שו"ת בני בנים, חלק שני ז׳Responsa Benei Banim, Volume II 7
א׳אמירת קדיש על ידי אשה וצרוף מעזרת נשים
1
ב׳ב"ה, ט"ז שבט תשד"ם
2
ג׳לרב אחד
3
ד׳נהניתי ממכתבו השני כמו מן הראשון, ולא עניתי לראשון כי הייתי במלואים ואחר עד עתה. כבודו הביא ממאמר הגמו"ז זצלה"ה ב"הפרדס" אדר תשכ"ג*(הג"ה) עיין תשובות איברא סימן ד' (1)., שכתב לגבי אמירת קדיש על ידי יתומה שאם הבת תבוא להתפלל בעזרת נשים וכו' ותחפוץ לאמר גם קדיש בפני נשים בזמן שאומרים קדיש בבית הכנסת של האנשים אפשר שאין קפידא עכ"ל. והקשה עליו רב אחד ובשו"ת מנחת יצחק חלק ד' סימן ל' ובספר פרי ישורון על תניא רבתי חלק א' ושארית יוסף (וואַרמאן) חלק ב' שהלא אין קדיש אלא במקום עשרה גברים מה שאין כן בעזרת נשים שהמחיצה מבדלת בינה לבין עזרת הגברים אין שם מנין, וכבודו בקש לשמוע דעתי. ולא דברתי עם הגמו"ז בזה.
4
ה׳אך אולי כבודו חושב שהגמו"ז התיר לנשים לאמר קדיש במנין שלהן בלי עשרה גברים חלילה, ואינו כן אלא שברוב בתי הכנסת שבארצות הברית יש צרוף למנין מעזרת נשים לעזרת גברים. והוא בכמה אופנים, ראשית שהתקרה מצרפתם כמו שכתב הר"פ בהגהות הסמ"ק הלכות ערובין במצוה רפ"ב אות ה', וז"ל שהגג מחבר אות' כיון שאין המחיצות מגיעות לגג ומכאן יש לסמוך להשלמת עשרה לתפילה דלא הוי הפסק אותם המחיצות עומדות סביב לבימה שקורין אלמנבר"י, וכן אותן מחיצות העומדו' מימין ומשמאל התיבה אף על פי שגבוהות עשרה לפי שאינן מגיעות לתקרת הגג מותרות עכ"ל והובא בקצור בשו"ת הרשב"ש סימן תע"ג. ולכן בבית כנסת שמחיצת עזרת הנשים אינה מגיעה לתקרה יש לצרף למנין מכאן ומכאן וכן הם רוב בתי הכנסת באתרא של הגמו"ז כמו שכתבתי בבני בנים [חלק א'] סימן ד' וכן היו בערי רוסיה כשהנשים ישבו למעלה ביציע ולא היו מוסתרות עיי"ש בסימן ב' בהג"ה. והעד שכתב הגמו"ז שהאשה תאמר קדיש בפני נשים עכ"ל ולא בפני מנין של נשים וכתב שתאמר בשעה שהגברים אומרים קדיש כי היא תלויה במנינם, ושאר נשים וטף שבעזרת נשים יענו אחריה אמן ויהא שמיה רבה ובזה סגי כמו שכתב בשו"ת משנת שכיר סימן י"א, ואפילו אין שם נשים וטף יכולה לאמר קדיש כיון שהגברים עונים אמן לקדיש של הגברים והיא אומרת אתם מלה במלה, ועיין בשו"ת משנה שכיר שם שאפשר שאין קפידא אפילו אין עניית אמן כלל אלא כולם אומרים קדיש.
5
ו׳ומקור הר"פ הוא במשנה במסכת ערובין דף ע"ב עמוד א', חמשה חבורות ששבתו בטרקלין אחד ב"ש אומרים עירוב לכל חבורה וחבורה וב"ה אומרים עירוב אחד לכולן ומודים בזמן שמקצתן שרויין בחדרים או בעליות שהן צריכין עירוב לכל חבורה וחבורה עכ"ל, ולדעת הר"פ ערוב אחד לכולם אפילו במחיצות קבועות של י' טפחים כל שאינן מגיעות לתקרה ולכן למד משם למחיצות הבימה והתיבה שהן קבועות וקיימות. וכן דעת ספר אור זרוע חלק ב' סימן קע"ב שלמסקנת הגמרא אם אין המחיצות מגיעות לתקרה ואפי' גבוהות יותר מעשרה ואפי' קבועות ערוב א' לכולן עכ"ל וכן פרש רבנו יהונתן מחיצה עשרה של אבנים שהוא קבוע עכ"ל. ועיין ברבנו ירוחם נתיב י"ב חלק ט"ו שכתב ודוקא שאין המחיצו' מגיעות לתקרה אזי די בעירוב א' אפילו שיוליכו העירוב למקום אחר אבל מחיצות המגיעות לתקרה אפילו מיריעה ואפילו מחיצה רעועה צריך עירוב לכל חבורה וחבורה עכ"ל ומשמע שבאין מגיעות לתקרה לא מיירי במחיצות רעועות. וכן דעת הרשב"א בספר עבודת הקודש דיני ערובי חצרות שער רביעי אות ב' שכתב טרקלין גדולים של שותפין וחלקוהו מחיצות גבוהות י' אלא שאין מחיצות מגיעות לתקרה ויש ביניהן ובין התקרה ג' טפחים הרי מחיצות אלה כמי שאינן והרי כל הבית כבית אחד וכאילו כולם דרין בבית כמות שהיה קודם המחיצות שכל מחיצה שאינה מגיעה לתקרה אינה מחיצה עכ"ל ועיי"ש באות א', הרי שלא חילק בין קבועות לארעיות, וזהו שכתב טרקלין של שותפין כי דרך של שותפין להיות קבועים. ולפי זה מה שאמרו במשנה חמשה ששבתו בטרקלין וכו' עכ"ל אורחא דמילתא נקטו כי מחיצות שאינן מגיעות לתקרה רגילות שנעשות על ידי אורחים ששובתים באופן ארעי, אבל הוא הדין למחיצות קבועות.
6
ז׳איברא בפסקי רי"ד פרש שערוב אחד לכולם כיון שלפי שעה עשויין ואין מגיעין לתקרה עכ"ל ועיין בחדושי הרשב"א והריטב"א והמאירי, וכיון שתלו הטעם במחיצות העשויות לפי שעה משמע שאם הן קבועות אף על פי שאינן מגיעות לתקרה צריך ערוב לכל אחד ואחד. וכן בתוספות ותוספות הרא"ש שם משמע שהמשנה עוסקת במחיצות ארעיות דוקא עיין בדף ע"ב בד"ה במחיצות ובדף ע"ט עמוד א' בד"ה שמע מינה שכן הוא גם לפי המסקנה, ורק לא הבנתי דבריהם בדף ע"ט שהרי אפילו אם המשנה עוסקת במחיצות קבועות כל שכן שבארעיות ערוב אחד לכולם ושפיר מקשה הגמרא עיי"ש, ועוד יש לדקדק בדף ע"ב עמוד ב' בד"ה אבל כי אם בעינן ערוב לכל אחד ואחד במחיצות קבועות שאינן מגיעות לתקרה אם כן היה להם לפרש מהו הדין באם הוליכו הערוב אצלם.
7
ח׳ונמצא שדין מחיצות נמוכות לגבי ערוב חצרות הוא מחלוקת, ומלשון הרמב"ם והטור ושלחן ערוך סימן ש"ע אין הכרע כי העתיקו לשון המשנה חמשה ששבתו בטרקלין וכו' עכ"ל ומתפרש לכאן ולכאן, והאחרונים נחלקו בדבר עיין בשלחן ערוך בעל התניא שם ובמשנה ברורה סעיף קטן כ"ז ובערוך השלחן אות י"ג. ולפי זה יתבארו דברי השלחן ערוך בסימן נ"ה סעיף י"ט שכתב שליח צבור בתיבה ותשעה בביהכ"נ מצטרפין אע"פ שהיא גבוה י' ורחבה ד' ויש לה מחיצות גבוהות י' מפני שהיא בטלה לגבי ביהכ"נ ויש מי שכתב דהני מילי כשאין המחיצות מגיעות לתקרת הגג עכ"ל, וקשה כי דעה א' היא של שו"ת הרשב"א חלק א' סימן צ"ו בתרוץ הראשון והיש מי שכתב הוא דעת הגהות הסמ"ק הנ"ל ומלשון השלחן ערוך משמע שדעה ב' קאי על דעה א' שאפילו אם התיבה בטלה לגבי בית הכנסת מכל מקום אם המחיצות מגיעות לתקרה אינם מצטרפים, אבל באמת אין קשר בין שתי הדעות וכן כתב בדרכי משה הארוך שהם מטעמים שונים ואף העתיק דברי הר"פ לפני דברי הרשב"א. ועוד קשה שבשלחן ערוך משמע שדעה ב' באה להחמיר וכן הבין בשירי כנסת הגדולה ואילו עיקר הגהת הסמ"ק באה להקל. אלא לכן הביא בשלחן ערוך את דעת הר"פ רק להחמיר כיון דלא ברירא ליה האי דינא, שהרי לדעת חדושי הרשב"א והריטב"א וכו' שטעם טרקלין הוא מפני שהמחיצות הן ארעיות שוב אין ראיה משם למחיצות תיבה ובימה שהן קבועות.
8
ט׳ולדינא יש להקל כדעת הר"פ ואור זרוע ורבנו יהונתן והרשב"א שדבריו בעבודת הקודש ששם סידר פסקיו הם עיקר לעומת מה שכתב בחדושיו ועיין בהקדמה לספר עבודת הקודש שחיבר אותו אחרי שחיבר ספר תורת הבית, ועוד שלא כתב מאן דהו בהדיא שבמחיצות קבועות שאינן מגיעות לתקרה צריך ערוב לכל אחד ואחד אלא רק נלמד דרך פרוש ויש לדחות ודעת הרשב"א תוכיח, וספר עבודת הקודש לא היה לעיני הבית יוסף. ואף שכל זה בערובי חצרות ואילו בצרוף למנין לא נמצא מפורש לדמותו לערובין זולת בהגהות הסמ"ק ושו"ת הרשב"ש ופשוט שלא לכל הדעות יש לדמותם, וכן מפורש בראבי"ה סימן קל"ד שחולק על דינו של הגהות הסמ"ק וסובר שאם אינם רואים אלו את אלו אינם מצטרפים למנין גם אם אין המחיצות מגיעות לתקרה, כמו שהביא ממסכת נגעים פרק י"ג משנה י"ב לגבי מצורע שנכנס ראשון ויוצא אחרון ועושין לו מחיצת י' וכו' וכתב שאינו מצטרף שהרי אין צריך שתגיע המחיצה עד לשמי קורה ועד הרצפה עכ"ל עיי"ש. ולפי זה אולי יש להחמיר בצרוף למנין לחזרת הש"ץ וקריאת התורה שיש בהן ברכות ואזכרות וספק הוצאת שם שמים לבטלה וזוהי דעת השלחן ערוך שהביא את דעת הר"ף רק להחמיר, אבל בקדיש שאין בו אזכרות לא נראה להחמיר וספקו להקל ועיין באשל אברהם מבוטשאטש בתחילת סימן נ"ה ובבאור הלכה שם בד"ה או שהוא ישן ובמה שכתבתי בענין יציאה ממנין מצומצם [לעיל סימן ד].
9
י׳היוצא לנו ששפיר יכולה אשה לאמר קדיש בעזרת הנשים כשאין המחיצה מגיעה לתקרה כדעת הגהות הסמ"ק ושו"ת הרשב"ש וכשיטת האור זרוע וכו' בערובי חצרות, ואפשר שהמשיגים על הגמו"ז לאו אדעתייהו שכן במקומותיהם שהם מיוצאי הונגריה כל המחיצות היו עד התקרה. ולעצם אמירת קדיש על ידי אשה אין להקשות משו"ת שבות יעקב חלק ב' סימן צ"ג וכנסת יחזקאל סוף חלק יורה דעה שכתבו שאין לאשה קדיש בבית הכנסת כלל, כי הם כתבו לפי מנהגם שרק אבל אחד אמר קדיש בכל פעם שאז בודאי אין לאשה לאמר קדיש לבדה שיענו לה הגברים, ואפילו אין שם אבל מלבדה יש לאחד מן המתפללים לאמר קדיש כמו שהביא הרמ"א באורח חיים סימן קל"ב סעיף ב'. ומה שכתבו האחרונים שאשה תברך הגומל מעזרת הנשים קיל מאמירת קדיש כי ברכת הגומל היא באקראי מה שאין כן קדיש הוא לי"א חודש, ועוד שהאשה חייבת בברכת הגומל ולכן התירו לה לברך בבית הכנסת מה שאין כן בקדיש שאינו חיוב אלא לבנים. והנה בשו"ת חוות יאיר סימן רכ"ב וכנסת יחזקאל שם אסרו לאשה לאמר קדיש אפילו במנין בבית, ומה שנדפס בבאר היטב סימן קל"ב סעיף קטן ה' שאם רוצים לעשות לה מנין הרשות בידם עכ"ל הוא טעות הדפוס וצריך להיות שאם רוצים לעשות להם וכו' עכ"ל וקאי על בני בנים ובני בנות, ואולם בשו"ת שבות יעקב שם התיר לקטנה לאמר קדיש במנין בביתה עיי"ש ואף שאין המנהג כן נראה שהכל לפי הזמן והמקום. ועיין בספר הבתים שערי קריאת התורה שער שני אות ו' שכתב בשם יש מן הגדולים שכשמתפללין בבתיהם בעשרה אשה קוראה שם בתורה שלא נקרא צבור אלא כשמתפללין בבית הכנסת עכ"ל, והרבה חולקים בזה ואכ"מ*(הג"ה) עיין להלן סימן י'.. אבל טוב יותר שתאמר קדיש בעזרת הנשים בהדי הגברים דהוי בהצנע ואינו דומה למנין בבית שיש שם אסיפה ופרסום כמו שכתב בשו"ת חוות יאיר, וגם שו"ת חוות יאיר וכנסת יחזקאל יודו לזה לפי מנהגנו שהרבה אומרים קדיש ביחד וזהו שכתב הגמו"ז אפשר שאין קפידא עכ"ל .*(הג"ה) אחרי כתבי זה מצאתי תה"ל תשובת הגמו"ז כת"י משנת תש"ז וכעת נדפסה בכתביו חלק ב' סימן ד' (2), וז"ל וע"ד קדיש אם נערה יכולה לאמר קדיש בביהכ"נ, הנה כבר דברו בזה האחרונים, ובכ"ז זוכרני שבילדותי אמרה נערה קדיש לפני האנשים בקהלה של חסידים ויראים. וידע כת"ר שאף קדיש של האנשים, אם אינם ראויים להיות ש"ץ יש לפקפק בו הרבה, שהרי כל האומר קדיש בצבור הוא מעין ש"ץ - וש"ץ צריך שיהא הגון. ובכ"ז מחזיקין ענין הקדיש לדבר הגון, שידוע שאלולא הקדיש היו נמנעים הרבה מללמד את בניהם תפלה, ולא היו באים לביהכ"נ וכשבאים בגלל קדיש מתקרבים מעט ליהדות גם בשאר השנה, ומטעם זה גופא אין לדחות גם את הנערות - מכיון שזה גורם התקרבות ליהדות - ואמנם ראוי שתעמוד מאחורי המחיצה ושם תתפלל וגם שם תאמר קדיש, ואם תדחוף ותכנס לפנים מהמחיצה בשעת קדיש מכיון שמסתמא גם אחרים אומרים קדיש כפי המנהג עכשיו שרבים אומרים קדיש לא איכפת לן. ובימי האחרונים שדברו בזה היה המנהג שאחד היה אומר קדיש - וע"כ אין לה לנערה לעמוד לפני התיבה לאמר קדיש - כי כך היה דרך הראשונים שהאחד האומר קדיש היה אומר זה לפני התיבה ובודאי שאין ראוי להניח לנערה לבוא לפני התיבה בתור ש"ץ אפילו בעד קדיש לבד. אבל עכשיו שכ"א אומר במקומו ורבים הם האומרים אין לדחות זה בשתי ידים וכבר כתבתי שנכון שתעמוד אחורי מחיצה עכ"ל.
מה שנקט נערה הוא לאו דוקא דזיל בתר טעמא וכן שמעתי מכמה רבנים שבתו של גדול אחד אמרה קדיש על פי הוראת הגמו"ז והיא היתה מבוגרת, אלא אורחא דמילתא נקט נערה כי לנשואות אין פנאי לאמר קדיש. וכן במאמר ב"הפרדס" כתב בסתם שבת יכולה לאמר קדיש ולא חילק. ורק המעשה בקהילה של חסידים ויראים בודאי היה בנערה דוקא כי אמרה קדיש בתוך עזרת הגברים מה שאין כן בעזרת הנשים אין חילוק בין נערה לנשואה, ולענין נשים בודדות בעזרת גברים עיין בבני בנים חלק א' סימן ד'.
ולפי דברי הגמו"ז סרות תלונות שאר אחרונים, עיין במטה אפרים הלכות קדיש פרק ד' הלכה ח' שכתב חלילה להשמיע קולה לרבים באמירת קדיש עכ"ל שמיירי לפי מנהגם שרק אחד היה אומר קדיש ולכן אין לה להשמיע קולה להם בייחוד, וכן בשו"ת תורה לשמה חלק אורח חיים סימן כ"ז שכתב שיש לחוש לתקלה דהשתא ילמדו מזה שתאמר קדיש גם בתפלה שהוא קדיש דחיובא ותפטור את האנשים ששומעין עכ"ל ומיירי באומרת קדיש יתום לבדה שאז דומה לש"ץ ויבואו לסמוך עליה מה שאין כן כשאומרת בהדי הגברים ועוד שהיא בעזרת נשים בהצנע. ומה שכתב בספר אלף למגן על מטה אפרים שם שקרוב שהיא תכוון לבסומי קלא ואמרינן במסכת סוטה דף מ"ח עמוד א' זמרי נשי ועני גברי פריצותא וכו' עכ"ל אינו נכון לע"ד, שמלבד שאם אומרת בהדי הגברים אינו זמרי נשי וכו' גם מאי איריא כבוד צבור לגבי עליות נשים, תיפוק לן שמא תסלסלנה בקולן והוי פריצותא ועיין מה שכתבתי להלן סימן י' בדברי ספר ארחות חיים והכלבו. אלא בודאי לא חשו לזה, וכן מוכח מדברי ספר הבתים שהבאתי בפנים שהתיר לאשה לקרוא בתורה במנין בבית ואם מטעם בסומי קלא אין לחלק בין בית לבית הכנסת, וכן בשו"ת חוות יאיר וכנסת יחזקאל לא חששו שתסלסל בקולה וכל שכן למנהגנו שאומרת בהדי גברים ותרי קולי לא משתמעי, וגם אינה צריכה להגביה קולה ואשה צנועה יכולה שלא ירגישו באמירתה כלל ואינו דומה למה שכתב המגן אברהם בסימן קל"ט סעיף קטן י' כי שם מיירי באומר קדיש וברכו לבדו.
מה שנקט נערה הוא לאו דוקא דזיל בתר טעמא וכן שמעתי מכמה רבנים שבתו של גדול אחד אמרה קדיש על פי הוראת הגמו"ז והיא היתה מבוגרת, אלא אורחא דמילתא נקט נערה כי לנשואות אין פנאי לאמר קדיש. וכן במאמר ב"הפרדס" כתב בסתם שבת יכולה לאמר קדיש ולא חילק. ורק המעשה בקהילה של חסידים ויראים בודאי היה בנערה דוקא כי אמרה קדיש בתוך עזרת הגברים מה שאין כן בעזרת הנשים אין חילוק בין נערה לנשואה, ולענין נשים בודדות בעזרת גברים עיין בבני בנים חלק א' סימן ד'.
ולפי דברי הגמו"ז סרות תלונות שאר אחרונים, עיין במטה אפרים הלכות קדיש פרק ד' הלכה ח' שכתב חלילה להשמיע קולה לרבים באמירת קדיש עכ"ל שמיירי לפי מנהגם שרק אחד היה אומר קדיש ולכן אין לה להשמיע קולה להם בייחוד, וכן בשו"ת תורה לשמה חלק אורח חיים סימן כ"ז שכתב שיש לחוש לתקלה דהשתא ילמדו מזה שתאמר קדיש גם בתפלה שהוא קדיש דחיובא ותפטור את האנשים ששומעין עכ"ל ומיירי באומרת קדיש יתום לבדה שאז דומה לש"ץ ויבואו לסמוך עליה מה שאין כן כשאומרת בהדי הגברים ועוד שהיא בעזרת נשים בהצנע. ומה שכתב בספר אלף למגן על מטה אפרים שם שקרוב שהיא תכוון לבסומי קלא ואמרינן במסכת סוטה דף מ"ח עמוד א' זמרי נשי ועני גברי פריצותא וכו' עכ"ל אינו נכון לע"ד, שמלבד שאם אומרת בהדי הגברים אינו זמרי נשי וכו' גם מאי איריא כבוד צבור לגבי עליות נשים, תיפוק לן שמא תסלסלנה בקולן והוי פריצותא ועיין מה שכתבתי להלן סימן י' בדברי ספר ארחות חיים והכלבו. אלא בודאי לא חשו לזה, וכן מוכח מדברי ספר הבתים שהבאתי בפנים שהתיר לאשה לקרוא בתורה במנין בבית ואם מטעם בסומי קלא אין לחלק בין בית לבית הכנסת, וכן בשו"ת חוות יאיר וכנסת יחזקאל לא חששו שתסלסל בקולה וכל שכן למנהגנו שאומרת בהדי גברים ותרי קולי לא משתמעי, וגם אינה צריכה להגביה קולה ואשה צנועה יכולה שלא ירגישו באמירתה כלל ואינו דומה למה שכתב המגן אברהם בסימן קל"ט סעיף קטן י' כי שם מיירי באומר קדיש וברכו לבדו.
10
י״אגם שאלת כבודו השניה היאך אשה מברכת הגומל בעזרת נשים לדעת המורים כן והלא לכתחילה צריכה לברך בפני עשרה, מתורצת במחיצה שאינה מגיעה לתקרה שאז נחשבת כבמקום אחד עם הצבור. ומיהו אף שהדין דין אמת עדיין צריך עיון בהרבה אחרונים שלא ראו דברי הר"פ במקור אלא רק מה שהביא בבית יוסף, והעד שהעתיקו הדברים בשם סמ"ק כי כך נמצא בבית יוסף ואינו אלא הגהות הסמ"ק. ועיקר טעם הגהות הסמ"ק שהגג מצרפם חסר בבית יוסף סימן נ"ה ולכן בשירי כנסת הגדולה דימה שהדין הוא מצד המחיצות שכל שאינן נפגשות בתקרה אינן חוצצות לתפלה ולכן כתב הדברים לגבי העליות הפונות אל החצר ואינן סגורות במחיצות עד תקרת העליות עיי"ש, אבל באמת אין בציור זה שום ענין להגהות הסמ"ק כיון שאין תקרה בחצר, וכן בספר חקרי לב סימן כ"ח הקשה על הגהות הסמ"ק מדין כותל שבין שתי חצרות ומדין תל גבוה ואילו ראה דברי הר"פ שתלוי בתקרה אין התחלה לקושיתו. ולכן לדעת הכנסת הגדולה בסימן רי"ט שאשה תברך הגומל בעזרת נשים אי אפשר לתרץ שהגג מצרפם שהרי לא ראה דברי הר"פ ולא אסיק טעמא אדעתיה כלל, וגם קשה לפרש כן בדעת הרבה האחרונים שכתבו שאשה תברך הגומל מעזרת הנשים עיין בבאר היטב שם סעיף קטן א' וסדור בעל התניא דיני ברכות הנהנין פרק י"ג אות ג' וסדור בית יעקב דף רע"ד עמוד א' וקצות השלחן חלק ב' סימן ס"ה אות ב' ועוד פוסקים ואטו בכל בתי הכנסת שלהם לא הגיעו המחיצות עד התקרה אתמהה. אלא בודאי יש טעם נוסף לצרף מעזרת נשים ואפילו כשהמחיצות מגיעות לתקרה.
11
י״בולע"ד הוא לפי הדעה הא' בשלחן ערוך סימן נ"ה שם, שכיון שעיקר תשמיש עזרת נשים הוא שנשים מתפללות ועונות שם לתפלה של הגברים ומקשיבות לקריאת התורה וכו' ועיין במסכת סופרים פרק י"ח הלכה ד' לכן עזרת הנשים נגררת אחרי עזרת גברים ובטלה. וז"ל שו"ת הרשב"א חלק א' סימן צ"ו בתרוץ הראשון, כל מה שאמרו בפרק כל הגגות (ערובין דף צ"ב) בקטנה שנפרצה במלואה לגדולה לא אמרו אלא בבתים מחולקים לפי שזה בפני עצמו לתשמישו וזה בפני עצמו לתשמישו ואפילו הכי כל שנפרצה הקטנה במלואה לגדולה אנו רואים כאילו הקטנה פתחה של גדולה ורגלי הגדולה בקטנה וכל שלא נפרצה במלואה זו בפני עצמה עומדת לתשמישה וזו בפני עצמה אבל התיבה וכו' לא לתשמיש בפני עצמה עומדת אלא לתשמיש בית הכנסת ורגלי בית הכנסת בתיבה עכ"ל, והוא הדין עזרת גברים ועזרת נשים עומדות לתשמיש אחד של תפלה בצבור ולכן יש לצרף למנין מזו לזו. ומה שכתב שרגלי הגדולה בקטנה עכ"ל ורגלי בית הכנסת בתיבה עכ"ל אין פרושו שהולכים מכאן לשם דוקא שהרי אין הבדל בין מעבר מגדולה לקטנה לבין מעבר מקטנה לגדולה, אלא פרושו שהגדולה וכו' היא העיקר כמו שכתב בחלק א' סימן ס"ג וכאן עזרת גברים היא העיקר לעומת עזרת נשים שכל ניהול התפלה הוא מעזרת הגברים וכפרש"י שדיירי גדולה מושלין בקטנה ומושכין אותה אצלן עכ"ל. ועוד עיין במגן אברהם סימן נ"ה סעיף קטן י"ד ובשו"ת מנחת יצחק חלק ד' סימן ט' בדעת הרשב"א, וכל שכן באותם בתי כנסת שהגברים מתפללים בעזרת נשים בתפלות החול ורק לא בשבת דהוי תשמיש אחד. ולענין קדושת עזרת נשים לעומת עזרת גברים עיין בשו"ת דבר יהושע חלק א' סימן מ"ו.
12
י״גויש להביא ראיה לצרף למנין מעזרת נשים מחדושי הרמב"ן במסכת ברכות דף מ"ה ופסחים דף פ"ה, לפי שיטתו שם שמי שאינו מצורף למנין גם אינו רשאי לענות קדיש וקדושה ואפילו אמן שלו הוי אמן יתומה וכן הביא בארחות חיים הלכות קדיש אות ט' בשמו ובשם גאון אבל לא הזכיר עניית אמן, ושלא כדעת שאר ראשונים והרשב"א המחלקים בין עניית אמן לבין צרוף למנין. ולפי זה היאך נשים עונות לתפלת הגברים לדעת הרמב"ן, שאין לאמר שלא היו באות לבית הכנסת או שלא היו עונות שהרי אמרו בירושלמי מסכת גיטין פרק ח' הלכה ט' בעיר שכולה כהנים ומי עונה אמן הנשים והטף עכ"ל ונשים היכן קאי. והיה אפשר לאמר שהרמב"ן סובר כדעת הגהות הסמ"ק שהגג מצרפן או שמיירי במחיצות נמוכות שרואים אלה את אלה כמו שאכתוב להלן וכגון שיושבות ביציע.
13
י״דאבל הנה בשו"ת הרשב"א שם כתב שאם שליח צבור בתיבה הרי הוא כבתוך הצבור ולפיכך עונים אחריו אפילו אותן שבעזרות בין בעזרת גברים בין בעזרת נשים עכ"ל ומהו לשון אפילו שקאי גם על עזרת גברים, אלא עזרות פרושו חצרות וכן הוא בארחות חיים שם כי נוסף לבנין בית הכנסת היו להם עזרות בחצר, ולזה כתב הרשב"א שאפילו מעזרות הגברים והנשים שבחוץ עונים לש"ץ שבתיבה. ולדעת הרשב"א שפיר עונים לו אפילו אם אינם מצטרפים למנין אבל לדעת הרמב"ן שדין אחד לצרוף ולעניה קשה היאך ענו מחצרות כאלה, ובחצר שאין שם תקרה לא שייך סברת הר"פ וגם לא יועיל שרואים אלו את אלו לדעת הרמב"ן שדחה דברי הירושלמי עיי"ש. ואין לאמר אין הכי נמי ולרמב"ן לא היו עונים כי אטו הרמב"ן ותלמידו הרשב"א נחלקו במציאות האם התפללו בחצרות או לא, אלא ע"כ הרמב"ן סובר כדעת הרשב"א שבתשמיש אחד לכולם מצטרף וסובר עוד שמצטרפים אפילו מעזרות שבחוץ, והוא הדין וכל שכן שמצטרפים מעזרת הנשים שבתוך בית הכנסת ואפילו מגיעות המחיצות לתקרה. וכן מוכח בחדושי הרמב"ן במסכת פסחים שם, וז"ל בבית וחצר בין גדולה ובין קטנה דיורי בית בחצר לעולם ותשעה בבית ואחד בחצר מצטרפין עכ"ל והקשה בהגהות הגראז"מ ז"ל אות א' היאך דימה בית וחצר המובדלים זמ"ז לחצר קטן שנפרצה במלואה לגדולה, ותרץ שהעיקר לשיטת הרמב"ן הוא שאם יש רק שם מחיצה אז אינו מפסיק ואם הוא שתי רשויות מפסיק עכ"ל כלומר שאינו תלוי במחיצה שביניהם אלא בבעלות. ולכן אף שבצרוף מחצר לבית אין הלכה כרמב"ן אלא כמו שכתב באורח חיים סימן נ"ה סעיף י"ח אם קצת העשרה בבית הכנסת וקצתם בעזרה אינם מצטרפים עכ"ל, כאן שעזרת הנשים היא בפנים אזי דעת הרמב"ן כרשב"א ובשלחן ערוך סעיף י"ט פסק כרשב"א.
14
ט״וובמקצת בתי כנסת יש טעם שלישי לצרף למנין על פי דעת הראבי"ה בסימן קל"ד ושו"ת הרשב"א הנ"ל בתרוץ השני שאם רואים אלו את אלו מצטרפים בכל ענין, ולכן בערי רוסיה ואיטליה ועוד ארצות שנשים ישבו ביציע בלי וילון או כשעומדות למטה מאחורי מחיצה נמוכה כמנהג ארצות הברית ופניהן נראות מצטרפות לדעה זו. איברא לע"ד יש לעיין הרבה בזה, כי הנה מקור הדברים הוא במשנה במסכת ברכות דף נ' עמוד א', שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו מצטרפין לזמון ואם לאו אלו מזמנין לעצמם ואלו מזמנין לעצמם עכ"ל. ובשו"ת הרשב"א פרש לשון בית שהוא בירה כלומר בנין גדול שיש בו כמה חדרים ועיין במסכת פסחים דף ק"א עמוד א' וכן משמע דעת הרמב"ן במסכת פסחים דף פ"ה, ובספר חקרי לב סימן כ"ח ובכף החיים סימן נ"ה אות ע' נדפס בטעות דירה וצ"ל בירה, ולפי זה המשנה מיירי ביושבים בבנין אחד ובאה לאשמיענו שאפילו בחדרים שונים כל שרואים אלו את אלו דרך דלת או חלון מצטרפים לזימון ולאפוקי מבנין לבנין, אבל לא מיירי ביושבים בחדר אחד ממש שבזה לא הצריכו אפילו רואים אלו את אלו וכן פרש בפרי חדש סעיף קטן י"ג. ומיהו שאר ראשונים לא כתבו כן אלא שבית פרושו חדר כמו במסכת פסחים דף מ"א והרבה מקומות, ולפי זה גם בחדר אחד צריכים לראות אלו את אלו ואם יש יריעה פרוסה ביניהם אינם מזמנים יחד כמו שכתב באור זרוע חלק א' סימן ר"ד, ועיין בהלכות גדולות דפוס ויניציה במסכת ברכות שם ובהוצאת מקיצי נרדמים ובפסקי הרי"ד וספר הנר ובמאירי ודוק.
15
ט״זובירושלמי מסכת ברכות פרק ז' הלכה ה' אמרו נצרכה לשני בתים עכ"ל כלומר שמה שאמרו במשנה ברישא בזמן שמקצתן רואים אלו את אלו עכ"ל בא לאשמיענו שמצטרפים אף מבית לבית ולפרוש הרשב"א מבירה לבירה, ולא נזכר בית אחד אלא לצורך הסיפא שאם אינם רואים אלו את אלו אפילו בבית אחד אין מצטרפים. ולדעת הרשב"א קצת קשה הלשון לא נצרכה כי שפיר נצרכה רואים אלו את אלו גם ברישא לאשמעינן שמצטרפים מחדר לחדר, וצ"ל לפי הנוסח האחר בירושלמי שהביא בחדושי הרשב"א לא סוף דבר בית אחד אלא אפילו שני בתים עכ"ל וכן הוא בספר המכתם ופרוש הרשב"ץ ועוד ראשונים ובשיטה מקובצת שם. והרמב"ן חולק על עיקר דין זה ודחה את הירושלמי וסובר שאין מצטרפים מבירה לבירה אפילו רואים אלו את אלו, וכן דעת תשובת הגאונים שבאור זרוע הלק א' סימן ה', וכן משמע ברמב"ם הלכות ברכות פרק ה' הלכה י"ב שהעתיק לשון המשנה ולא הזכיר שני בתים וכן כתב בספר המכתם בדעת הרמב"ם וכן בסמ"ג עשין כ"ז העתיק לשון הרמב"ם וכן ברי"ף לא הביא דברי הירושלמי. אבל הרבה ראשונים העתיקו הירושלמי ופרשו שאורחא דמילתא נקטה המשנה בית אחד אבל הוא הדין לשני בתים, עיין בבה"ג ותוספות ורבנו יונה ותוספות הרא"ש בשם רבנו חננאל וחדושי הרשב"א ורבנו ירוחם נתיב ט"ז חלק ז' ועוד ראשונים וכן פסקו הטור ושלחן ערוך סימן קצ"ה סעיף א'.
16
י״זכל זה לענין זימון אבל לענין צרוף לתפלה מחלוקת ראשונים ואחרונים האם נלמד מזימון או לא, עיין בשו"ת הרשב"ש סימן ל"ז שדחה הלימוד מזימון בשתי ידים ובבאור הגר"א סימן נ"ה סעיף י"ט כתב שיש להשיב על כל ראיות הרשב"א וקאי על התרוץ השני שברואים אלו את אלו מצטרפים. ובבית יוסף לא הביא התרוץ השני כלל, וזהו שכתב הגר"א שם סעיף י"ד מצאתי ברשב"א סימן צ"ו עכ"ל כי על מה שהובא בבית יוסף לא שייך לכתוב מצאתי. ומכאן למה שכתב בשלחן ערוך סעיף י"ד מי שעומד מאחורי בית הכנסת וביניהם חלון וכו' ומראה להם פניו משם מצטרף עמהם לעשרה עכ"ל שאין הטעם משום רואים אלו את אלו שהרי תרוץ זה לא הובא בבית יוסף אלא מיירי במכניס ראשו לתוך חלל החלון, ועיין בספר מחזיק ברכה שם וחקרי לב סימן כ"ז ובכף החיים שם אות ע"ה שנחלקו בזה. ובבית יוסף הביאו בשם ארחות חיים בשם גאון ואינו בארחות חיים שלפנינו וכן בכמה ענינים שונה ספר ארחות חיים שהיה לפני הבית יוסף עיין מה שכתבתי [בחלק א'] בסימן ל"ז עמוד קכ"ד. ולע"ד גם ברמ"א מוכח שסעיף י"ד מיירי במכניס ראשו, ממה שהגיה גגין ועליות אינן בכלל בית והעומד עליהם אינו מצטרף עכ"ל ואם סעיף י"ד מיירי ברואים אלו את אלו אין מקום ההגה שם אלא בסעיף י"ג. וכן מסתבר שדעת הגאון שבארחות חיים היא כדעת תשובת הגאונים שהובאה באור זרוע הנ"ל, אף שיש לחלק בין גאון סתם שהוא רב האי לבין תשובת הגאונים.
17
י״חמכל מקום הרבה אחרונים העתיקו דברי הרשב"א בתרוץ השני להלכה עיין במגן אברהם סימן נ"ה סעיף קטן י"ד ופרי חדש סעיף קטן י"ג ופרי מגדים אשל אברהם ומשנה ברורה ועיין בערוך השלחן. ואין לדחות כמו שהקשה בשו"ת משכנות יעקב סימן ע"ב ועוד אחרונים שאם ברואים אלו את אלו מצטרפים בכל ענין אם כן מה שנפסק בשלחן ערוך בסעיף ט"ז שחצר קטנה שנפרצה במילואה לגדולה אם תשעה בקטנה ואחד בגדולה אינם מצטרפים וכן בסעיף י"ז צבור בקטנה ושליח לצבור בגדולה וכן בסעיף י"ח קצת בעזרה וקצת בבית הכנסת ובסעיף י"ט לגבי צרוף מן הבימה עיי"ש כולם מיירי באינם רואים אלו את אלו וכמו שבאמת כתב בפרי חדש אבל זהו דוחק גדול ובפרט בחצר קטנה שנפרצה במלואה לגדולה היאך אפשר שלא יראו, הנה גם לע"ד הוא דוחק אבל מה אעשה ובראבי"ה כתב בהדיא תשעה בקטנה ואחד בגדולה אין מצטרפין וכל זה מיירי בשאינם רואים זה את זה עכ"ל. ומכאן נסתר גם מה שכתבו במחזיק ברכה ובשו"ת משכנות יעקב ובבאור הלכה שכיון שהרשב"א לא כתב אלא בלשון אפשר אינו ראוי להעמידו מול הרשב"ש שדחה בתוקף כל צרוף לתפלה על ידי רואים, כי מה דרפיא לרשב"א פשיטא ליה לראבי"ה ועוד שבסדור רב סעדיה גאון כתב כל זמן שאנשים רואים זה את זה מצטרפים לברכה ותפלה וכו' עכ"ל והוי תרי נגד הרשב"ש.
18
י״טאבל הנה בהלכות ברכות לריטב"א פרק ז' הלכה ט"ו כתב שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד או בשני בתים שיש פתח ביניהם לעבור מזה לזה וכו' יוצאין כולם בזימון אחד עכ"ל, ונראה מקורו בירושלמי במסכת ברכות שם בית נשיאי מה את עביד להון בבית אחד או בשני בתים, נאמר אם היה דרכן לעבור אילו על אילו מזמנין ואם לאו אין מזמנין עכ"ל ואלמא היה מעבר ביניהם, ואפשר שהריטב"א גרס אם היה דרך לעבור אילו על אילו וכו' עכ"ל. ולפי זה אין ראיה שהרשב"א בתרוץ השני סובר שיש צרוף למנין ברואים בלבד ולדוגמה דרך חלון בחומה, כי בשו"ת הרשב"א מיירי בתיבה ובימה ושפיר יש מהן מעבר לבית הכנסת. ולכן אף על פי שהרשב"א והריטב"א חולקים במה שכתב הריטב"א כל זמן שיש בכל חבורה וחבורה כדי זימון יוצאין כלן בזימון א' עכ"ל כלומר שרק חבורות שלמות מצטרפות על ידי ראייה וכפשט המשנה שתי חבורות וכו' עכ"ל וכן דעת חדושי הרא"ה ושו"ת הרשב"ש, מה שאין כן לדעת הרשב"א גם אנשים בודדים מצטרפים לזימון בשלשה שלכן מצטרפים גם לעשות מנין לתפלה ועיין בבאור הלכה ראש סימן קצ"ה, מכל מקום מנין לעשות מחלוקת ביניהם בצרוף גופא אלא גם הרשב"א מודה שצריך שיהיה דרך מעבר ביניהם. ובאמת היא סברה חזקה שכיון שיכולים לבוא להיות יחד לכן מצטרפים על ידי ראייה ומעין כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת, וראיה לאמר כן כי בגמרא עמוד ב' אמרו אם יש שמש ביניהם שמש מצרפן עכ"ל ומיירי שיש לו דרך ביניהם כדי לשמשם ומשם נלמד גם לרואים אלו את אלו וכן ברמב"ם וטור ושלחן ערוך כתבו שני הדינים בחדא מחתא. ומכאן חזרה לסעיף י"ד במראה פניו מאחורי בית הכנסת וביניהם חלון אפילו גבוה כמה קומות וכו' עכ"ל ואלמא אין מעבר דרך אותו החלון והוא הדין אין שם פתח אחר, שראייה כזו אינה מועילה כלום לע"ד אלא מיירי במכניס ראשו, והוא הדין אין שיטה לצרף מעזרת נשים לעזרת גברים על ידי ראייה בלבד דרך חלון או מעל גבי המחיצה אלא אם כן יש פתח ביניהן ואפילו בקצה המחיצה. אבל שפיר עזרת נשים מצטרפת על ידי התקרה כנ"ל או לפי התרוץ הראשון ברשב"א כיון שנגררת אחרי עזרת הגברים.
19
כ׳ולשאלה האחרת של כבודו על מה שבסימן ד' הבאתי פרוש הגמו"ז שהיום שהבעל קורא קורא בעד כולם נתבטל עיקר ענין שבעה קרואים וכתבתי שלפי זה נתבטל גם כבוד צבור לענין עליית נשים ושמכל מקום מנהג ישראל תורה שלא תעלנה, וכבודו כתב שכיון שהוא מנהג טעות כי לא הבינו שמותר לא שייך בזה מנהג ישראל תורה. לע"ד מלבד שמי יאמר שכל הפוסקים מודים לפרוש הגמו"ז גם אין הנדון דומה, כי מנהג טעות הוי בטעות מעיקרא ואילו הכא הוי גזרת חז"ל שאשה לא תקרא בתורה ואף על פי שנתבטל הטעם לא נתבטלה הגזרה. ואפילו לדברי כבודו דהוי מנהג טעות, במקום שיש לחוש לתקלה אין להתיר אפילו מנהג טעות עיין במסכת פסחים דף מ"ב, וכן כל המקורות שהביא כבודו עוסקים במנהג יחידים או של קהילה אחת אבל מה ששייך לכלל ישראל חמיר טפי כמו במגן אברהם סימן תצ"ו סעיף קטן ד'.
20
כ״אוהנה בספר הבתים שציין כבודו והבאתיו לעיל כתב בשם יש מן הגדולים שכשמתפללין בבית בעשרה אשה קוראה שם בתורה דלא נקרא צבור אלא כשמתפללין בבית הכנסת עכ"ל. וישנם עוד ראשונים הסוברים שמנין בבית אינו נקרא צבור, עיין בספר הרוקח סימן שי"ז לענין שאין אומרים הלל בבית האבל וכן הוא בתשובות רש"י הוצאת אלפנביים סימן שמ"ז וספר האורה חלק ב' סימן נ"ט ומחזור ויטרי סימן רמ"א. ויש להעיר שבאינצקלופדיה תלמודית כרך ט' ערך הלל הערה 142 ציינו למקורות שאין להם שום קשר לנושא, ונראה שהעתיקו המראה מקומות שבהוצאת אלפנביים בלי לעיין במקורות וטעו בין סימן שמ"ז לשמ"ח עיי"ש, והא ראיה כי במראה מקומות לסימן שמ"ח נדפס בטעות ארחות חיים הלכות חנוכה סימן ו' וצריך להיות סימן י' וטעות זו הועתקה באינצקלופדיה תלמודית *(הג"ה) עיין בבני בנים חלק א' עמ' ל"ג וקל"ט וקנ"ג הערות על האינצקלופדיה תלמודית ולהלן סימן כ' ומ"ב. ועוד דוגמה לטעות, בערך גלוי עריות שייך לציון 58 כתבו שהבועל ארמית אפילו בצנעא חייב כרת וציינו לנמוקי יוסף ולש"ך, ואינו בדבריהם אלא שבצנעא פטור מכרת ומ"מ ביהרג ואל יעבור כיון שבפרהסיא חייב כרת. ולכן מצוה לפרסם שאין לסמוך על ספרי ליקוטים וקיצורים להלכה למעשה עד אשר יעויין בגוף הספרים.. וכן נראית דעת העיטור הלכות מגילה פרק א' לגבי קריאת מגילה הכתובה בין הכתובים שהטעם הוא שבבית אינו נקרא צבור כדעת ראשונים אלה, ושלא כבית יוסף אורח חיים סימן תקפ"א שפרש שהוא רק במגילה ומשום פרסומא ניסא. ולכן אולי אפשר להקל במנין בבית באקראי והלכה ואין מורים כן, אבל בבית כנסת או במנין קבוע אין להתיר כלל.
21
כ״ביהודה הרצל הנקין
22