שו"ת בני בנים, חלק שני ו׳Responsa Benei Banim, Volume II 6
א׳נשים בתפלות שמונה עשרה
1
ב׳ב"ה, י' אייר תשמ"א
2
ג׳לרב של יישוב אחד
3
ד׳מה שכתבתי לו [חלק א' סימן ה] שלדעת הרמב"ם נשים פטורות מתפלה סדורה כן כתבו המגן אברהם והאחרונים, אבל ברמב"ם הלכות תפלה סוף פרק ו' מוכח שחייבות בתפלת שמונה עשרה שעוסק בה*(הג"ה) וכן כתב בספר כפות תמרים למסכת סוכה דף ל"ח עמוד ב' בד"ה בתוספות ד"ה מי שהיה עבד. ועוד כתב שם שהרמב"ם לא גרס בגמרא דרחמי נינהו, וכן הוא במאירי במסכת ברכות דף כ' וז"ל ותפלה יש שפרשו הטעם מפני שהתפלה מצות עשה מן התורה וקביעות זמנים שלה מדברי סופרים אבל מן התורה אין לה זמן קבוע והלכך נשים חייבות, ויש שפרשו שאף התפלה עצמה אינה מן התורה אלא מדברי סופרים ואחר שגוף המצוה מדברי סופרים והם הם שנתנו לה זמן קבוע היה לנו לפטור את הנשים אלא טעם הדבר פרשוהו בירושלמי כדי שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו עכ"ל. מבואר שדוקא לפי הדעה שעיקר תפלה מדרבנן היינו חושבים לפטור נשים אלמלא הטעם דרחמי נינהו, מה שאין כן לדעה שעיקר תפלה מדאורייתא אזי החיוב הוא מדאורייתא והזמנים מדרבנן ככל דאורייתא ופרשוהו חכמים ואין סברה לפטור נשים, ולפי זה אין הרמב"ם צריך לטעם דרחמי נינהו וכן כתב המאירי בסמוך שלדעה זו גורסים בגמרא מהו דתימא הואיל וכתיב בה ערב ובוקר וצהרים זמן גרמא הוא קמ"ל עכ"ל. וכן פרש רבנו מנוח בהלכות תפלה פרק א' הלכה ב' שלרמב"ם נשים חייבות מן התורה ולכן לא רצו חכמים להפקיע נשים ועבדים ממנה עכ"ל כלו' אף משמונה עשרה, וכפרוש המאירי.
שוב כתב לי ת"ח אחד להוכיח שלרמב"ם נשים פטורות משמונה עשרה, א' שלא בא בסוף פרק ו' אלא להוציא נשים ועבדים וקטנים מן הכלל שכל הפטור מקריאת שמע פטור מן התפלה ולא בשמונה עשרה דוקא אלא כל מאן כדאית ליה נשים ועבדים מן התורה וקטנים מדרבנן, וראיה לפרש כן ברמב"ם מסדור לשון הטור ושלחן ערוך סימן ק"ו סעיף א' כל הפטורין מק"ש פטורין מתפלה וכו' ונשים ועבדים אע"פ שפטורין מק"ש חייבים בתפלה וכו' מפני שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא וכו' עכ"ל. ועוד שהמקור לדברי הרמב"ם הוא במשנה במסכת ברכות דף כ' עמוד א' נשים ועבדים וקטנים פטורים מקריאת שמע ומן התפילין וחייבין בתפלה ובמזוזה ובברכת המזון עכ"ל וכולה מדאורייתא.
ואינו נכון לע"ד כי הרמב"ם בפרק ו' השמיענו לראשונה שקטן חייב בתפלה ולא רק להוציא מן הכלל, והוא הדין השמיענו חיוב נשים ועבדים בתפלה דרבנן מה שלא כתב מקודם בפרק א'. ומדברי הטור ושלחן ערוך אין ראיה לדעת הרמב"ם והציון בבאר הגולה אות ב' הוא לענין אחר עיין בבית יוסף, אלא הטור כתב כסדר המשניות שתחילה שנו שהעוסקים עם המת פטורין מקריאת שמע ותפלה ואחר כך שנו שנשים ועבדים וקטנים פטורים מקריאת שמע וחייבים בתפלה אבל הרמב"ם שהפך את סדר המשניות לא בכדי הפך, ובדעת הבית יוסף בדעת הרמב"ם עיין בשו"ת מחזה אליהו סימן י"ט. והמשנה במסכת ברכות אינה עוסקת בתפלה דאורייתא דוקא כי בגמרא שם נסתפקו האם נשים חייבות בברכת המזון מן התורה וכן כתב הרמב"ם בהלכות ברכות פרק ה' הלכה א' שהוא ספק, ואם איתא לפשוט שכל מה שנזכר במשנה הוא דאורייתא.
וב' כתב לפי טעם הכלבו בסימן ע"ג שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא מפני שמשועבדות לבעליהן וצריכות לשמשם ואם לאו תפול קטטה ביניהם אם כן אין לחייבן בזמני תפלה מדרבנן. הנה בכלבו ובארחות חיים הלכות מילה אות א' כתבו כן בשם ספר מלמד התלמידים ועוד נזכר הטעם בספר אבודרהם בתפילות של חול שער ג' בד"ה כל ישראל חייבין, ומכל מקום אינו נזכר בש"ס וברמב"ם ושאר ראשונים ואין לבנות עליו בנין להלכה לדעת הרמב"ם. ואף על פי שהסברה נראית, שכיון שניתנה רשות לבעל להפר נדרי אשתו בדברים שבינו לבינה כגון שנדרה שלא תשמשו ושאר דברים הגורמים איבה כמו שכתב הרא"ש בפרושו במסכת נדרים דף ע"ט עמוד ב', ואם כן גילתה תורה שאין רצונה לגרום לקטטה ביניהם והוא הדין לפטור נשים ממצוות עשה שהז"ג, מכל מקום אפילו מי שכתב הטעם לא סמך עליו להלכה שהרי נחלקו הראשונים האם נשים חייבות או פטורות ממצוות עשה דרבנן שהזמן גרמא בדומה לדאורייתא ועיין הרשימה בספר עינים למשפט במסכת ברכות שם אות ד', ובארחות חיים הביא הטעם שנשים משועבדות לבעליהן והוא עצמו כתב בהלכות ציצית אות ל"א שחייבות במצוות דרבנן שהזמן גרמא ולא סבר שיש לחוש לשלום בית ושכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ושלא כמו שכתב בעינים למשפט שם שמי שמחייב נשים במצוות דרבנן שהז"ג חולק על טעם הכלבו. ורק אפשר שהארחות חיים וכלבו סוברים כל דתקון רבנן וכו' להחמיר אבל לא להקל ועיין בשדי חמד מערכת הכ"ף אות קנ"ג, ולכן שפיר כתב בשדי חמד במערכת המ"ם אות קל"ה שלדעת הכלבו נשים תהיינה אסורות באיסורים דרבנן שהזמ"ג כיון שבשב ואל תעשה לא שייך שעבוד הבעל עיי"ש כי שם בא להחמיר, ועוד עיין בשו"ת כתב סופר חלק אורח חיים סימן ע"ה.
וג' הביא מתוספתא מסכת ברכות פרק ג' הלכה א' כשם שנתנה תורה קבע לקריאת שמע כך נתנו חכמים קבע לתפלה עכ"ל והובאה בספר המצות עשה י', ושם סיים הרמב"ם ומצוה זו אין הנשים חייבות בה עכ"ל ואלמא נשים פטורות מזמני תפלה. גם זה אינו ראיה לע"ד, אף שבאמת צריך להבין לאיזה ענין השוו בתוספתא קריאת שמע לתפלה כי הלא חכמים תלו התפלות בזמני הקרבנות ולא בזמני קריאת שמע, ואולי סמכו על קריאת שמע ללמוד עיקר קביעת זמנים לתפלה כיון שתפלה נלמדת גם מן ולעבדו בכל לבבכם כמו שכתב בספר המצות עשה ה' ובהלכות תפלה פרק א' הלכה א'. מכל מקום התוספתא עוסקת בקביעת זמני התפלה ואין בה רמז להשוות חיוב תפלה לקריאת שמע כדי לפטור נשים, ורק בדבר אחד שפיר הקשה הת"ח, למה בספר המצות הביא דברי התוספתא במצות עשה י' בענין קריאת שמע וכתב שחכמים קבעו זמנים לתפלה וסיים ומצוה זו אין הנשים חייבות בה עכ"ל ולא כתב כן במקומה במצות עשה ה' בענין חיוב תפלה, אלא משמע שהרמב"ם בא לדמות חיוב זמני תפלה לזמני קריאת שמע ושנשים פטורות. אבל אינו מוכרח כי סיום דברי הרמב"ם ומצוה זו אין הנשים חייבות בה עכ"ל חוזר על מצות קריאת שמע שדן בה ולא על זמני התפלה, ואין דרך הרמב"ם לבאר פרטי המצוות אלא מה שנוגע למנין המצוות כמו שכתב בקנאת סופרים סוף שורש י"ד, ומה שהביא דברי התוספתא במצוה י' ולא במצוה ה' אינו ראיה כי במצוה ה' עדיין לא הגיע למצות קריאת שמע. ולכן אין לנו אלא מה שכתב בהדיא בפרושו וכן נראה ביד שנשים חייבות בתפלה דרבנן. שהרי כלל שם קטנים עם נשים ועבדים וקטנים אינם חייבים בתפלה דאורייתא, מה שאין כן בפרק א' הלכה ב' ששם עוסק בדאורייתא כתב רק נשים ועבדים. ושוב ראיתי שעמד בזה בספר בני ציון על אורח חיים סימן ק"ו סעיף א' והביא מפרוש המשניות במסכת קדושין פרק א' משנה ז' שכתב בהדיא שנשים חייבות במצות תפלה שהזמן גרמא ומיירי בדרבנן כי מדאורייתא אינה שהזמן גרמא, וכן כתב המאירי במסכת ברכות דף כ' עמוד א' שלמי שסובר שנשים חייבות בתפלה מדאורייתא חייבות נמי מדרבנן. ושלא כשו"ת יביע אומר חלק ו' סימן ט"ו שכתב שהרמב"ם חזר בו במשנה תורה מפרוש המשניות כי אדרבה כן דעתו ביד כמו שנראה בסוף פרק ו'.
שוב כתב לי ת"ח אחד להוכיח שלרמב"ם נשים פטורות משמונה עשרה, א' שלא בא בסוף פרק ו' אלא להוציא נשים ועבדים וקטנים מן הכלל שכל הפטור מקריאת שמע פטור מן התפלה ולא בשמונה עשרה דוקא אלא כל מאן כדאית ליה נשים ועבדים מן התורה וקטנים מדרבנן, וראיה לפרש כן ברמב"ם מסדור לשון הטור ושלחן ערוך סימן ק"ו סעיף א' כל הפטורין מק"ש פטורין מתפלה וכו' ונשים ועבדים אע"פ שפטורין מק"ש חייבים בתפלה וכו' מפני שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא וכו' עכ"ל. ועוד שהמקור לדברי הרמב"ם הוא במשנה במסכת ברכות דף כ' עמוד א' נשים ועבדים וקטנים פטורים מקריאת שמע ומן התפילין וחייבין בתפלה ובמזוזה ובברכת המזון עכ"ל וכולה מדאורייתא.
ואינו נכון לע"ד כי הרמב"ם בפרק ו' השמיענו לראשונה שקטן חייב בתפלה ולא רק להוציא מן הכלל, והוא הדין השמיענו חיוב נשים ועבדים בתפלה דרבנן מה שלא כתב מקודם בפרק א'. ומדברי הטור ושלחן ערוך אין ראיה לדעת הרמב"ם והציון בבאר הגולה אות ב' הוא לענין אחר עיין בבית יוסף, אלא הטור כתב כסדר המשניות שתחילה שנו שהעוסקים עם המת פטורין מקריאת שמע ותפלה ואחר כך שנו שנשים ועבדים וקטנים פטורים מקריאת שמע וחייבים בתפלה אבל הרמב"ם שהפך את סדר המשניות לא בכדי הפך, ובדעת הבית יוסף בדעת הרמב"ם עיין בשו"ת מחזה אליהו סימן י"ט. והמשנה במסכת ברכות אינה עוסקת בתפלה דאורייתא דוקא כי בגמרא שם נסתפקו האם נשים חייבות בברכת המזון מן התורה וכן כתב הרמב"ם בהלכות ברכות פרק ה' הלכה א' שהוא ספק, ואם איתא לפשוט שכל מה שנזכר במשנה הוא דאורייתא.
וב' כתב לפי טעם הכלבו בסימן ע"ג שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא מפני שמשועבדות לבעליהן וצריכות לשמשם ואם לאו תפול קטטה ביניהם אם כן אין לחייבן בזמני תפלה מדרבנן. הנה בכלבו ובארחות חיים הלכות מילה אות א' כתבו כן בשם ספר מלמד התלמידים ועוד נזכר הטעם בספר אבודרהם בתפילות של חול שער ג' בד"ה כל ישראל חייבין, ומכל מקום אינו נזכר בש"ס וברמב"ם ושאר ראשונים ואין לבנות עליו בנין להלכה לדעת הרמב"ם. ואף על פי שהסברה נראית, שכיון שניתנה רשות לבעל להפר נדרי אשתו בדברים שבינו לבינה כגון שנדרה שלא תשמשו ושאר דברים הגורמים איבה כמו שכתב הרא"ש בפרושו במסכת נדרים דף ע"ט עמוד ב', ואם כן גילתה תורה שאין רצונה לגרום לקטטה ביניהם והוא הדין לפטור נשים ממצוות עשה שהז"ג, מכל מקום אפילו מי שכתב הטעם לא סמך עליו להלכה שהרי נחלקו הראשונים האם נשים חייבות או פטורות ממצוות עשה דרבנן שהזמן גרמא בדומה לדאורייתא ועיין הרשימה בספר עינים למשפט במסכת ברכות שם אות ד', ובארחות חיים הביא הטעם שנשים משועבדות לבעליהן והוא עצמו כתב בהלכות ציצית אות ל"א שחייבות במצוות דרבנן שהזמן גרמא ולא סבר שיש לחוש לשלום בית ושכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ושלא כמו שכתב בעינים למשפט שם שמי שמחייב נשים במצוות דרבנן שהז"ג חולק על טעם הכלבו. ורק אפשר שהארחות חיים וכלבו סוברים כל דתקון רבנן וכו' להחמיר אבל לא להקל ועיין בשדי חמד מערכת הכ"ף אות קנ"ג, ולכן שפיר כתב בשדי חמד במערכת המ"ם אות קל"ה שלדעת הכלבו נשים תהיינה אסורות באיסורים דרבנן שהזמ"ג כיון שבשב ואל תעשה לא שייך שעבוד הבעל עיי"ש כי שם בא להחמיר, ועוד עיין בשו"ת כתב סופר חלק אורח חיים סימן ע"ה.
וג' הביא מתוספתא מסכת ברכות פרק ג' הלכה א' כשם שנתנה תורה קבע לקריאת שמע כך נתנו חכמים קבע לתפלה עכ"ל והובאה בספר המצות עשה י', ושם סיים הרמב"ם ומצוה זו אין הנשים חייבות בה עכ"ל ואלמא נשים פטורות מזמני תפלה. גם זה אינו ראיה לע"ד, אף שבאמת צריך להבין לאיזה ענין השוו בתוספתא קריאת שמע לתפלה כי הלא חכמים תלו התפלות בזמני הקרבנות ולא בזמני קריאת שמע, ואולי סמכו על קריאת שמע ללמוד עיקר קביעת זמנים לתפלה כיון שתפלה נלמדת גם מן ולעבדו בכל לבבכם כמו שכתב בספר המצות עשה ה' ובהלכות תפלה פרק א' הלכה א'. מכל מקום התוספתא עוסקת בקביעת זמני התפלה ואין בה רמז להשוות חיוב תפלה לקריאת שמע כדי לפטור נשים, ורק בדבר אחד שפיר הקשה הת"ח, למה בספר המצות הביא דברי התוספתא במצות עשה י' בענין קריאת שמע וכתב שחכמים קבעו זמנים לתפלה וסיים ומצוה זו אין הנשים חייבות בה עכ"ל ולא כתב כן במקומה במצות עשה ה' בענין חיוב תפלה, אלא משמע שהרמב"ם בא לדמות חיוב זמני תפלה לזמני קריאת שמע ושנשים פטורות. אבל אינו מוכרח כי סיום דברי הרמב"ם ומצוה זו אין הנשים חייבות בה עכ"ל חוזר על מצות קריאת שמע שדן בה ולא על זמני התפלה, ואין דרך הרמב"ם לבאר פרטי המצוות אלא מה שנוגע למנין המצוות כמו שכתב בקנאת סופרים סוף שורש י"ד, ומה שהביא דברי התוספתא במצוה י' ולא במצוה ה' אינו ראיה כי במצוה ה' עדיין לא הגיע למצות קריאת שמע. ולכן אין לנו אלא מה שכתב בהדיא בפרושו וכן נראה ביד שנשים חייבות בתפלה דרבנן. שהרי כלל שם קטנים עם נשים ועבדים וקטנים אינם חייבים בתפלה דאורייתא, מה שאין כן בפרק א' הלכה ב' ששם עוסק בדאורייתא כתב רק נשים ועבדים. ושוב ראיתי שעמד בזה בספר בני ציון על אורח חיים סימן ק"ו סעיף א' והביא מפרוש המשניות במסכת קדושין פרק א' משנה ז' שכתב בהדיא שנשים חייבות במצות תפלה שהזמן גרמא ומיירי בדרבנן כי מדאורייתא אינה שהזמן גרמא, וכן כתב המאירי במסכת ברכות דף כ' עמוד א' שלמי שסובר שנשים חייבות בתפלה מדאורייתא חייבות נמי מדרבנן. ושלא כשו"ת יביע אומר חלק ו' סימן ט"ו שכתב שהרמב"ם חזר בו במשנה תורה מפרוש המשניות כי אדרבה כן דעתו ביד כמו שנראה בסוף פרק ו'.
4
ה׳ולכן אין ברמב"ם מקור לפטור נשים מתפלת שמונה עשרה. ורק בספר בני ציון לימד עליהן זכות שכיון שטרודות בטף וכו' אין דעתן פנויות לתפלה ופטורות מדינא דגמרא, שאף על פי שגברים קבלו עליהם להתפלל למרות שאינן מתכוונים היטב מכל מקום נשים לא קבלו עליהן וגם שונה חוסר כוונה של גברים בבית הכנסת משל נשים בבית שהילדים מפריעים שם והוי אונס טפי. ולכן העמידו עצמן על עיקר הדין עיין באורח חיים סימן צ"ח, אבל פנויות ושאינן טרודות חייבות.
5
ו׳יהודה הרצל הנקין
6