שו"ת בני בנים, חלק שני ל״טResponsa Benei Banim, Volume II 39
א׳נישואי ממזר עם גיורת והאם מותר לשדכם
1
ב׳ב"ה, כ"ט ניסן תשמ"ז
2
ג׳לרב אחד
3
ד׳אחרי ששככה הסערה התפניתי לכתוב. לא הודיעו לי בחתונה שהבעל ממזר, והשושבינים בקשוני לסדר הקדושין בטענה שהרב שהיה אמור לסדרם לא הגיע, וזה היה שקר כי אותו ראש ישיבה היה שם ולא רצה לסדר. וג' רעות עשה, א' שרימה וב' שלא גמל חסד לחתן ולכלה, וג' אם כפי שמסופר אמר לתלמידיו חברי החתן שלא לבוא לחתונת אותו ממזר אזי הוה אכזריות וביטול גמילות חסדים וממה נפשך למה בעצמו בא.
4
ה׳ואינו סימן טוב להם שהעלימו ממני ומכל מקום אילו ידעתי גם אז הייתי מסדר הקדושין כיון שהזוג הביאו אישור מהרבנות, שהרי במסכת קדושין דף ע"ג עמוד א' נפסק כדעת רבי יוסי שגר מותר לישא ממזרת והוא הדין ממזר לגיורת, וכן בירושלמי שם פרק ג' הלכה י"ב אמרו חד גיור אתא לגבי רבי יוסא אמר ליה מהו מינסוב ממזרתא אמר ליה שרי עכ"ל ולא ניסה להרחיקו ומשמע שמורים כן לכתחילה. ורבי יוסי לא הזהיר אותו אפילו שבניו יהיו ממזרים כמו שמסופר שם חזר ואתא לגבי רבי יודה אמר ליה שרי אלא הוי ידע דבנוי דההוא גברא ממזירין קומי שמיא, חזר ואתא קומי רבי יוסי אמר ליה הוית ידע שהוא כן ולמה שרית לי מן קדמייתא אמר ליה מה דשאלת לי אגיבונך עכ"ל, וצריך לאמר שרבי יהודה השיב לגר לפי דעתו של רבי יוסי שהרי רבי יהודה עצמו אסר לגרים לישא ממזרים כמו שהביא בגליון אפרים שם.
5
ו׳ועיין במנחת חינוך מצוה א' סוף ד"ה והנה אם להוליד שהקשה היאך יתחייב ממזר בפריה ורביה כיון שמרבה פסולים בישראל, ובד"ה פסולי קהל הוסיף דהיאך תצוהו תוה"ק שדרכיה דרכי נועם להוליד בנים ממזרים עכ"ל. וקשה על קושיתו כי במסכת הוריות דף י' עמוד א' אמרו ממזר ת"ח קודם לכהן גדול עם הארץ עכ"ל פי' להחיותו ועיין בבמדבר רבה פרשה ו' שאף ממנין אותו לראש ישיבה ולכן למה לא תצוה התורה להולידו ובהדי כבשא דרחמנא למה לי, ברם כוונת המנחת חינוך היא שכיון שממזרים הם מכשול לרבים שאסור להתחתן עמהם לכן אין זה דרכי נועם להרבות ממזרים. ומירושלמי זו ראיה לדבריו, כי רבי יהודה אמר לגר שהבנים יהיו פסולים קומי שמיא עכ"ל ומהו קומי שמיא ואטו קומי ארעא אינם פסולים, ובקרבן העדה תרץ שאמר לו שאפילו ילכו הבנים למקום שאין מכירים אותם פי' וישאו כשרות בעבירה מ"מ קומי שמיא גליא שהם ממזרים עכ"ל אבל קשה לע"ד כי למה לרבי יהודה לחשוד בהם בסתם וגם היה לו לאמר לגר בהדיא שבניו יהיו אסורים לבוא בקהל ולא רק דרך אגב, ועל רבי יוסי קשה היאך העלים דבר זה מן הגר והלא מצוה להסיר מכשול. אבל לפי דברי המנחת חינוך מתורץ שפיר כי מיירי שהגר ידע שהבנים יהיו ממזרים ולכן לא היה רבי יוסי צריך להגיד לו, ורק לא ידע שאינו מקיים בהם מצות פריה ורביה ולזה אמר לו רבי יהודה שהבנים ממזרים קומי שמיא עכ"ל ואינו מקיים המצוה. וכל זה בגר הנושא ממזרת שמבטל מצות פריה ורביה בידים שהרי היה יכול לישא כשרה, אבל בממזר הנושא גיורת ממה נפשך האשה אינה מצווה בפו"ר ואף אם הוא אינו חייב כיון שהוא ממזר אין כאן בית מיחוש.
6
ז׳והנה לדעת רבי יהודה בירושלמי מסכת יבמות פרק ח' הלכה ב' ממזר לא ישא אפילו ממזרת כדי שיתכלו ממזרין מן העולם עכ"ל אבל אין הלכה כן אלא כרבי יוסי כמו שנפסק באבן העזר סימן ד' סעיף כ"ב. וכן פשוט במסכת סוטה דף כ"ו עמוד א' משקין אשת ממזר לממזר עכ"ל והקשו פשיטא ותרצו מהו דתימא אפושי פסולין לא ליפוש קמ"ל עכ"ל, כלומר סלקא דעתא שלא להשקותה כדי שיתחייב הבעל לגרשה ואילו עתה שמשקים אותה אם נקתה תוליד עוד בנים ממזרים ושלא כמו שהבין בשו"ת שאילת יעבץ חלק ב' סוף סימן צ"ו שהטעם הוא משום שממזר חייב בפו"ר. וכל שכן לפי דעת רבי עקיבא בגמרא שם שאם היתה עקרה נפקדת ולפי דעת רבי ישמעאל בספרי פרשת נשא ורבי יהודה בספרי זוטא שאם היתה יולדת אחד תלד שנים או אם היתה יולדת לשתי שנים תלד כל שנה, וברמב"ם הלכות סוטה פרק ג' הלכה כ"ב כתב שאם היה בה חולי תסור ותתעבר ותלד זכר עכ"ל ואיני יודע היכן מצא שעקרה תלד זכר דוקא, נמצא שעל ידי השקיית אשת הממזר מרבים ממזרים יותר מאשר בדרך הטבע ומכל מקום אין אנו אחראים שיכלו זרע ממזרים מן העולם ושלא כרבי יהודה. והנה בגמרא אמרו אשת ממזר לממזר עכ"ל ועיין בלחם משנה פרק ב' הלכה ו', ונראה שלרבותא נקטו אשת ממזר כי לא מבעי אם היא בעצמה ממזרת שאז גם אם תתגרש ותינשא לגר או לממזר אחר תלד פסולים ולכן אין בהשקייתה רבוי פסולים כל כך, אלא אפילו גיורת שאם תתגרש מהממזר יכולה לינשא לגר או לישראל כשר ותלד כשרים שבזה הוה אמינא שלא להשקותה קמ"ל.
7
ח׳איברא במסכת גיטין דף מ"א עמוד א' בענין מי שחציו עבד וחציו בן חורין שכופים את רבו לשחררו, בתוספות ד"ה לישא שפחה אי אפשר הקשו שישא ממזרת דצד עבדות שרי בה וכו' ואומר רבנו תם שאין זו תקנה להרבות ממזרים בישראל עכ"ל, ונראה שמשם למד בבית שמואל אבן העזר סימן ד' סעיף קטן ל"ה שגר מותר בממזרת היינו מצד ממזרות אבל מ"מ אסור להרבות ממזרים עכ"ל. אבל לע"ד רבנו תם לא יחלוק על רבי יוסי בירושלמי ושכן היא פשטות הבבלי וכן העתיקו כל הראשונים שגר נושא ממזרת ולא הוה אישטמיט מכולם לאמר שלכתחילה לא ישאו כדי שלא להרבות ממזרים. אלא כוונת רבנו תם היא שאין לתקן שישאו ממזרים דוקא, ומוסב על המשנה שם מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד וכו' בית שמאי אומרים תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם לישא שפחה אי אפשר שכבר חציו בן חורין בת חורין אי אפשר שכבר חציו עבד וכו' אלא מפני תקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכו' וחזרו בית הלל להורות כבית שמאי עכ"ל, שכולה עוסקת בהוראת בית דין לכוף את רבו, ועלה קאמר רבנו תם שאין זו תקנה לכוף את רבו להשיאו ממזרת ולשון תקנה מוסב על לשון המשנה תקנתם את רבו וכו' עכ"ל שאין לתקן להרבות פסולים בישראל. וכן כוונת ספר טורי אבן במסכת חגיגה דף ב' בד"ה לישא שפחה בעמוד ב' טור א' שכתב דרבנן לא רצו לתקן ליקח ממזרת כדי שלא להרבות פסולים עכ"ל. מה שאין כן גר הבא בעצמו מותר לישא ממזרת אפילו לכתחילה והוא המעשה בירושלמי שהגר בא לשאול מעצמו וניחא לדברי כל הראשונים.
8
ט׳היוצא לנו שגר הרוצה לישא ממזרת או ממזר הרוצה לישא גיורת או שבאים לשאול האם מותר להם שפיר מתירים להם ואין צורך לעשות שום פעולה להרחיקם. ואולם לכוון גרים שישאו דוקא ממזרים,*(הג"ה) בבית שמואל הקפיד בגר הנושא ממזרת כיון שהיה יכול לישא כשרה וכן בתוספות דנו בחצי עבד שאפשר לשחררו וישא כשרה ולכן אין זו תקנה להשיאו ממזרת. אבל לשדך ממזר עם ממזרת מותר לכולי עלמא ויש בו המעטת זרע פסול שישאו זל"ז ולא ישאו גרים, ומצוה קעביד כמו שאמרו בירושלמי מסכת קדושין פרק ג' הלכה י"ב אפילו ממזר בסוף העולם וממזרת בסוף העולם הקב"ה מביאן ומזווגן זה בזה עכ"ל. אסור לע"ד משום הרביית פסולים בישראל וכדברי רבנו תם שקאי בעבד שאינו נושא בעצמו אלא רבו מוסר לו אשה כי אין זו מדת הדין למסור לו ממזרת בידים. ולכן כדין צווחו ככרוכיא על כבודו ועל אשתו השדכנית שהצעתם לגיורת שתנשא לממזר ועמלתם קשות שלא יתבטל השדוך. ותגדל התימה על כבודו שבתחילה לא ידע שגם בספק ממזר בניו כמותו ודימה שבני חתן דנן יהיו כשרים, והלא מעלה עשו ביוחסין לאסור ספק ממזר והולד הולך אחר הפגום והוא ספק כאבותיו עיין במסכת קדושין דף ע"ג עמוד א' ומפורש ברמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ט"ו הלכה כ"ג. ובמסכת קדושין דף ו' עמוד א' אמרו כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהם עכ"ל שמא תארע תקלה על ידו, וכן מי שאינו יודע בטיב יחוסין ופסולי חיתון לא יהיה שדכן אם לא שישאל תמיד מרב מובהק.
9
י׳ובר מן דין היטב הרעתם לע"ד ששמתם מכשול לפני הגיורת ולא גמלתם לה חסד ליתן לעני עצה הגונה כלשון רבנו יונה באגרת התשובה ועני לאו דוקא שהרי גמילות חסדים היא בין בעשיר בין בעני כמו שאמרו במסכת סוכה דף מ"ט עמוד ב'. כי אחרי שתנשא ותלד בנים לממזר מנין תמצא לבניה ולבנותיה בני זוג מאחר שהם פסולים לבוא בקהל, וגרים אינם שכיחים וכל שכן למצוא להם ממזרים, ועוד שרוב הגרים היום הן גיורות אבל גרים רווקים אינם שכיחים כלל ואם תלד בנות לא תמצא להן חתנים. ואינו דומה לימי חז"ל שאז היו קהילות של גרים כמו שאמרו במסכת קדושין דף ע"ג עמוד א' דוכתא דשכיחי גיורא עכ"ל ושם בדף ע"ה עמוד א' תניא גר עד עשרה דורות מותר בממזרת עכ"ל ופרשו המפרשים דוקא כשנולד מגר וגיורת ועיין באבן העזר שם סעיף כ"ב הרי שמיירי בקהילה של גרים שנישאו אחד לשני למשך דורות ואינה קיימת היום. ואפילו תמצא גרים וגיורות מהיכי תיתי שיתרצו לישא ממזרים כמו שבמסכת קדושין שם דרש רב זירא במחוזא גר מותר בממזרת ורגמוהו כולי עלמא באתרוגייהו עכ"ל שנחשב להם לקלון, ובירושלמי שם פרק ג' הלכה י"ב בממזר שבקש שיפרנסוהו מן הצדקה ורבי ברכיה הכריז עליו ברבים זכון עם הדין שהוא ממזר עכ"ל והממזר התלונן חיי שעה בעית גביך ואובדתא חיין דההוא גברא עכ"ל ופרש בקרבן העדה שאמר שאיבד ממנו חיי עולם שלא יתנו לו אשה אפי' גיורת שהיה לבז בעיניהם עכ"ל.
10
י״אואין משגיחים בדברי הגיורת שאמרה שאינה דואגת אלא תמצא לילדיה זיווג עם גרים, כי אינה יודעת המציאות ואדרבה לכן היה צריך להשיאה עצה נכונה. ואפילו לדבריה הלא סתם גרים וגיורות הם מבוגרים מעל לגיל עשרים ומה יעשו בניה ובנותיה עד שיגיעו לגיל הנשואין, שאם יהיו בחברת אלה הרגילים לצאת בנים ובנות ביחד כמו שאמר רבי יוחנן במסכת בבא בתרא דף צ"א עמוד ב' כד הוו מטיילין טליא וטליתא בשוק כבר שית עשרה וכו' ולא הוו חטאין עכ"ל אזי יהיה צורך להכריז עליהם ולהזהירם ולהפרישם שמא יתקשרו עם האסורים להם וכדי בזיון וקצף. ורבים היום אינם מוצאים זיווג דרך הורים ושדכנים, ואפילו בימי חז"ל היה כן כמו שכתבו בארחות חיים הלכות ט"ו באב ובכלבו סימן ס"ב שיש תמהים על המנהג שבנות ישראל היו יוצאות וחולות בכרמים בט"ו באב ואומרות בחור שא נא עיניך וכו' היאך היה מנהג טוב בעיני חז"ל, ותרצו שבודאי כל מי שידו משגת להשיא בתו לא היה שולחה לשם וכו' אבל המנהג היה בשביל הבנות שאין יד אביהן מגעת להשיאן ואולי הן יושבות עד שתלבין ראשן אם לא על ידי מנהג זה עכ"ל.
11
י״בסוף דבר מי ישור גודל צער גידול בנים ושאר יסורים העלולים לבוא על אותה גיורת צדק רח"ל. ואף על פי שגמלתם חסד לממזר להשיאו מאי חזית דדמא דהאי סומקא טפי ושב ואל תעשה עדיף, בפרט שכבודו הוא מראשי המוסד שהגיורת למדה בו ועמל עם המנהלת לקיים את השידוך, והגיורת היא כתלמידתכם וסמכה עליכם והיאך עשיתם לה עוולה גדולה. ומה שאתם מאמינים שהכל יהיה לטוב בסעייתא דשמיא כן יהי רצון אבל אין סומכים על הנס במקום שברי היזקא וכל שכן לעשות מעשה לאחרים. ואחרי המעשה יה"ר שיבנו הזוג בית נאמן בישראל, ויזכו לביאת גואל צדק שאז ייטהרו לפחות ספק ממזרים ועיין במסכת קדושין דף ע"ב עמוד ב' ובספר עינים למשפט שם וכל שכן אם יתברר ספקו שאינו ממזר.
12
י״גיהודה הרצל הנקין
13