שו"ת בני בנים, חלק שלישי, שונותResponsa Benei Banim, Volume III, Miscellanea
א׳השלמת פסוקי דזמרא אחרי התפילה
1
ב׳מי שבא לבית הכנסת ומצא צבור בסוף פסוקי דזמרא, בטור אורח חיים סימן נ"ב הביא בשם רב נטרונאי גאון שאינו יכול לאמר פסוקי דזמרא אחרי התפלה אלא אומר ברוך שאמר עד מלך מהולל בתשבחות ואומר תהילה לדוד ומדלג וכו' וחותם בישתבח וממהר להתפלל עם הצבור ולא יאמר אותם אחר התפלה כל עיקר עכ"ל, ופרש בבית יוסף שכוונתו שלא לאמר פסוקי דזמרא עם הברכות לאחר התפלה אבל בלא ברכות יכול לאמרם וכן פסק בשלחן ערוך סעיף א'. והשיג עליו בערוך השלחן שהגאון מיירי במי שברך ברוך שאמר וישתבח וקיצר בפסד"ז ושעל זה כתב ולא יאמר אותם אחר התפלה כל עיקר, הרי כוונתו שלא לאמר המזמורים לאחר התפלה גם בלי הברכות.
2
ג׳ולע"ד לו יהיו כמזמורים בעלמא למה אסור לאמרם, וכוונת רב נטרונאי גאון היא דסלקא דעתא שאין לקצר בפסוקי דזמרא אלא צריך לאמר כולם בבת אחת וכיון שאין פנאי יש לאמרם אחרי התפלה עם הברכות, ולזה כתב שאינו כן אלא יאמר ברוך שאמר ותהלה לדוד וכו' וישתבח ויתפלל ולא יאמר הברכות אחר התפלה כל עיקר, אבל לעולם יכול להשלים המזמורים אח"כ. שוב מצאתי בתשובות הגאונים (הורוביץ) חלק ב' עמוד 22, שאילו מקמיה דרב נטרונאי גאון ז"ל הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שמתפללין וכו' מהו שיעסוק עם הציבור בעסק שמצאם בתחלת עסק קריאת שמע פריסת שמע, ולאחר שסיים תפילתו יחזור ויפסוק פסוקי דזמרא, והשיב כך כשתקנו הכי תיקנו לומר פסוקי דזמרא תחילה ואח"כ יתפלל דדרש ר' שמלאי וכו', ואם ראה שמתפללין ואין מעכבין, כך שמענו מן מר רב משה גאון ששמע מרבותיו שמברך מלך מהולל בתישבחות ויאמר פרשה ראשונה של תילים כלומר פרשה ראשונה לפרשיות שאמרו בתילים והוא תהילה לדוד וידלג וימר הללויה הללו א-ל בקדשו עד לשם תפארתך וחותם בישתבח ומהדר ומתפלל עם הציבור וכו', אבל פסוקי דזמרא בתר צלותא לא לימרינהו מפני שיש גנאי בדבר וכשתיקנום חכמים [לא תיקנום] אלא קודם תפילה אבל לא לאחר תפילה עכ"ל וכולו מיירי בפסוקי דזמרא עם הברכות, וגם כי מזמורים בעלמא בלי ברכות אינם מיקרי פסוקי דזמרא.
3
ד׳והיום בעו"ה רבים מזלזלים בפסוקי דזמרא ובאים לבית הכנסת באיחור ומתכוונים מכתחילה להסתפק בברוך שאמר ואשרי וישתבח, לכן ראוי לפרסם שישלימו פסד"ז אחרי התפלה.
4
ה׳הבדלה על הכוס במוצאי תשעה באב
5
ו׳האחרונים נחלקו האם להבדיל על היין במוצאי תשעה באב שחל ביום ראשון, באליה רבה וערוך השלחן סימן תקנ"ו כתבו שאינו מבדיל על היין דומיא דשבת חזון ואילו בדגול מרבבה הביא שמהרי"ל היה מבדיל על היין וכן כתב במשנה ברורה. וכן עיקר כי אפילו בשבת חזון אינו ברור לאסור, כי ז"ל שו"ת מהרי"ל סימן ט"ו ולשתות יין הבדלה כשנכנס אב לא ראיתי רבותי נזהרים, וגדולה מזה אמר לי מוה"ר שמואל שפירא ז"ל שדן לפני מהר"ם ז"ל שמותר לברך ברכת המזון על כוס יין והודה לו מהר"ם ז"ל אבל לבי מגמגם בזה כיון שמדמה ליה לנדר כמו שפסק מהר"ם שצריך התרה למי שנהג איסור עכ"ל המהרי"ל, ואפשר שלא גמגם אלא בברכת המזון על הכוס וכן מובא במנהגי מהרי"ל שלא היה מזמן על הכוס אבל ביין הבדלה פשוט כמנהג רבותיו.
6
ז׳ובדרכי משה סימן תקנ"א כתב על דברי מהרי"ל ול"נ דמאחר שכבר כתבתי דמותר לשתות יין בסעודת מצוה א"כ כ"ש יין הבדלה דהוה יין של מצוה ואין לפקפק דלבעי התרה מאחר דהוי כמו נדר שי"ל דמעיקרא בכה"ג לא נהגו וכו' עכ"ל, הרי שתפס שמהרי"ל גמגם אף על יין הבדלה ושלא כנ"ל ומכל מקום הוא עצמו כתב שאין לפקפק לשתות יין הבדלה. ולפי זה צ"ע למה הגיה בשלחן ערוך שם סע' י' שלא לשתות יין בברכת המזון ולא בהבדלה, ויש לאמר שלא רצה לשנות מהמנהג שהיה בימיו וכן הוא בלבוש שמותר לשתות יין של הבדלה וכוס של ברכת המזון שהוא מצוה אבל אין נוהגין כן וכו' עכ"ל. ולכן בהבדלה במוצאי תשעה באב יכול להבדיל על היין שהרי רצו ללמוד מהבדלה בשבת חזון וגם שם העיקר להתיר ורק נהגו לאסור והבו דלא נוסיף.
7