שו"ת בני בנים, חלק שלישי ל׳Responsa Benei Banim, Volume III 30
א׳יישוב ארץ ישראל האם הוא מן התורה לדעת הראשונים
1
ב׳ב"ה, ה' טבת תשנ"ו
2
ג׳לרב אחד
3
ד׳קבלתי בתודה מאמרו המחכים. כבודו כתב לישב דעת הרמב"ם שלא מנה יישוב ארץ ישראל במנין המצוות שמכל מקום הוי דאורייתא אלא שאין מצוה מסוימת בזה, וז"ל שהרי נתבאר בתורה פעמים רבות שתכליתן של מצוות רבות היא ירושת הארץ. "ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ אשר ד' אלקיכם נותן לכם", ונאמר "ושמרתם את כל המצוה אשר אנכי מצוך היום למען תחזקו ובאתם וירשתם את הארץ" ועוד ועוד. תכלית זו מחייבת, ומכאן מקור החיוב לכל ההלכות והתקנות והגזירות שהתקינו חכמים ליישוב הארץ אלא שאין בקיום תקנות אלה בלבד כדי לפטור אותנו מכל המוטל עלינו לעשות כדי לקיים תכלית זו שהציבה לנו התורה "למען תחזקו ובאתם וירשתם את הארץ". כל מעשה המוליך להגשמת התכלית הרצויה יש בו משום קיום רצון הבורא יתברך עכ"ל מאמרו.
4
ה׳לע"ד מן הפסוקים שהביא נלמד אחרת שירושת הארץ היא שכר המצוות ולא תכלית המצוות. ברם אפילו היא תכלית המצוות מה בכך, אם היא דאורייתא למה אינה כלולה במנין המצוות כיון שיש בה מעשה מצוה ובדומה לפרו ורבו שהיא גם ברכה וגם מצוה כמו שכתבתי בבני בנים חלק א' מאמר ו' וכן כל המעשים הנחוצים להחיות את הולדות ולגדלם יש בהם משום קיום המצוה ובודאי הם רצון הבורא שהרי אם ימותו לא קיים המצוה.
5
ו׳ואם כוונת כבודו שאין ביישוב א"י מעשה מיוחד ולכן לא נמנה, זה אינו כי מי שנמצא בחו"ל עליו לחצות את הגבול ולבוא לא"י והביאה היא מעשה מיוחד למצוה זו כפשטות הכתוב בואו ורשו את הארץ וגו' עכ"ל שצריך לבוא, כי אטו העומד בניו יורק וקונה משם שדה בא"י מקיים מצוה מן התורה לדעת הרמב"ן אף על פי שמסתבר שגם משם כותב עליו אונו אפילו בשבת משום מצות יישוב א"י מדרבנן. ואם כוונתו שאף על פי שיש ביישוב הארץ מעשה מיוחד מכל מקום כיון שגם עוד הרבה דברים כלולים בו כי כל מה שמוליך להשגת המטרה הוא רצון הבורא ומחייב כלשון מאמרו ולכן אינו נמנה בתרי"ג המצוות, קשה היכן מקומו של כלל זה כי אינו ענין לשורש הרביעי או החמישי ונמצא שלדעת כבודו ישנם ט"ו שורשים ואילו הרמב"ם כתב רק י"ד, אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא שלרמב"ם אינו אלא דרבנן כמו שפרש הרשב"ש בדעתו והארכתי בזה בבני בנים חלק ב' סימן מ"ב. גם יש להעיר על הדמיון בין דברי כבודו לגבי רצון הבורא לבין שיטת הראב"ד והרשב"א והריטב"א במסכת ראש השנה דף ט"ז עמוד א' לגבי אסמכתא, ואין כן דעת הרמב"ם בהקדמה לפרוש המשנה באות ד'.
6
ז׳ואוסיף בבאור בשיטת הרמב"ן. לדעת הרמב"ן בספר המצות בהוספות למצוות עשה מצוה ד' ישנן שתי פנים למצות יישוב הארץ הא' כיבוש הארץ כדי שלא תישאר בידי זרים והב' הישיבה והדירה בה כדי שלא תישאר שממה. וכן הרשב"ץ בזוהר הרקיע בבאור למצות עשה רכ"ו העתיק דברי הרמב"ן, ואולם בשו"ת הרשב"ש סימנים א' עד ג' הגם שציין לדברי הרמב"ן ולדברי הרשב"ץ אביו, הוא עצמו כתב כעשר פעמים שמצוה מן התורה לדור בארץ ישראל ולא הזכיר שיש גם מצוה לכבוש ואדרבה כתב שאנו מנועים מלעלות יחד לכבוש את ארץ ישראל בכוח בגלל השבועה שהשביע ה' את ישראל שלא יעלו בחומה במסכת כתובות דף קי"א עמוד א' וכן כתב בשו"ת הריב"ש סימן ק"א.
7
ח׳ברם הרמב"ן עצמו לא הזכיר השבועה שלא לעלות בחומה והטעם פשוט מפני שאינה הלכה לדורות לשיטתו כי לא יתכן להשביע את ישראל לעבור על מצות כיבוש מן התורה וזהו שדקדק לכתוב שנצטוינו בכיבוש בכל הדורות עכ"ל כי המצוה היא תמידית ואינה לימות המשיח לדעתו ולשון בכל הדורות עכ"ל אינו כלשון מצוה לדורות ושלא כמי שטעה בזה. מה שאין כן לדעת הריב"ש והרשב"ש רק הדירה היא המצוה ואילו הכיבוש הוא ממכשירי המצוה וכמו שכתב הרשב"ש שם לגבי עליה שאינה אלא מכשיר למצות דירה והאריך ששבועה שפיר מבטלת מכשיר מצוה, ולכן כתבו שבזמן הזה אנו מנועים מלכבוש משום השבועה שלא יעלו בחומה כי השבועה מבטלת מכשיר מצוה של כיבוש. והאחרונים האריכו בהיתר השבועה בימינו וראה מאמר בזה בנועם כרך כ'.
8
ט׳ונמצא שמלבד רוב ראשונים שלא נקטו כשיטת הרמב"ן, גם מאלה שהסכימו אתו שיישוב א"י הוא מצוה מן התורה סוברים שהכיבוש אינו מעיקר המצוה וכן רוב אותם האחרונים שנקטו כהרמב"ן דנו במצות דירה ואין ראיה מדבריהם לענין כיבוש. ומכל מקום גם ללא מצות כיבוש מותר ומשובח להסתכן להקים ולהחזיק יישובים בא"י ואי"ה עוד אכתוב בזה*(הג"ה) עיין להלן סימן מ"ה. אבל כעת רבו הטרדות והדברים מתעכבים, ואסיים בברכה לרגל היבחרו למועצת היישובים.
9
י׳יהודה הרצל הנקין
10