שו"ת בני בנים, חלק רביעי כ״חResponsa Benei Banim, Volume IV 28
א׳עניינים בקצרה וכתיבת שם האם בכתובה
1
ב׳א. השלמת פסוקי דזמרא אחרי התפילה
2
ג׳לרב אחד
3
ד׳סברתי בחלק ג' עמוד קצ"ו היתה שלא שייך להקפיד על אמירת תהילים סתם וכן נראה לי עיקר. ועיין בשו"ת הרשב"א חלק ג' סימן רפ"ה שמבואר שם שהקפידא היא שלא לומר פסוקי דזמרא עם הברכות אחרי התפלה, אבל בלי הברכות לית לן בה.
4
ה׳ב. שינוי מנהגו למנהג הישיבה
5
ו׳לרב אחד
6
ז׳תלמיד הרוצה לשנות ממנהג אבותיו ולנהוג כמנהג הישיבה שלומד בה, עיין בבני בנים חלק ג' סימן ג' (עמוד י"ז) מה שדנתי בדברי המהרי"ל, ברם שם לא התפרנסו מהוריהם מה שאין כן מי שהוריו מחזיקים אותו. ועוד ששם מיירי במנהגי איסור והיתר ובאלה דנו בש"ס ופוסקים מצד ההולך ממקום למקום ודעתו לחזור או שאין דעתו לחזור מה שאין כן במנהג בעלמא, ועוד יש לחלק בין דברים מפורסמים כמו נוסח התפלה שיש לאמר שעל דעת כן שלחו אותו לשם ביודעין שינהג כן מה שאין כן מנהגים פרטיים של ראש הישיבה. ולא כל המנהגים שווים, ובדורנו נחלש כוח המנהגים ואם יש בשינוי תועלת לחזק את אדיקותו בדת יש להקל יותר והכל לפי הענין.
7
ח׳ג. תחנון ביום קריאת שם לבת
8
ט׳ולא נראה לבטל תחנון ביום קריאת שם לבת, ואפילו לא לבן אם קוראים לו שם בלי למול אותו וכגון שמתו אחיו מחמת מילה. גם לא נראה להדליק נרות חנוכה בברכה בבית מדרש של נשים אלא מי שאינה עתידה להדליק בביתה או בחדרה וכו' קודם שתכלה רגל מן השוק.
9
י׳ד. כתיבת שם האם בכתובה*תורגם מאנגלית
10
י״אמה שכתב כבודו שאסור לכתוב את שם האם בכתובה ביחד עם שם האב משום חוקות הגויים כיון שהדבר נובע מהשאיפה להשוואת המינים egalitarianism אינו נכון לע"ד, ראשית לדעת תוספות ומהרי"ק והרמ"א ביורה דעה סימן קע"ח סעיף א' שרק דבר שיש בו משום פריצות או שהוא הבל וריק ללא טעם אסור משום בחוקותיהם, וכאן נראה טעם להזכיר את האם כי חלק האשה בגידול בניה לחופה אינו נופל מחלק בעלה ואף עולה עליו, ואע"פ שכתיבת השמות בכתובה אינה לשם כבוד מכל מקום לכבוד ייחשב לה להיזכר בה ובפרט לפי מנהגנו שקוראים את הכתובה בחופה בקול רם. ואין זה דומה לקריאת התורה ששם מעלים את העולה לפי שם אביו בלבד כי האם אינה מצווה ללמדו תורה, איברא עניינים כאלה שאין בהם צד איסור אינם לעיכובא ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ב' חלק אורח חיים סימן י"א, ובאות ו' שם הביא מנהגים שונים בהשכבה שיש מזכירים רק את האב ואחרים רק את האם ואחרים מזכירים את האב והאם גם יחד.
11
י״בושנית והוא העיקר, אפילו לדעת הגר"א שהצריך שיהיה כתיבא באורייתא דהיינו נזכר בכתבי הקודש אין בהזכרת האם משום בחוקותיהם, כי הרבה מצינו בספר מלכים ודברי הימים וימת מלך פלוני וימלוך אלמוני תחתיו ושם אמו פלונית הרי דלאו מנייהו גמרינן. ועיין בבני בנים חלק ב' סימן ל' ודננו לכאן, כי אף על פי שירמיהו הזכיר משרפות המלכים למדו ממנו גם למשרפות שאינן של מלכים כיון שהענין דומה, והוא הדין אף על פי שבמקומות שנכתב ושם אמו פלונית מדובר באמו של מלך מכל מקום נלמד משם גם לאמו של כל אחד, ולכן אין בהודעת שם האם איסור בחוקותיהם. והגמו"ז זצלה"ה בדף השער של ספריו פרושי איברא ולב איברא הזכיר את אביו ואת אמו בשווה ולפעמים חתם כן בתשובותיו. ועיין בבני בנים חלק ג' עמוד ר"ו שחתם יוסף אלי' ב"ר אליעזר ז"ל ושם אמי פרומה שפרה עכ"ל, ובאופן זה שהוא בסגנון הכתוב בוודאי אין בו פקפוק ואפשר לכתוב כן גם בכתובה.
[ורק בגיטין הקפידו שלא לשנות כלום וגם אין בגט ענין של כבוד, והעד שאין כותבים בו תואר רב או חכם מה שאין כן בכתובה. ועיין בשו"ת מהר"י בי רב סימן מ"ז שיש מי שפסל גט משום שאחד מהעדים חתם פלוני בן פלונית עד ולא בן פלוני כמקובל, והגם שהוא עצמו לא אבה לפסלו אם כבר ניתן הגט מכל מקום הסכים שאין להכניס שינוי כל שהוא בגיטין.
בדיעבד אין הגט פסול לע"ד אפילו נכתב בו שם האיש פלוני בן פלונית ושם האשה פלונית בת פלונית שהזכירו האמהות ולא האבות, וכי איזה פסול יש בזה והלא שם האב אינו מעכב. ולדעת הלבוש ועוד אחרונים בשתוקי כותבים פלוני בן פלונית לכתחילה ועיין בשדי חמד מערכת גט סימן ג' אות י"א (צד 44) ובאוצר הפוסקים בסימן ס"ו סעיף קטן קכ"ו וקכ"ז, ובתלמוד נמצא רב מרי בר רחל ועיין בשו"ת חתם סופר חלק אבן העזר חלק ב' סימן מ"א. ומיהו יש לדחות כי בשתוקי אינו ידוע מיהו האב וכן רב מרי בר רחל נחשב כמי שאין לו אב כי אביו בא על אמו בגויותו קודם שהתגייר כפרש"י במסכת ברכות דף ט"ז עמוד א', ואין דנים אפשר מאי אפשר, ואדרבה כיון שכותבים פלוני בן פלונית בשתוקי אין לכתוב כן במי שאינו שתוקי וכן כתבו באחרונים.
כל זה אם באנו לכתוב את שם האם בלי שם האב, מה שאין כן לכתוב את שמות שניהם לכאורה אין בזה חשש. ואולם מעולם לא שמענו על גט שנכתב בו בן פלוני ופלונית ואפילו במקרה הצורך וכגון בשני יוסף בן שמעון בעיר אחת ושמות נשיהם שווים שאסור לאחד לגרש את אשתו שלא בפני השני עד שיהיה בגט סימן להבחין ביניהם, ועיין במסכת בבא בתרא דף קע"ב עמוד א' וקע"ג עמוד א' שאם אין סימן אחר יש לכתוב דורות מצד האב ופרש'י עד ארבעה דורות ורבנו גרשום פירש עד חמישה דורות דהיינו יוסף בן שמעון בן יעקב בן יצחק בן אברהם עד שיימצא הבדל בשמות. ואם איתא למה לא אמרו לכתוב יוסף בן שמעון האב ופלונית האם שהוא פשוט יותר, ומה עוד כי רחוק שסתם אנשים יכירו עד ה' דורות אפילו את האבות שלהם וכל שכן האבות של משפחה אחרת. וראה בבני בנים חלק א' מאמר א' שהגמו"ז זצלה"ה הכיר עד אבי אבי אביו שהם ד' דורות וכתב שלמעלה הדורות לא הכיר, שאף שיש לפרש שלא הכיר אותם מחיים אבל ידע את שמותיהם, מכל מקום לא רשם את השמות במחברתו ונאבדו מזיכרון בניו.
וכן העיר בשו"ת שדה יצחק (תרע"ה) סימן ב' שלא נזכר בשום מקום שכותבים את שם אמו כסימן, וביאר ששונה שם האב כי הבן חותם בו פב"פ ועולה בו לתורה מה שאין כן שם אמו אינו ניכר כלל אם לא שהכל קורין אותו בשם אמו שאז בוודאי הוי סימן כרב מרי בר רחל עכ"ל. ולפי זה אם הכל קורים אותו על שם אמו יכולים לכתוב בגט שהוא בן פלונית בין ביחד עם שם אביו ובין בלעדיו, ומיהו מרב מרי בר רחל אין ראייה, כי לא היה לו אב וכאמור.
ויש להעיר, גם אם נאמר שבן פלונית אינו סימן אצל הבעל וכדברי שו"ת שדה יצחק מכל מקום בת פלוני שפיר הוי סימן אצל האשה, ולכן אם יש שני יוסף בן שמעון בעיר ואשתו של זה נקראת חנה בת יצחק ואשתו של זה נקראת חנה בת יעקב לע"ד הוי סימן מעליא לדעת הבית יוסף ורוב הפוסקים שגם שינוי בשמות הנשים הוי סימן עיי"ש באבן העזר סימן קל"ו סעיף ו'. ואם גם שמות האבות של שני הנשים זהים אזי ישלישו או יכתבו דורות באבות אבותיהן הזכרים כמו שעושים באבות אבותיהם של השני יוסף בן שמעון, כי מאי שנא. ומה שלא נקטו כן בגמרא, תרצה אשתי ו"י לפי מה שאשה היתה עוזבת את מקום אביה ועוברת לדור במקום בעלה ועיין באבן העזר סימן ע"ה, לכן אי אפשר היה לכתוב דורות באבות אבותיה כי היתה מתגרשת במקומו של הבעל ושם לא הכירו מי היו אבותיה.
והנה הרמ"א הביא בשם סדר גיטין שבשני יוסף בן שמעון אפילו אם שמות נשיהם שונים זה מזה אינו מועיל אלא צריך סימן נוסף, ורבים תמהו איזו סברה יש לאמר כן. ולע"ד כאשר האשה האחת נקראת חנה והשניה פנינה כולי עלמא מודו שהוא סימן, ואין להחמיר כדעת סדר גיטין אלא כשהאחת נקראת חנה בת יצחק והשניה נקראת חנה בת יעקב כי לדעתו גם בת פלוני אינו סימן ושלא כמו שכתבתי. ויתכן שהדבר תלוי בחקירה האם בן או בת פלוני הוא חלק משם האדם או שהוא תיאור המציאות מי הוליד אותו או אותה ונפקא מינה לכמה ענינים ועיין בבני בנים חלק ב' עמוד רל"ד בהערה לסימן ל"ד. ויש להאריך ואכמ"י.]
[ורק בגיטין הקפידו שלא לשנות כלום וגם אין בגט ענין של כבוד, והעד שאין כותבים בו תואר רב או חכם מה שאין כן בכתובה. ועיין בשו"ת מהר"י בי רב סימן מ"ז שיש מי שפסל גט משום שאחד מהעדים חתם פלוני בן פלונית עד ולא בן פלוני כמקובל, והגם שהוא עצמו לא אבה לפסלו אם כבר ניתן הגט מכל מקום הסכים שאין להכניס שינוי כל שהוא בגיטין.
בדיעבד אין הגט פסול לע"ד אפילו נכתב בו שם האיש פלוני בן פלונית ושם האשה פלונית בת פלונית שהזכירו האמהות ולא האבות, וכי איזה פסול יש בזה והלא שם האב אינו מעכב. ולדעת הלבוש ועוד אחרונים בשתוקי כותבים פלוני בן פלונית לכתחילה ועיין בשדי חמד מערכת גט סימן ג' אות י"א (צד 44) ובאוצר הפוסקים בסימן ס"ו סעיף קטן קכ"ו וקכ"ז, ובתלמוד נמצא רב מרי בר רחל ועיין בשו"ת חתם סופר חלק אבן העזר חלק ב' סימן מ"א. ומיהו יש לדחות כי בשתוקי אינו ידוע מיהו האב וכן רב מרי בר רחל נחשב כמי שאין לו אב כי אביו בא על אמו בגויותו קודם שהתגייר כפרש"י במסכת ברכות דף ט"ז עמוד א', ואין דנים אפשר מאי אפשר, ואדרבה כיון שכותבים פלוני בן פלונית בשתוקי אין לכתוב כן במי שאינו שתוקי וכן כתבו באחרונים.
כל זה אם באנו לכתוב את שם האם בלי שם האב, מה שאין כן לכתוב את שמות שניהם לכאורה אין בזה חשש. ואולם מעולם לא שמענו על גט שנכתב בו בן פלוני ופלונית ואפילו במקרה הצורך וכגון בשני יוסף בן שמעון בעיר אחת ושמות נשיהם שווים שאסור לאחד לגרש את אשתו שלא בפני השני עד שיהיה בגט סימן להבחין ביניהם, ועיין במסכת בבא בתרא דף קע"ב עמוד א' וקע"ג עמוד א' שאם אין סימן אחר יש לכתוב דורות מצד האב ופרש'י עד ארבעה דורות ורבנו גרשום פירש עד חמישה דורות דהיינו יוסף בן שמעון בן יעקב בן יצחק בן אברהם עד שיימצא הבדל בשמות. ואם איתא למה לא אמרו לכתוב יוסף בן שמעון האב ופלונית האם שהוא פשוט יותר, ומה עוד כי רחוק שסתם אנשים יכירו עד ה' דורות אפילו את האבות שלהם וכל שכן האבות של משפחה אחרת. וראה בבני בנים חלק א' מאמר א' שהגמו"ז זצלה"ה הכיר עד אבי אבי אביו שהם ד' דורות וכתב שלמעלה הדורות לא הכיר, שאף שיש לפרש שלא הכיר אותם מחיים אבל ידע את שמותיהם, מכל מקום לא רשם את השמות במחברתו ונאבדו מזיכרון בניו.
וכן העיר בשו"ת שדה יצחק (תרע"ה) סימן ב' שלא נזכר בשום מקום שכותבים את שם אמו כסימן, וביאר ששונה שם האב כי הבן חותם בו פב"פ ועולה בו לתורה מה שאין כן שם אמו אינו ניכר כלל אם לא שהכל קורין אותו בשם אמו שאז בוודאי הוי סימן כרב מרי בר רחל עכ"ל. ולפי זה אם הכל קורים אותו על שם אמו יכולים לכתוב בגט שהוא בן פלונית בין ביחד עם שם אביו ובין בלעדיו, ומיהו מרב מרי בר רחל אין ראייה, כי לא היה לו אב וכאמור.
ויש להעיר, גם אם נאמר שבן פלונית אינו סימן אצל הבעל וכדברי שו"ת שדה יצחק מכל מקום בת פלוני שפיר הוי סימן אצל האשה, ולכן אם יש שני יוסף בן שמעון בעיר ואשתו של זה נקראת חנה בת יצחק ואשתו של זה נקראת חנה בת יעקב לע"ד הוי סימן מעליא לדעת הבית יוסף ורוב הפוסקים שגם שינוי בשמות הנשים הוי סימן עיי"ש באבן העזר סימן קל"ו סעיף ו'. ואם גם שמות האבות של שני הנשים זהים אזי ישלישו או יכתבו דורות באבות אבותיהן הזכרים כמו שעושים באבות אבותיהם של השני יוסף בן שמעון, כי מאי שנא. ומה שלא נקטו כן בגמרא, תרצה אשתי ו"י לפי מה שאשה היתה עוזבת את מקום אביה ועוברת לדור במקום בעלה ועיין באבן העזר סימן ע"ה, לכן אי אפשר היה לכתוב דורות באבות אבותיה כי היתה מתגרשת במקומו של הבעל ושם לא הכירו מי היו אבותיה.
והנה הרמ"א הביא בשם סדר גיטין שבשני יוסף בן שמעון אפילו אם שמות נשיהם שונים זה מזה אינו מועיל אלא צריך סימן נוסף, ורבים תמהו איזו סברה יש לאמר כן. ולע"ד כאשר האשה האחת נקראת חנה והשניה פנינה כולי עלמא מודו שהוא סימן, ואין להחמיר כדעת סדר גיטין אלא כשהאחת נקראת חנה בת יצחק והשניה נקראת חנה בת יעקב כי לדעתו גם בת פלוני אינו סימן ושלא כמו שכתבתי. ויתכן שהדבר תלוי בחקירה האם בן או בת פלוני הוא חלק משם האדם או שהוא תיאור המציאות מי הוליד אותו או אותה ונפקא מינה לכמה ענינים ועיין בבני בנים חלק ב' עמוד רל"ד בהערה לסימן ל"ד. ויש להאריך ואכמ"י.]
12
י״גועוד כתב כבודו שכתיבת שם האם בכתובה היא סימן מובהק לנישואין קונסרבטיביים או רפורמים ולכן יש לאסרה משום חיקוי המינים והאפיקורסים, והביא משו"ת מלמד להועיל חלק אורח חיים סימן ט"ז שלכן אסר לנגן בעוגב בבית הכנסת אפילו בתפילות של יום חול. ברם שם העוגב שימש פתח לקונסטלציה של חידושים הרסניים מצד אלה שחיללו שבת בפרהסיא ושינו את התפילות וכפרו בביאת המשיח עיי"ש בעמוד 18, ועוד כתב שם שאם נתיר את העוגב יצהלו הרפורמים שהרבנים החרדים מודים להם.
13
י״דכל זה אינו שייך לכתיבת שם האם בכתובה שכעת אינה נושא לפולמוס ולא תהיה כן אם לא נעשה אותה כן. בוודאי אין לחדש מנהגים לחינם, ברם האם נתנגד גם לכתיבת שם המשפחה (לבית פלוני) בכתובה או לחרוט על מציבת הבן את שם האם שגם מנהגים אלה נתחדשו בדורות שלנו. איני רואה תועלת במשא נגדן, ויש נזק רב בהתנגדות לא־מבוקרת שתצויר כ"אורתודוקסיה נגד האמהות" והוא קרב אבוד מראש.
14
ט״וה. תפילה מול בבואה בחלון
15
ט״זלשואל אחד
16
י״זבתפילה מול מראה יש ב' טעמים לאסור, הא' שמבטל את כוונתוה בתפילה כמו שאר תמונות וציורים וכל דבר שמסיח את הדעת כפי שנפסק באורח חיים סימן צ' סעיף כ"ג, ולזה מועילה עצימת עיניים. והב' שנראה כמתפלל לבבואה שלו כמו שהביא בבאר היטב שם משו"ת הרדב"ז שאסור משום חשדא, ולזה עצימת עיניים אינה מועילה. אבל מסתבר שאין זה אלא במראה ממש שהכל רואים שהוא מראה ולמה בחר להתפלל מולו ולכן יש מקום לחשוד בו, מה שאין כן מול חלון של זכוכית רגילה שאינו מראה אלא שלפעמים רואים בו בבואה כמו במראה לפי זווית התאורה ועוצמת האור, אין הדבר גלוי לאחרים כל כך וליכא חשדא ומותר בעצימת עיניים וזה פשוט לע"ד, ובפרט בימינו שתפילה לבבואה היא חשש רחוק. ושלא ככותב אחד שהביא בשם השולחן ערוך וקיצור ש"ע ומשנה ברורה שאין להתפלל בפני מראה או חלון כל שנראית בבואה שלו, ולא דק כי הם לא הזכירו חלון כי אם מראה בלבד.
17
י״חו. פיסוק רגליים
18
י״טבמקרא הוא נקרא פישוק רגליים ופרושו שהאשה מרחיבה בין רגליה כדי לקבל עליה את הזכר, עיין ביחזקאל פרק ט"ו פסוק כ"ה ובמפרשים. ואינו מן הצניעות להזכיר תנועה זו ללא צורך, אבל מותר לאשה להרחיב בין רגליה לצורך וכגון לרכב על חמור או סוס.
19
כ׳וראיתי מי שאסר לאשה ללבוש מכנסיים משום שאז רואים פסיקת רגליה וציין למסכת פסחים דף ג' עמוד א', ואינו נכון ועיי"ש במאירי. אם אין האשה מרחיבה בין רגליה אלא הולכת כרגיל אין זה פיסוק רגלים אפילו אם היא לובשת מכנסיים, ואם היא מרחיבה בין רגליה הרבה הרי זה פיסוק רגלים ואינו צנוע אפילו אם היא לובשת שמלה ארוכה. ולענין מכנסיים באשה ראה בני בנים חלק ב' עמוד רי"א סעיף ל"ח.
20