שו"ת בני בנים, חלק שני ל״זResponsa Benei Banim, Volume II 37
א׳ספק נידוהו בחלום
1
ב׳ב"ה, כ"ח שבט תשמ"ה
2
ג׳לשליח אחד
3
ד׳ובשאלה שהבאת ממי שחלם שאם יהיה שליח צבור בימים הנוראים יותר נדויו, הנה מי שנידוהו בחלום צריך התרה כמו שאמרו במסכת נדרים דף ח' עמוד א' ונפסק ביורה דעת סימן של"ד סעיף ל"ה. ואין לתלות במה שהיה לומד הלכות נדוי וחרם כי הרבה לומדים דינים אלה ואינם חולמים שנידו אותם ולכן יש לחשוש שמן השמים נידוהו, אבל כיון שלא חלם בפרוש שנידוהו אלא רק שאם יעשה כך וכך יותר נדויו לכן הוי רק ספק נידוהו בחלום.
4
ה׳ויש בו ב' שאלות, א' האם צריך התרה וב' אם תמצי לומר שצריך התרה האם צריך להתנהג בנדוי עד שמתירים לו. בשאלה הא' עיין בשו"ת תשב"ץ חלק ב' סימן קכ"ח בד"ה מעתה שכל נידוי בחלום הוי ספק על ידי מלאך ספק על ידי שד ואף על פי כן צריך התרה דהוי דבר שיש לו מתירין, ופליג על מה שהביאו האחרונים בשם תשובת הרשב"א שספק נדוי להקל עיין בגליון מהרש"א ביורה דעה סימן של"ד סעיף א' וכן דעת שו"ת הריב"ש סימן שצ"ה שהנהגות הנדוי ספקן להקל, ועיין בשו"ת נודע ביהודה מהדורא תנינא חלק אבן העזר סימן ל"ח לענין דבר שיש לו מתירים ובצל"ח למסכת ביצה דף כ"ד עמוד ב' בד"ה והא דאמר ואכ"מ.
5
ו׳ולפי שו"ת התשב"ץ בספק נידוהו בחלום ישנם ב' ספקות, ספק לא נידוהו כלל ואם תימצי לאמר נידוהו ספק על ידי מלאך ספק על ידי שד, ואף על פי שאינו מתהפך מכל מקום כיון שאי אפשר להתחיל אלא מספק אחד שפיר הוי ספק ספקא עיין בש"ך בקצור הלכות ספק ספקא סעיף ט"ו ובאנו למחלוקת ראשונים ואחרונים האם ספק ספקא מותר בדבר שיש לו מתירים ועיין באינצקלופדיה תלמודית ערך דבר שיש לו מתירין באות ד'. ודעת התשב"ץ היא שעיקר נדוי והרחקת ד' אמות הוי דאורייתא כמו שכתב בחלק ב' סימן ע"ב עיי"ש, ואולם לדעת רוב ראשונים הסוברים שנדוי אינו אלא דרבנן יש להתירו בספק ספקא וכל שכן לדעת הסוברים שאפילו בדאורייתא ודבר שיש לו מתירים מותר בספק ספקא.
6
ז׳אלא שיש לדחות שאין כאן אלא ספק אחד האם נתנדה בחלום על ידי מלאך או לא כמו שכתב בחכמת שלמה ביורה דעה סימן של"ד סעיף ל"ה. והביא ראיה שספק נידוהו בחלום צריך התרה ממה שאם נידוהו בחלום והתירו לו בחלום צריך התרה אף על פי שסוף סוף נשאר בספק האם הוא מנודה מן השמים או לא, ואולם יש לדחות כי מי שחלם שנידוהו הוי כמו איתחזק איסורא מה שאין כן בספק האם נידוהו כלל, ושוב לא סמכינן על ההתרה בחלום ולא שייך בזה הפה שאסר הוא הפה שהתיר כי י"ל דהוי שני חלומות שונים. ובחכמת שלמה הרגיש בזה ודחה שאם כן לדעת הסוברים שספק ספקא מועיל גם באיתחזק איסורא כיצד יפרשו את הגמרא, ברם הם יפרשו דהוי דבר שיש לו מתירים וחזרנו לדעת שו"ת תשב"ץ הנ"ל. ורק לא הבנתי מה שסיים בחכמת שלמה שבספק נידוהו בחלום אם אין לבו נוקפו אינו צריך התרה דלא גרע מאשם תלוי הבא על ספק חלב דלא בא רק מי שלבו נוקפו עכ"ל, שאם כן גם בנידוהו בחלום והתירו לו בחלום יהיה הדין כן ולמה אמרו בסתם שצריך התרה.
7
ח׳ולולא מסתפינא לחלק במה שהפוסקים סתמו דבריהם, נראה שלא אמרו שמי שנידוהו בחלום צריך התרה אלא אם עבר עבירה שחייבים עליה נדוי שבזה רגליים לדבר שנידוהו מן השמים ואינם דברים בטלים, ושוב אפילו התירו לו בחלום אין סומכים על ההתרה כי יותר יש לתלות שההתרה היא דברים בטלים. ומבואר היטב למה בגמרא אמרו שמתיה ושרו ליה בחלמיה מאי ותרצו אי אפשר לחלום בלי דברים בטלים עכ"ל ולא הקשו על עיקר הנדוי שיהיה דברים בטלים, כיון שיש רגליים לדבר שנידוהו מאחר שחטא. וכן ניחא מה שהיה קשה וכי מן השמים מנדים אדם שלא כדין, ובשלמא לדעת התוספות ודעמיה שהנדוי הוא כעין נבואה שידאוג מן הפורענות אבל לפרוש הרא"ש והר"ן ושו"ת תשב"ץ הנ"ל דהוי כנדוי ממש מאי איכא למימר, אלא כיון שעבר עבירה שחייבים עליה נדוי שפיר נידוהו. והרי אפילו בית דין של מטה אינם מנדים אדם בלי להודיע חטאו עיין במסכת מועד קטן דף ט"ז עמוד א' דפרטינן חטאיה בצבורא ופרש"י דאמרי לאנשי עירו משום הכי והכי משמתינן ליה עכ"ל וכל שכן למנודה עצמו שאם לא כן היאך יחזור בתשובה. ולכן זה שחלם שנידוהו יש לו לפשפש במעשיו ואם לא מצא עוון יתלה בדברים בטלים, ולהלכה בודאי נידוהו בחלום אין לסמוך על זה אבל בספק נידוהו בחלום העיקר להקל.
8
ט׳ואם לבו נוקפו או שמצא בעצמו עוון אזי יכנס עשרה למדנים ויתירו נדויו, אבל אינו צריך להתנהג בנדוי קודם ההתרה אפילו בודאי נידוהו בחלום. כן מוכח בתוספות שם בד"ה צריך עשרה שכתבו שיש לו לדאוג מן הפורענות לכן צריך להתירו עכ"ל ואם איתא שצריך להתנהג בנדוי מאי איריא שצריך לדאוג מן הפרוענות הרי צריך התרה ממנהגי נדוי, וכן משמע בשו"ת הרא"ש כלל ח' סימן י"א שכתב סימן הוא בעלמא שהרחיקוהו מן השמים וצריך קרוב עכ"ל, וכן בתשובת הרשב"א שבסוף ספר הכלבו כתב שלא אמרו בגמרא בנדוהו בחלום אלא לחשש בעלמא עכ"ל והוא נוסח מתוקן ושלא כמו שנדפס בשו"ת הרשב"א חלק א' סימן תרס"ח עיי"ש, וכל אלו שלא כמו שכתב הש"ך בסעיף קטן נ"ד שמסתימת הפוסקים משמע שמנודה בחלום שוה למנודה בעלמא בכל דבר. ורק בר"ן הניח בצ"ע האם צריך להתנהג בנדוי או לא ואזיל לשיטתו שם שפרש שאפשר שבשליחות המקום נתנדה עכ"ל ומשמע נדוי ממש, וכן כתב בפרוש הרא"ש ועוד ראשונים ולא הזכירו פורענות וכן בשו"ת תשב"ץ הנ"ל מבואר שצריך להתנהג בנדוי ממש. ונמצא שהוא מחלוקת ראשונים בהנהגות המנודה ולהלכה יש להקל וכן כתב בערוך השלחן בסימן של"ד אות ל'. וכל שכן בספק נדוהו בחלום אינו צריך להתנהג בנדוי שבזה יש ספק ספקא מעליא, שמא לא נתנדה ושמא המנודה בחלום אינו חייב להתנהג בנדוי ואינם משם אחד.
9
י׳יהודה הרצל הנקין
10