שו"ת בני בנים, חלק שני ד׳Responsa Benei Banim, Volume II 4
א׳יציאה ממנין מצומצם אחרי חזרת הש"ץ
1
ב׳ב"ה, י"ח סיון תשמ"ב
2
ג׳לחבר מושב אחד
3
ד׳אותו יום שהצבור נתאחר חצי שעה לתפלת שחרית עד שנתאסף מנין מצומצם ויצאתי מבית הכנסת אחרי חזרת הש"ץ, והעתקת בכתב ידך מה שכתב במשנה ברורה סימן נ"ה סעיף קטן י"ב בד"ה עבירה היא בידו שאם היה עמהם בצירופם בעת שהתחיל הש"ץ בקול רם צריך להמתין עד שיגמור כל סדר הקדושה וקדיש שלם שלאחריה עכ"ל ותלית אותו על לוח המודעות בבית הכנסת. ובעקבות משיחא חוצפא ישגא כמו שאמרו בסוף מסכת סוטה וגם אסור להורות הלכה בפני הרב אפילו אם כוונת להלכה.
4
ה׳ברם לא כוונת להלכה לע"ד, כי בספר אבודרהם בהלכות ישתבח כתב בשם תשובת הרמב"ם שאם אין מנין אחרי חזרת שמונה עשרה אין אומרים קדיש שאין הקדיש חלק מאשר התחילו בו בעשרה עכ"ל וכן פסקו בשירי כנסת הגדולה ופרי חדש באורח חיים סימן נ"ה וקצור שלחן ערוך סימן ט"ו ועוד אחרונים, וכן דעת המאירי במסכת מגילה דף כ"ג עמוד ב' שכתב לפי דעה אחת שאם יצאו מקצתם בברכות קריאת שמע גומר עד סוף שמונה עשרה עכ"ל, וכן משמע בארחות חיים הלכות תפלה אות ע"ד שכתב צריך כל אדם להזהר שלא לצאת עד שיגמור החזן כל התפלה עכ"ל ואם כוונתו היא לאחרי הקדיש היה לו לפרש ועוד עיין בשו"ת הרשב"א חלק א' סימן צ"ה, ולפי דעה זו הקדיש אינו נמשך משמונה עשרה וממילא אין איסור לצאת לצורך קודם הקדיש. ולכן אף שבסימן נ"ה סעיף ג' פסק הרמ"א כספר תרומת הדשן שאם יצאו מקצתם גומרים עד אחרי קדיש שלם וכן המנהג כמו שכתב בשערי תשובה ואם כן גם אסור לצאת, מכל מקום בשעת הדחק שפיר יש לסמוך על כל הני רבוותא, וכאן היתה שעת הדחק שהייתי צריך להוציא את הבנים לת"ת כיון שאשתי היתה מחוץ ליישוב ואם יאחרו את ההסעה יפסידו יום לימודים שלם. וכיון שהיה מותר לצאת אחרי חזרת השמונה עשרה עדיף לצאת אז מלצאת לפני התפלה שאז היתה התפלה בצבור מתבטלת לגמרי ואין זה דרכי נועם. ועוד שהצבור פשע שהגיעו באיחור, וכידוע שקשה להשיג כאן מנין אף שיש יותר מעשרה גברים ביישוב ולהלן אכתוב עוד מזה אי"ה.
5
ו׳ומכל מקום הצבור היה יכול לגמור עד קדיש שלם כפסק הרמ"א ואין זה תרתי דסתרי כי הא ליחיד והא לצבור, וגם אפילו הוי תרתי דסתרי שרי בצבור במלתא דרבנן עיין באורח חיים סימן רס"ז ורל"ג בענין תפלת מנחה ומעריב אחרי פלג המנחה. ועוד שקדיש קיל לע"ד כיון שאין בו אזכרות, ולפי זה תבין פסק הרמ"א, עיין בדרכי משה הארוך שהביא ג' שיטות א' דעת מהרי"ל בהלכות תפלה בשם מהר"ש שאפילו אם יצאו מקצתם באמצע ברכות קריאת שמע גומרים חזרת הש"ץ עד ובא לציון וקדיש שלם, וב' דעת תרומת הדשן שאם יצאו באמצע ברכות קריאת שמע אין אומרים חזרת הש"ץ אבל אם יצאו באמצע התפלה גומרים עד קדיש שלם, וג' תשובת הרמב"ם הנ"ל שאם יצאו בחזרת הש"ץ גומרים אותה אבל אין אומרים קדיש. ובהגהות השלחן ערוך פסק כתרומת הדשן, וי"ל הטעם שמלבד שהיא השיטה האמצעית גם אין בקדיש הזכרת שם שמים ולכן אין להחמיר כל כך ושלא כדעת הרמב"ם ואילו חזרת הש"ץ יש בה ברכות ואזכרות ואין להקל כל כך ושלא כדעת מהר"ש. ומה שכתב בדרכי משה שהר"ן שעל הרי"ף במסכת מגילה סובר כתרומת הדשן היינו שאם יצאו מקצתם בברכות קריאת שמע אין לאמר חזרת הש"ץ, אבל הר"ן לא הזכיר קדיש.
6
ז׳וכיון דאתינן להכא אבאר דעות הראשונים בהשלמת התפלה בס"ד. האחרונים הבינו בתרומת הדשן חלק התשובות סימן ט"ו שאם התחיל הש"ץ בקול ואחר כך יצאו מקצתם רק אז גומרים כל סדר התפלה וכו' מה שאין כן אם יצאו בתפלת הלחש אין אומרים חזרת הש"ץ וקדיש, וכן כתב הרמ"א אם יצאו לאחר שהתחיל בקול רם וקדושה יכולים להשלים כל סדר קדושה ולומר הקדיש שלם לאחריה עכ"ל. ובהגהות רע"א הקשה למה לא יאמרו עכ"פ קדיש אחרי תפלת הלחש כמו בתפלת ערבית שאין בה חזרת הש"ץ כלל, ובקושיתו נדחים דברי שו"ת נודע ביהודה מהדורא תנינא סימן ז' עיי"ש. וכן יש להקשות לגבי סדר קדושה שאומרים אותו במוצאי שבת ואלמא אינו תלוי בחזרת הש"ץ.
7
ח׳ולע"ד מעיקרא ליכא קושיא ולא עלה על דעת תרומת הדשן לחלק בין תפלת הלחש לחזרת הש"ץ, אלא לדעתו תפלת הלחש בעשרה נקראת התחלת התפלה בצבור ואם יצאו מקצתם בתפלת הלחש שפיר אומרים חזרת הש"ץ וקדושה וגומרים קדיש שלם וכן בערבית בלי חזרת הש"ץ ודין אחד להם. וז"ל שם, נראה שאם התחילו בשחרית לאמר קדיש וברכו ויוצר בי' והלכו מקצתם וכן בערבית בכה"ג אין להתפלל שוב י"ח לפני התיבה ושיאמר הש"ץ קדושה וקדיש אח"כ או בערבית של מוצ"ש סדר קדושה וקדיש שאח"כ, דק"ש וברכותיה לחוד ותפלה לחוד ולא שייך כאן התחילו גומרים דהתפלה והקדושה אינו גמר של ק"ש וברכותיה דתפלה אינה נגררת אחר ק"ש דאשכחן בכמה מילי דחמירי תפלה מק"ש, אע"ג דצריך לסמוך גאולה לתפלה היינו משום דאדרבה ק"ש וברכותיה הכשר דתפלה הן מ"מ לא אתחלתא דתפלה הן דשתי מצות אינן עכ"ל. הרי שכתב שאם התחילו בשחרית לומר קדיש וברכו ויוצר בי' והלכו מקצתם וכו' עכ"ל ולאשמעינן רבותא טפי שאפילו אם התחילו תפלת הלחש בי' ויצאו מקצתם אין להתפלל י"ח לפני התיבה, אלא משמע שרק באופן זה שיצאו באמצע ברכו ויוצר אין משלימים אבל אם התפללו בלחש בי' ויצאו מקצתם שפיר חוזרים התפלה בקול ואומרים קדושה וקדיש.
8
ט׳ומוכח כן ממה שכתב אע"ג דצריך למסמך גאולה לתפלה היינו משום דאדרבה ק"ש וברכותיה הכשר לתפלה הן מ"מ לא אתחלתא דתפלה הן דשתי מצות אינון עכ"ל, ומאי איריא שהן שתי מצוות הא אפילו אם יצאו באמצע תפלת הלחש גופא אין חוזרים בקול לדעת האחרונים, אלא על כרחך דעת תרומת הדשן אינה כן אלא שאם התחילו תפלת הלחש בעשרה ויצאו מקצתם אומרים חזרת הש"ץ ולכן הוצרך לבאר שמכל מקום קריאת שמע היא ענין אחר ושאין ראיה מסמיכת גאולה לתפלה. והעד שגם לדעת מהרי"ל רבו של תרומת הדשן בשם מהר"ש תפלת הלחש וחזרת הש"ץ הן ענין אחד, ורק מהר"ש סובר שקריאת שמע היא אתחלתא דתפלה ובתרומת הדשן מודה לו באחד וחולק עליו באחד וניחא שלא לאפושי מחלוקת.
9
י׳ומלשון השאלה התחילו להתפלל בעשרה בשחרית ולאחר קדושה הלכו מקצתם רשאים הנשארים שוב לגמור כל התפילה וכו' או לאו עכ"ל אין להוכיח שדוקא באופן שהתחילו חזרת הש"ץ מותר, שאף שמהרי"א הוא עצמו המציא השאלות בחלק השו"ת כמו שכתב הש"ך ביורה דעה סימן קצ"ו סעיף קטן כ' ולכן אין לאמר שמעשה שהיה כך היה מכל מקום דיבר בהווה כי רגילים להמתין עד אחרי קדושה ורק אז לצאת, והלשון התחילו להתפלל בעשרה עכ"ל מתפרש בתפלת הלחש והיא גופא סברת תרומת הדשן ומהר"ש שכיון שהתחילו תפלה בלחש בעשרה כבר נתחייבו בחזרת הש"ץ. וכן יש לפרש בירושלמי מסכת מגילה פרק ך' הלכה ד' אין עוברין לפני התיבה פחות מעשרה התחילו בעשרה והלכו להן מקצתן גומר עכ"ל, כי לרדת לפני התיבה פי' תחילת התפלה בלחש כמו שכתב בספר הפרדס סוף ענין סוכה שמנהג באישפירא שמזכיר שליח צבור לקהל משיב הרוח כשיורד לפני התיבה עכ"ל ועיין באורח חיים סימן קי"ד סעיף א' וכן כתב במנהגי מהרי"ל בהלכות תפלה שעמד לתפלה וכו' במנחה כשירד ש"ץ לפני התיבה וכו' עכ"ל ומיירי קודם התפלה בלחש וכהנה רבות, וכן כתב הר"ן שעל הרי"ף דלישנא דאין עוברים לפני התיבה היינו מפני שדרכן היה שלא לעבור ש"ץ לפני התיבה עד שמגיעין לתפלה עכ"ל.
10
י״אוהנה אינו מפורש בתרומת הדשן האם כשיצאו מקצתם אומרים גם חצי הקדיש אחרי שמונה עשרה וגם קדיש שלם. ברם הוא מבואר בדברי מהרי"ל, וז"ל דכל התפילה לדידן קרויה אחת מן ישתבח עד סיום ובא לציון לפיכך כשהתחילו וכו' והלך אחד מהן ופיחת המנין יכולין לגמור וכו' עכ"ל הרי שמתפללים כדרכם ובתרומת הדשן לא חלק עליו אלא במה שכלל מהר"ש גם את קריאת שמע עם התפלה וכמו שכתבתי. ויש להעיר שבתרומת הדשן חילק בין סדר התפלה לבין מה שהוא מענין התפלה ונגרר אחריה, ובזה תבין מה שכתב דנראה שאם התחילו בתפלה בי' ביום הכניסה וקודם קריאת התורה הלכו מקצתם אין קוראין בתורה פחות מי' וכה"ג לא אמרינן הואיל וממתינים בקדיש שלם עד לאחר קה"ת וא"כ הכל סדר התפילה, דקריאת התורה בצבור חשיבא מילתא בפני עצמה דהא קמן במנחה קורין קודם התפילה ולא דמי לסדר קדושה דמענין התפילה ושבח היא י"ל דבתר תפילה גרירא עכ"ל, וקשה הלא גם סדר קדושה דהיינו ובא לציון קודם לתפלת מנחה בשבת ומאי שנא מקריאת התורה. אלא הכי קאמר, כיון שקריאת התורה קודמת לתפלת מנחה מוכח שאינה מסדר התפלה שתקנו חז"ל כהמשך לשמונה עשרה, והגם שגם סדר קדושה אינו מסדר התפלה מכל מקום כיון שהוא מענין התפלה ושבח שפיר נגרר בתר התפלה מה שאין כן קריאת התורה דהויא מילתא באפי נפשיה ולא שייכת בה גרירה. ונמצא שקדיש שלם דהוי גמר תפלת י"ח עכ"ל הוא מסדר התפלה, ולא קאמר טעם גרירה אלא על סדר קדושה בלבד שלא כדברי הלבוש בסימן נ"ה סעיף ב'.
11
י״בועוד יש להעיר שבתרומת הדשן כתב שביצאו מקצתם רשאי לגמור סדר קדושה וקדיש אח"כ עכ"ל, וכן בתשובה שהביא בשם אחד מן הגדולים כתב שרשאים לגמור סדר קדושה וקדיש וכו' עכ"ל ובספר מהרי"ל בשם מהר"ש כתב יכולין לגמור ולומר קדיש וכו' עכ"ל. הרי ג' פעמים נקטו לשון רשאי ויכולין ודוחק לאמר שבכולן הוא לאו דוקא, אלא משמע שאם יצאו מקצתם בשמונה עשרה רשאים השאר לסיים עד הקדיש אבל אינו חובה, כי אף שלדעתם קדיש הוא גמר סדר התפלה לא חייבו חכמים לסיים בקדיש במקום שאין מנין. ומה שבמהרי"ל הביא דברי מהר"ש בעיר עני"ש שהתחילו במנין ונפחת ולא רצו לסיים בלא מנין וטעות הוא בידם עכ"ל פי' לע"ד שלא רצו לסיים מפני שטעו שאסור לסיים אבל לעולם הוי רשות.
12
י״גוכן משמע ברמ"א שהוא רשות, כי הנה בשלחן ערוך סימן נ"ה סעיף ב' כתב שאם יצאו מקצתן גומרים עכ"ל וכלשון הירושלמי במסכת מגילה שם הלכו להן מקצתן גומר עכ"ל וכן בסעיף ג' כתב ויצאו מקצתן גומר עכ"ל, הרי שחייבים לגמור אותו קדיש או קדושה או שמונה עשרה עיי"ש ועיין בשו"ת הרשב"א חלק א' סימן צ"ה, ואילו בהג"ה כתב ואם יצאו לאחר שהתחיל וכו' יכולים להשלים כל סדר קדושה ולומר הקדיש שלם עכ"ל ולא כתב שמשלימים. ולע"ד אין כאן מחלוקת, כי אותו ענין שעומדים בו כשיצאו מקצתם הוא שחייבים לגמור ובהכי מיירי בשלחן ערוך מה שאין כן הרמ"א מיירי בסיום סדר קדושה וקדיש אחרי שיצאו מקצתם בחזרת הש"ץ, וכן בירושלמי שם שהוא מקור הדין מנו היוצאים באמצע פריסת שמע וחזרת הש"ץ ונשיאת כפים וקריאת התורה וההפטרה בנביא וברמב"ם הלכות תפלה פרק ח' הלכה ה' הוסיף היוצאים בתוך קדיש וקדושה גופא, כי כל אלה הם ענין שלם ואי אפשר למקצת ברכות או עליות וכו' בלי השאר ולכן חייבים לגמרן ועל היוצאים באמצע נאמר ועזבי ה' יכלו מה שאין כן היוצא בין חזרת הש"ץ לקדיש ואף על פי שאינו רשאי. ומדוייק ברמ"א שבסעיף ב' בענין היוצאים באמצע אותו קדיש או אותה קדושה כתב שעבירה היא לצאת ועליהם נאמר ועזבי ה' יכלו ולא כתב כן בסעיף ג'.
13
י״דועתה נבוא לדברי שאר ראשונים. בספר האשכול בהלכות ברכת כהנים פרק ט"ו חולק על כל הנ"ל, וז"ל ועל כולן הוא אומר ועזבי ה' יכלו והא דאמר גומר חזי לן בההוא ענינא דאתחיל ביה, כגון שהתחיל לאמר קדיש וברכו בפריסת שמע וגומר אף שיצאו מקצתן וכו', התחיל שליח צבור תפלתו בקול ויצאו מקצתן הרי הוא אומר קדושה ומסיים תפלתו בקדיש דחד ענינא הוא וכן בקריאת התורה אותו שהתחיל לברך קורא וגומר ומברך וכו', אבל אחרי' שוב אין מברכין בתורה כיון דאין כאן יו"ד עכ"ל. מבואר לדעתו שרק אם התחיל השליח צבור בקול לפני שיצאו מקצתם או אז אומר קדושה וקדיש וכדעת הרמ"א והאחרונים ושלא כמו שהראתי בתרומת הדשן, ועוד משמע שחייב לסיים בקדיש דומיא דקורא בתורה ואינו רשות בלבד ושלא כמו שדייקתי בתרומת הדשן וברמ"א. ומה שסיים שבקריאת התורה רק אותו שהתחיל גומר ברכתו עיין בבאור הלכה בסימן קמ"ג בד"ה ויצאו מקצתן ובספר בני ציון שם ובהוספה שבסוף חלק ב'.
14
ט״וועוד חולק האשכול על דעת תרומת הדשן כי לא הזכיר סדר קדושה וקדיש בתרא, ולע"ד כוונתו היא רק לקדיש ראשון הסמוך לתפלת שמונה עשרה. וכן דעת כמה ראשונים, עיין בשבלי הלקט סימן ח' בשם תשובת הראב"ד, וז"ל קדיש אחד יאמרו אחרי סיום כל התפלה שכך היא מצוה בפני עצמה ואינה מתהברת עם מה שיאמר אחריה וכו' וקדיש אחד יאמרו אחר סדר קדושה מפני שגם היא מצוה בפני עצמה והוא דבר שבקדושה ולא יהא פחות מעשרה עכ"ל וכן העתיק בספר האגור סימן צ"ד. וכן בספר ארחות חיים והכלבו בהלכות התחינות שאומרים אחרי י"ח הביאו דעת רבנו נתן בעל הערוך שקדיש ראשון הוא השייך לשמונה עשרה, וז"ל וכתב הר' נתן ובדין היה לאומרו שלם וכו' אך משום דלא אתו לזלזולי בתהלה לדוד ובלמנצח ובסדר קדושה ממתינים להשלימו עד אחריהם ומ"מ אומר שם קדיש קצר להראות ששם מקומו לבלתי לשנות בתפלה ערבית שיש קדיש אחריה וגם בשביל תחנות שאמר עכ"ל, הרי שראוי לאמר קדיש תתקבל מיד אחרי שמונה עשרה ועל כרחך מפני שקדיש ראשון קאי על תפלת שמונה עשרה, מה שאין כן סדר קדושה שהוא מצוה אחרת כדעת הראב"ד ויש לה קדיש משלה ורק כדי שלא ימהרו העם לצאת קודם אשרי וובא לציון תקנו תתקבל צלותהון בקדיש בתרא.
15
ט״זולפי כל אלה אתי שפיר המנהג שאבל הבא באיחור לבית הכנסת ולא התפלל שמונה עשרה אף על פי כן יורד לפני התיבה ואומר אשרי וובא לציון וקדיש שלם, כיון שהם ענין בפני עצמם ואינם קשורים לשמונה עשרה. ובספר כלבו על אבלות הביא המנהג בשם ספר פחד יצחק ובספר יסודי ישורון חלק א' מערכת קדיש אות ט"ז כתב שהוא מנהג איטליאני, ואכן בעלי ספר הערוך ושבלי הלקט והאגוד ופחד יצחק כולם חיו באיטליא וכעת נתפשט המנהג בשאר ארצות.
16
י״זוהנה בעל הערוך והראב"ד וספר שבלי הלקט וספר האגור לא מיירי ביצאו מקצתם ולכן אינו מבואר בדבריהם האם סוברים כספר האשכול שגומרים עכ"פ קדיש שלאחר שמונה עשרה או כדעת תשובת הרמב"ם שכל קדיש בעי עשרה בנפרד, ומיהו בודאי אינם סוברים כתרומת הדשן לאמר סדר קדושה וקדיש בתרא כי לדעתם אין אלה שייכים לשמונה עשרה כלל. ולכן בצרוף דעתם לע"ד אם יצאו מקצתם בשעת חזרת הש"ץ יש לומר קדיש אחד בלבד אחרי שמונה עשרה וממילא יש לאמר קדיש תתקבל ולא חצי קדיש. וכן פסק בערוך השלחן סימן נ"ה אות ז', ורק מה שהעמיס כן בדעת הרמ"א אינו נכון לע"ד כי הרמ"א אזיל בשיטת תרומת הדשן.
17
י״חומה שבתרומת הדשן וברמ"א פרשו שלשון תתקבל צלותהון קאי על צלותא דשמונה עשרה, כן נראה בדברי רבנו נתן ממה שכתב ובדין היה וכו' עכ"ל. ואולם בספר ארחות חיים והכלבו אף שהעתיקו דברי רבי נתן מכל מקום בפרוש הקדיש בארו שתתקבל צלותהון מוסב על התפלה בתחילת הקדיש עצמו, שלעתיד לבוא יהיה שמו של הקב"ה שלם וכדעת ליקוטי ספר הפרדס סימן ו' ומחזור ויטרי ועוד ראשונים ועיין מה שכתבתי בענין יתגדל ויתקדש בפת"ח או בציר"ה [להלן סימן ה], ולפי זה תתקבל צלותהון נקבע בקדיש שאחרי ובא לציון כיון שהוא הקדיש האחרון שאומר הש"ץ ותתקבל צלותהון חוזר על כל הקדישים שלפניו. ולעומת זה בתרומת הדשן סובר כפרוש התוספות במסכת ברכות דף ג' עמוד א' בד"ה עונין שדחו דברי המחזור ויטרי ופרשו שתחילת הקדיש אינו תפלה אלא שבח עיי"ש וכן דעת ר"י והטור ועוד ראשונים וכן בשבלי הלקט מנה יתגדל ויתקדש בין י' לשונות שבח בקדיש והשמיט פרש"י ואלמא אינו תפלה, וממילא תתקבל צלותהון חוזר על תפלת שמונה עשרה ולא על התחלת הקדיש וגם לא על סדר קדושה כי על פסוקים ודברי תורה אין אומרים תתקבל כמו שכתב בתרומת הדשן. ולדעת תרומת הדשן צריך לתרץ מנהג האבל הנ"ל שמכל מקום מוציא את האחרים מטעם ערבות וצ"ע, ועיין בשו"ת בית שערים חלק אורח חיים סימן מ"א. ברם אף שבתרומת הדשן בוודאי סובר כדעת התוספות בפרוש הקדיש, עדיין אין ראיה שהתוספות וכו' סוברים כתרומת הדשן שובא לציון נגרר אחרי שמונה עשרה כי אפשר שסוברים כרבנו נתן שבאמת היה ראוי לאמר תתקבל צלותהון בקדיש ראשון ושסדר קדושה הוא מצוה נפרדת ושרק קבעו תתקבל צלותהון לאחריו כדי שלא יזלזלו בו, וכן יש לאמר בדעת הראב"ד.
18
י״טונבואה להלכה, אף שמסתפינא לחלוק על האחרונים אבל כיון שהדברים בנויים על אדני דברי הראשונים גם האחרונים יודו. לכתחילה צריך להישאר בבית כנסת עד אחרי סדר קדושה אפילו יש מנין בלעדיו כמו שכתבו הראשונים בשם רב עמרם גאון וכל שכן כשאין מנין, ורק אם מוכרח לצאת אזי אם אין מנין בלעדיו יצא אחרי חצי קדיש שלדעת רוב ראשונים הוא השייך לשמונה עשרה, ואם גם זה אי אפשר יצא אחרי חזרת הש"ץ ויסמוך על דעת הרמב"ם. ובכל מקרה לא יצא באמצע חזרת הש"ץ שאז נאמר עליו ועזבי ה' יכלו וכן לא באמצע הקדיש עצמו עד אחרי דאמרינן בעלמא.
19
כ׳ומה שבבאור הלכה בסימן נ"ה בד"ה מ"מ עבירה נסתפק מהו הדין כשהעשירי כבר הלך האם מותר לתשיעי לילך כיון דבלאו הכי אין מנין והניח בצ"ע, לע"ד הוא מבואר בתוספות במסכת מגילה דף כ"ג עמוד ב' בד"ה אין פורסין שאם התחילו בעשרה ויצאו מקצתן וכו' ועל היוצאים הוא אומר ועוזבי ה' יכלו עכ"ל וכן כתב בתוספות הרא"ש דאם התחילו בעשרה ויצאו מקצתן ולא היה שם מנין עליהם הוא הכתוב ועוזבי ה' יכלו עכ"ל, הרי שקאי על כל המקצת שיצאו, ובודאי לא מיירי רק באופן שיצאו כל המקצת כאחד וגם אי אפשר לצמצם אלא הוא הדין בזה אחר זה. וזהו פשט הירושלמי ועל כולם הוא אומר ועובי ה' יכלו עכ"ל כלומר על כל המקצת שיצאו, כי אילו הכוונה היא לכל המקרים שמנו שם היה צריך לאמר ובכולם ולא ועל כולם. והטעם שכולם בקללה נראה לפי מה שאמרו בירושלמי הלכו להן מקצתן עכ"ל ואלמא רק אם נשארו ששה יכולים לגמור מה שאין כן אם יצאו מחציתם או רובם וכן פסק בשלחן ערוך סימן נ"ה סעיף ב', לכן גם אחרי שיצא העשירי אסור לאחרים לצאת שמא תתבטל התפלה לגמרי.
20
כ״אוהנה אם יצאו מקצתם אחרי שהתחילו ובא לציון אזי יסיים הש"ץ קדיש שלם בין לתרומת הדשן בין לראב"ד ודעמיה ושלא כרמב"ם. ואם יצאו אחרי חצי קדיש קודם שהתהילו סדר קדושה אזי לדעת רוב ראשונים שוב אין לאמר קדיש שני כי כבר נפטרו בחצי קדיש ומה שלא אמרו תתקבל הוא מעוות לא יוכל תקון, ואם יצאו מקצתם כשהשליח צבור באמצע החצי קדיש נראה שיש להוסיף בו תתקבל צלותהון ולהפכו לקדיש שלם.
21
כ״בוכן אם יצאו קודם חצי קדיש לע"ד אין לאמר אלא קדיש אחד כדעת רוב ראשונים ובפרט כי לדעת הרמב"ם אין לאמר אפילו קדיש אחד לכן די לנו באחד ולא בשנים. ובערוך השלחן כתב שיש לאמר קדיש שלם במקום החצי קדיש ואילו אחרי סדר קדושה לא כלום, ואולם לע"ד יותר נראה לדלג החצי קדיש ולאמר ובא לציון ואחריו קדיש שלם כמפורש בתרומת הדשן וברמ"א שהרי הם לא הזכירו חצי קדיש בהדיא, ובדיעבד יצא בזה גם לדעת שאר ראשונים כיון שלא הפסיק בקדיש באמצע.
22
כ״גכל זה באקראי אבל אם כרגיל קשה לאסוף או להחזיק מנין הלא כופים לבוא לבית הכנסת כמו שכתב הרמ"א בסוף סימן נ"ה מקום שאין מנין תמיד בבית הכנסת כופין זה את זה בקנסות שיבואו תמיד מנין לבהכ"נ שלא יתבטל התמיד עכ"ל, ודייק לכתוב במקום שאין מנין תמיד ולא שתמיד אין מנין כי אפילו אם רק מדי פעם חסר מנין כופים לבוא לבית הכנסת כדי שתמיד יהיה מנין. והמקור לכוף כדי להשלים למנין נראה מתוספתא במסכת בבא מציעא פרק י"א הלכה י"ב ונפסק בחושן משפט סימן קס"ג סעיף א' כופין בני העיר זה את זה לבנות להם בית כנסת עכ"ל וממילא כופים להשלים מנין כי בית כנסת בלי מנין מאי עבידתיה ורק רבותא אמרו בתוספתא שאפילו אם מתפללים במנין בבית פרטי עדיין כופים לבנות בית כנסת דוקא, ויש לדחות. ואיך שלא יהיה חובה מוטלת על הצבור שיהיה להם בית כנסת ושיקיימו בו ג' תפלות בכל יום, וחובה זו חמורה יותר מחובת היחיד להתפלל במנין כמו שכתב הגמו"ז זצלה"ה במאמר בסוף ספר לב איברא ונדפס בכתביו כרך א' עמוד רכ"ז.
23
כ״דוהמלצתי על ביטול התפלה בצבור את הפסוק בתוכחה (דברים כ״ח:ס״ז) בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר עכ"ל, כלומר בבוקר כשאין מנין אומרים מי יתן ויהיה מנין בערב ובערב כשאין מנין אומרים מי יתן ויהיה מנין בבוקר. ורעה על רעה הוסיפו אלה שלמדו בישיבה ומתרשלים לבוא למנין יותר ממי שלא למד ועליהם נאמר (ירמיהו ב׳:ח׳) ותפשי התורה לא ידעוני עכ"ל ועיין ברד"ק, ומכשילים את האחרים עיין באורח חיים סימן צ' סעיף י"ח ובמשנה ברורה שם ובסעיף קטן כ"ט, ויש בהם עוון חילול השם כיון שהם מפורסמים במקומם עיין בספר החינוך מצוה רצ"ה.
24
כ״הואפילו כשיש מנין כופים לבוא להתפלל בבית הכנסת, כמו שהביא במשנה ברורה שם מאליהו רבה שהביא משו"ת בית יוסף סימן ע' שיש לקנוס האנשים הנמנעים לילך לבית הכנסת משום שעוסקין בתורה או משום שמשתכרין ממון עכ"ל, ובאליה רבה דחה ראית הבית יוסף לענין הפסד ממון כיון שנחשב כקצת אונס עיי"ש אבל לא לענין עיסוק בתורה וכל שכן כשרק רוצים לישון. ובאמת בשו"ת הריב"ש סימן תקי"ח שהוא מקור לרמ"א מיירי שכופים אפילו כשיש מנין ורק כל שכן הוא שכופים כשאין די עשרה עיי"ש, וזה סוף לשונו ושימו קנס ביניכם מפשוט (שם מטבע) או ב' פשוטים למי שלא יהיה בכל יום בבית הכנסת בשעת הנץ החמה למען יהיה כל אחד ואחד זריז להיות שם וכו' עכ"ל הרי שעל כולם להיות בבית הכנסת ולא רק מנין מצומצם.
25
כ״ולכן מתבקש לקבוע תורנות תפלה ביישוב שלא יתבטל התמיד ושכל יום ינקבו בשמות עשרה חברים לבוא לבית הכנסת ויועיל בצרוף אלה שממילא באים לבית הכנסת. ואף על פי שכתבתי שרוב מה שתלוי בכפייה וקנסות אינו נוהג בדורות אלה ועיין בבני בנים [חלק א'] סוף סימן ז' ובעמוד קכ"ט בהג"ה ועיי"ש בענין מוטב שיהיו שוגגין ובשנתון "תחומין" כרך ב' [ולהלן סימן כז], מכל מקום שונה מושב שיתופי שממילא כופים וקונסים בו לצאת לעבודה ולקיים תורנויות שונות ולכן אם אינם כופים להשלים למנין מראים שחשובה להם עבודתם יותר מעבודת שמים.
26
כ״זיהודה הרצל הנקין
27