שו"ת בני בנים, חלק שני ה׳Responsa Benei Banim, Volume II 5
א׳יתגדל ויתקדש בפת"ח או בציר"ה
1
ב׳ב"ה, אלול תשמ"א
2
ג׳הנהגתי ביישוב חדש לאמר יתגדל ויתקדש בפת"ח תחת הדל"ת כמנהג העולם, ונשאלתי והלא בסדור הגר"א וספר מעשה רב ומשנה ברורה סימן נ"ו סעיף קטן ב' ובאר יעקב סעיף קטן א' כתבו לאמרו בציר"ה וכדעת ליקוטי ספר הפרדס ועוד ראשונים.
3
ד׳ואולם גם מקור העולם הוא בראשונים, עיין בשו"ת הרשב"א חלק ה' סימן נ"ד שכתב עיקר הקדיש אין בו אלא לשון ארמי וכו' ומפני שבזמנם לא היו מדברים על הרוב אלא בלשון ארמי התקינו שיהיו אומרים כדי שיבינו הכל ויקדישו שמו ית' וכן ש"צ אומר יתגדל ויתקדש להבין כל העם וכו' שהכל נאמר תחילה לשון ארמי עכ"ל. והרשב"א אזיל לשיטת התוספות במסכת ברכות דף ג' עמוד א' בד"ה ועונין שכתבו שהיו רגילין לומר קדיש אחר הדרשה ושם היו עמי הארצות ולא היו מבינים כולם לשון הקודש לכך תקנוהו בלשון תרגום עכ"ל וכן כתבו בתוספות הרא"ש וטור סימן נ"ו וספר אבודרהם בשם ר"י. ובספר תמים דעים לראב"ד סימן קפ"ד באר שהמלאכים אינם מביאים תפלות בארמית לפני המקום אבל תפלות הצבור אינן צריכות למלאכים ולכן קדיש ויקום פורקן נתקנו בארמית עיי"ש ועל כרחך כדי שיבינו העם. ועיי"ש בראב"ד שהמלאכים שפיר מבינים ארמית ק"ו משבעים לשון ועיין במסכת שבת דף י"ב עמוד ב' ובתוספות שם, אלא היא הנותנת כי כיון שארמית קרובה לעברית אין המלאכים נזקקין למי שמתפלל בארמית כי היה לו ללמוד להתפלל בעברית מה שאין כן לועזי מה יעשה כשאינו מכיר לשון הקודש, ומעין זה במסכת בבא קמא דף פ"ג עמוד א' בבל לשון ארמי למה או לשון הקודש או לשון פרסי עכ"ל. ונמצא שלדעת כל הני ראשונים יש לאמר יתגדל ויתקדש בפת"ח.
4
ה׳ופליגי על ליקוטי ספר הפרדס סימן ה' שהתחלת הקדיש היא בלשון עברי וכן כתב בשבלי הלקט סימן ח' הקדיש תהילתו בלשון עברי וסופו בלשון ארמי עכ"ל, ובסדור רש"י סימן י"א ומחזור ויטרי סימן ט' כתבו שיתגדל הוא לשון הפסוק (יחזקאל ל״ח:כ״ג) והתגדלתי והתקדשתי וגו' לכך הוא מתחיל לשון עברי ולא לשון ארמי עכ"ל. וזוהי לשיטת רש"י ומחזור ויטרי שתקנו הקדיש בארמית כדי שלא יבינו המלאכים ויקטרגו או יבלבלו את התפלה וראה פרוש הקדיש בארחות חיים ובכלבו סימן ז', שאף שהמלאכים יבינו המלים יתגדל ויתקדש שהן בעברית מכל מקום לא יבינו את הענין כיון ששמיה רבא הוא בארמית וזוהי כוונת ליקוטי ספר הפרדס סימן ו' שכתב שלא יבינו תחילת קדיש כיון שהוא בארמית עכ"ל.
5
ו׳ויש לדקדק בליקוטי ספר הפרדס סימן ו' ובספר הפרדס הוצאת עהרנרייך עמוד שכ"ג וז"ל והואיל ומתחיל תחילה בלשון עברי אומר הכל בלשון עברי יתגדל ויתקדש עד שמגיע בשם הנכתב ארמי עכ"ל, מהו אומר הכל בלשון עברי והלא אינו אומר בעברית אלא שתי מלים יתגדל ויתקדש. וכן קשה בסדור רש"י ובמחזור ויטרי שכתבו שאומר הכל בלשון עברי עד שמגיע בשם הנכתב בלשון ארמי וכשמפסיק מהשם הנכתב ארמי חוזר לומר בלשון עברי יתברך וישתבח וכו' עכ"ל שמשמע שכל הקדיש עד יהא שמיה רבא מבורך הוא בעברית, והלא הם עצמם הביאו הנוסח בעלמא די ברא כרעותיה וכו' בארמית. ולע"ד על כרחך הוא טעות סופר ונתחלפה המלה ארמ"י במלה עבר"י וכך היא הגרסה, ומתחיל תחילה בלשון ארמי אומר הכל בלשון ארמי עד שמגיע בשם וכו' עכ"ל וליתא למלים יתגדל ויתקדש שבספר הפרדס וכמו שאינן בסדור רש"י ומחזור ויטרי, וקורא לשמיה רבא הראשון בשם התחלת הקדיש ובא לתרץ שמאחר שאומר שמיה רבא בארמית למה אינו חוזר אחר כך ללשון הקודש שהרי כבר לא יבינו המלאכים את הענין. ולזה תרץ שהואיל ואמר שמיה רבא בארמית אומר הכל בארמית עד יהא שמיה רבא מבורך שהוא גמר אותו ענין ואחר כך אומר יתברך וכו' בלשון עברי.
6
ז׳אבל מנהג העולם אינו כן אלא אומרים יתגדל ויתקדש וגם יתברך וכו' בפת"ח בלשון ארמי כמבואר בשו"ת הרשב"א. ומקצתם אומרים יתגדל ויתקדש בארמית אבל יתברך וכו' אומרים בעברית כמו שכתב בספר אבודרהם שיש לאמר יתברך וכו' בעברית כי השבח לא היו יכולים לשנותו ללשון תרגום עכ"ל, אפס כי לא הבינותי למה אי אפשר לאמר השבח בארמית, כי אף לפי מה שכתב בליקוטי ספר הפרדס סימן ו' שישתבח ויתפאר שהוא שבח אומר בלשון קודש שאם יבינו אין בכך כלום שבח הוא עכ"ל ואזיל לשיטתו שטעם האמירה בארמית הוא כדי שלא יבינו המלאכים תפלת יתגדל ויתקדש מה שאין כן יתברך וישתבח וכו' שהוא שבח לא איכפת לנו אם יבינו, עדיין אין איסור לאמר השבח בארמית ורק כיון שאין צורך לאמר יתברך וכו' בארמית ממילא לשיטת רש"י יש לאמרו בעברית ככל תפלה, מה שאין כן לשיטת האבודרהם שהעתיק טעם ר"י שתקנו קדיש בארמית כדי שיבינו העם למה לא יבינו גם את השבח, וצ"ע. מכל מקום גם באבודרהם לא כתב לאמר יתגדל ויתקדש בעברית אלא רק יתברך וישתבח וכו', וטעם החילוק הוא כי שם בד"ה יתגדל העתיק פרוש רש"י במלות הקדיש שיתגדל ויתקדש הוא שאנו מתפללין על השם יו"ד ה"א שיתגדל ויחזור שלם וזהו לעת גדולה שיתנקם מעמלק וכו' עכ"ל, כלומר שהמלה שמיה הוא חבור המלים שם י־ה שהוא השם החסר שנאמר במלחמת עמלק כי יד על כס י־ה ושם זה יושלם לעתיד לבוא להיות שם בן ארבע אותיות ועיין בפסיקתא רבתי פרשה י"ב אות ט', ולכן יתגדל ויתקדש אינו שבח אלא הוא עיקר תפלת הקדיש לדעת ספר אבודרהם ויש לאמרו בארמית להבין כל העם.
7
ח׳וכיון שהיא מחלוקת הראשונים האם לאמר יתגדל ויתקדש בפת"ח או בציר"ה אין לבטל שום מנהג ושלא כאחרונים הנ"ל. וכן במגן אברהם וט"ז ואליה רבה ושלחן ערוך הגרש"ז וערוך השלחן ועוד מגדולי האחרונים לא העירו בזה אף שבסימן נ"ו דקדקו בשאר לשונות הקדיש, ובמשבצות זהב שם אות א' הביא תחילה לאמר בציר"ה אבל סיים שי"ל הדל"ת בצרי ובארמית בפת"ח ורק לא בשו"א שאינו שום לשון ולע"ד לא הכריע ושלא כמו שהבינו במשנה ברורה ובאר יעקב. ועוד כתב במשנה ברורה לעיין בבית יוסף, ולא מצאתי היכן בבית יוסף דן בזה, ואולי הכוונה היא לסימן נ"ו בד"ה ואני תמה שהביא דברי ספר אבודרהם שהשבח לא היו יכולים לשנות ללשון תרגום ואחר כך הביא מספר שבלי הלקט שיש בקדיש י' לשונות של שבח אלו הם יתגדל ויתקדש יתברך וישתבח וכו' עכ"ל ואלמא גם יתגדל ויתקדש הוא שבח ולכן יש לאמרו בלשון עברי. ואולם דעת האבודרהם עצמו אינה כן וכמו שכתבתי וגם קושטא דעת הבית יוסף אינה כן, שהרי בשבלי הלקט כתב בהדיא לאמר יתגדל ויתקדש בלשון עברי וכן כתב בספר הכלבו וראם הבית יוסף וגם ראה ספר הפרדס כמו שהביא מדבריו בסוף הסימן, ואף על פי כן השמיט כל דבריהם בענין זה אם כן בודאי לא פסק כדעתם, וגם העתיק דברי התוספות שדחו דברי מחזור ויטרי.
8
ט׳איברא כל זה במקום שכבר נהגו לאמר בפת"ח, ואולם ביישוב חדש שאין שם מנהג היה נראה לאמר בציר"ה לצאת ידי כל הדעות, כי לרש"י וסייעתו דין הוא לאמרו בעברית *(הג"ה) העיר על זה רב אחד שהראשונים הזכירו לשון עברי ולא ציר"ה ופרש שכוונת ליקוטי ספר הפרדס היא לאמר יתגדל שהוא פעל עברי ולא יתרבי שהוא פעל ארמי עיין בתרגום בספר יחזקאל שם, ושלא מיירי כלל במבטא ציר"ה או פת"ח, והוי סניף למנהג העולם אפילו לשיטת רש"י. ומדויק לפי זה מה שכתבו בליקוטי ספר הפרדס סימן ה' ובסדור רש"י ומחזור ויטרי שיתגדל לשון הפסוק עכ"ל ולא הזכירו ויתקדש, כיון שויתקדש ממילא שוה בעברית ובארמית כמו בתרגום שם. ומיהו אין לפרש כן בארחות חיים שכתב מתחילין לשון עברי יתגדל ויתקדש עכ"ל וגם בדברי שאר ראשונים דוחק לפרש שמיירי במלה אחת בלבד, ויתגדל עצמו הוא גם פעל ארמי כמו שמוכרח לשיטת הרשב"א. ואילו לשיטת התוספות אף על פי שנתקן בארמית אין קפידא היום באיזו שפה לאמרו וכמו שכתב בשו"ת הרשב"א שם אלה שמעתיקים עכשיו מעיקר הקדיש מקצתו בלשון הקודש אין חשש בדבר שעתה אין אנו מדברים בלשון ארמי חזרו כל הלשונות אצלנו אחד עכ"ל. וכן אין קפידא לפי הטעם השני שכתב בספר שבלי הלקט בשם אהיו והובא בתניא רבתי סוף סימן ב', שבתחילה תקנו קדיש בעברית ובשעת הגזרה התקינו לאמרו בארמית כדי שהאויבים לא יבינו ומיירי בגויים בארץ ישראל שלא הבינו ארמית ואינו מה שנאמר בכלבו וארחות חיים שאפילו הגויים היו מבינים בלשון ארמי ידעו ויבינו הכל שעתיד ה' להתגדל וכו' עכ"ל ששם מיירי בבבל, ואחר כך כשנתבטלה הגזרה לא רצו להחזיר הדבר ליושנו כדי שלא ישכחו הנסים וכמו אמירת שמע ישראל בקדושה של מוסף ועוד ענינים, שלפי טעם זה כיון שאומרים רוב הקדיש בארמית שפיר הוי זכרון גם אם אומרים מעוטו בעברית. ועוד לע"ד אין קפידא לאמר יתגדל ויתקדש בפת"ח אפילו לפי טעם התוספות, כי להבין כל העם שייך במלים כמו די ברא כרעותיה שהעברית שלהן אינה מובנת לדובר ארמית מה שאין כן המלים יתגדל ויתקדש היינו הך בשני הלשונות חוץ מבמבטא, והיום ממילא נשתבשו המבטאים. ומכל מקום הנהגתי לאמר בפת"ח שלא לשנות ממנהג העולם וממנהג הגמו"ז זצלה"ה כי רבים באים מעלמא לאמר קדיש וראוי להשוות המנהגים.
9
י׳יהודה הרצל הנקין
10