שו"ת בני בנים, חלק שני ח׳Responsa Benei Banim, Volume II 8
א׳כמי להורות במחלוקת המשנה ברורה והערוך השלחן
1
ב׳אסיים במה שפתח כבודו, והוא מנהג משובח לחגוג כל שנה את יום הצלת אביו שליט"א על ידי פרסום דברי תורה. אבל לא כמו שכבודו חושב שכתבתי לברך הגומל על רפואת בן או בת [להלן סימן טו] כיון שכן דעת הערוך השלחן נגד דעת המשנה ברורה ואמר הגמו"ז זצלה"ה שגדול כח הערוך השלחן בהלכה יותר מהמשנה ברורה ושבמקום שחולקים יש לפסוק כערוך השלחן עכ"ל כמו שהבאתי בספרי [חלק א'] בסימן ו' עמוד כ"ב וכן דעת עוד פוסקים מובהקים, לא מטעם זה, כי אין לסמוך על כללים במקום שאפשר לברר ההלכה על ידי מקורות וראיות והבאתי שם הרבה ראיות שמותר לברך הגומל ולכן הכרעתי. ולאחרונה כששלחתי הדברים לאדמו"ר הגרמ"מ מליובאוויטש שליט"א שהיה בין הצדיקים שנתבקשו להתפלל לרפואת בתי השיב להזכיר שגם בסדור בעל התניא פסק לברך הגומל על קרובו ואוהבו, וכבודו ציין לאחרונים הסוברים לכאן ולכאן אבל לא כי רוכלא ניחשיב וניזיל במקום שיש לברר בראשונים.
2
ג׳ולע"ד לא אמר הגמו"ז אלא במקום שהערוך השלחן והמשנה ברורה חולקים בשוה בסברת עצמם או בפרוש דעת אחרים שבזה בודאי הערוך השלחן חריף יותר וגם היה מרא דכולה שלחן ערוך וגם ראה את ספר משנה ברורה עיין בסימן י"א אות כ"ב, י"ב אות ד', כ"ה אות כ"ג, ס"ב אות ד', רס"ח אות ו' ועוד מקומות שציין למשנה ברורה, ובסימן ע"ט אות י"א וסימן שי"ט אות כ"ב חלק עליו וכהנה רבות, ובהרבה מקומות אין ספור חלק עליו בלי להזכיר שמו ודוגמאות הן שני מקומות בעניננו [סימן ז] שבסימן נ"ה אות כ' התכוון כנגד המשנה ברורה שם סעיף קטן נ"ב ובסימן ש"ע אות י"ג התכוון נגד המשנה ברורה שם סעיף קטן כ"ז וזה ברור למעיין. ולכן מצוה לפרסם שהערוך השלחן אינו רק ספר הלכה לעצמו אלא גם תגובה למשנה ברורה. והוא גם עדות להערכה שרחש בעל ערוך השלחן למשנה ברורה אף שהיה ספר חדש בימיו כמו שהעיר לי רב אחד, וגם הגמו"ז היה בקיא גדול במשנה ברורה. אבל במקום שרוב דעות ראשונים או אחרונים כדעת המשנה ברורה או שיש טעם אחר לא דיבר הגמו"ז וצריך לברר כל דבר לגופו, וכן יש ללכת אחרי המנהג והמשנה ברורה כתב כמנהג פולין [הערות ותיקונים: נ.ב., אפשר שאינו כן כי החפץ חיים למד בוילנא ודר בראדין שהיא במערב רוסיה הלבנה קרוב לפולין] והערוך השלחן כמנהג ליטא ורוסיה הלבנה ולדוגמה עיין בסימן קמ"ג בענין טעות בספר תורה במשנה ברורה סעיף קטן כ"ג ובערוך השלחן אות ה'. ודא עקא שבכמה ענינים בני בנים של יהדות ליטא נגררו בתר המשנה ברורה ונטשו תורת אמם.
3
ד׳ולאחרונה כתב לי עורך אחד שבלי ספק מורים כהמשנה ברורה מפני הטעם הפשוט כי כבר אפשר שהערוך השלחן יחלוק על הרמ"א והמג"א אבל המשנה ברורה בודאי לא יחלוק מחמת צדקתו וענוותנותו היתרה והעולם מהדרין לפסוק כענוותן וכמו הלל ושמאי עכ"ל, והשיב בזה על מה שהעליתי [לעיל סימן ד] שביצאו באמצע שמונה עשרה ולא הניחו מנין אין לאמר חצי קדיש אלא רק קדיש שלם, ולא דק כי הרמ"א ומגן אברהם שם לא הזכירו חצי קדיש. ובעיקר דבריו לפי סברתו תשתרשנה טעויות לדורות והדברים עתיקים עיין שו"ת מהרי"ק שורש קע"ט כלל ג', וגם פרושו בהלל ושמאי אינו נראה כי ענוותנותו של הלל במסכת שבת דף ל' עמוד ב' היתה ענין התנהגות עם הבריות ולא ענוה בתורה וכן כתב בספר מרומי שדה בסוף מסכת סוטה, ועיין במסכת גיטין דף נ"ו ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס ונראה שהפרוש שם הוא שחיפש טעמים להציל את בר קמצא. גם לא אמרו הכלל הלל ושמאי הלכה כהלל אלא רק בבית הלל ובית שמאי, ובמסכת ערובין דף י"ג עמוד ב' פרשו הטעם שבית הלל היו נוחים ועלובין יותר ופרש"י סבלנים עכ"ל והוא ענין התנהגות עם הבריות. ובאמת מה ענין שפלות הדעת לקביעת הלכה, וגדולי עולם הם ענווים ושפלי רוח ונוחים לבריות מאד אבל אינם נושאים פנים כשסוברים שהאמת אתם וכן הכרתי מקרוב.
4
ה׳יהודה הרצל הנקין
5