שו"ת בני בנים, חלק רביעי, מאמרים א׳Responsa Benei Banim, Volume IV, Essays 1
א׳שלושים שנה לפטירת הגרי"א הענקין זצ"ל*ראה קורות חיים ודברי הערכה בשו"ת בני בנים חלק א מאמר א, ובהקדמה ל"כתבי הגרי"א הענקין" כרך א בהוצאת עזרת תורה. וראה אמרות הגריא"ה בבני בנים חלק ב' מאמר א'. *נדפס ב"המעין"
1
ב׳מו"ז הגאון רבי יוסף אליהו הענקין זצ"ל מת מיתת נשיקה בדירתו בניו יורק לאחר תפילת המוסף, בשבת נחמו י"ג אב תשל"ג. בן 92 היה במותו. הוא היה פוסק אחרון*שאין סמכות הלכתית מעליו. "הגאון רבי יוסף אליהו הענקין זצ"ל היה פוסק הדור... ומביתו יצאה הוראה לכל תפוצות אמריקה" (קובץ "קול צבי", ניו יורק, תש"ס). באשר למעמדו ביחס לידידו ושכנו הגר"מ פיינשטיין ז"ל שהיגר מאירופה לניו יורק ב־1937 והיה צעיר ממנו בי"ד שנים, כוכבו של הרב פיינשטיין דרך בצבור הרחב עם הדפסת שו"ת אגרות משה בשנים תשי"ט-תשכ"ד, עת הגיע הרב הענקין לגבורות וכהו עיניו. וצדיק הדור ליהדות אמריקה ומגאוני וצדיקי הדור ממבט עולמי. הלווייתו היתה צנועה יחסית, וכמה עשרות אלפים ליוו את ארונו. בארה"ב בחודש אב-אוגוסט הישיבות עומדות ריקות והר"מים והתלמידים ועוד רבים מתפזרים לכל עבר ובפרט למקומות הנופש בהרים. גדולי הרבנים והגאונים הספידוהו: הגר"מ פיינשטיין ז"ל והגר"י קמינצקי ז"ל ועוד רבים. ברם, להגיע ממרחקים היה כרוך בטורח רב, ומעטים באו גם לנחם את המשפחה בימי השבעה.
2
ג׳בהלוויה ישב הגרי"ד סולובייצ'יק ז"ל מהורהר בשורה הראשונה, אך נמנע מלהספיד. רבים זוכרים מה שראו שנים קודם לכן בישיבת רבנו יצחק אלחנן, בבוקר חורפי בעת ההספדים לאחד מראשי הישיבה שנלב"ע. אל אחורי האולם נכנס לבדו זקן נמוך־קומה, חבוש נגד הקור בכובע העשוי עור ופרווה שכיסה את ראשו ואת אוזניו. הרב סולובייצ'יק שישב על הבימה עם פניו אל הקהל קם על רגליו ומיהר אל אחורי האולם כדי ללוותו אל הבימה. כל הקהל קם אף הוא על רגליו, מבלי שרבים ידעו למי. היה זה הרב הענקין.
3
ד׳כעבור שנים שמעתי בטורונטו מן הגרא"א פרייס ז"ל, מחבר ספרי "משנת אברהם" על ספר חסידים והסמ"ג, על בוקר חורפי אחר שהיה סוער ומושלג, ולדברי הרב פרייס אלמלא היה צריך לומר קדיש לא היה יוצא מביתו. היה זה בבית כנסת קטן במורד העיר ניו יורק. בקושי התאסף שם מנין. נפתחה הדלת ונכנס הרב הענקין. בא להתרים את המתפללים עבור מוסד הצדקה "עזרת תורה" שעמד בראשו. הרב פרייס התפלא ושאל אותו, רבי, האם בשביל דולרים אחדים היה צריך לטלטל את עצמו ולצאת במזג אוויר שכזה? הרב הענקין השיב לו בתמיה, "זו עבודתי. האם אני מקבל משכורת לחינם?"*התמסרותו ל"עזרת תורה" נהפכה לאגדה בחייו: כל אימת שהשיב לשאלה בהלכה בשעות העבודה בע"פ או דרך הטלפון, רשם את משך השיחה והשלים בסוף היום את הזמן שהחסיר מן העבודה. ולמשך שנים סירב לקבל העלאה במשכורתו הדלה, וכאשר ועד הנאמנים של עזרת תורה כפה העלאה עליו, גילו יתרה בבנק בסוף השנה, כי הרב הענקין לא משך חלק מהמשכורת כדי שלא תגיע לו ההעלאה.
4
ה׳לפני עשרים שנה זכיתי לבקר בקהילות אורתודוקסיות לאורכן ולרחבן של ארצות הברית וקנדה. בכל עיר שמעתי את אותם הדברים, מזקנים ורבנים: הרב הענקין ענה לי כזה. הרב הענקין קבע לנו את שם העיר, ואיפשר בה כתיבת גיטין. הרב הענקין השיב כך, תורה כך. לא אחת נאמר לי שבשנות הארבעים והחמישים של המאה, הרב ששמו הוזכר לרוב באלפי בתים באמריקה היה הרב הענקין.
5
ו׳הוא נולד בקלימוביץ ברוסיא הלבנה ב־1881, התחנך בעיירה שלו ואחר כך בעיקר בישיבה שייסד ר' איסר זלמן מלצר ז"ל בסלוצק. אחרי שהוסמך לרבנות על ידי בעל ה"ערוך השלחן" ואחרים, שימש עשר שנים בגרוזיה כרב ור"מ. ב־1914 נבחר כרב בסמאליאן*קודם לכן חיפש משרה כרב בעיירה מהולנא, שם הקדים את דרשתו בניתוח סוגי הדרשות שרבנים נושאים כאשר הם מחפשים משרה כרב. נדפס בכתבי הגרי"א הענקין חלק ב, סימן קד. בארץ מולדתו. ב־1923 הרב הענקין ובני משפחתו היגרו לארצות הברית, וב־1925 נתמנה מזכיר ואחרי כן מנהל של עזרת תורה, תפקיד שמילא 48 שנה עד יום מותו. בתוקף תפקידו הוא עמד בקשר עם רבנים ותלמידי חכמים בצפון אמריקה ובכל העולם בעניני צדקה והלכה גם יחד. שמו יצא כגדול בדורו, למרות שלא היה ראש ישיבה ולא היו לו תלמידים שיגדילו אותו כדי להתגדל על ידו.
6
ז׳באזכרה שהתקיימה בירושלים ביום השלושים לפטירתו, נאמו חצי־תריסר ראשי־ישיבה חשובים. כמעט כל הישיבות נהנו מתמיכת "עזרת תורה", ובית המדרש בישיבת "כוכב מיעקב" היה מלא. סיים ראש־הישיבה הראשון את דבריו, ולאחר זמן־מה קם ויצא, ויצאו תלמידיו עמו. סיים ראש־הישיבה השני את דבריו ועזב גם הוא עם תלמידיו. וכן הלאה, עד שבסוף האזכרה נותרו רק מעטים. אז נאמתי אני הצעיר שזכיתי ללמוד אתו הרבה שנים, בשם המשפחה.*מן הזכרונות אזכיר שנים, הנוגעים לנשים. אשתו האחרונה היתה אומרת בקול את בקשות "הרחמן" שבסוף ברכת המזון, והוא היה עונה אמן. למה? "כדי לעשות לה נחת רוח". ואחרי הסדר שנה לפני פטירתו אמרה לו אשתו כמה היא נהנתה מניגונו ל"חסל סידור פסח". הוא סיפר לה שלמד את הניגון מהרידב"ז בסלוצק, ושר אותו עבורה שנית מהתחלה ועד סוף.
7
ח׳שלושים שנה לאחר מותו, כיצד יש להעריך את חייו ופעליו של זקני הגאון והצדיק, הרי"א הענקין? מדרך הטבע, קם דור "אשר לא ידע את יוסף". פעמים נתקלתי במחקרים העוסקים בדעתם בהלכה של גדולים וראשי־ישיבה שחיו בארצות הברית מלפני חמישים שנה, מבלי שהדנים הכירו מי היווה אז הכתובת לפסק־הלכה.
8
ט׳אבל הגם שלא תמיד הם בקיאים בפרטים, רובם ככולם מגלות אמריקה ורבים מחוצה לה זוכרים שאכן היה חי ביניהם רב זה, הנמנה עם גדולי הרבנים שבכל דור. ולאלה שהכירו את סגולותיו, וביניהם צרוף של תקיפות בהלכה עם תעוזה, צלילות־הדעת בצד ענווה, מעשי חסד ללא ספור והתמסרות ללא גבול, זכרו ודמותו עוד מהווים מקור להשראה ולהכוונה בחיים. זכרו ברוך. מי יתן תמורתו.
9
י׳מכתב מהגריא"ה לבנו בדבר התנדבות לצבא ארה"ב*נכתב בעת מלחמת העולם השניה. המכתב נתגלה בין חפצי בנו א"א ד"ר אברהם הלל הנקין ז"ל, שנפטר בתשנ"ח.
10
י״אב"ה יום ג', ויגש תש"ב.
11
י״בלכב' בני ר' אברהם הלל נ"י וזוג' הכבודה חנה תחי', ובנם גיל זאב יחי', שיגדל לתורה, לחופה ולמעשים טובים, לנחת ולתפארת להוריו ולעמו.
12
י״גאיגרתך קיבלתי; חשבתי להשיבך תיכף, אבל טרוד הייתי בנסיעתי לראטשעסטער*עיר במרחק ג' שעות נסיעה מניו יורק. הגריא"ה נסע לשם מדי שנה לאסוף כספים עבור "עזרת תורה", כמו שנסע לערים רבות אחרות., ולא הספקתי עד כה.
13
י״דעל דבר להימנות בין המתנדבים לצבא. לדעתי יש חילוק בין חוקת הצבא שהיתה מקודם באמריקא ואנגלי', ובין חובת הצבא של עכשיו. מקודם, כשכל הצבא היה מסודר רק ממתנדבים, ובעת מלחמה היו מכריזים וקורין למתנדבים על סמך רגש המסירות לעם ולארץ - אז בוודאי היה צריך כל אחד להכניס עצמו בעול; אבל עתה שיש חובת העבודה - והחובה משתנית ומסתדרת לפי הצורך ולפי התועלת - איני רואה למה יכניס עצמו מתנדב ללכת, שעל ידי זה יפטור אחר תחתיו, כי הרי גבול וקצב יש למחנה - צריך בעדם מקום, מלבושים ומאכלים וכלי זיין (וכידוע שגם אלה שנכנסו לעבודה במשך השנה, רובם היו בטלים מעבודה מפני חוסר הכנה). ומי יוכל לומר שהוא יהי' מסוגל לעבודה יותר מהאחר שיצא לחופשי תחתיו? ובפרט אנשים "רוחניים", שלא נוסו בעבודה גופנית כבדה, ספק אם יהיו לתועלת עכשיו, שהעבודה של החיילים נשתנית לנהל "טאנקים" ואוניות אוויר - שכל אלו דורשים עצבים חזקים וסבלנות ענקית.
14
ט״וצריך לזכור גם זה, שכל אחד העושה מלאכתו באמונה, על עבודתו ועל דגלו, הוא עוזר למדינה - וביחוד מורים, שכבר אמרו על כך "שהניצחון נחל המורה"; והמורה הכולל בעבודתו לא רק הוראת קטנים כי אם גם גדולים, בוודאי הוא מועיל להמדינה על פי דרכו. ושער בדעתך, לו היתה דעת הקהל מכוונת בטרם החלה המלחמה, והיו חסים על האוניות שהטביעו בכוונה, ועל התבואה היתרה ששרפוה בכוונה, והיו מקבצים לקמצים את החומרים הדרושים להגנה - כמה תועלת היו מביאים לארץ! וגם אח"כ, כשהחלה המלחמה מבחוץ, לולא היו כאלה שהפריעו את הארץ מהכנה, ואת הצבא מזהירות הדרושה, כמה היה שונה המצב לטוב ממה שהוא.
15
ט״זוגם עתה גופא, בכל פינה שאדם פונה הוא יכול להביא תועלת הן בפעולותיו והן בדיבורו. והרי ידעת את שיטתי, שלא רק אלה "האיזאלאציאניסטים"*ISOLATIONISTS, אלה שדגלו בהתבודדותה של ארה"ב מן הנעשה בעולם. קלקלו, כי אם גם אלה מאחב"י שהרעישו נגדם גרמו קלקול בדרך צדדית - כי הנאצים מצאו תואנה לומר שהיהודים דורשים דמי אחיהם; וכן דרך האומות, אפילו מטוביהם, לקוץ בדבר שהיהודים נכנסים בו בראשם ורובם.
16
י״זועל כן גם עתה הדבר הנכון הוא הממוצע. כל אחד ימלא חובתו המוטלת עליו מהממשלה, וגם יכוון להיטיב למדינתו בכל עניין ועסק שהוא עובד בו, לא להראות קרירות - ואף לא התלהבות נגד האומות. ותן לחכם ויחכם עוד. אולם בחלק השמירה, היינו "הווארדענס",*WARDENS, פקחי הג"א. שבזה קוראת הממשלה למתנדבים, ראוי לכל מי שהגון לכך להכניס עצמו בזה, ומובן שלא יזניח מעשיו וכל עבודתו.
17
י״חוה' ימגר עריצים ויגדע קרן רשעים, וישוב השלום והטוב על מכונו בב"א.
18
י״טאביך מברכך, יוסף אלי' ב"ר אליעזר ז"ל
19
כ׳אתמול קבלנו איגרת מאליעזר*דודי נ"י, בנו הצעיר של הגריא"ה, שגויס לצבא ארה"ב. הוא שירת בזירות צפון אפריקה, איטליה וצרפת עד תום המלחמה.. הוא חושב לבוא על ימים אחדים קודם ש"ק ויחי.
20