שו"ת בני בנים, חלק שני כ״טResponsa Benei Banim, Volume II 29
א׳עוד בדם בעין הבא ממקום אחר
1
ב׳ב"ה, כ"ט אייר תשמ"א
2
ג׳לגדול אחד
3
ד׳כבודו האריך בפרוש דברי האיסור והיתר כדי שלא תהיה סתירה בין שער ה' אות ט' לשער ח' אות א', ולע"ד נדחק הרבה לחלק בין דם בעין לבין דם צלול ולאמר שדם צלול פרושו דם פליטה ושהוא מלשון דם קליל, אבל בפשטות פרושו דם נוזל ולעומת לכלוכית דם שהיא טוחה על גבי הבשר וראה לשון איסור צלול בשער ו' אות י"ג. ובדעת האיסור וחיתר אי אפשר לחלק בין דם בעין לדם צלול שהרי בשער ד' אות ב' כלל אותם, וז"ל דם בעין שעליו שהוא איסור דאורייתא וכו' הו"ל כדם צלול שנשפך על הצלי עכ"ל ופרושו שלכלוכית דם שעליו היא כמו דם צלול שנשפך ממקום אחר ושניהם מדאורייתא וכן כתב בשער ה' אות ג' דם בעין וצלול שהוא מדאורייתא עכ"ל. וכבודו רצה לחלק ביניהם כיון שפרש מה שכתב בשער ח' אות א' ול"ד לדם שנשפך על הצלי ממקום אחר וכו' ובולע מעתה מהדם צלול שנפל עליו עכ"ל שמיירי בדם פליטח ממקום אחר, ולע"ד אין מקום לזה ויצטרך לפרש כן גם את דברי הים של שלמה בפרק א' אות כ"ו שציינתי. אלא משמעות לשונות ראשונים ואחרונים היא שדם בעין ודם צלול וסתם דם הם מדאורייתא ורק במקום שכתבו דם פליטה הוי מדרבנן. והלא מה שכתב באיסור והיתר בשער ח' שם ול"ד לדם שנשפך על הצלי ממקום אחר וכו' עכ"ל נלמד מן התוספות במסכת חולין דף קי"ג עמוד א' בד"ה אין מחזיקין שכתבו שאין להתיר מטעם שריקה אם היו שופכין דם על הבשר בשעת צליה וכו' עכ"ל וכן הוא ברא"ש ושאר ראשונים ואטו כוונתם היא לדם פליטה, ומפורש בספר האשכול שכתב אם שפך דם בעין וכו' עכ"ל ובהגהות סמ"ק כתב השופך דם צלול בעין וכו' עכ"ל ומוכח כמו שכתבתי.
4
ה׳גם לא הבנתי מה שכבודו סיכם לפי פרושו שדם פליטה שנפל על המלח לאחר צלייתו אוסר עכ"ל, והלא באיסור והיתר כתב דם שנפל על הצלי ממקום אחר בעת צלייתו עכ"ל ולא אחר צלייתו. ונראה שכוונת כבודו היא לנפל בעת צלייתו אחרי שפלט כל דמו וכמו שכתב למעלה בתשובתו, אבל אם כן קשה לפרושו דמיירי בדם פליטה ממקום אחר כי הלא התוספות שם כתבו דוקא דם הנפלט נופל עם הציר ע"י צלייה או ע"י מליחה וכו' דשריק עכ"ל ומיירי בעת צלייה ולא חילקו בין שעת פליטת דמו או אחר כך. ואם כוונת כבודו היא שאין הכי נמי ולכן רק אחרי הצלייה אסור כי כל עוד שהוא בשעת הצלייה יש להסתפק שמא לא פלט עדיין כל דמו ודם פליטה הוא מדרבנן וספקו לקולא, על כל פנים אין זה נכנס ללשון האיסור והיתר. ובענין זה יש להעיר במה שכתבו התוספות דם הנפלט נופל עם הציר עכ"ל, שיש מקום לטעות בכוונתם שדם הנפלט מאותה החתיכה עצמה הוא שנופל עם הציר אבל לא דם שנפלט מחתיכה אחרת ונפל על בשר רותח שהוא אוסר, דומה לפרוש כבודו, אבל אין הכוונה כן אלא כמו שכתב הרא"ש שם דם הנפלט ונוטף עם הציר על ידי צלייה או מליחה הוא דאמרו לעיל משריק שריק עכ"ל פי' דם שנפלט ושנוטף עם הציר ונופל על שאר בשר בשעת צלייה אינו אוסר וכן הוא בשאר ראשונים.
5
ו׳ובמה שבאיסור והיתר שער ה' כתב כ"ש בנפל על בשר צונן וכו' עכ"ל והקשיתי מה כל שכן הוא זה, כבודו הביא לשון ספר תורת חטאת כלל ח' וז"ל וכתב או"ה כלל ה' מיהו אם נפל וכו' עכ"ל ופרש בדבריו שהוא נוסח אחר בדברי האיסור היתר ושלא גרס כ"ש וממילא אין קושיא. לע"ד אין הדבר כן אף ששפיר מצאנו שנויים בין נוסח האיסור והיתר שהיה לפי הרמ"א לבין מה שנדפס אחר כך ועיין בשו"ת הרמ"א סימן קל"ב אות י"ב, מכל מקום אין דרכו של הרמ"א להעתיק דברי הראשונים מלה במלה אלא רק עיקר כוונתם ואפילו כשמסיים באותיות עכ"ל כמו שבאר בהקדמה לדרכי משה הארוך על אורח חיים עיי"ש והוא הדין כאן, וכן בספר תורת חטאת מביא הרבה דברי האיסור והיתר בשנויים ואין לאמר שבכולם היה לו נוסח אחר. ויותר נראה שהשמיט המלים כ"ש מפני שלא מצא להם מובן.
6
ז׳ובעיקר הסתירה בדברי האיסור והיתר הראיתי שבשער ה' כתב לפי פרושו באור זרוע שהיה לפניו אף שאינו לפנינו ובשער ח' פרש דברי התוספות ולכן אפשר שלדעתו היא מחלוקת ראשונים, ברם לא היה לו להעתיק דעות סותרות בלי לפרשן. ועוד הראיתי שאין הכרח לפרושו באור זרוע וממילא אין לעשות מחלוקת ראשונים לחינם, ואדרבה ממה שחילק האור זרוע בין דאורייתא לבין דרבנן משמע שלא כפרוש האיסור והיתר. וכבודו שמעתיק דברים כדי להדפיס תשובתו בספריו ראוי לו להזכיר ענין האור זרוע שהוא עיקר מה שכתבתי. והסקתי שלדינא העיקר כדעת התוספות והרא"ש כמו שהביאם האיסור והיתר בשער ח' וכן נראה בשער ד' אות ב' וכן משמעות שאר הראשונים וכן דעת הים של שלמה שרק בדם הנופל על בשר רותח אוסר אבל לא הנופל על בשר צונן וצלאו אחר כך, ולמעשה לא התרתי שלא במקום הפסד מרובה כיון שהאחרונים סתמו לאסור. ויש לעיין בדעת הרמב"ן שגם הוא סובר שאין חילוק בין דם הבא ממקום אחר לבין דם שעל הבשר אלא שחולק בשניהם בנפלו צוננים ואכ"מ.
7
ח׳יהודה הרצל הנקין
8