שו"ת בני בנים, חלק שלישי ל״בResponsa Benei Banim, Volume III 32
א׳בירור השיטות בענין עוון חוץ לארץ גורם
1
ב׳ב"ה, כ"ו אייר תשנ"ב
2
ג׳לגדול אחד
3
ד׳כשהבאתי את ספרי חלק ב' לביתו קבלתי בתודה את ספרו. נהניתי לראות שכוונתי לדעתו הרמה בכמה ענינים, כמו בסימן ו' אות כ"ג שכבודו דן בדברי הרמב"ם בגרות בהוכיח סופו על תחילתו ועיין בספרי סימן ל"ו.
4
ה׳ובסימן מ"ד אות ג' דן במסכת יבמות דף ס"ד עמוד א' במי ששהה עשר שנים ולא הוליד ובעוון חוץ לארץ, וכיון שפסחתי על סוגיא זו בחלק ב' סימן מ"ב אעיר בה כעת. ז"ל הברייתא שם, נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה יוציא ויתן כתובה שמא לא זכה להבנות ממנה, אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (בראשית ט״ז:ג׳) מקץ עשר שנים לשבת אברהם בארץ כנען ללמדך שאין ישיבת חו"ל עולה מן המנין וכו' עכ"ל. ופרש"י מקץ עשר שנים בא על הגר והאי דלא נסיב לה בהנך שני קמאי עד שלא בא לארץ כנען שהיו שנים מרובות בפדן ארם ללמדך שאין ישיבת חוץ לארץ עולה לו דלמא משום עוון חוץ לארץ הם עקורים עכ"ל.
5
ו׳מה שפרש"י שאברהם דר שנים מרובות בפדן ארם הוא לפי מסכת עבודה זרה דף ט' עמוד א' שאמרו על הפסוק ואת הנפש אשר עשו בחרן, גמירי דאברהם בההוא שעתא בר חמישין ותרתי הוה עכ"ל פי' שהיה בן חמשים ושתים כשבא לחרן מאור כשדים והתחיל ללמד תורה ולגייר גרים שאז התחילו שני אלפים שנה של תורה, ואינו קאי על עיקר הפסוק ויקח אברם וגו' ויצאו ללכת ארצה כנען וגו' עכ"ל כשעזב את חרן לבסוף. ולפי הכתוב שיצא מחרן בגיל שבעים וחמש אם כן שהה בה כ"ג שנים, ולפי סדר עולם רבה שאברהם בא לארץ כנען כשהיה בן שבעים וכרת את ברית בין הבתרים ואחר כך חזר לחרן וכמו שפרשו התוספות עדיין אפשר שיצא מחרן סמוך להיותו בן שבעים ונמצא ששהה שם י"ח שנים והמה השנים המרובות. ומה שלא הזכיר רש"י את השנים ששהה אברהם עם שרה באור כשדים קודם שהלכו לחרן הוא מפני שאיננו יודעים מתי התחתנו ושמא נישאו סמוך לצאתם מאור כשדים, וכן דייקתי בפרושי חיבה יתירה פרשת וירא פרק כ' פסוק י"ג ממה שנאמר ואת שרי כלתו אשת אברם בנו עכ"ל וכיון שהיתה אשת בנו בידוע שהיא כלתו אלא מלמד שהיתה אז כלה חדשה.
6
ז׳ואולם בחומש פרש"י, מגיד שאין ישיבת חוצה לארץ עולה מן המנין לפי שלא נאמר לו ואעשך לגוי גדול עד שיבא לא"י עכ"ל פי' שכיון שאברהם היה עקר לכן היה פטור מלישא אשה על אשתו בחו"ל אלא רק בארץ כנען ששם הובטח לו שיהיה לו זרע, ודייק הרמב"ן שלרש"י שאר בני אדם שאינם עקרים אם שהו י' שנים בלי בנים חייבים לישא אשה אחרת אפילו בחו"ל. אבל לרש"י בגמרא אינו כן כי לא הזכיר ואעשך לגוי גדול, אלא תרץ בד"ה ההוא מיבעי ליה שאף על פי שאברהם היה עקור מכל מקום ילפינן מיניה שאין ישיבת חו"ל עולה למנין דאי לאו לדרשה למאי הלכתא קאשמעינן קרא מקץ עשר שנים עכ"ל כלומר אף על פי שמאברהם עצמו אין ראיה, מכל מקום הכתוב פנוי לאסמכתא לפטור מדין שהה י' שנים כל מי שדר בחו"ל.
7
ח׳ועוד תלה רש"י בגמרא בעוון חו"ל מה שלא הזכיר בחומש. ומהו עוון זה, והלא בפרשת מסעי על הכתוב והורשתם את הארץ וישבתם בה עכ"ל פרש"י שהוא הבטחה וכתרגום אונקלוס ומשם דייקו הרא"ם ושאר אחרונים שלדעת רש"י אין ישיבת ארץ ישראל חיוב מן התורה ושלא כדעת הרמב"ן שם, ואפילו לדעת הרמב"ן הלא לא שמרו האבות את התורה אלא בארץ ישראל כמו שכתב בפרשת תולדות על הכתוב וישמר משמרתי וממילא כשהיה אברהם בחו"ל לא נתחייב במצות ישיבת א"י, ועוד שהיה אינו מצווה ועושה כמו שכתב שם ולא שייך בו עוון. ולכן פרש הרא"ש ביבמות שם שאברהם חטא במה שעזב את הארץ לאחר ברית בין הבתרים למרות שנצטוה במפורש לך לך וגו' אל הארץ אשר אראך ולא משום מצות יישוב א"י בעלמא, ברם רש"י לא הזכיר שחזר לחרן לא בגמרא ולא בחומש וכן דרכו שלא ללמד קטיגוריא על האבות כמו בפרושו על הכתוב ויהי רעב בארץ וגו' ולעומת פרוש הרמב"ן שם. ועיין בפסקי רי"ד שפרש כל השנים שהי' בחו"ל הי' תולה אברהם בעון חו"ל עכ"ל ולא חילק בין קודם לאחר ברית בין הבתרים. ואפילו מודה רש"י שאברהם חזר לחרן אי אפשר להכניס דברי הרא"ש בדבריו כי רש"י הזכיר שנים מרובות ששהה אברהם בחרן ועל כרחך היו אלה בשהייתו הראשונה בחרן ולא בשניה שלא ארכה רק ה' שנים, ולכן מה שלא הוליד בחרן בפעם הראשונה אינו בעוון חזרה לחרן שלא עבר אלא אחר כך, וגם מה שבאר בקרבן נתנאל אות ט' שאברהם חטא במה שלא לקח אתו את שרה כשיצא מחרן לארץ כנען בפעם הראשונה, היה זה אחרי השנים המרובות שהזכיר רש"י.
8
ט׳ברם לרא"ש אינו קשה כי לא כתב שאברהם שהה בחרן שנים מרובות ולשיטתו אפשר ששהה בחרן פחות מעשר שנים ואחר כך הלך לכנען ואותן פחות מעשר שנים לא הצטרפו לשנים שהיו אחר כך כיון שחטא בינתים כשעזב את הארץ, וזהו שאמרו בגמרא שאין ישיבת חו"ל עולה לו. ומה שקשה שאם שהה אברהם בחרן בפעם הראשונה פחות מעשר שנים נמצא לפי החישוב הנ"ל ששהה בארץ כנען י"ג שנה עד לברית בין הבתרים ולמה לא נשא אז אשה על אשתו ומאי איריא עשר השנים ששהה לבסוף, לזה שפיר תרץ בקרבן נתנאל שקודם ברית בין הבתרים לא הלך שם עם אשתו וממילא לא עלו לו אותן השנים, ורק השנים ששהה עם שרה בחרן בפעם הראשונה או בפעם השניה היו צריכות להצטרף עם השנים בא"י אחרי שעלו שניהם ולמה הוצרך לחכות אז עשר שנים מחדש, ושמא מכאן נלמד שאין ישיבת חו"ל עולה למנין, ודחה הרא"ש שאין זה אלא באברהם בגלל שחטא. ורק לא הבנתי סיום לשון הרא"ש דאם תמצא לומר וכו' עכ"ל ובמרדכי סימן נ' דאם לא תימא הכי וכו' עכ"ל עיי"ש ונראה שהוא משובש.
9
י׳והנה הרא"ש כתב לשון עוון ישיבת חוץ לארץ עכ"ל ואלמא מצוה לדור בא"י דאם אינה מצוה עוון ישיבת חו"ל מנין, איברא אפשר שהיא מצוה מדרבנן וכן צריך לאמר לדעת הסמ"ג עשה מ"ט וסמ"ק מצוה רפ"ד שכתבו שדיירי חו"ל פטורים מדין שהה עשר שנים שמא עוון חוצה לארץ גורם אף על פה שלא מנו ישיבת א"י במנין המצוות. ובאמת גם ברא"ש מוכח שהיא מדרבנן שלכן דחה דברי האומרים שדין שהה עשר שנים אינו חל בחו"ל וכתב שאין ראיה מאברהם כי הוא נתעצל ולא הלך לארץ ישראל וגם המרה את צווי ה' לך לך וגו' וחזר לחו"ל, ואם ישיבת א"י היא מן התורה מאי אולמיה צווי ה' לאברהם יותר ממצוה מן התורה שניתנה לכל ישראל ולמה נענש אברהם שנתעצל בו יותר מכל אדם שמתעצל במצות התורה לדור בארץ ישראל, אלא בודאי המצוה בכל אדם אינה אלא מדרבנן.
10
י״אואולם רש"י כתב עוון חו"ל עכ"ל ולא עוון ישיבת חו"ל וכן העתיקו שאר ראשונים, ולע"ד אפשר שתלוי באדמת חו"ל ואינו עוון אקרקפתא דגברא אלא מעין קללת ארץ העמים ולעומת זכותה של ארץ ישראל עיין במסכת מכות דף ז' עמוד א', וזהו שפרש הרע"ב דילמא ישיבת חו"ל גרמה עכ"ל ולא כתב עוון. וראיה מספר יראים השלם מצוה תי"ג שכתב שיש לתלות בעון חוצה לארץ ואע"פ שבימי אברהם לא נתקדשה ארץ ישראל עדיין מ"מ חפצי הבורא היו בה שהרי הסולם היה קבועה וכו' עכ"ל, הרי שעוון חו"ל תלוי בייחודה של א"י ולא במצות ישיבה. ולכן אינו קשה לדעת הסמ"ג וסמ"ק וארחות חיים חלק ב' סימן ז' אות ל"ד שדיירי חו"ל פטורים מדין שהה עשר שנים שמא עוון חוצה לארץ גורם, שאם תלוי בחטא פרטי אם כן אנוס שאין בו חטא וכן מי שיצא מן הארץ בהיתר ללמוד תורה וכו' ושהו עשר שנים יהיו חייבים לגרש וזה היה להם לאשמעינן, ובארחות חיים סוף חלק ב' הביא דברי מהר"ם ב"ב במי שראוי שלא יעלה לא"י וכבר הארכתי בזה בבני בנים חלק ב' שם.
11
י״בוכן משמע בריטב"א שאינו עוון פרטי, שכתב מצוה פו"ר מצות הגוף שנוהגת בכ"מ ואם עוון הארץ גורם היאך נוהגת בחו"ל וכו' עכ"ל שלשון עוון הארץ פי' עוון הקרקע של חו"ל. ואפילו אם נגרוס עוון חו"ל ולא עוון הארץ, אם הוא עוון פרטי למה לא תנהג מצוה פריה ורביה בחו"ל כיון שהרבה יהודים שם מנועים או פטורים מלעלות.
12
י״גורק אינו נראה כן בספר העיטור חלק ב' אות מ' מרד שער ג', שכתב דהשתא ליכא עון דח"ל דהקב"ה במימריה הוא דעביד ועוד דאברהם שאני שלא הבטיחו לבנים אלא בארץ עכ"ל ותפס כפרש"י בחומש ודחה פרש"י בגמרא, הרי שעוון חו"ל היינו עוון פרטי של ישיבה בחו"ל ורק אנו אנוסים על פי הדיבור. ובהערות שם פרש כי גזרת מלך עלינו להיותנו גולים מארצינו ואין לנו חטא בזה על ישיבתינו בחו"ל עכ"ל ונראה שהבין בעיטור שמצוה מהקב"ה האידנא שלא לעלות ארצה, וכבודו העיר לנכון שלא נמצאת דעה כזו בשאר ראשונים ועיין בשו"ת הריב"ש סימן ק"א ורשב"ש סימן ב' שאף על פי שאסור לעלות בחומה זהו ברבים מה שאין כן מצוה על כל יחיד לעלות לא"י אם אין דברים המונעים אותו. ולע"ד גם דעת העיטור היא כן, שאם כפרוש ההערות היה צריך לכתוב דבמימריה דהקב"ה הוא דעביד שאז המלה הוא מוסבת על מי שדר בחו"ל, ואילו העיטור כתב דהקב"ה במימריה הוא דעביד עכ"ל וקאי על הקב"ה והכי קאמר שהקב"ה קיים דיבורו להגלות אותנו בין העמים ולכן אין בנו עוון להיותנו בחו"ל כי אנו אנוסים.
13
י״דוהרבה ראשונים לא כתבו טעם עוון חו"ל, מהם הסוברים שדין שהה עשר שנים נוהג גם בחו"ל כמו שנלמד מסתימת הרמב"ם וכן כתבו הרמב"ן ורבנו אברהם מן ההר והרשב"א ונתנו טעמים שונים שרק מי שיצא מן הארץ או שיש לו צער בישיבת חו"ל או שעולה לא"י אזי ישיבתו בחו"ל אינו עולה לו למנין מה שאין כן שאר דיירי חו"ל, ודומה לזה במדרש הבאור ומדרש הגדול שישיבת אברהם בחו"ל היתה ישיבת טלטול עכ"ל ולכן לא עלתה למנין ונראה שהוא לפי פרקי דרבי אליעזר פרק כ"ו שהקב"ה טלטל את אברהם מבית אביו וממשפחתו והביאו לחרן וכו' והטלטול קשה לאדם יותר מכל עכ"ל. ומהם הסוברים שאינו נוהג בחו"ל, הראב"ן ביבמות שם ור"י בעל התוספות וראבי"ה הובאו במרדכי ובהגהות מיימוניות. וסוף דבר אין להוכיח מסוגיא זו לענין מצות יישוב ארץ ישראל.
14
ט״ויהודה הרצל הנקין
15