שו"ת בני בנים, חלק שני ל״וResponsa Benei Banim, Volume II 36
א׳גיור קטנים בבית שאינו שומר מצוות
1
ב׳ב"ה, י"א כסלו תש"ן
2
ג׳לרב אחד
3
ד׳א
קרוב לשנה כבודו מפציר בי להביע דעתי בנושא גיור קטנים בבית שאינו שומר מצוות וסרבתי, כי לא הגיע מעשה לידי ולמה לי להתעבר ממרחקים על ריב לא לי להכניס ראשי בין ההרים.
קרוב לשנה כבודו מפציר בי להביע דעתי בנושא גיור קטנים בבית שאינו שומר מצוות וסרבתי, כי לא הגיע מעשה לידי ולמה לי להתעבר ממרחקים על ריב לא לי להכניס ראשי בין ההרים.
4
ה׳גם רע עלי המעשה שדיוניכם ההלכתיים כתובים בלע"ז. ובספר בנושא גיור קטנים שקבלתי מכם האריך המחבר שליט"א להצדיק כתיבתו באנגלית ודבריו אינם לענין כי השאלה אינה האם הצבור בארה"ב יוכל להביע דעתו או לא, אלא שעל ידי כתיבת הצעתו באנגלית בלבד הוא מונע ממנה להיות מובאת בפני גדולי הפוסקים בא"י ושאר מקומות שאינם קוראים אנגלית. ואטו יש שתי תורות אחת לקוראי אנגלית ואחת לשאר העולם, ואף שבודאי צריכים מורי הוראה להיות מעורים בנעשה במקום ששם השאלה מתעוררת ואם לאו אל יורו ועיין מה שהספדתי לגמו"ז זצלה"ה בספרי [חלק א'] בהתחלת מאמר א', מכל מקום עצם הדיון מושתת על דברי התלמוד והפוסקים וההכרעה בהם אינה תלויה באנגלית.
5
ו׳ומה שבספר לועג לדעת כמה רבנים הסוברים שיש לחוש לטעות העולם שיורו היתר לעצמם וכתב שדעה זו מתאים לתיאולו"גים מימי הביניים שאז ההמונים היו עמי הארץ עכ"ל, נראה שמרמז שהיום ההמונים הם מלומדים כביכול וגם האזכור בביטול לימי הביניים אינו במקום, ואין דבריו אלה אלא למצוא חן בעיני הרבים שיתמכו בהצעתו. אילו היה מפרסם דבריו תחילה בעברית להעבירם תחת שבט הבקורת ואחר כך באנגלית לידיעת הרבים היה ראוי לשבח, אבל ניכרת מגמתו להביא תחילה לקבלתם על ידי הרבים ורבנים הדומים לרבים ועל ידי שינהגו כהצעתו שוב נאמר פוק חזי וכבר אין צורך בהסכמת הפוסקים, לכן אמרתי לא ירד בני בנים עמכם. גם לא טוב עשיתם שהחומר באנגלית ששלחתם מודפס במכונת כתיבה או בדפוס ונוח לקרוא ואילו ג' המכתבים בעברית מרבנים החולקים על דעתכם נשארו בכתב יד ואחד מהם אי אפשר לפענח כלל.
6
ז׳מכל מקום מרוב אהבה שאני רוחש ליוזמה שלכם להתרכז בעניני הלכה ולרומם את קרן רבני הקהילות ולתת משקל לבעיותיהם וגם כיון שלאחרונה נשאלתי בענין גרות הגם בענין אחר לכן אכתוב קצת גם בזה. השאלה אלי היתה מגיורת שלמדה באולפן לגיור לפני יותר מעשר שנים ונתגיירה, ואולם בעלה היה חבר קבוץ חילוני וכיון שגרו שם לא שמרה וכו', ולאחר כמה שנים הלכו שניהם לחו"ל ושם חזרו בתשובה וחזרו לארץ והיום שומרים קלה כחמורה. וכעת רב אחד אמר לה לעבור גיור לחומרא עם ילדיה שמא הגיור הראשון בטל ואמר לה שכן הסכימו כמה גדולים, והיא שאלה את דעתי כיון שלימדתי גם אותה כשהייתי רב בעמק בית שאן.
7
ח׳ולע"ד אסור להטביל את בניה כי אינה נאמנת להשוות אותם גרים אחרי שנתגיירה קודם לידתם ונתחזקו ועיין ביורה דעה סימן רס"ח סעיף ג' וי"א ובש"ך שם. כל שכן כאן שאינה אומרת בברי שלא קבלה מצוות בלב שלם אלא סתמא קבלה ואחר כך לא קיימה, ועיין בשו"ת אחיעזר חלק ג' סימן כ"ו אות ד' שאפילו אם בשעת קבלת המצוות חשב לעבור על איזה מהמצוות אח"כ לתיאבון מ"מ אין זה מניעה לקבלת המצוות עכ"ל, וכאן עדיף אם היא סברה שסדורי החיים שבקבוץ לא יאפשרו לה דהוי כעין אונס שעומד לבוא עליה לפי דעתה ואינו חסרון בקבלת המצוות אף על פי שלדינא אינו אונס שהרי לא נאנסה להשאר בקבוץ, ואינו מה שהמשיך בשו"ת אחיעזר שם שאם ברור הדבר שבודאי יעבור אחרי כן על איסורי תורה חילול שבת ואכילת טרפות ואנו יודעים בברור כוונתו שאינו מתגייר רק לפנים ולבו בל עמו וכו' זו חסרון בקבלת המצוות ומעכב עכ"ל. ולפי מה דהוי כעין אונס סרה גם תלונת שו"ת דבר אברהם חלק ג' סימן כ"ח אות ג' שקבלת המצוות ביחד עם מחשבה לעבור עליהן לתאבון הוי תרתי דסתרי.
8
ט׳ועוד לפי מה שכתב בשו"ת טוב טעם ודעת חלק תליתאה חלק ב' סימן קי"א בתשובה השניה שמן התורה הוי גר ודאי גם בלי קבלת המצוות, ויש עוד סברות בין הפוסקים עיין במאמר הגר"ע יוסף שליט"א בחוברת תורה שבעל פה שנה י"ג באות י"ב וי"ג ויש להאריך שם ובמאמר הגר"ב זולטי ז"ל ואכ"מ. ורק מה שכתב בשו"ת אגרות משה חלק יורה דעה חלק א' סימן ק"ס שכיון שגיורת נשואה למחלל שבת אם כן היא סבורה שאין חיוב כל כך לקיים המצוות ושאף שבי"ד אמרו לה שצריך לשמור שבת חושבת שהוא רק הדור בעלמא וטועה שגם מי שאינו שומר שבת הוא יהודי כשר נמצא שלדעתה קבלה כל המצוות שיהודי מחוייב והוי גרות עיי"ש, אינו נראה לע"ד כי נהי דלא נשווינה מין וכופרת סוף סוף לא קבלה לעשות את המצוות ומאי איכפת לן מטעותה, ואינו דומה למסכת שבת דף ס"ח עמוד א' בגר שנתגייר לבין הנכרים ששם מעמידים דעתו שאילו היה יודע היה מקיים שהרי אמרו שיביא חטאת כשיוודע לו מה שאין כן כאן. אלא הוא דומה למסכת שבת דף ל"א עמוד א' שאמר הנכרי לשמאי שאינו מאמינו אלא על תורה שבכתב ולא על תורה שבעל פה והוציאו בנזיפה וגם הלל לא גיירו אלא מפני שבטח שבסוף יקבל ממנו כמו שפרש"י שם ותוספות במסכת יבמות דף כ"ד עמוד ב' וק"ט עמוד ב', וכל שכן לפי מה שפרש מהרש"א שתחילה לימד אותו וקבל ממנו ואחר כך גיירו עיי"ש ולפי זה כוונת הגמרא היא שגייריה על ידי שיומא קמא אמר ליה וכו' עכ"ל. והנה רש"י שם בד"ה גייריה פרש דלא דמי הא לחוץ מדבר אחד שלא היה כופר אלא שלא היה מאמין שהיא מפי הגבורה עכ"ל ועיין ברש"ש, ולע"ד הנכרי לא היה מאמין שתורה בעל פה היא מן הגבורה אלא סבר שהיא מדרבנן אבל שפיר קבל על עצמו לקיים כל המצוות וזהו שאמר על תורה שבעל פה איני מאמינך עכ"ל ולא אמר שאינו מקבל ממנו [הערות ותיקונים: נ.ב., וכן כתב בהגהות חכמת שלמה יורה דעה סי' רס"ח סעיף ב' עיי"ש], ולכן כיון שאין החסרון בקבלת עול המצוות אלא באמונה במהותן אמרינן מתוך שלא לשמה בא לשמה ושפיר גיירו.
9
י׳ועוד שהב"ח ביורה דעה סימן רס"ח בסוף ד"ה וכל עניניו כתב שלדעת הרמב"ם כשר אע"פ שלא היה לשם קבלת מצוות כל עיקר עכ"ל. אמנם בשו"ת חמדת שלמה חלק יורה דעה סימן כ"ט אות כ"ב חילק בין הודעת המצוות שאינה מעכבת לבין קבלת המצוות שמעכבת גם לדעת הרמב"ם אלא דזה נכלל בטבילת גירות דכיון שטבל עצמו להיות גר ולהכנס בדת ישראל ממילא הוי קבלת המצוות עכ"ל כלומר שאינו צריך קבלה בפה, ולפי זה אם מוכחא מילתא שלא התכוון לקבל המצוות כלל י"ל שגם לדעת הרמב"ם בטלה הגרות.
10
י״אאבל לע"ד אינו כן כי ז"ל הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק י"ג הלכה י"ד עד ט"ז, אל יעלה על דעתך ששמשון המושיע את ישראל או שלמה מלך ישראל שנקרא ידידיה נשאו נשים נכריות בגיותן, אלא סוד הדבר כך הוא שהמצוה הנכונה שכשיבא הגר או הגיורת להתגייר בודקין אחריו וכו'. לפיכך לא קבלו בית דין גרים כל ימי דוד ושלמה וכו' ואעפ"כ היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות והיו בית דין הגדול חוששין להם לא דוחין אותן אחר שטבלו מכל מקום ולא מקרבין אותן עד שתראה אחריתם. ולפי שגייר שלמה נשים ונשאן וכן שמשון גייר והדבר ידוע שלא חזרו אלו אלא בשביל דבר, ולא על פי בית דין גיירום, חשבן הכתוב כאילו הן גויות ובאיסורן עומדין, ועוד שהוכיח סופן על תחלתן שהן עובדות עבודה זרה שלהן ובנו להן במות והעלה עליו הכתוב כאילו הוא בנאן שנאמר אז יבנה שלמה במה עכ"ל. הרי שחשבן הכתוב כאילו הן גויות אבל קושטא דמילתא לא היו גויות שאם לא כן סוף סוף שמשון ושלמה נשאו נשים בגיותן ולא תרץ הרמב"ם כלום, אלא על כרחך יצאו מכלל נכריות למרות שהוכיח סופן על תחילתן שעבדו עבודה זרה ואין לך מוכחא מילתא גדול מזה, וכן כתב בהלכה י"ז לפיכך קיימו שמשון ושלמה נשותיהן ואף על פי שנגלה סודן עכ"ל כלומר הסוד שמעולם לא נתכוונו אלא להמשיך לעבוד ע"ז [הערות ותיקונים: נ.ב., בספר חסידים סי' קס"ז, שמשון היה דוחקן וגיירן עכ"ל]. נמצא שלרמב"ם אין קבלת המצוות מעכבת כלל בדיעבד ולאו מיעקרא הגרות למפרע בשום פנים עיי"ש, ועיין במכילתא משפטים פרשה י"ג שכן מצינו באבותינו כשעמדו על הר סיני בקשו לגנוב דעת העליונה שנאמר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע עכ"ל.
11
י״בוהנה לתוספות ורא"ש ושלחן ערוך סימן קס"ח סעיף ג' קבלת המצוות בפה מעכבת בדיעבד שלא כרמב"ם, ומכל מקום אינו מבואר שאחד בפה ואחד בלב פוסל בה אף שהרבה אחרונים תפסו כן בפשיטות עיין בשו"ת אחיעזר ודבר אברהם שם ודעת כהן סימן קמ"ז וקנ"ד ואגרות משה חלק יורה דעה חלק א' סימן קנ"ז ועוד. ולכן בנדון שלנו דליכא אפילו אומדנא דמוכח*(הג"ה) ועוד כיון שהיא ובעלה עזבו את הקבוץ וחזרו בתשובה שלימה הוכיח סופה על תחילתה. וכשנה לאחר השאלה התקשר אלי הרב הראשי של עירם כיון שנולד לה עוד בן והברית היתה אמורה להיות בשבת, והסכים לקיים את הברית במועדה. שהאשה לא התכוונה לקבל המצוות כראוי והיא אינה זוכרת כן וכל שכן בצרוף דעת הרמב"ם לכן אינה צריכה גיור לחומרא, ואם לבה נוקפה הרשות בידה אבל אינה רשאית להטביל את ילדיה.
12
י״גב
ועתה לגרות קטנים ותחילה נבאר הסוגיא על פי הראשונים בס"ד. ז"ל מסכת כתובות דף י"א עמוד א', אמר רב הונא גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין, מאי קמ"ל דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם שלא בפניו תנינא זכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו שלא בפניו, מהו דתימא עובד כוכבים בהפקרא ניחא ליה קמ"ל דהני מילי גדול דטעם טעם דאיסורא אבל קטן זכות הוא לו, לימא מסייע ליה הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנפדו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד מאי לאו דאטבלינהו על דעת בית דין לא הכא במאי עסקינן בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו דניחא להו במאי דעביד אבוהון, אמר רב יוסף הגדילו יכולים למחות עכ"ל.
ועתה לגרות קטנים ותחילה נבאר הסוגיא על פי הראשונים בס"ד. ז"ל מסכת כתובות דף י"א עמוד א', אמר רב הונא גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין, מאי קמ"ל דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם שלא בפניו תנינא זכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו שלא בפניו, מהו דתימא עובד כוכבים בהפקרא ניחא ליה קמ"ל דהני מילי גדול דטעם טעם דאיסורא אבל קטן זכות הוא לו, לימא מסייע ליה הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנפדו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד מאי לאו דאטבלינהו על דעת בית דין לא הכא במאי עסקינן בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו דניחא להו במאי דעביד אבוהון, אמר רב יוסף הגדילו יכולים למחות עכ"ל.
13
י״דהנה פתח בזכות הוא לו וסיים בניחא ליה, ומשמע שיש שני ענינים א' שכיון שבעצם הגרות היא לטובתו משערים שהיה רוצה להתגייר אילו היתה לו דעת וב' שאף אילו לא היתה הגרות לטובתו מכל מקום רוצה הוא במה שעושה אביו. והיה נראה שהגדילו יכולים למחות עכ"ל קאי על קטן שמגיירים אותו על דעת בית דין דזכות הוא לו, כי משערים שאילו היתה לו דעת היה רוצה בזכות ולכן כשהגדיל מקבלים דבריו דלא ניחא ליה בטובה זו, מה שאין כן בנתגייר עם אביו ניחא ליה בודאי בהאי שעתא במאי דעביד אבוה ואפילו אינו לטובתו ולכן אינו יכול למחות כשיגדל וכן כתב בשו"ת חתם סופר חלק יורה דעה סימן רנ"ג, ברם לא נמצא לאחד מן הראשונים שחילק כן כמו שאכתוב בסוף.
14
ט״ואמנם עוד נפקא מינה לפי מה שכתבו האחרונים שאם לא יתחנך כשומר תורה ומצוות אין הגרות זכות לו, שזהו אם לא נתגיירו אבותיו עמו שאז משום זכות אתינן עליה מה שאין כן כשנתגיירו עמו משום הכי הוי רצונו ואינו תלוי בזכות. ולע"ד דיוק לשון הגמרא הוא שרק כשנתגיירו עמו עכ"ל כלומר שעבר האב גיור ביחד עם בניו אומרים כן ולכן אמרו דניחא ליה במאי דעביד אבוהון עכ"ל ולא במאי דבעי אבוהון, כי אינו תלוי ברצון האב אלא במעשיו שאם הוא מתגייר אומדים רצון בניו שרוצים להתגייר כמותו מה שאין כן אם אין האב מתגייר בעצמו תלוי באם זכות הוא להם.
15
ט״זוכן דעת הריטב"א בשיטה מקובצת שהביא מפרש"י ואינו ברש"י לפנינו, וז"ל פרש"י שהביאוהו אביו ואמו לבית דין לגיירו אף על פי שלא נתגיירו הם ואף על פי שהוא אין בו דעת כלל מטבילין אותו ע"ד בי"ד וכל שכן כשיש לו דעת והוא בא מעצמו להתגייר ולאפוקי כשאין בו דעת ואין אביו ואמו מביאו לבית דין שאין מטבילין אותו עכ"ל והתחלת הדברים הם פרש"י וסופם דברי הריטב"א, הרי שאם אין אביו מתגייר אף על פי שמביא את בנו לבית דין מגיירים אותו על דעת בית דין ולא משום דניחא ליה במה דעביד אבוה.
16
י״זוכן כתב המאירי גוי קטן שבא לפני ישראלים ותבע מהם שיגיירוהו ואין לו אב או שיש לו אב ואין האב בא להתגייר עד שיתגייר בנו עמו על דעת האב ואף הוא אינו כדאי למסור לו עול מצוות שיתגייר על סמך אותה הודעה הואיל ומכל מקום הוא תובע בכך מטבילין אותו על דעת בית דין עכ"ל, הרי כשאין האב מתגייר עם בנו אין דעתו מועילה בלי דעת בית דין. ואחר כך כתב, ומגיירים אותו על דעתם כאילו הם אבותיו של זה כדי שיהא ענינו מסור להם כדרך שענין הבן מסור לאב להכניסו לברית ולקדושת אמונה וכו' ולא סמכו על דבר זה אלא מפני שהגרות זכות היא לו וכו' וכל שכן אם נתגייר אביו ונתגייר בנו קטן על ידו שהוא נכנס לברית ולקדושת אמונה על ידו שהרי הדבר מוכיח בזו להיות חביב להם יותר על שאחזו מעשה אבותיהם בידיהם ויש אומרים כן גם באם עכ"ל כלו' שבנתגייר אביו עמו משערים דעת הבן משום שחביב עליו לעשות כאביו ולא משום זכות.
17
י״חנמצא שלריטב"א ולמאירי ולפי נוסח אחד בפרש"י אין האב הנשאר בגיותו יכול לגייר את בנו אלא על דעת בית דין, ושלא כשלחן ערוך יורה דעה סימן רס"ח סעיף ג' שכתב עובד כוכבים קטן אם יש לו אב יכול לגייר אותו ואם אין לו אב ובא להתגייר או אמו מביאתו להתגייר בית דין מגיירין אותו וכו' עכ"ל כדעת הטור. ולרשב"א אפילו בנתגיירו בניו עמו צריך דעת בית דין עיין בשיטה מקובצת באמצע ד"ה וז"ל שיטה ישנה.
18
י״טוהנה יש לדון בדברי השלחן ערוך כי הרכיב דברי הטור על דברי רש"י והם הפוכים זה מזה, כי בטור כתב נכרי קטן אם יש לו אב יכול לגייר אותו ואם אין לו אב ובא להתגייר בי"ד מגיירין אותו וכו' עכ"ל ולא הזכיר שאמו מביאתו, וסתמא דעת הטור שאין כח באם להביא את בנה לבית דין וכן משמע בגמרא שלא הזכירו האם. והטור פרש דברי רב הונא קטן מגיירין אותו וכו' עכ"ל שמיירי בבא מעצמו, ומה שכתב שאביו יכול לגיירו נלמד ממה שאמרו ניחא להו במאי דעביד אבוהון עכ"ל אביו דוקא ופרש הטור שכולל כל מאי דעביד האב בין נתגייר עמו בין גייר רק את בנו ורק אורחא דמילתא נקטו שנתגיירו עמו ושלא כמו שפרשתי למעלה. וכן דעת בה"ג בהלכות מילה שלא הזכיר שנתגיירו עמו אלא רק שמלין אותו על פי אבותיו עכ"ל, ורק הטור חולק עליו בתרתי א' במה שבה"ג הזכיר אבותיו בלשון רבים ומשמע שהאב והאם שווים וכדעת הרשב"א והריטב"א והמאירי וכן הוא בתוספות מסכת כתובות דף מ"ד עמוד א' בד"ה הגיורת עיי"ש ובתוספות הרא"ש ואילו הטור לא הזכיר את האם, וב' במה שכתב בה"ג שאין מגיירין קטן הבא מעצמו מה שאין כן דעת הטור ועיין בבית יוסף בד"ה כתב בה"ג.
19
כ׳אבל לרש"י הוי איפכא, שכתב אם אין לו אב ואמו מביאתו להתגייר עכ"ל ששומעים לאם ומגיירים אותו על דעת בית דין אבל לא הזכיר שיכול הקטן לבוא מעצמו, וכיון שהסיע דברי רב הונא לענין אחר מנין לדעת רש"י שיכול הקטן לבוא מעצמו ונמצא שדברי השלחן ערוך שלא כמאן. וצריך לדחוק שקטן הבא מעצמו נלמד בכל שכן מאם אמו מביאתו וכן ברשב"א וריטב"א הכניסו הבא מעצמו בדעת רש"י.
20
כ״אואולם הא גופא קשיא למה פרש"י שרב הונא מיירי במביאים את הבן ולא בבא מעצמו, וגם מנין לרש"י לחלק בין אב המביאו לבין אם המביאתו וכמו שהקשה בשיטה מקובצת ותרוצו אינו מובן בלשון רש"י עיי"ש. ונראה לי משום שהוקשה לרש"י שאם מיירי בקטן הבא מעצמו אם כן אין זה אלא בקטן שיש בו דעת כבר שית כבר שבע או יותר והיאך בקשו להביא סיוע מהגיורת וכו' שנתגיירה פחותה מבת שלש שנים שאין לה דעת כלל ולא שייך שתבוא לבית דין מעצמה, ולכן פרש"י שמיירי בקטן שמביאים אותו. אבל השאלה השניה קשה, כי אפילו ניתן לחלק בין נתגיירו בניו עמו לבין נתגיירו בניה עמה ולאמר שרק בנתגיירו עמו סמכה דעת הבנים וניחא להו במאי דעביד האב ולכן לא צריך דעת בית דין מה שאין כן במאי דעביד האם, אבל אם מביאים אותו להתגייר לבדו על דעת בית דין משום דזכות היא לו מאי נפקא מינה בין אב לאם.
21
כ״בלכן לע"ד כוונת רש"י היא אחרת ומה שכתב שאמו הביאתו להתגייר עכ"ל אין פרושו שהביאתו כדי שיתגייר הוא לבדו, אלא פי' להתגייר ביחד עם בנה ובאותו ענין שמיירי בו אחר כך שנתגיירו הוא ובניו ובנותיו עמו, שכן אורחא דמילתא שהורים מתגיירים עם ילדיהם מה שאין כן להביאם להתגייר לבדם הוא מילתא דלא שכיחא. ולזה קאמר שאף על פי שאם האב מתגייר עם בנו אין צריך דעת בית דין דניחא ליה במאי דעביד אביו אבל אם רק האם מתגיירת עם בנה צריך דעת בית דין ולזה הקדים רש"י אם אין לו אב עכ"ל, ולא מיירי כלל באם אמו מביאתו בלי להתגייר עמו ואין הכי נמי אין חילוק בזה בין אב לאם ושניהם צריכים דעת בית דין, ואתי שפיר שאין סתירה בין פרש"י שלפנינו לבין מה שהביא הריטב"א.
22
כ״גוהנה מבואר במאירי שהבית דין נעשים אפוטרופוס על הקטן בהעדר האב כדי לחנכו ביראת שמים שזהו שכתב שמגיירים אותו על דעתם כאילו הם אבותיו של זה כדי שיהא ענינו מסור להם כדרך שענין הבן מסור לאב להכניסו לברית ולקדושת אמונה עכ"ל פי' כדרך שענין יהודי קטן בעלמא מסור לאביו. ואפשר שזו כוונת רש"י בד"ה על דעת בית דין שכתב שלשה יהו בטבילתו כדין כל טבילת גר שצריכים ג' והם נעשים לו אב והרי הוא גר על ידיהם וכו' עכ"ל, שאין לאמר שנעשה לא אב כדי למולו דוקא כמו שאמרו במסכת קדושין דף כ"ט עמוד א' היכא דלא מהליה אבוה מיחייבי בי דינא למימהליה עכ"ל כי הרי מיירי בטבילה, ועיין בשיטה מקובצת האם לשון מטבילין שבגמרא הוא דוקא או לאו. ועוד בשיטה מקובצת פרש שלרש"י נעשים לו אב דעדיפא האי זכיה דלא הויא מטעם שליחות עכ"ל, ואולם עיין ביורה דעה סימן ש"ה בנקודות הכסף סעיף קטן י"א בד"ה עוד נראה ברור שבית דין אינם צריכים לזה ובקצות החושן חולק עליו ואכ"מ. אלא כשם שהאב מצווה על בנו גם ללמדו תורה וכו' ואין האם מצווה על בנה כך בית דין נעשים לו אב לחנכו במצוות אם לא שאביו התגייר עמו שאז אביו עדיף כמו שכתב המאירי כל שכן אם נתגייר אביו ונתגייר בנו הקטן על ידו שהוא נכנס לברית ולקדושת אמונה על ידו וכו' עכ"ל, ולשון נעשים לו אב שנקט רש"י הוא על דרך שאמרו במסכת גיטין דף ל"ז עמוד א' לענין ממון רבן גמליאל ובית דינו אביהם של יתומים עכ"ל והרי קטן שלא נתגייר אביו עמו דמי ליתום. ולפי מה שפרשתי שרש"י מיירי באמו מביאתו להתגייר עמה, להכי כתב שבצד שהיא אמו ותגדלו בית דין יהיה לו אב.
23
כ״דעוד יש שיטה בראשונים כי ברי"ף במסכת יבמות פרק ד' סימן ס"ז וברמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק י"ג הלכה ז' כתבו בסתם גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין דזכות הוא לו עכ"ל וכן הוא בסמ"ג לאווין קט"ז ורבנו ירוחם נתיב כ"ג חלק ד' ומשמע שבכל ענין בעי דעת בית דין, וקשה הלא בגמרא נראה שבנתגיירו בניו עמו אינם צריכים דעת ב"ד. ולע"ד דעת הרי"ף והרמב"ם וכו' היא שבית דין מגיירים קטן על דעת עצמם וכדעת תוספות רי"ד והר"ן במסכת כתובות שם ועיין בכסף משנה הלכות מלכים פרק י' הלכה ג' שהעתיק לשון הר"ן וגם לשון רש"י. ולשון על דעת בית דין עכ"ל פרושו ביוזמת בית דין וכן הוא בהלכות מלכים פרק ח' הלכה ח' עיי"ש, והכי אמרו בגמרא גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין וכו' כלומר בית דין מגיירים אותו על דעת עצמם כיון דזכות היא לו, לימא מסייע ליה הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד וכו' מאי לאו דאטבלינהו על דעת בית דין כלו' שהרי אלה בודאי לא באו להתגייר מדעת עצמן כי היו תינוקות ואם כן בית דין הם שגיירן, ודחו הכא במאי עסקינן בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו דניחא להו במאי דעביד אבוהון כלו' ולכן אין משם ראיה שבית דין מגיירים על דעת עצמם. ולכן לא הזכירו הרי"ף והרמב"ם וכו' הא דנתגיירו בניו עמו, כי כיון שמטבילין קטן ביוזמת בית דין כל שכן שמגיירים אותו כשאביו מביאו להתגייר עמו והוא הדין אם אביו מביאו ואינו מתגייר עמו אלא אורחא דמילתא נקט, וזו שיטה מחוורת לע"ד.
24
כ״הולא שבית דין מצווים לגיירו אלא הרשות בידם כמו שכתב הר"ן, וגם לע"ד מיירי כשאינו בא מעצמו אבל גם אינו מוחה וכגון שהוא קטן ביותר וזו כוונת תוספות רי"ד שכתב מצא תינוק מושלך וכו' עכ"ל. ומה שהקשה הב"ח מנין לר"ן כן, אדרבה היא סברה גדולה שכיון שזכות היא לקטן ואינו מוחה מהיכי תיתי שיהיה אסור לזכות לו. ועיין בתוספות במסכת כתובות דף מ"ד עמוד א' בד"ה הגיורת שכתבו אין סברה שיטבלוה על דעת בית דין שאין מטבילין גר קטן על דעת ב"ד אא"כ הוא תובע להתגייר וכו' עכ"ל ולע"ד מיירי בקטן שיש לו אב או אם אלא שאינם מביאים אותו להתגייר שאז אין בית דין מטבילין אותו אלא אם כן הוא תובע, ולא מיירי בתינוק מושלך, שהרי גם בתוספות רי"ד שם פרש נתגיירה עמה כשהיא קטנה וכו' שבפ"ע אין לה לקטנה דעת להתגייר עכ"ל והוא עצמו כתב בדף י"א שבית דין מטבילין תינוק מושלך. ועיין בראשון לציון על המשניות שם פרק ד' משנה ד' שבנוסח התוספות שלפניו היה כתוב דאיירי בפחותה מבת שלש דאין דרכה להתגייר אלא עם אמה דאין סברה שיטבילוה וכו' עכ"ל ולא גרס ועוד דאין סברה וכו', ומבואר שהתוספות מיירי במי שיש לה אם כמו שפרשתי. ומה שבמרדכי מסכת יבמות ריש פרק ד' סימן מ' הקשה בשם ראבי"ה שאם נגיירם בלי רצונם א"כ בזמן שיד ישראל תקיפה נגייר כל בניהם הקטנים עכ"ל, הנה בכבר שית כבר שב שיש לו דעת אין מגיירים אותו בעל כרחו, ואפילו בקטן מאד שאין לו דעת אם יש לו אב ואם והם מתנגדים אזי כמו דאמרינן בנתגייר הוא ובניו עמו ניחא להו במאי דעביד אבוהון הוא הדין דלא ניחא ליה במאי דלא עביד אבותיו והם מתנגדים אליו והוי כאילו הקטן מתנגד ושוב אין מגיירים אותו בעל כרחו. אבל בתינוק מושלך או שנשבה מן הגויים שאין לו אב ואם מהיכי תיתי שאסור לגיירו.
25
כ״וג
ונבוא לדברי הספר באנגלית בענין גיור ילדים בבית שאינו שומר מצוות ובפרט אלו שנולדו לאב יהודי שנשא נכריה, ותורף דבריו הוא שכאשר האב מביאם להתגייר אינו צריך דעת בית דין לפי לשון השלחן ערוך שפסק כפרש"י וממילא אין צורך בזכות הוא לו, והביא כן משו"ת אגרות משה חלק יורה דעה חלק א' סימן קנ"ח וגם כתב ששלח הצעתו לגרמ"פ ז"ל ושהסכים לה אבל לא כתב מה בדיוק שלח. ושלא כפי שכתב בשו"ת שרידי אש חלק ב' סימן צ"ה בשם הגר"י אלחנן ז"ל שאסור למולו לשם גרות כיון שאינה זכות לו להתגדל כחילוני, ואפשר שכוונתו שם לאסור לכתחילה אבל בסימן צ"ו כתב שגם בדיעבד הגרות בטלה.
ונבוא לדברי הספר באנגלית בענין גיור ילדים בבית שאינו שומר מצוות ובפרט אלו שנולדו לאב יהודי שנשא נכריה, ותורף דבריו הוא שכאשר האב מביאם להתגייר אינו צריך דעת בית דין לפי לשון השלחן ערוך שפסק כפרש"י וממילא אין צורך בזכות הוא לו, והביא כן משו"ת אגרות משה חלק יורה דעה חלק א' סימן קנ"ח וגם כתב ששלח הצעתו לגרמ"פ ז"ל ושהסכים לה אבל לא כתב מה בדיוק שלח. ושלא כפי שכתב בשו"ת שרידי אש חלק ב' סימן צ"ה בשם הגר"י אלחנן ז"ל שאסור למולו לשם גרות כיון שאינה זכות לו להתגדל כחילוני, ואפשר שכוונתו שם לאסור לכתחילה אבל בסימן צ"ו כתב שגם בדיעבד הגרות בטלה.
26
כ״זהנה גם לע"ד אין הגרות בטלה, לדעת הטור ושלחן ערוך שנכרי יכול לגייר את בנו בין שנתגייר עמו בין שלא נתגייר עמו ואינו צריך דעת בית דין וכן משמע דעת בה"ג וכל שכן יהודי שהוליד מנכריה. ואפילו לריטב"א והמאירי ולפי מה שפרשתי בכוונת רש"י שלפנינו שאין אומרים ניחא ליה במאי דעביד אביו אלא אם כן האב מתגייר עמו אבל אם אינו מתגייר עמו צריך דעת בית דין, שם שונה כי בגוי שנשאר בגויותו ניחא לבן להשאר גוי כאביו מה שאין כן כשהאב יהודי אדרבה ניחא לבן להיות יהודי כמותו וכעין סברת שו"ת חתם סופר חלק יורה דעה סימן רנ"ג בד"ה וגם הלום. ואף שהרי"ף ורמב"ם וסמ"ג ורבנו ירוחם כתבו בסתם שמגיירים קטן על דעת בית דין דזכות הוא לו, לפי מה שפרשתי שמיירי בבית דין המגיירים מעצמם ולשון על דעת בית דין פרושו ביוזמתם אפשר שגם הם מודים שאם אביו מביאו אין צורך בזכות הוא לו. ורק נשארו דברי הרשב"א שבשיטה מקובצת שמלין אותו על דעת בית דין בין גר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו בין גיירוהו בית דין מעצמן עכ"ל ושפיר יש לסמוך על שאר רוב ראשונים.
27
כ״חועוד יש לפקפק בעיקר הנחתו של שו"ת שרידי אש, לפי מה שכתב בשו"ת מהרד"ך בית ט' אות י"ב דבזכות היא לו לא אזלינן בתר זכות נפשו אלא בתר רצונו עכ"ל עיי"ש שלפי זה אפילו אין הגרות לטובת הילד להיות יהודי חילוני אינו פוגע בזכייתו [הערות ותיקונים: נ.ב., עוד ע' ר"ן מס' גטין דף ל"ז ד"ה ומסתברא שצידד שכל שהדבר בעצמו זכות אע"פ שנמשך ממנו חוב יתר על הזכות זכה עכ"ל וכאן עצם הגרות היא זכות ורק נמשך ממנה חובה אם לא יקיים המצוות, אך סיים שאפשר לדחות].
28
כ״טואולם מה שהוסיף מחבר הספר שליט"א שכיון שבאב המביא את בנו לבית דין אין צורך בזכות שוב אין לשאלת זכות או חובה ענין כלל לתהליך הגיור עכ"ל וחזר על טענה זו כמה פעמים, אינו נכון כי נהי שאין הגרות בטלה, מכל מקום אטו בבית דין רשיעי עסקינן לחוב לקטן ולגיירו אם אינו לטובתו ומאי שנא מכל אדם שאין חבים לו. והעד שלא אמרו בגמרא זכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו אלא אמרו ואין חבין לו שלא בפניו עכ"ל כי לו יהיה בפניו גם אז אין חבים לו בחנם, ולכן אם הגרות היא חוב לקטן אין לבית דין לגיירו אף על פי שהוא או אביו רוצה. והם הם דברי התוספות במסכת סנהדרין דף ס"ח עמוד ב' בד"ה קטן, וז"ל שאין בית הדין זכין לו לקטן אלא הוא זוכה בעצמו ובגופו שנעשה גר ונכנס תחת כנפי השכינה והא דפריך בכתובות תנינא זכין לאדם שלא בפניו ומשני מהו דתימא עובד כוכבים בהפקירא ניחא ליה היינו משום דאם היתה חובתו לא היה לב"ד להתמצע להכניס גופו בדבר שיש לו חובה עכ"ל, הרי שאף על פי שזוכה לעצמו ואם גיירוהו הוי גר אין לבית דין להתעסק עמו אם הדבר לחובתו. וחזרנו לדברי שו"ת שרידי אש, אך לא במה שכתב בסוף שגרות כזו בטלה ומבוטלת כי לע"ד זה אינו וכנ"ל אלא במה שכתב לפני הסוף שאין זכות לילד לגיירו בבית הורים שאינם מקיימים תורה ומצוות, וכן דעת רוב הפוסקים בדורות אלה.
29
ל׳כן בכמה מקומות כתב בספר שמאחר שהקטן אינו צריך קבלת מצוות לכן לא איכפת לן אם ישמור מצוות או לא, ואין ענין זה לזה כי קבלת מצוות אינה מעכבת בקטן כמו שכתב הריטב"א ומכל מקום לבית דין איכפת ואיכפת, וכמו שכתב המאירי שענינו מסור להם להכניסו לברית ולקדושת אמונה עכ"ל שממה שנקט אמונה שאינה אלא בבן דעת מבואר שדואגים לו עד שיגדל, ודברי הספר שדחוק לבאר שבית דין נוטלים אחריות כוללת לילד עכ"ל הם בהעלם מדברי המאירי אלה.
30
ל״אעוד בספר כתב שאין למנוע גרות בהוה בגלל חשש שלא יקיים מצוות לעתיד והביא ממסכת ברכות דף י' עמוד א' בהדי כבשא דרחמנא למה לך עכ"ל, ולא דק כי שם חזקיה המלך חזה ברוח הקודש דנפקין מינאי בנין דלא מעלו ועל זה השיבו ישעיהו בהדי כבשא וכו' מאי דמפקדת איבעי לך למעבד עכ"ל כי הנסתרות לה' אלקינו, אבל הנגלות לנו וכיון שרובא דרובא של המתגדלים במשפחות אלה גדלים בלי זיקה לקיום המצוות אנן סהדי וחוששים להם. וכל שיש רגלים לדבר אין בו משום בהדא כבשא דרחמנא וכמו שאמרו במסכת בבא בתרא דף ע' עמוד ב' מיום שפשטה מלכות הרשעה שגוזרת עלינו גזירות רעות וקשות ומבטלת ממנו תורה ומצוות ואין מנחת אותנו להכנס לשבוע הבן וכו' דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים וכו' עכ"ל, ועיין בים של שלמה במסכת יבמות פרק ו' אות מ"ד שכתב שרשאית אשה לשתות כוס של עקרין אם יש לה צער לידה או מפחדת מפני בנים שאינם מהוגנים עכ"ל.
31
ל״בוכן מה שהביא משו"ת אמרי דוד סימן קע"ב אות ב' ממסכת ראש השנה דף ט"ז עמוד ב' אין דנים אדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה שנאמר (בראשית כ״א:י״ז) כי שמע אלקים אל קול הנער באשר הוא שם עכ"ל אינו ראיה שאין חוששים לעתיד כי שם מיירי בדיני שמים, מה שאין כן בני אדם צריכים לחוש ובן סורר ומורה יוכיח.
32
ל״גועוד שאפילו המילה והגרות הן זכות גמורה לקטן ואנו באים לגיירו מטעם זכיה עדיין אין זכין לאדם שלא בפניו במקום שחב לאחרים כמו שכתב הסמ"ע בחושן משפט סימן ק"ה סעיף קטן א' ועיין מקורו בבבא מציעא דף י' עמוד א'. ונלמד שבכל מקום שמביאים קטן לבית דין צריכים לדון האם יש בגיורו משום חובה לאחרים, שהרי אין בית דין מחויבים לגייר שום גר אם לא שמתאמץ להכנס תחת כנפי השכינה כמו שכתבו התוספות במסכת יבמות דף ק"ט עמוד ב' בד"ה רעה תחת רעה וזה אינו שייך בקטן. ומה שכבודו הביא מספר בעלי הנפש סוף שער הטבילה שכתב ונ"ל בגר קטן שב"ד מטבילין אותו וכו' שב"ד מברכין עליו על טבילת גרים שהרי הטבילה כדין כל שאר מצוות שבתורה וא"ת היכן נצטוו בי"ד מואת הנפש אשר עשו בחרן והלא אם נתקבצו כל באי עולם לברוא יתוש אחד אינן יכולין לבראו אלא הגרים שגיירו והחזירם תחת כנפי השכינה מעלה עליהם כאילו בראם עכ"ל, ולע"ד אם מהא לא איריא כי רק אחרי שהחליטו לקבלו אזי הטבילה היא מצוה וכן משמע מלשונו שהטבילה כדין כל שאר מצוות שבתורה עכ"ל, והעד שלא קבע ברכה על עצם הגרות וכן להלכה אנו מברכים למול את הגרים כמו שנפסק ביורה דעה שם סעיף ה' אבל לא לגייר את הנכרים. וגם ניכר שיש איזה חסרון בדברי הראב"ד כי אינו מובן הקשר בין הפסוק ופרושו לבין עשייתו מצוה מן התורה*(הג"ה) עיין בספרי פרשת ואתחנן פיסקא ל"ב שהוא מקור דברי הראב"ד. ובספר המצות עשה ג' הזכיר בדברי הספרי רק את אהבת ה' אבל לא גרות וכן משמע במסכת יומא דף פ"ו עמוד א' עיי"ש, ולפי זה מה שאברהם היה מגייר וכו' הוא לאו דוקא וכן פשט הענין שהרי לא מל אחר כך כי אם אנשי ביתו.. ויש להעיר בראב"ד שכתב לברך רק בטבילת קטן ומאי שנא קטן מגדול, ואולי מפני שהגדול נכנס למים בעצמו מה שאין כן בקטן בית דין מכניסים אותו למים ודומה למילה וצ"ע. ויותר היה לכבודו להביא מספר זהר הרקיע במצות עשה מ' (כ"ח) בד"ה ולאהוב הגרים שכתב שקבלת גרים לבית דין מצוה היא וכו' ואמרו בכתובות גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין והוא מפני המצוה הזו שנתחייבו לקבל גרים וכו' עכ"ל, ומכל מקום שאר מוני המצוות לא הזכירו מצוה זו ועיי"ש בהערות הגרי"פ פערלא.
33
ל״דולכן יש לבית דין לדון מצד תועלת שבגיור וכמו שכתב בשו"ת אגרות משה שם סימן קנ"ז לענין גרים שלא קבלו מצוות באמת, וז"ל איני מבין טעם הרבנים הטועים בזה דאף לדידהו עכ"פ איזה תועלת הם מביאין בזה לכלל ישראל שמביאים גרים כאלו דודאי לא ניחא ליה לקב"ה ולעם ישראל וכו' עכ"ל. ובספר נתבלבל בזה שכתב שבשו"ת אגרות משה מיירי במבוגר שאז קבלת מצוות מעכבת ולכן אם אין בית דין מאמינים לקבלתו הגרות בטלה מה שאין כן בגרות קטן שאין קבלת המצוות מעכבת, ולא דק כי בשו"ת אגרות משה כתב לפי דעת אלה הרבנים המגיירים כלומר שהם סוברים שעל פי דין גיירו ושהגרות חלה מכל מקום גם לפי דעתם איזו תועלת יש לכלל ישראל מגרים כאלה, וממילא הוא הדין בגיור קטנים אפילו אם אין צריכים דעת בית דין או שזכות הוא להם והגרות חלה עדיין איזו תועלת יש לכלל ישראל מהם, ולחנם דחה בספר דברי רב אחד שהשיג עליו עיי"ש.
34
ל״הואם היה מדובר במקרים בודדים היה אפשר לצדד, אבל להכריז שכל הרוצה ליטול את שם ישראל יטול ולגייר קטנים כאלה לאלפים ולרבבות אין לך חב לאחרים יותר מזה שהוא חב לכלל ישראל, שאם אחרי הגרות הם גדלים בלי תורה ומצוות אפילו אם הם נחשבים כתינוקות שנשבו או כגרים שנתגיירו בין הנכרים ואינם נענשים לעולם הבא עדיין מביאים פורענות על ישראל, והגע עצמך אילו רוב ישראל הם תינוקות שנשבו ומחללים שבת וכי אין הקב"ה מביא פורענות על ישראל כדי להחזירם למוטב, וזו כוונת רש"י במסכת נדה דף י"ג עמוד ב' בד"ה כספחת שכתב שקשים לישראל כספחת שאינם בקיאים במצוות ומביאין פורענות עכ"ל הרי שפורענות באה מפני שאינם בקיאים ואף על פי שאינם מזידים. ועוד מפני שישראל לומדים ממעשיהם כמו שכתב רש"י שם ותוספות במסכת יבמות דף מ"ז עמוד ב'. וכל שכן כשהקהילה מתנהלת על פי דעת הרוב והם מצטרפים לרוב שאינו שומר מצוות, ועל הראשונים אנו מצטערים ועכשיו נצטער גם באלו כמאמרם במכילתא פרשת יתרו. צא וראה בא"י שעומדים רבבות אחב"י לבוא מרוסיה בס"ד ואין להם זיקה ליהדות והלב אוהד והראש דואג כי יהדות בא"י מה תהא עליה, ואותם נקבל באהבה אבל להוסיף עליהם או בכל מקום גרים שאינם שומרי מצוות כמוהו כהבאת בידים הקללה הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה.
35
ל״וד
ואולם ההצעה לגייר קטנים בתנאי שיירשמו בישיבה קטנה נכונה לע"ד ונקיטנא בשיפולי גלימא דהגרמ"פ ז"ל בחלק אבן העזר חלק ד' סימן כ"ו אות ג', בין בבני יהודי הנשוי נכריה שאז הגרות חלה גם בלי זכות וגם כיון שיתחנך בישיבה יש לבית דין להתמצע כי קרובה הגרות להיות טובה לקטן וגם תועלת לכלל כי עדיף מרוב הנולדים כיהודים שאינם מתחנכים בישיבות בעו"ה, ובין בבנים מאומצים כי יש כאן ספק ספקא שמא גם המאמץ דינו כאב כדעת כמה אחרונים ויכול לגייר בנו וכן מסתבר*(הג"ה) עיין בשו"ת מהר"ם מינץ סימן י"ד שדן בבן אחותו שהיה מגדלו בתוך ביתו האם צריך לברך הגומל, ומדבריו משמע שדינו כאביו לגמרי אפילו לענין בעוון נדרים בנים קטנים מתים. ועיין בשו"ת דעת כהן סימן קמ"ז, ואת"ל שאינו כאביו שמא זכות הוא לקטן כיון שיתחנך בישיבה ולכן יש לבית דין להתמצע. ואם אין לו אב ורק אשה מגדלתו, אם היא נכריה אין לגיירו ואם היא יהודיה מאמצת צריך להקפיד יותר שתתנהג במצוות בבית.
ואולם ההצעה לגייר קטנים בתנאי שיירשמו בישיבה קטנה נכונה לע"ד ונקיטנא בשיפולי גלימא דהגרמ"פ ז"ל בחלק אבן העזר חלק ד' סימן כ"ו אות ג', בין בבני יהודי הנשוי נכריה שאז הגרות חלה גם בלי זכות וגם כיון שיתחנך בישיבה יש לבית דין להתמצע כי קרובה הגרות להיות טובה לקטן וגם תועלת לכלל כי עדיף מרוב הנולדים כיהודים שאינם מתחנכים בישיבות בעו"ה, ובין בבנים מאומצים כי יש כאן ספק ספקא שמא גם המאמץ דינו כאב כדעת כמה אחרונים ויכול לגייר בנו וכן מסתבר*(הג"ה) עיין בשו"ת מהר"ם מינץ סימן י"ד שדן בבן אחותו שהיה מגדלו בתוך ביתו האם צריך לברך הגומל, ומדבריו משמע שדינו כאביו לגמרי אפילו לענין בעוון נדרים בנים קטנים מתים. ועיין בשו"ת דעת כהן סימן קמ"ז, ואת"ל שאינו כאביו שמא זכות הוא לקטן כיון שיתחנך בישיבה ולכן יש לבית דין להתמצע. ואם אין לו אב ורק אשה מגדלתו, אם היא נכריה אין לגיירו ואם היא יהודיה מאמצת צריך להקפיד יותר שתתנהג במצוות בבית.
36
ל״זוצריך לדקדק הרבה בפרטי הגיור ולאמר להורים שתנאי לגרות הוא המשך הילד בישיבה מוכרת עד לגיל בר מצוה ושעל המשפחה להשתייך לבית כנסת אורטודוקסי, ולתת תעודת גיור זמנית ולרשום עליו שתוקפה פג בחודש פלוני בשנה פלונית בתאריך שהוא סמוך לבגרות הילד ושצריך אז לבקש תעודה סופית. ואם לא עמדו בתנאי והוציאו את הילד מהישיבה והוא מחלל שבת וכו' אין לתת תעודה סופית ואינו רמיא עלנו.
37
ל״חוהטעם לתת רק תעודה זמנית מלבד שבלי זה ההורים לא ישגיחו לקיים תנאם, הוא שאם יוציאו את בנם מהישיבה והוא מחלל שבת וכו' יש בזה חשש מחאה שלא יהיה גר. כי הנה הראשונים נחלקו האם גיורי קטן הם מדאורייתא או מדרבנן עיין ברשב"א ובריטב"א בשיטה מקובצת, ועיין היטב במסכת סנהדרין דף ס"ח עמוד ב' בתוספות ד"ה קטן שהם סוברים שגיורי קטן הם מדרבנן עד שיגדל שאז נהפכים לדאורייתא על סמך המילה והטבילה שהיו בקטנותו, שזהו שהקשו שאם קטן לית ליה זכיה דאורייתא היאך נתגייר והביאו ממסכת כתובות שמטבילין אותו על דעת בית דין שאז לכל מילי חשיב גר להתירו בבת ישראל וקדושיו קדושין ובניו חולצים ומייבמין ולכל מילי דאורייתא עכ"ל, והלא קטן אינו מוליד כמו שאמרו שם בגמרא אלא קושיתם היא על אותו הקטן לאחר שיגדל כיצד מחשבים אותו גר מן התורה להתירו בבת ישראל על סמך הגרות שהיתה בקטנותו, ולזה תרצו שהקטן זוכה בגרות לעצמו ואין צורך לזכות לו ולכן אחרי שנתבגר דמועיל להו מילה וטבילה של קטנות שהיתה בגופם ואין חסרים אלא קבלת המצוות ומתוך שגדלו ולא מיחו היינו קבלה עכ"ל. והתוספות לשיטתם במסכת יבמות דף מ"ה עמוד ב' בד"ה מי לא טבלה שקבלת המצוות מעכבת, וכיון שאין קבלת המצוות בקטן הוי גר דרבנן עד שיגדל שאז נחשב לו כקבלת המצוות ונעשה גר דאורייתא.
38
ל״טוכן כתבו התוספות במסכת כתובות שקטן הוי גר דרבנן ומיהו דעתם שונה הרבה מהתוספות בסנהדרין, כי בכתובות פרשו שהזכיה היא דרבנן ולכן הגרות היא דרבנן עיי"ש וממילא גם אחרי שהגדיל הוי גר דרבנן כי מן התורה לא הועילו לו מילה וטבילה של קטנות, ולכן תרצו שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום עשה להתיר גר דרבנן בבת ישראל ואילו התוספות בסנהדרין דחו טעם זה. והנה לדברי התוספות בסנהדרין שחסרים להם קבלת המצוות ומתוך שגדלו ולא מיחו הוי קבלה עכ"ל, פשוט שאם בשעה שהגדילו הם מחללים שבת ומופקרים מן המצוות לא הויא קבלה, שבשלמא לדעת הריטב"א שקטן הוי גר דאורייתא והמחאה עוקרת הגרות לכן צריך מחאה מפורשת ואם לא מחה נשאר גר ודינו כיהודי מומר, מה שאין כן לשיטת התוספות שלא נגמרה הגרות עד שקיבל מצוות מהשגדיל מה לי מחאה בפה מה לי שמחלל המצוות לעינינו סוף סוף אין כאן קבלה ולכן אינו גר ושלא כשו"ת אחיעזר חלק ג' סימן כ"ח עיי"ש. ולע"ד גם דעת הרא"ש כדעת התוספות בסנהדרין וז"ל אם הגדילו יכולים למחות קודם שראינום נוהגים דת יהודית אבל מיום שהגדילו וראינום מקיימי מצוות שוב אינם יכולים למחות עכ"ל, ואלמא מעשיהם מוכיחים עליהם שאם לא ראינום שמתנהגים ביהדות או לא אזי יכולים למחות בפה אבל אם ראינום שקימו את המצוות נדון כקבלה והוא הדין אם ראינום שמתנהגים שלא ביהדות ועוברים על כל המצוות אין לך מחאה גדולה מזו. ומה שבשיטה מקובצת הביא בשם התוספות שמחאה היא כגון שהודיעוה לאחר שגדלה והזהירוה על המצוות ובאותה שעה יש לה למחות עכ"ל הוא לדעת התוספות בכתובות שגם משהגדיל הוי גר דרבנן ודוק.
39
מ׳והנה לדעת הריטב"א קשה שכיון שהקטן הוא גר מן התורה היאך נעקרת הגרות כשיגדל. ולפי שאלה זו תבין שיטת הרי"ף לע"ד, כי ברי"ף במסכת יבמות העתיק דברי רב הונא והשמיט דברי רב יוסף ותמהו עליו הראשונים ועיין בב"ח. ואולם עיין בתוספות במסכת בבא קמא דף ק"ט עמוד ב' בד"ה קטן וז"ל שדעת אחרת מקנה לקטן מדאורייתא ובקטן שנתגייר עם אביו מיירי דלכ"ע מטבילין אותו אבל בלא אביו פלוגתא היא בפרק קמא דכתובות אם מטבילין אותו על דעת בית דין עכ"ל, וקשה היכן מצאנו פלוגתא בדברי רב הונא, ונראה שהתוספות מפרשים שרב יוסף חולק על רב הונא כי לרב הונא הוי גר מדאורייתא וממילא אינו יכול למחות כי הא בהא תליא מה שאין כן לרב יוסף הוי גר מדרבנן ויכול למחות. וזוהי דעת הרי"ף שיש מחלוקת, ורק לא כדעת התוספות בבבא קמא שכולי עלמא מודים בנתגיירו בניו עמו אלא שרב יוסף חולק גם בזה ופסק הרי"ף כרב הונא שכן משמע סוגיא דגזל גר קטן מדאורייתא בפשטות כדעת רב הונא. וכן יש לאמר לדעת בה"ג וסמ"ג ורבנו ירוחם שכולם העתיקו דברי רב הונא והשמיטו דברי רב יוסף, שסוברים שגרות קטן הוי מדאורייתא ולכן אינו יכול למחות.
40
מ״אאבל לריטב"א שכתב דהוי גר מן התורה ואף על פי כן יכול למחות קשה. ואין לאמר שעל ידי המחאה איגלאי מילתא למפרע שטבילתו לא היתה זכות לו וממילא הוי כאילו לא טבל ולכן אינו גר, דהא תינח באמו מביאתו או שבא מעצמו שאז תלוי בדעת בית דין ובזכות אבל בנתגיירו הוא ובניו עמו שאז לדעת הריטב"א אינו תלוי בזכות כמו שנראה בשיטה מקובצת בד"ה עוד כתב הריטב"א מאי איכא למימר. ומה שכתב בשו"ת חתם סופר שם שלדעת חבל ראשונים בשיטה מקובצת באמת אם נתגיירו בניו ובנותיו עמו אינם יכולים למחות, תימה כי לא נמצא שם [הערות ותיקונים: נ.ב., וכן תמה בהגהות אבן שלמה על הראב"ן בדף רמ"ה ד"ה ומש"כ החת"ס] כי אם דעת רש"י ורשב"א וריטב"א בהדיא בד"ה הגדילו שבין נתגיירו בניו עמו בין נתגיירו לבדם יכולים למחות וכן כתב בעל שיטה מקובצת בפשיטות במשנה בהתחלת הסוגיא עיי"ש וכמו שמפורש ברש"י בגמרא, ורק לדעת התוספות במסכת בבא קמא הנ"ל אפשר לחלק כן. ומכאן שלא כדינו של שו"ת חתם סופר, כי כיון דקיי"ל שהגדילו יכולים למחות שלא כדעת בה"ג ורי"ף וסמ"ג ורבנו ירוחם ואותם רוב ראשונים שסוברים שיכולים למחות לא חילקו בין נתגיירו בניו עמו או לא לכן הכי נקטינן.
41
מ״בוע"כ צריך לאמר לדעת הריטב"א שכך תקנו שטבילת גר קטן תהיה על תנאי שלא ימחה משהגדיל ושאם ימחה תתבטל הגרות ומועיל התנאי אפילו בדאורייתא שיחשב שלא מל וטבל בפני בית דין ולכן למפרע אינו גר. והוא הדין כאן אם גיירו קטנים על תנאי שילמדו בישיבה אפשר שהתנאי מועיל, וכל שכן לסוברים שגרות קטן היא מדרבנן מועיל תנאי, ולכן בצרוף דעת התוספות במסכת סנהדרין כפי שפרשנו שאם הקטן מחלל המצוות לעינינו הוי מחאה על כן יש לחשוש בקטנים שלא קיימו התנאי ללמוד בישיבה ואין לתת תעודת גיור סופית, ואם ירצו אחר כך לבוא בקהל יעברו גיור שני. כל זה כתבתי להלכה לע"ד אבל לעשות מעשה יש לצרף פוסקים מובהקים.
42
מ״גיהודה הרצל הנקין
43