון אינו נמחק עדיין ואם חטא בו פעם שניה קודם שימות חוזר ונעור ונענש על שניהם.
6
ז׳וכל המחלוקת בגמרא בפרוט חטאים עוסקת בוידוי דרבנן, שבדף פ"ו שם אמרו בברייתא וצריך לפרט את החטא שנאמר (שמות ל״ב:ל״א) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב דברי רבי יהודה ב"ב, רבי עקיבא אומר (תהילים ל״ב:א׳) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וכו' עכ"ל כלומר שלדעת רבי עקיבא יש לכסות את החטא ואין לפורטה. ומקור הברייתא היא בתוספתא שם פרק ד' הלכה י"ג וי"ד, וז"ל מצות וידוי ערב יום הכפורים עם חשכה וכו' היכן הוא אומרו אחר התפלה והעובר לפני התיבה אומרו ברביעית וכו', וצריך לפרט את החטא דברי רבי יהודה ב"ב שנאמר אנא חטא האם הזה וגו' ורבי עקיבא אומר אינו צריך וכו', דברים שהתודה עליהם יוה"כ שעבר אינו צריך להתודות עליהם ליוה"כ הבא וכו' עכ"ל הרי שכולה לפניה ולאחריה עוסקת בוידוי יום הכפורים מה שאין כן בוידוי של תורה שהיא מצות עשה אין כאן מחלוקת לע"ד אלא כולי עלמא מודו שחייב לפרט את החטא. וכן משמע ברמב"ם הלכות תשובה שהם שני ענינים כי בפרק א' וב' באר מצות וידוי ותשובה מן התורה ולא הזכיר יום הכפורים וכמו שלא הזכיר אותו בספר המצות, ורק בסוף פרק ב' כתב יום הכפורים הוא זמן תשובה ליחיד ולרבים וכו' לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום הכפורים ומצות וידוי יום הכפורים שיתחיל מערב היום קודם שיאכל וכו' עכ"ל ומיירי במצוה דרבנן, שזהו שכתב שמצות וידוי יום הכפורים מתחיל מבעוד יום שאז הוידוי הוא בודאי מדרבנן וממילא נשמע שגם משתחשך הוי מדרבנן. ועיין במסכת יומא דף פ"ז עמוד ב' שנוסח הדפוסים הוא מצות וידוי ערב יום הכפורים עם חשכה אבל אמרו חכמים יתודה קודם שיאכל וישתה שמא תטרף דעתו בסעודה וכו' עכ"ל שלפי זה היה אפשר לפרש שהוידוי ביום הכפורים עצמו הוא מדאורייתא ורק חכמים הוסיפו וידוי מדרבנן מבעוד יום, אבל הרי"ף ורא"ש ורוב ראשונים גרסו מצות וידוי ערב יום הכפורים עם חשכה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים יתודה קודם שיאכל וכו' עכ"ל ומשמע שחולקים באימתי מצות וידוי יום הכפורים גופא, שלרבי מאיר המצוה היא רק משתחשך ולחכמים מבעוד יום ואלמא מצות וידוי יום הכפורים גופא היא מדרבנן ונראה שכן היתה גרסת הרמב"ם.
7
ח׳ועוד משמע שהמחלוקת האם צריך לפרט את החטא היא בוידוי דרבנן ולא בוידוי דאורייתא כי הנה רבי יהודה ב"ב הביא הוכחה מעליא ממשה שאמר ויעשו להם אלהי זהב עכ"ל, ומה שדחו בגמרא כדר' ינאי דאמר ר' ינאי אמר משה וכו' כסף וזהב שהרבית להם לישראל עד שאמרו די גרם להם שיעשו אלהי זהב עכ"ל לכאורה אינה אלא דברי אגדה ולכן הרמב"ם לא חש לה. ואף על פי שדחיה זו הובאה בתוספתא ולפי זה היא מהתנאים ועיין בירושלמי סוף מסכת יומא, נראה שהיא הוספה מאוחרת בתוספתא כי לפי הגמרא מקורו בדברי ר' ינאי מדור ראשון של האמוראים וכן במסכת ברכות דף ל"ב עמוד א' וסנהדרין דף ק"ב עמוד א' הובאה בשם דבי ר' ינאי, וגם תוספתא משובשת היא שאמרו שם אמר המקום מי גרם להם שיעשו אלהי זהב וכו' אני הוא שהרביתי להם זהב עכ"ל והלא משה הוא שאמר ויעשו להם אלהי זהב וגו' ולא הקב"ה. ואם כן במה דחה רבי עקיבא את דברי רבי יהודה ב"ב, ועוד שהביא ראיה רק מדברי קבלה ואילו רבי יהודה ב"ב הביא מן התורה. אלא גם רבי עקיבא מודה שמדאורייתא צריך לפרט החטא ואולם הכא מיירי בוידוי דרבנן, והביא ראיה מאשרי נשוי פשע כלומר מי שכבר התוודה ועשה תשובה דאורייתא ולכן הוא נשוי פשע שחטאיו מחולים או תלויים, בזה נאמר כסוי חטאה שיש לו לכסות חטאיו כשמגיע ליום הכפורים ומתוודה מדרבנן, מה שאין כן בחטא העגל עדיין לא נתכפרו כלל .*(הג"ה) מהלוקת רבי יהודה ב"ב ורבי עקיבא היא באסמכתא לוידוי דרבנן, מה שאין כן בוידוי דאורייתא לע"ד נלמד פרוט חטאים מפשט הכתוב בבמדבר פרק ה' והתודו את חטאתם אשר עשו וגו' עכ"ל ומהו אשר עשו וכי יתודו את אשר לא עשו, אלא שצריכים לפרט את אשר עשו. וכן בויקרא פרק ה' והיה כי יאשם לאחת מאלה והתודה אשר חטא עליה עכ"ל פרושו שצריך לפרט על איןו מהן חטא, והעד שבוידוי כהן גדול בפרק ט"ז נאמר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם וגו' עכ"ל ושם לא נאמר אשר עשו או חטאו כי אי אפשר לכהן גדול לפרט חטאיהם של כל ישראל.
וכן משמע בספר המצות עשה ע"ג שכתב היא שצונו להתודות על העונות והחטאים שחטאנו לפני הא־ל ולאמר אותם עם התשובה וזהו הוידוי עכ"ל והמלה אותם מוסב על החטאים והעונות כלומר שמצות וידוי דאורייתא היא לפרטם והביא עלה הכתוב בפרשת נשא. ואף על פי שבהלכות תשובה העתיק הפסוק שהביא רבי יהודה ב"ב ומיירי שם בוידוי דאורייתא, כן דרך הרמב"ם במשנה תורה להביא לפעמים מן הכתוב היותר מבואר כמו שכתב ביד מלאכי בכללי הרמב"ם אות ד' עיי"ש ומ"מ עיקר הלימוד הוא מן הכתוב אצל קרבנות. ואין לדחות ממה שדרשו בספרי נשא פיסקא ג' והתודו את חטאתם אשר עשו ולא על מה שעשה אביו עכ"ל ואלמא הלשון נדרש לענין אחר, כי מכל מקום פרוט חטאים נלמד מייתור ב' המקראות. וזוהי כוונת הספרי זוטא שם והובא בספר המצות וספר החינוך וז"ל לפי שנאמר (ויקרא ה׳:ה׳) והתודה אשר חטא עליה יתודה על החטא אשר חטא עכ"ל כלומר שמהלשון בפרשת ויקרא נלמד פרוט חטאים, ואם כן שפיר הלשון בפרשת נשא פנוי לדרשת הספרי.
וכן משמע בספר המצות עשה ע"ג שכתב היא שצונו להתודות על העונות והחטאים שחטאנו לפני הא־ל ולאמר אותם עם התשובה וזהו הוידוי עכ"ל והמלה אותם מוסב על החטאים והעונות כלומר שמצות וידוי דאורייתא היא לפרטם והביא עלה הכתוב בפרשת נשא. ואף על פי שבהלכות תשובה העתיק הפסוק שהביא רבי יהודה ב"ב ומיירי שם בוידוי דאורייתא, כן דרך הרמב"ם במשנה תורה להביא לפעמים מן הכתוב היותר מבואר כמו שכתב ביד מלאכי בכללי הרמב"ם אות ד' עיי"ש ומ"מ עיקר הלימוד הוא מן הכתוב אצל קרבנות. ואין לדחות ממה שדרשו בספרי נשא פיסקא ג' והתודו את חטאתם אשר עשו ולא על מה שעשה אביו עכ"ל ואלמא הלשון נדרש לענין אחר, כי מכל מקום פרוט חטאים נלמד מייתור ב' המקראות. וזוהי כוונת הספרי זוטא שם והובא בספר המצות וספר החינוך וז"ל לפי שנאמר (ויקרא ה׳:ה׳) והתודה אשר חטא עליה יתודה על החטא אשר חטא עכ"ל כלומר שמהלשון בפרשת ויקרא נלמד פרוט חטאים, ואם כן שפיר הלשון בפרשת נשא פנוי לדרשת הספרי.
8
ט׳וכיון שיש ב' מיני וידוי מתורץ מה שבהלכות תשובה פרק א' הלכה א' כתב כיצד מתודין אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה וזהו עיקרו של וידוי עכ"ל, ואילו בפרק ב' הלכה ח' לענין וידוי יום הכפורים כתב הוידוי שנהגו בו כל ישראל אבל אנחנו חטאנו והוא עיקר הוידוי עכ"ל והלא אין בו פירוט חטאים וקבלה על העתיד ונמצא שני עיקרים של וידוי סותרים זה את זה, אלא אחד מדאורייתא ואחד מדרבנן. ושוב אין ראיה שהרמב"ם פסק כרבי יהודה ב"ב נגד רבי עקיבא ממה שכתב בפרק ב' הלכה ג' וצריך לפרט את החטא שנאמר אנא חטא העם הזה וגו' עכ"ל כי שם מיירי בוידוי דאורייתא ובזה גם רבי עקיבא מודה, וכן בכל פרק א' וב' עד הלכה ו' מיירי בוידוי דאורייתא ואחר כך מיירי במצות וידוי יום הכפורים. ורק קשה כי בפרק ב' הלכה ח' פסק כרבי אליעזר בר יעקב שעבירות שהתודה עליהן ביום כפורים זה חוזר ומתודה עליהן ביום כפורים אחר וכו' עכ"ל, ומלשון עליהן עכ"ל משמע שגם בוידוי יום הכפורים צריך לפרט החטא כמו שכתב בבית יוסף וכן עיין בספר עבודת המלך שהביא מרבנו יהודה בן ברכיה שפרש כן בדברי הרמב"ם.
9
י׳על כל פנים בוידוי ותשובה דאורייתא מבואר ברמב"ם שצריך לפרט את החטא וכן שתהיה חרטה על העבר וקבלה על העתיד, ואפשר שהראשונים והשלחן ערוך שכתבו שאין צריך לפרט את החטא יודו לזה שהם לא דברו אלא בוידוי של יום הכפורים ועיין בט"ז סימן תר"ז סעיף קטן א' שפרש בדומה לזה בדברי הטור. ולכן מי שבא לעשות תשובה ביום הכפורים ובמשך השנה לא עשה תשובה ולא התודה חייב להוסיף וידוי בתפלה או במקום אחר ולפרט את חטאיו ואינו יכול לסמוך על אשמנו ועל חטא.
10
י״איהודה הרצל הנקין
11