שו"ת בני בנים, חלק שלישי כ״חResponsa Benei Banim, Volume III 28
א׳אשה שהתרחצה בים האם נטהרה מאליה
1
ב׳ב"ה, מרחשון תשנ"ו
2
ג׳נשאלתי ממלומדת אחת אודות סתם פנויות שכתבתי [לעיל סימן ה] שכולן ספק זבות שאי אפשר שלא ראו פעם ג' ימים רצופים, והלא אין זה אלא לדעת הרמב"ם במנין ימי נדה וזבה מה שאין כן לרוב הפוסקים שאין זבה אלא בראתה לאחר ימי וסתה אינן בחזקת זבות ואם כן אם בנות אלו טבלו בין וסת לוסת הינן טהורות מדאורייתא, ואפילו אם התרחצו בים נטהרו מאליהן כי אינן צריכות כוונה לטבול כמו שנפסק ביורה דעה סימן קצ"ח סעיף מ"ח ועיי"ש בסעיף מ"ו לענין בגדים רפויים.
3
ד׳ואמרתי לה שאין ראוי לקבוע הלכה נגד הרמב"ם כיון שאינה למעשה שהרי בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות ז' נקיים, ועצם חומרה זו מובנת יותר לדעת הרמב"ם מאשר לחולקים עליו ועיין בערוך השלחן ביורה דעה סימן קפ"ג שהאריך להצדיק את שיטת הרמב"ם. ברם גם אם הן נדות ודאי ולא זבות, מכל מקום לא נטהרו פנויות אלה על ידי הטבילה כיון שלא הפסיקו בטהרה ולא בדקו עצמן כלל. דבר זה נלמד מן המשנה במסכת נדה דף ס"ח עמוד א', נדה שבדקה עצמה וכו' עכ"ל אבל אם לא בדקה היא בחזקת טמאה וכן פרש שם הרא"ש, וכן פרש"י בדף צ"ט עמוד א' בד"ה והכא דהפרשה בטהרה בעינן דמשהוחזק מעין פתוח ליכא לאחזוקי בטהרה עד שתבדוק ותמצא דפסק כדאמרינן במתני' דהפרשה בטהרה בענין עכ"ל ומשמע שהבדיקה היא מדאורייתא וכן כתב בשו"ת שב יעקב סימן ל"ו שצריכה הפסק טהרה מן התורה בלי פקפוק עכ"ל הובא בסדרי טהרה סימן קצ"ו אות ט"ו.
4
ה׳שוב הראה לי למדן אחד שבשו"ת אגרות משה חלק אבן העזר חלק ד' סימן י"ד לא כתב כן, שדן שם במי שרוצה להשתדך עם בתולה צנועה ויראת ה' אבל חושש שכיון שהוריה אינם שומרי תורה לכן היא בת הנדה והוי פגם. וכתב שכשלא ידוע ודאי שהיא בת הנדה יש לסמוך להקל דהא טבילת נדה אינה צריכה כוונה להטהר וכו' הוא ודאי דבר המצוי שבשעה שכבר עברו ימי טומאתה שהיה גליא כלפי שמיא רחצה בים ובאגמים שהם מעיינות ובנהרות ונטהרה וכו' ואז נתעברה מבעלה ונמצא שלא היתה נדה בשעה ששמשה עם בעלה ונתעברה עם בת זו וכו' עכ"ל וצריך לאמר שמיירי בנתעברה בחודשים החמים שאז רגילות להתרחץ בים, והלא מן הסתם האם לא בדקה עצמה כלל ובמה יצאה מחזקת מעין פתוח והיאך כתב שהיא נטהרה.
5
ו׳ואמרתי לו שהחזקה קובעת את הדין אבל לא את המציאות ולדוגמה אשה ומי שהוחזק כבנה אם באו זע"ז נהרגים בבית דין שהרי סוקלין ושורפין על החזקות ומכל מקום אפשר שבאמת אינו בנה וכלפי שמיא גליא ונפקא מינה לענין כרת. הוא הדין בדברי האגרות משה שכתב שהתרחצה בשעה שכבר עברו ימי טומאתה שהיה גליא כלפי שמיא עכ"ל כוונתו היא שאף על פי שמדינא הוחזקה כטמאה כיון שלא בדקה מכל מקום לשאת את בתה שאינו ענין איסור לא דאורייתא ולא דרבנן אלא הוא חשש סגולי בזה יש לנו לתלות שכלפי שמיא גליא שלא היתה האם נדה בשעה שנתעברה מאחר והיתה מתרחצת בים לעתים ובצרוף הטעם שאין בבת סימני בת הנדה עיי"ש.
6
ז׳ועיין בגמרא שם דף ס"ח עמוד א', נדה שבדקה עצמה ביום השביעי שחרית ומצאה טמאה ובין השמשות לא הפרישה בטהרה ולאחר ימים בדקה ומצאה טמאה, רב אמר זבה ודאי ולוי אמר זבה ספק וכו' עכ"ל והלכה כרב ואם מצאה טמאה ולאחר ימים מצאה טהורה לכולי עלמא הוי ספק זבה כדעת לוי במתניתא וכן פסק הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק ו' הלכה כ', והלא אם חזקת טמאה היא כראיה ודאית ליהוי זבה ודאי אלא בודאי אינה אלא ספק ראיה וליכא ספיקא כלפי שמיא. ובאמת חזקה זו אינה כשאר חזקות שהרי עומדת להשתנות אטו לעולם תראה דם, ועוד עיין בסדרי טהרה שם אות כ"ג בד"ה עוד ראיתי שדן האם מדאורייתא אזלינן בתר רוב נשים שפוסקות מלראות ביום ה' או יום ו' לתחילת ראיתן או בתר רוב וסתות של אותה אשה גופא ושרק מדרבנן מחזיקים אותה כטמאה אם לא בדקה, ומיהו משמעות הפוסקים היא שמוחזקת כן מן התורה.
7
ח׳וכן מה שמן התורה צריכה לעיין בגופה קודם הטבילה שכן דרשו במסכת בבא קמא אף פ"ב עמוד ב' ונפסק ביורה דעה סימן קצ"ט סעיף ח' ואילו האשה הנ"ל שהיתה מתרחצת בים מן הסתם לא עיינה קודם בכל גופה והיאך עלתה לה הטבילה, יש לתרץ באותה דרך שהרי אמרו בגמרא דאורייתא לעיוני דילמא מיקטר אי נמי מאיס מידי משום חציצה עכ"ל שהעיון הוא משום חשש חציצה וכמו שכתב בחכמת אדם כלל ק"כ הלכה א' שכל דבר שהוא בחזקת טומאה אינו יוצא מחזקתו אלא על ידי בדיקה עכ"ל, וזהו לדידן מה שאין כן כלפי שמיא שפיר גליא שלא היתה עליה חציצה.
8
ט׳כל זה לענין בן הנדה, אבל הבא על הנערה בלא עת נדתה על סמך שהתרחצה בים בלי שהפסיקה בטהרה ובלי שעיינה בגופה מלבד שצפצף על תקנת חז"ל וחמור דינו יותר ממסכת שבת דף י"ג עמוד ב' עיי"ש גם עבר על ספק איסור כרת דאורייתא, ומצוה לפרסם.
9
י׳יהודה הרצל הנקין
10