שו"ת בני בנים, חלק רביעי, מאמרים ד׳Responsa Benei Banim, Volume IV, Essays 4
א׳ברוריה וספירת מילים
1
ב׳יש מי שהשיב באינטרנ"ט שצריך "לספור מלים" בשיחה בין גברים לנשים, וציין למסכת עירובין (נג, ב):
2
ג׳רבי יוסי הגלילי הוה קא אזיל באורחא, אשכחה לברוריה. אמר לה, באיזו דרך נלך ללוד? אמרה ליה, גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים (אבות א) אל תרבה שיחה עם האישה? היה לך לומר, באיזו ללוד!
3
ד׳ואין זה נכון לע"ד. ראשית, במחלוקת בין רבי יוסי הגלילי לברוריה מנין שהלכה כברוריה? ואין להוכיח שרבי יוסי הגלילי הודה לדבריה, ממה לא השיב לה, כי מן הסתם לא חש להשיב וכמו שלא הגיב על דברי העלבון "גלילי שוטה!".
4
ה׳ולא ראיתי מי שהביא את דברי ברוריה אלה להלכה זולת רבנו יונה בספר היראה שמשנתו משנת חסידים*ז"ל ספר היראה, "ואל תרבה שיחה עמה אפילו עם אשתך, וזהו (אולי צ"ל: ומהו) ריבוי שיחה, כאותו ששאל לברוריה באיזו דרך נלך ללוד...". משמע שיש לספור מלים אפילו בשיחה עם אשתו וכפשט המשנה באבות א, ה "ואל תרבה שיחה עם האשה - באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו", ועיין במאירי שם. אכן בספר היראה החמיר יותר מן הדין בכמה עניינים, שכתב "ואם פגע דבר ערוה כגון אשה בין יהודית בין ארמית, בין נשואה בין פנויה, בין גדולה בין קטנה, יעצים עיניו או יסובב פניו לצד כדי שלא יראנה" כלומר שלא יראה אותה כלל בלכתו. ועוד כתב "כל האמור בשיר השירים לשבח היינו קול, שיער, שינים, צוואר - ערוה", ואילו בברכות כד, א לא נכללו צוואר ושינים באיסור ערווה לקריאת שמע, וראה בהערות מקור היראה על ספר היראה שם., והוא עצמו לא הזכיר אותה בפרושו למסכת אבות. ובשו"ת יביע אומר (חלק ו, חלק אורח חיים סימן יג אות ה) הביא מספר דרך פקודיך שהקשה למה היום אין שמים לב לדברי ברוריה, ותירץ לפי דברי הלבוש בסוף אורח חיים שהיום הנשים מורגלות בינינו "ואין כאן הרהורי עבירה כל כך".*ראה במאמר הקודם ובמה שכתבתי בשו"ת בני בנים חלק א' סימן ל"ז (3).
5
ו׳אמנם בדרך פקודיך ובשו"ת יביע אומר תפשו שהלכה כברוריה ורק מסיבה צדדית אין נוהגם כן, וכבר פקפקתי האם הלכה כברוריה. ועוד, דברי הלבוש הם לשיטת התוספות בקדושין (פב, א) "ועל זו אנו סומכין השתא שאנו משתמשים בנשים" וכן כתב הסמ"ג (סוף לא תעשה קכו), ובדומה לזה כתב בספר המאורות בברכות (כה, א) בשם הראב"ד שהיום נהגו "בשאלת שלום ובדברי צורך והכל לשם שמים". ואולם לדעת הרמב"ם ושאר ראשונים שלא הלכו בדרך זו של התוספות, למה לא הביאו את דברי ברוריה? וצ"ל שאין הלכה כברוריה, או שהיא עצמה לא אמרה כן אלא כמידת חסידות.
6
ז׳ולע"ד כוונת ברוריה היתה אחרת לגמרי. ותחילה יש להבין, וכי משום שאמר רבי יוסי הגלילי כמה מילים יותר מדי, כבר נהיה בפיה "גלילי שוטה"? אין זו דרך שיחת ת"ח ומה עוד שהיה מבוגר ממנה בהרבה. ואין לדחות שסגנונה היה לדבר בחריפות כמו שנראה במסכת ברכות (י, א); אדרבה, שם הטיחה דברים בצדוקי אפיקורס שכפר בתורה שבעל פה, אבל כאן למה הגיבה כל כך בחריפות לדברי רבי יוסי הגלילי? אלא בוודאי נפגעה ממשהו ולכן הגיבה, ורק עלינו להבין ממה נפגעה.
7
ח׳ונראה שברוריה רצתה לשוחח עם רבי יוסי הגלילי בדברי תורה כיאות לשני תלמידי חכמים הנפגשים זה עם זה, כי הלא היא היתה ת"ח מפורסמת ששיננה 300 הלכות מ־300 בעלי שמועה בכל יום כמו שאמרו במסכת פסחים (סב, ב). ברוריה בודאי הכירה את רבי יוסי שהרי ידעה לקרוא לו "גלילי" וגם הוא ידע מי היא, אחרת כל הספור נטול טעם. ולכן כאשר לא רצה לדבר עמה מלבד לבקש הוראות לדרך היא נעלבה, והגיבה בחריפות.
8
ט׳וכך התכוונה בדבריה: אם אתה, רבי יוסי הגלילי, מקפיד כל כך שלא לדבר עם נשים עד שאינך רוצה לקיים אפילו שיחה תורנית עם ת"ח שכמוני, לך בשיטתך זו עד הקצה. אל תאמר לאשה בארבע מילים מה שניתן לומר לה בשתים! ולא התכוונה שבאמת יש חיוב לספור מילים או שרבי יוסי הגלילי סובר כן, אלא להפך.
9
י׳וקצת סמוכין לפרש שברוריה בעצמה לא סברה "ספירת מלים" מהמעשה שהביא רש"י בעבודה זרה (יח, ב) שרבי מאיר בעלה שלח אחד מתלמידיו לנסותה לדבר עבירה, "והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית", וכשנודע לה חנקה את עצמה וערק רבי מאיר מחמת כיסופא. ואם ברוריה באמת הקפידה שגברים לא ידברו עמה כי אם על ידי ספירת מלים, לא יתכן שאותו תלמיד הפציר בה ימים רבים. אלא שיש לפקפק בספור הזה.*סיפור זה אינו נמצא בדברי חז"ל ולא נודע מקורו ושאר ראשונים לא הזכירוהו, ושמא יסודו באיזה סיפור־עם או מקור אחר שנשתרבב שמה של ברוריה לתוכו, ועל רש"י אין תלונה כי הוא רשם מה ששמע. והגם שאין להשוות בין רש"י לאחרונים, נמצא דומה לזה בתפארת ישראל בסוף משניות קידושין אות סז שהביא באהדה סיפור מוזר על משה רבנו, ומאז התברר שמקור הסיפור היה סיפור הגויים אודות אריסטו.
רבים פרשו שברוריה נתרצה לעבירה אך לא נכשלה באמת, כי לא יעלה על הדעת שרבי מאיר יורה לתלמידו לנאוף עם אשת איש ולא כל שכן עם אשתו. ובספר בן יהוידע על אגדות הש"ס הקשה, עדיין כיצד הכשיל רבי מאיר את תלמידו, הלא התלמיד יהרהר הרהורי עבירה אסורים כשישדל את ברוריה? ותרץ שהתלמיד היה סריס חמה, או לחילופין היה מועמד לגיור שטרם התגייר (שמותר היה ללמדו ולכן נקרא תלמידו, ראה בבני בנים חלק ג סימן יג), ולכן היה מותר בהרהורים. ואולם מלבד זרות הפרוש ושאין בפרש"י רמז לכך, קשה לע"ד, וכי הבעיה היתה רק מצד התלמיד? הלא קושיא חזקה לא־פחות היא כיצד התיר רבי מאיר לעצמו לחטוא כל כך בנפש אשתו לנסותה בכך ולעבור על ולפני עיוור לא תתן מכשול! ולכן הסיפור אינו מסתבר לע״ד. אבל ניכר גרעין האמת שיש בו שלא היה לברוריה עם מי לשוחח בדברי תורה שהרי נשים אחרות לא היו מלומדות ואילו בעלה ושאר ת״ח היו רוב זמנם בבית המדרש. ולכן נאותה שהתלמיד יבקר אצלה תכופות. וראה בבני בנים חלק ב סוף סימן מ בהערה. ולכן גם התאכזבה כל כך כשרבי יוסי הגלילי סירב לשוחח עמה.
וראה ב״חיבור יפה מהישועה״ לרבנו נסים שחי בדור שלפני רש״י, שכתב שרבי מאיר ברח לבבל ושלקח עמו את ברוריה, ולא הזכיר הסיפור שהביא רש״י. ורק אם אכן הסיפור אינו אמת, לא נודעה כוונת הגמרא שציינה ל״מעשה דברוריה״ כאל דבר ידוע, וצ״ע.
רבים פרשו שברוריה נתרצה לעבירה אך לא נכשלה באמת, כי לא יעלה על הדעת שרבי מאיר יורה לתלמידו לנאוף עם אשת איש ולא כל שכן עם אשתו. ובספר בן יהוידע על אגדות הש"ס הקשה, עדיין כיצד הכשיל רבי מאיר את תלמידו, הלא התלמיד יהרהר הרהורי עבירה אסורים כשישדל את ברוריה? ותרץ שהתלמיד היה סריס חמה, או לחילופין היה מועמד לגיור שטרם התגייר (שמותר היה ללמדו ולכן נקרא תלמידו, ראה בבני בנים חלק ג סימן יג), ולכן היה מותר בהרהורים. ואולם מלבד זרות הפרוש ושאין בפרש"י רמז לכך, קשה לע"ד, וכי הבעיה היתה רק מצד התלמיד? הלא קושיא חזקה לא־פחות היא כיצד התיר רבי מאיר לעצמו לחטוא כל כך בנפש אשתו לנסותה בכך ולעבור על ולפני עיוור לא תתן מכשול! ולכן הסיפור אינו מסתבר לע״ד. אבל ניכר גרעין האמת שיש בו שלא היה לברוריה עם מי לשוחח בדברי תורה שהרי נשים אחרות לא היו מלומדות ואילו בעלה ושאר ת״ח היו רוב זמנם בבית המדרש. ולכן נאותה שהתלמיד יבקר אצלה תכופות. וראה בבני בנים חלק ב סוף סימן מ בהערה. ולכן גם התאכזבה כל כך כשרבי יוסי הגלילי סירב לשוחח עמה.
וראה ב״חיבור יפה מהישועה״ לרבנו נסים שחי בדור שלפני רש״י, שכתב שרבי מאיר ברח לבבל ושלקח עמו את ברוריה, ולא הזכיר הסיפור שהביא רש״י. ורק אם אכן הסיפור אינו אמת, לא נודעה כוונת הגמרא שציינה ל״מעשה דברוריה״ כאל דבר ידוע, וצ״ע.
10
י״אולבסוף, אפילו אם התכוונה באמת שיש חובה על רבי יוסי הגלילי לספור מלים ושההלכה כדבריה מה שאינו נראה לע"ד, אין להכריע משם אלא שכך היא דרך נאותה ועצה הגונה לגדול וצדיק כמו רבי יוסי הגליל אבל לא לכל אדם ובפרט לא לבני נוער השואלים עצת רב דרך האינטרנ"ט. כדי לתת עצה כזו צריך להכיר את השואל, ויש לחשוש ליוהרא או שלא יוכל לעמוד בכך "ותפסת מרובה לא תפסת".
11
י״בוראה במקביל בשו"ת נשמת חיים לבנו של הנצי"ב (סימן קלה), "ולדבר עם אשה בשוק לא נאסר אלא לתלמיד חכם ולא למי שאינו מוחזק בתלמיד חכם, וכשם שתלמיד חכם המדבר עם אשה בשוק גורם בזה חלול השם כן מי שאינו מוחזק כתלמיד חכם הנזהר בזה שלא לדבר עם אשתו לעיני הבריות מחזי כיהורא ויש בזה גם כן חלול השם, וכבר אמרו חז"ל (יומא פו, א) ואהבת את ה' אלקיך שיהא שם שמים מתאהב על ידך, ולעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות" (כתובות יז, א).
12