שו"ת בני בנים, חלק שני ל״חResponsa Benei Banim, Volume II 38
א׳הוליד משפחה גדולה האם רשאי להתבטל מפו"ר
1
ב׳ב"ה, כ"ה שבט תשמ"ט
2
ג׳לרב אחד
3
ד׳הלכה זו של מניעת הריון אחרי לידה אינה למצניעיה ורבים צריכים לה, והגמו"ז זצלה"ה לאו יחידאה הוא כי גם הגרי"י רודערמאן ז"ל היה מורה כן ויש גדולים אחרים שנאמר עליהם כן. ומה שכתב בשו"ת אגרות משה חלק אבן העזר חלק א' סימן ס"ד שלא ראה למי שמתיר לאשה למנוע הריון זולת במקום סכנה עכ"ל*(הג"ה) בשו"ת אגרות משה חלק אבן העזר חלק ד' סימן ע"ד אות ב' כתב הוא עצמו בענין לקיחת גלולות למניעת הריון וכו' ובזהירות שהגלולות לא יגרמו שתראה טיפת דם, הנה אם כבר קיימו פו"ר ויש סיבה כלכלית או סיבה נחוצה אחרת אז אפילו אם לא קיימו עדיין פו"ר רק שהאשה חלושה, יכולה לקחת הגלולות למנוע הריון מאחר שאין בזה ענין של הוז"ל וכו' עכ"ל. ולפי זה מה שאסר בחלק א' סימן ס"ג וס"ד אינו אלא במוך הנקרא דיאפרא"ם שאסור לפי דעתו וכן נראה בחלק ד' שם אות א' ואילו בגלולות הקיל טפי וכן בקצף (פו"ם) עיי"ש באות ד', והוא הפך מה שהורו בשמו עיין בבני בנים שם. אבל לפלא שהתיר משום סיבה כלכלית או סיבה נחוצה אחרת עכ"ל כי גידול כל ילד כרוך בהוצאה כלכלית והותרה הרצועה לגמרי, וגם סותר מה שכתב שם בסימן ע"א שאין להתיר בשביל קושי הגידול וחוסר פרנסה עכ"ל ומיירי במי שכבר קיים פו"ר וכן בסימן ע"ב כתב שאין לקחת גלולות שלא לצורך גדול, וע"כ צריך לדחוק שגם בסימן ע"ד שם מיירי בצורך גדול. לאו אדעתיה כמו שכתבתי בבני בנים [חלק א'] סימן ל"א.
4
ה׳וגדולה מזו מצאנו במחלוקת בענין נשואים אזרחיים, שהגמו"ז בספר פרושי איברא הצריך גט אחרי נשואים אלה אם חיו ביחד ובשו"ת אגרות משה שם סימן ע"ד חלק עליו וגם כתב שאם השיאם רב רפורמי בודאי אינם צריכים גט. והגמו"ז כתב לו לבטל הוראה זו וכאשר לא נענה פרסם מחאה ב"הפרדס" ובסופו כתב וז"ל והפלא ופלא ממש תסמר שערות הראש מה שהקיל בנתקדשה לפני הרפורמים, וכי יש צורך במסדר קדושין, אם אמר יהודי לאשה הרי את שלי בפני עדים נעשית א"א. ואם לא היו עדים בשעת מעשה כשמתיחדים יחד הרבה שנים ומתפרסמים כאיש ואשתו יש כאן עדים וכו' וזה היתר אשת איש לעלמא וכל בעלי הוראה מרעישים על זה עכ"ל וכעת נדפס מחדש בתשובות איברא סימן ע"ו. ובהעלם ממחאת הגמו"ז כתב בשו"ת אגרות משה חלק אבן העזר חלק ג'*(הג"ה) חלק זה נדפס בשנת פטירת הגמו"ז ואילו ראהו היה מוחה שנית. וספר פרושי איברא נדפס בשנת תרפ"ג ואזל מן השוק ורק בשנת תשמ"א נדפס מחדש בכתבי הגרי"א הענקין כרך א', ואף מי שהיה הספר בידו ראה בשו"ת אגרות משה חלק א' סימן ע"ד שהשיג עליו אבל לא ראה מאמרים ותשובות שכתב הגמו"ז משנת תרצ"ה ועד תשכ"ז לחזק את דעתו ועתה נדפסו בכרך ב' הנקרא תשובות איברא בעריכת א"א שיחי' עיין בפרק ה' סימן ע"ד וע"ה. ואף שהרבה אחרונים לא כתבו כן ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ו' חלק אבן העזר סימן א', ברם לא הזכיר שם לא את דברי הגמו"ז ולא את שו"ת מאורות נתן סימן נ"ז וצפנת פענח סימנים א־ד ועוד, אבל נראה כדעת הגמו"ז הן בגמרא הן בסברה, ובפרט ברבנים רפורמים אטו במקום שכל הנשים מתחתנות בפניהם נתיר את כולן לשוק בלי גט כמו שתמה בשו"ת מהרש"ם חלק ב' סימן ק"י וקס"ז ועיין בספר נחלת צבי חלק ב' על הלכות גיטין עמוד 232, וזהו שכתב הגמו"ז שכל בעלי הוראה מרעישים על זה. ושרא להו מריהו לאלה שאינם מורי הוראה מובהקים וסומכים על שו"ת אגרות משה אפילו לכתחילה ואינם מתאמצים להשיג גט. סימן כ"ג שאף עם נימא שגם ברשעים וכופרים הוא קדושין כסברת הגרי"א הענקין שליט"א וכו' נמי אינו כלום בתלמידי הרעפאַרמער והראבייס וכו' שהרי הוא כמתכוונים ממש בדוקא שלא יהיה ביאתם לקידושי תורה שלכוונה זו גם הגרי"א הענקין אין לחוש כלל עכ"ל וכן כתב בסימן מ"ה שכיון שהנשואין היו אצל ראבאיי קאנסערוואטיבי שמסתבר שלא היו שם עדים כשרים וכו' והכא גם הגרי"א הענקין שליט"א יודה וכו' עכ"ל. וכיון ששינה בו נעשה לו כהיתר וכתב כן עוד ג' פעמים בחלק אבן העזר חלק ד' סימנים ע"ה עד ע"ז. הרי שה' פעמים הכניס בדעת הגמו"ז הפך מדעתו באמת למרות שהגמו"ז מהה עליו ברבים, והיא פליאה נשגבה ועל כל פנים אם בנשואי הרפורמים כך כל שכן שנעלם מהגרמ"פ ז"ל מה שהורה הגמו"ז בענין מניעת הריון שלא הופיע בכתב.
5
ו׳ועתה לשאלתו האם איש ואשה עם ט' ילדים שכבר קיימו פריה ורביה וקשה להם מצד הפרנסה האם מותר שלא להוסיף ילדים, ז"א או שקשה להם עכשיו או אפילו אם לא קשה להם עכשיו אבל בגלל שהאשה לא תוכל לעבוד יתכן שיגרום קשיים בפרנסה כשהבנים יתחנכו ויהיו הוצאות מרובות, ועוד שבא לאב פחד (עצבים) שח"ו יהי' לו בן לא בריא עכ"ל השאלה, וכבודו בקש לדעת האם הגמו"ז זצלה"ה היה מתיר להשתמש בדיאפרא"ם בכגון זה. ברם אין משיבים בשם הארי אחרי מותו ולא נודע לי שהורה בשאלה זו בדיוק, אבל אכתוב דעתי הענויה ואולי אכוון גם לדעתו הרמה.
6
ז׳מקור הדברים הוא במסכת יבמות דף ס"ב עמוד ב' תניא רבי יהושע אומר נשא אדם אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו שנאמר (קהלת יא) בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או הזה ואם שניהם כאחד טובים וכו', אמר רב מתנא הלכה כרבי יהושע עכ"ל.
7
ח׳ומצוה זו של לערב היא קיל משאר מצוות דרבנן לדעת הרבה ראשונים וכמו שפרש"י במסכת ביצה דף ל"ז עמוד א' בד"ה דאית לי' אשה ובנים שאינה אלא קצת מצוה. וכן דעת הרמב"ן במלחמות ה' במסכת יבמות שם, וז"ל מצוה דרבנן היא כמנהג דרך ארץ מדקא נסיב לה תלמודא בבקר זרע את זרעך ולא הזכירו בזה איסור אלא ישא אשה מצוה דלכתחילה הוא אין כופין ולא קורין עבריינא למי שלא רוצה לעסוק בא אבל מאשה לא יבטל לעולם שאסור הוא לעמוד בלא אשה וכו' עכ"ל, ומה שכתב שישא אשה מצוה לכתחילה הוא עכ"ל פי' אשה שניה נוסף על אשתו כדי לקיים לערב ועיין בריטב"א במסכת יבמות דף ס"ד עמוד א' בד"ה אינו רשאי.
8
ט׳ואולם דעת הרמב"ם אינה כן אלא שהיא מצוה כשאר מצוות דרבנן, שכתב בהלכות אישות פרק ט"ו הלכה ט"ז אף על פי שקיים אדם פריה ורביה הרי הוא מצוה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח, שכל המוסיף נפש אחת מישראל כאילו בנה עולם וכן מצות חכמים היא שלא ישב אדם בלא אשה שלא יבוא לידי הרהור וכו' עכ"ל הרי שהשווה את המצוה להרבות תמיד עם המצוה שלא ישב בלא אשה ואף הקדים אותה הפך סדר הברייתא.
9
י׳ומה שכתב הרמב"ם שמצוה להפרות כל שיש בו כח עכ"ל כן הוא בשאילתות דרב אחאי שאילתא קס"ה, אילו מאן דאית לי' בני וידע בנפשיה דבר אולודי הוא מי מחייב בפריה ורביה או לא, מי אמרינן כיון דאית ליה בני הא קיים ליה פריה ורביה או דילמא אף ע"ג דאית ליה מחייב למיעסק בפריה ורביה ואולודי בני דלא ידע אי בני דינקותיה מצליחים אי בני דסיבותיה מצליחים עכ"ל והביא עליו דברי רבי יהושע אע"פ שנשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו ואע"פ שהיו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו שנאמר בבקר זרע וגו' עכ"ל. ולפי גרסת השאילתות לישא אשה בזקנותו ולהוליד בנים בזקנותו אינם קשורים זה לזה, וממילא יש לו להוליד בנים בזקנותו גם מאשתו הראשונה אם יכול וזוהי דעת הרמב"ם שלא הזכיר אשה ראשונה או שניה.
10
י״אורק קשה שהרמב"ם השמיט הפסוק מקהלת שהביא רבי יהושע וכתב טעם משלו כמו שתמה בהגהות הרמ"ך. וצ"ל בדעת הרמב"ם שהפסוק הוא אסמכתא בעלמא ומצות חכמים אינה מטעם שאינו יודע איזה זרע יכשר וכו', כמו שנראה בתנחומא ישן פרשת חיי שרה אות ח' ובראשית רבה פרשה ס"א אות ג' שדרשו פסוק זה על הכתוב בבראשית פרק כ"ה ויוסף אברהם ויקח לו אשה וגו' עכ"ל והרי כבר בישר לו הקב"ה כי ביצחק יקרא לך זרע ושפיר ידע אברהם שהוא ההגון ומתקיים, ולכן מדהסמיכו עליו ולערב וגו' מבואר שמדרבנן חייב להוליד בכל ענין, וכן ברי"ף העתיק רק בבקר זרע את זרעך ולערב על תנח ידך עכ"ל והשמיט כי אינך יודע וגו' ולכן פרש הרמב"ם טעם אחר. וצ"ל שהמדרש אינו סובר מה שאמרו במסכת יומא דף כ"ח עמוד ב' וקדושין דף פ"ב עמוד א' שאברהם אבינו קיים כל התורה כולה שאם כן היה צריך לישא אשה בזקנותו כיון שעדיין לא קיים פריה ורביה שהיא בזכר ונקבה לדעת בית הלל ולא מפני ולערב, ודוחק שסובר כרבי יהודה במסכת בבא בתרא דף ט"ז עמוד ב' שדרש שלאברהם היתה בת, ועיין בבראשית רבה פרשה ס"ד אות ד' שמשמע שאברהם ידע את כל התורה ולא שקיים אותה וראה בתורה שלמה ויש לפלפל ואכ"מ.
11
י״במכל מקום שאר ראשונים לא העתיקו דברי הרמב"ם האלה אפילו הרגילים בשיטתו עיין בסמ"ג מצות עשה מ"ט וארחות חיים הלכות כתובות הלכה ל"ד ומאירי במסכת יבמות שם וכן בטור ושלחן ערוך אבן העזר סימן א' סעיף ח', ולא ראיתי מי שהביא לשונו לבד מספר עץ חיים הלכות פריה ורביה סוף פרק ראשון. וכיון שהיא מחלוקת בדרבנן הלכה להקל וכל שיש איזה עכוב בדבר אינו חייב להמשיך לקיים ולערב ואינו נקרא עובר על דברי חכמים וכמו שכתב הרמב"ן.
12
י״גועוד שפשט לשון רבי יהושע מיירי באשה שניה ולא בבנים נוספים מאשה ראשונה, וכן הוא באבות דרבי נתן פרק ג' הלכה ו' רבי יהושע אומר שא אשה בילדותך ושא אשה בזקנותך הוליד בנים בילדותך והוליד בנים בזקנותך אל תאמר איני נושא אשה פי' שניה אלא שא אשה והוליד בנים ובנות והרבה פריה ורביה בעולם וכו' עכ"ל. ובקהלת רבה פרק י"א פסוק ו' רבי נתן פתר קרייא באשה, אם לקחת אשה בנערותך לקח בזקנותך למה אינך יודע איזה בנים מתקיימים לך וכו' עכ"ל ועיי"ש בפירוש מהרז"ו, ולמה לא קאמר שפתר קרייא בבנים אלא משמע שמיירי בנושא אשה שניה דוקא שאז צריך לישא בת בנים ולהוליד ממנה כמו שהוליד מהראשונה. וכן בתנחומא הישן שם א"ר דוסתאי אם נטלת אשה וילדה ומתה אל תשב לך בזקנותך חוץ מאשה וכו' למד מאברהם שבנערותו לא הוליד אלא אחד ובזקנותו הוליד י"ב עכ"ל ובשום מקום לא דרשו שצריך להמשיך לפרות מאשתו הראשונה.
13
י״דוכן נראה בשלחן ערוך סימן א' סעיף ח' שכתב אע"פ שקיים פריה ורביה אסור לו לעמוד בלא אשה וצריך לישא אשה בת בנים וכו' עכ"ל, הרי שתלה באיסור לעמוד בלי אשה ושצריך לישא אשה בת בנים ולא כתב שצריך להמשיך לפרות ולרבות גם מאשתו הראשונה כדעת הרמב"ם. ולא שלשאר ראשונים אין מצוה כלל של ולערב מאשתו ראשונה כי אין זה מסתבר כלל ועיין היטב ברש"י במסכת ביצה שם ובריטב"א ביבמות שם, אלא שהיא מצוה קיומית וכלשון הירושלמי במסכת ביצה שם רשות שהיא מצוה עכ"ל וזוהי כוונת רש"י שכתב שקצת מצוה איכא עכ"ל כי לא תקנו מצוה חיובית מדרבנן אלא רק בנושא אשה אחרת שאז ישא בת בנים כיון שמנהג דרך ארץ כלשון הרמב"ן הוא שתוצאת הנישואין תהיה להקים זרע. ולא ראיתי מי שהעיר בכל זה.
14
ט״וולכן כבודו לא נתחייב להוליד בנים עד אין קץ לדעת רוב ראשונים והטור ושלחן ערוך שלא כרמב"ם. וכל שכן שכבר הוליד ט' בנים ונתקיים באשתו עד עקרה ילדה שבעה ואומדנא דמוכח שברבוי בנים יותר מזה יש לה צער ואינה צריכה להחריב את עצמה כדי לבנות העולם. וכל מה שכתבתי בבני בנים [חלק א'] סימן ל' לא היה אלא לבאר דעת הגמו"ז שהתיר לדחות הריון לכמה שנים אחרי לידת ולד חי אפילו לא קיים פריה ורביה עדיין, אבל כשקיים פריה ורביה והוליד עוד אזי אינו צריך לפנים שאינו מחוייב במקום צער ודוחק פרנסה להוסיף בנים, ואשרי חלקו שכבר זכה להקים משפחה גדולה.
15
ט״זורק לרווחא דמילתא אכתוב עוד ג' טעמים להיתר. הדרך הא', עיין בבית שמואל אבן העזר סימן א' סעיף קטן א' שהקשה על מה שכתב הרמב"ם בהלכות אישות פרק ט"ו הלכה א' והובא באבן העזר סימן ע"ו סעיף ו', האשה שהרשת את בעלה אחר הנשואין שימנע עונתה הרי זה מותר במה דברים אמורים כשהיו לו בנים שכבר קיים פריה ורביה עכ"ל, והלא בהלכה ט"ז כתב שאף על פי שקיים אדם פריה ורביה הרי הוא מצוה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח עכ"ל ואם כן מנין שמהני מחילת עונה לעבור על מצות חכמים, שהרי לרמב"ם המשך פריה ורביה הוי מצוה מדרבנן ולא מנהג דרך ארץ בלבד וכמו שבארנו. ובברכי יוסף שם אות ב' אחרי שדחה תרוץ הט"ז, תרץ שמצד לערב אל תנח ידך אינו חייב לבעול כל עונה אלא תסגי לעתים רחוקות וקרא הכי כתיב ולערב אל תנח ידך שלא יניח לגמרי וכו' עכ"ל עיי"ש והובא בקצור בפתחי תשובה שם סעיף קטן א'. ולפי זה כיון שאם כבר קיים פריה ורביה יכול לדחות מצות עונה לעת מן העתים אם מוחלת לו, מה לי שלא יבעול מה לי שתשתמש בדיאפרא"ם המותר כשלעצמו כיון שאינו דומה למוך כמו שכתבתי בסימן ל' עמוד צ"ד כדעת הגמו"ז זצלה"ה ושאר אחרונים.
16
י״זובאוצר הפוסקים סימן א' סעיף קטן ג' הביאו בשם ספר פני משה (קלעווען) שיש עונה קבועה למצות ולערב פעם בשלשים יום, ואולם אינו משמע כן בברכי יוסף שכתב לעת מן העתים עכ"ל ולא ברמב"ם ושלחן ערוך שכתבו בסתם שאם הרשתה לו מותר למנוע עונתה. ועיין מקור הדברים במשנה במסכת כתובות דף ס"ב עמוד ב', התלמידים יוצאים שלא ברשות שלשים יום עכ"ל ואמרו עליה בגמרא ברשות כמה כמה דבעי עכ"ל כמו שציין בבית יוסף סימן ע"ו, ואלמא רשות היא להרבה יותר מל' יום ובזה איירי הברכי יוסף. ולא הבנתי מה שבפני משה בקש לעשות גזרה שוה בין לשון הרמב"ן ללשון הגמרא עיי"ש. ומה שבסימן ע"ו סעיף ה' הביא הרמ"א שגם ברשות כו' אין לו להתאחר אלא חודש עכ"ל אינו ענין לכאן כי שם הטעם הוא שהאשה מצטערת כשאין לה עונה אף על פי שנתנה רשות ולכן הוי מוסר לכתחילה שלא ליטול רשות לזמן ארוך אבל אינו אסור ולכן הרי"ף והרמב"ם השמיטו. וכל שכן אינו ענין לשמוש בדיאפרא"ם וכו' שאז שפיר מקיים עונתה ואין לה צער כלל.
17
י״חולפי תרוץ הברכי יוסף יש להתיר מניעת הריון למספר שנים כשהבעל כבר קיים פריה ורביה ואפילו אינה מטפלת בולד, וכשלא קיים פריה ורביה כתבתי בספרי שיש להתיר על כל פנים עד שנתיים כשמניקה. ודברי העזר מקודש באבן העזר סימן ע"ו סעיף ה' וו' אינם מוכרחים לע"ד, וכנגדו הגמו"ז זצלה"ה התיר לד' וה' שנים אם מתעסקת בולד כי מצות פריה ורביה אינה הריון ולידה בלבד אלא גם גידול הילדים*(הג"ה) עיין להלן בהערות ותיקונים לחלק א' סימן ל'. שהרי אם מתו לא קיים פריה ורביה כמו שכתב במנחת חינוך מצוה א'.
18
י״טוהדרך הב' אם על ידי רבוי בנים יתקלקל שלום בית, עיין בספר תרומת הדשן חלק התשובות סימן רס"ג באלמן שרצה לישא אשה וירא מקטטה שיהא בין האשה לילדיו ומתוך כך נשאת לבו לקחת אשה שהיא מוחזקת לכל שאינה בת מריבה כלל אבל אינה בת בנים, שהורה שקטטה בתוך ביתו דוחה דברי רבי יהושע אבל לא האיסור לשהות בלא אשה עיי"ש. וברמ"א בסימן א' סעיף ה' הביא דבריו, וז"ל אם יש לו בנים הרבה ומתירא שאם ישא אשה בת בנים יבואו קטטות ומריבות בין הבנים ובין אשתו מותר לישא אשה שאינה בת בנים עכ"ל, ואפשר לטעות בדבריו שמהיות האשה בת בנים כלו' ראויה לילד להכי יש לחשוש לקטטה מה שאין כן אם אינה בת בנים לא תהיה קטטה, אבל אינו כן בתרומת הדשן אלא שהבעל חש שתהיה קטטה עם האשה הא' מה שאין כן עם הב' ובלי כל קשר היתה הא' בת בנים ולא הב'. והנה שם היו רגליים לחשוש לקטטה, שממה שחפש אשה שתהיה מוחזקת לכל שאינה בת מריבה משמע שבניו הם שהיו מוחזקים לריב ולכן בקש אשה שלא תשיב מלחמה שערה, שאם לא כן אלא שהאשה הא' היא שתגרום לריב אם כן די שהב' תהיה אשה סתם וגם מאי איריא שהא' תריב עם הבנים לחשוש שתריב גם אתו, אלא כיון שהריב יהיה מצד בניו להכי לא היה די באשה סתם ומתורצת קושית הים של שלמה במסכת יבמות פרק ו' אות כ"ז עיי"ש. ובים של שלמה שם ובחלקת מחוקק סימן א' סעיף קטן י"ב הקשו על הראיה שהביא תרומת הדשן מן הגמרא, אבל בט"ז תרץ דבריו וכן האחרונים העתיקו דברי הרמ"א וכן פסק בערוך השלחן שם אות ח'. ולכן בענין כבודו אם אשתו מסרבת להתעבר אין לו לריב אתה על כך והוא הדין אם יש לחוש לשלום בית משום קושי הפרנסה.
19
כ׳והדרך הג', בים של שלמה שם בהקדמה לאות מ"ד כתב שרשאית לשתות כוס של עיקרין אם אית לה צער לידה או מפחדת מפני בנים שאינם הגונים עכ"ל ובפנים שם סיים וכ"ש אם בניה אינם הולכים בדרך ישרה ומתירא' שלא תרבה בגידולי' כאלה שהרשות בידה עכ"ל, ומיירי אפילו לא קיים פריה ורביה עיין בשו"ת חתם סופר חלק אבן העזר סימן כ' והובא בפתחי תשובה באבן העזר סימן ה' סעיף קטן י"א. והנה אם יוולדו בנים בעלי מומים כמו מונגולוי"ד בלע"ז כל שכן שאינם הגונים ויש לה צער, אבל אינו ענין למה שכתב כבודו שמפחד שמא יהיו בניו בני מומים כי המהרש"ל מיירי בכבר יש לה בנים שאינם הולכים בדרך ישרה ולכן רגליים לדבר ששאר בנים ילכו אף הם אחריהם מה שאין כן חשש ופחד בעלמא. ורק אם כבר נולדו בנים פגומים או אפילו לא נולדו עדיין אבל הרופאים אומרים שמפני תורשת ההורים או גילם או סיבה אחרת קרוב שיוולדו כאלה אזי יש להתיר למנוע הריון אפילו לא קיים פריה ורביה.
20
כ״איהודה הרצל הנקין
21