שו"ת בני בנים, חלק שלישי ל״אResponsa Benei Banim, Volume III 31
א׳עוד ביישוב ארץ ישראל לדעת הראשונים
1
ב׳ב"ה, כ' תמוז תשנ"ד
2
ג׳לרב אחד
3
ד׳קבלתי גלויתו. לע"ד דעת הרמב"ם אינה בגדר ספק. הרשב"ש הבין בדעתו שיישוב ארץ ישראל אינו מן התורה ואין סמך בדברי הרמב"ם להבין אחרת ותרוצי האחרונים לא יזיזו את סתימת הדברים ממקומם, ובכלל, מאי איריא הרמב"ם והסמ"ג והחינוך שנמשכו אחריו הלא גם בה"ג ורס"ג והיראים שלא כתבו לפי השורשים שבספר המצות אלא מנו מצוות כמו והתקדשתם והייתם קדשים וכן הרבה, מכל מקום לא הזכירו יישוב א"י.
4
ה׳הלא גם הרמב"ן הבין שהוא משיג על הרמב"ם. אלא פשוט שדברי הרמב"ן היו חידוש בימיו שלא שיערוהו אלה שחיו לפניו וגם אחריו מעטים מן הראשונים קבלו דעתו. ואפילו הריב"ש והרשב"ש שהסכימו שיישוב א"י הוא מן התורה מכל מקום לא הזכירו מצות כיבוש אלא רק מצות דירה ושלא כרמב"ן שסובר שגם הכיבוש וגם היישוב הם מצוה.
5
ו׳וכיון שברמב"ם וטור ושלחן ערוך אין רמז שיישוב א"י הוא חובה מן התורה ונשמע להפך ברוב הראשונים שניתן לברר דעתם ופוק חזי מאי עמא דבר לכן הכי נקטינן, ואין דעתו של הרמב"ן אלימתא לעשותה אפילו ספק דאורייתא נגד רוב ראשונים ומנהג העולם ורק ראוי להדר כדעתו. ולא מאהבתנו לארץ ישראל נעשה הוראתנו פלסתר, אלא כרב יהודה שאמרו עליו במסכת ברכות דף מ"ג עמוד א' בר מיניה דרב יהודה דחביבא ליה ארץ ישראל עכ"ל ואף על פי כן הוא זה שאמר בסוף מסכת כתובות כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה עכ"ל כיון שכך נראתה לו האמת. וכבר כתבתי שהנמנע מיישוב הארץ מפני בצע כסף וכו' הוא נבל ברשות התורה.
6
ז׳ועוד יש להעיר שכנגד הספק שהעלה כבודו שאין להחשיב צער הגוף של מאסר קצר עקב סרוב פקודה כאילו הוא שקול כמסירת חומש מנכסיו ועיין בשו"ת מהר"ח אור זרוע סימן קמ"ב בענין יחס צער הגוף לממון, יש לדון האם המסרב פקודה בעלמא עובר עבירה משום מורד במלכות והאם בעי כפרה. ועיין בספר המצות עשה קע"ג שכתב, אנחנו חייבין לשמוע מצותו וכו' עכ"ל ואילו בהלכות מלכים פרק ג' הלכה ח' לא הזכיר חיוב אלא רק שיש למלך רשות להעניש העובר על דברו ועיין בספר תורת המלך שם. ולע"ד רחוק שהמורד במלכות אינו חוטא גם לשמים אבל יש להאריך הרבה בגדרים בזה ואולי דמוקרטיה שונה ואכ"מ.
7
ח׳יהודה הרצל הנקין
8