שו"ת בני בנים, חלק שלישי ל״זResponsa Benei Banim, Volume III 37
א׳עריכת סעודה ביום הודאה לאומית
1
ב׳ב"ה, כ"ג טבת תשנ"ה
2
ג׳לרב אחד
3
ד׳התפניתי באיחור למכתבו ואתו הסליחה. לע"ד אינו אסור לאחר את זמני התפלה בבית הכנסת בבוקר של יום ההודאה בארה"ב תאנקסגיווינ"ג בלע"ז כי הכל יודעים שהסבה היא החופשה מעבודה שבאותו יום ולא מה שגורם לחופשה, ולכן אפילו בחג המולד שהוא יום אידם אינו אסור אבל מכל מקום ראוי שלא לאחר התפלה בחג המולד כדי להראות שאין לנו חלק ונחלה ביום אידם, ובזה ובזה אין ראוי להשוות זמני התפלה לזמנה בשבת. וכן מותר לקבוע חו"ק ביום ההודאה.
4
ה׳לעצם יום ההודאה ואכילת תרנגול הודו טורק"י בלע"ז וכפי מנהג רוב ישראל היום להחזיקו כעוף כשר אף על פי שלא בא במסורת מדור דור, אינו אסור משום בחוקותיהם אפילו לדעת הגר"א כיון שרעיון ההודאה הוא ענין הכתוב בתורה, ואכילת הטורק"י הוא זכר בעלמא לסיבת ההודאה והסיבה שייכת לכלל האזרחים ולא רק לנוצרים ולכן הטעמים שכתבתי בבני בנים חלק ב' סימן ל' שייכים גם כאן.
5
ו׳ובשו"ת אגרות משה חלק אבן העזר חלק שני סימן י"ג לא התיחס לעשיית סעודת יום התאנקסגיווינ"ג רק לקביעת סעודת מצוה שלנו באותו יום וכתב שאינו בגדר יום אידם, ומשם לשו"ת משנה הלכות חלק י' סימן קט"ז שהביא מיורה דעה סימן קמ"ח סעיף ז' עובד כוכבים שעושה הוא חג לעצמו ומודה לאלילים ומקלסה ביום שנולד בו ויום תגלחת זקנו ובלוריתו ויום שעלה בו מן הים וכו' אינו אסור אלא אותו יום ואותו האיש בלבד עכ"ל כלומר דהוי יום אידו, ומזה חשש שיום ההודאה הוא יום אידם כיון שהנכרים מודים בו לאמונתם ועוברים על שיתוף ולכן אין לישראל לקחת חלק בו עיי"ש אמנם ביטל דעתו בפני מה שיורה הגרמ"פ ז"ל והגרמ"פ הלא כתב שאינו יום אידם. ובאמת לא הבנתי דברי שו"ת משנה הלכות כי יום התאנקסגיווינ"ג אינו דומה ליום שנולד בו ויום תגלחת זקנו וכו' שכל אותם המאורעות הם שמחת הגוי בלבד ואין לישראל חלק בשמחה זו, ויותר היה לו להקשות מסעיף ו' שם יום שמתכנסים בו העובדי כוכבים להעמיד להם שר ומקריבים ומקלסים לאלהיהם יום חגם הוא עכ"ל ושר לאו דוקא אלא הוא הדין מלך וכן הוא במסכת עבודה זרה דף י' עמוד א' וברמב"ם ובלבוש ואולי נשתנה לשר משום הצנזורה, ובודאי יום שמעמידים בו מלך הוא יום שמחה לכל בני הממלכה גם ליהודים שבתוכה וכן יום הולדתו של מלך ואף על פי כן הוי יום אידם ולכן הוא הדין ליום התאנקסגיווינ"ג. ברם הוא תמוה כי היכן שמענו שאסור לשמוח ביום הולדתו של המלך וכיוצא בזה ומעשים בכל הדורות יוכיחו, אלא ישנם שני דינים נפרדים כי ביום אידם אסור ליקח מהם ולמכור להם כיון שמקריבים לע"ז ובזה לא איכפת לן מה הוא טעם חגם ואפילו יום העמדת המלך ויום הולדתו אסור, מה שאין כן לענין שמחה וחגיגה בלבד יש חילוק כי יום שהוא עיקר האיד שהחזיקו בו על שם אלוהיהם כלשון הטור ולדוגמה חג המולד אסור ליטול חלק בו כלל, ואילו שאר איד שהחזיקו בו על שם שאר דברים ועיקרו חג אזרחי מותר לשמוח בו ולדוגמה יום העמדת המלך או הרביעי ביולי בארה"ב ויום התאנקסגיווינ"ג ובזה לא איכפת לן שהנכרים פולחים לאמונתם גם באותם הימים.
6
ז׳ובמאמר בחוברת "עם התורה" ששלח כבודו התיר הגרמ"פ ו"ל לעשות סעודה ביום התאנקסגיווינ"ג בתור סעודת הרשות וכתב שבלי קביעת חובה ומצוה יוכל גם לשנה אחרת עכ"ל ושוב כתב שאסור לעשותה יום קבוע בשנה לחוג זה עכ"ל והזכיר בל תוסיף, ומשמע שמיירי בכוונת הלב ושאין מניעה מלעשותה רשות מדי שנה רק שלא יראה אותה כחובה. ועל הצד היותר טוב לע"ד יש להמנע אחת לכל כמה שנים מעשיית הסעודה כדי להראות שאינה חובה עליו ובזה יצא מידי כל חשש.
7
ח׳בדעת הב"ח בסימן קע"ח נא עיין שם, וז"ל אותן הדברים המפורשים בדברי חכמים פרק במה אשה ובתוספתא דשבת וביתר מקומות אע"פ שאין העכו"ם נהוג בהם עכשיו במקצת מקומות אסור לישראל לנהוג בהם דכיון שכבר היה קבוע חוק זה לשם תורה שלהן נראה כמודה להן ולתורתן אם נוהג כאותן מנהגים שהיה חוק מקדם עכ"ל ואינו ענין לכאן. סוף דבר מה שרוב גויים עושים אותו לשם ע"ז יש לאסרו גם אם מעיקרו היה מותר וכמו מצבה שבתורה, אבל מה שהרוב עושים להנאתם ואינו ע"ז מעיקרו ויש בו טעם אזי לא איכפת לנו אם נוצרים אדוקים עושים גם אותו לשם דתם וכזה הוא יום ההודאה.
8
ט׳יהודה הרצל הנקין
9