שו"ת בני בנים, חלק רביעי, מאמרים ז׳Responsa Benei Banim, Volume IV, Essays 7

א׳השימוש ב"תינוק שנשבה"

ב׳אין לך היום טיעון גורף ושימושי יותר כדי ללמד זכות על פושעי ישראל מאשר המושג "תינוק שנשבה"; ברם, במקורו השימוש במושג זה היה מוגבל למדי. הוא מופיע במסכת שבת (סח, ב) בדיון על המחוייבים קרבן חטאת על חטא שחטאו בשגגה. שוגג טיפוסי ידע, לדוגמה, שישנה שבת ושקיים איסור מלאכה בשבת אבל טעה או שכח ועשה מלאכה, ולכן הוא חייב להביא חטאת משום שהיה לו להיזהר יותר או ללמוד. ואילו "תינוק שנשבה וגר שנתגייר בין הנוכרים" מעולם לא ידעו מאומה מכל זה, ולכאורה הם אנוסים גמורים. כאשר חוזר "תינוק שנשבה" ליהדות, האם הוא חייב להביא קרבן חטאת? נחלקו האמוראים בדבר: רב ושמואל סברו שכן ורבי יוחנן וריש לקיש סברו שלא. הפוסקים הכריעו כדעת רב ושמואל, וכן כתב הרמב"ם בהלכות שגגות (ב, ו).

ג׳תינוק שנשבה לבין העכו"ם וגדל והוא אינו יודע מה הם ישראל ולא דתם ועשה מלאכה בשבת ואכל הלב ודם וכיוצא בהן, כשיוודע לו שהוא ישראל ומצווה על כל אלו, חייב להביא חטאת על כל עבירה ועבירה וכן כל כיוצא בזה.

ד׳המושג "תינוק שנשבה", איפוא, קשור לענייני קרבן שכבר בימי האמוראים לא היו מעשיים לאחר חורבן הבית. הוא אף שיקף מצב זמני וחולף: אחרי שנתוודע לו מי הוא ושהוא חייב במצוות, שוב אינו בגדר תינוק שנשבה על מה שיעשה בעתיד. ואפשר ש"תינוק שנשבה" לא נאמר אלא במקרה שלא נודע לו שהוא יהודי כלל, או לחלופין, שלא נודע לו מהי היהדות. לעומת כן, אם נודע לו שהוא יהודי אף על פי שלא ידע מהי שבת - היה לו ללמוד, בדומה למה שפסק הרמב"ם בהלכות מלכים (י, א) ומקורו במסכת מכות (ט, ב) שנכרי שרצח את חברו מפני שלא ידע שאסור לרצוח אינו נידון כשוגג, "מפני שהיה לו ללמוד ולא למד". עובדת היותו יליד־אנוש מחייב אותו ברף מסויים של התנהגות, ובכדי שהעולם יתקיים, אינו יכול לפטור את עצמו בטענה "לא ידעתי".

ה׳התפיסה היא שהולדתו של אדם בקבוצה מחייבת אותו בנורמות של אותה הקבוצה, ועליו האחריות לגלותן ולקיימן. כפי שכל אדם, בהיותו אדם, חייב לקבל עליו את שבע המצוות האוניברסליות של בני נח, כך מי שאך נודע לו שהוא נולד יהודי עליו ללמוד ולקבל על עצמו את מה שכל יהודי חייב בו. ואכן בימינו ראינו אנשים ונשים שגודלו כנוצרים ולאחר שנים רבות נודע להם שהם ילידי יהודים שנספו בשואה, והידיעה הציתה בהם אש ובסופו של דבר חזרו לעם ישראל ולתורתו, שמקודם לא היה להם איתם שום קשר כלל.

ו׳אך זה אפשרי רק כאשר יש יהדות אחת. כאשר יש כמה טוענות לכתרה של יהדות, כמו הקראים והרבניים בימי הרמב"ם או האורתודוכסים/קונסרבטיבים/רפורמים היום ובפרט בארה"ב, מנין יידע ה"תינוק שנשבה" לאיזו יהדות עליו לחזור? נדמה שמציאות זו הניעה את הרמב"ם להרחיב את מושג "תינוק שנשבה" ולהפכו מתיאור של מציאות חולפת אצל בודדים, למעמד קבוע שבני אדם נמנים עליו כל חייהם ואף מורישים אותו לבניהם. כן כתב בהלכות ממרים (פרק ג:ג) לענין צאצאי הצדוקים והקראים:

ז׳...בני התועים האלה ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו במינות וגדלו אותם עליה, הרי הן כתינוק שנשבה לבין הגוים וגדלוהו הגוים על דעתם, שהוא אנוס. ואף על פי ששמע אחר כך שהוא יהודי וראה היהודים ודתם הרי הוא כאנוס... לפיכך ראוי להחזירם בתשובה ולמשוך אותן בדרכי שלום.

ח׳ועדיין לא החלנו את המושג "תינוק שנשבה" אלא על הקראים ודומיהם הנוהגים בקהילות שלהם על פי תורתם הם, אבל לא על יהודים פורקי עול החיים בתוככי הקהילות היהודיות עצמן. הרחבת המושג לכלול גם את אלה היא בעיקר תרומתם של רבני גרמניה במחצית השניה של המאה ה־19, בתגובה לריבוי מחללי השבת בפרהסיא שאף הם היו מציאות חדשה. הפושעים החדשים, בצד מה שחיללו את השבת במסחר ובמלאכה, המשיכו להדליק נרות ולקדש על היין ואף באו לבית הכנסת בשבת קודם צאתם לעבודה. וכתב הר"י עטלינגר בשו"ת "בנין ציון החדשות" סימן כ"ג:

ט׳לפושעי ישראל בזמננו לא ידענא מה אדון בהם, אחר שבעו"ה פשתה הבהרת לרוב עד שברובם חילול שבת נעשית כהיתר... והרי מחלל שבת נחשב כמומר בלבד מפני שהכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא, ו[אילו] זה מודה על ידי תפילה וקידוש. ומה גם בבניהם שקמו תחתיהם שלא ידעו ולא שמעו דיני שבת שדומים ממש לצדוקין דלא נחשבו כמומרים אעפ"י שמחללין שבת, מפני שמעשה אבותיהן בידיהם והם כתינוק שנשבה לבין עובדי כוכבים.

י׳כמו כן הביא תלמידו הרד"צ הופמן בשו"ת "מלמד להועיל" (חלק א סימן כט, וחלק ב סימן נב) את דברי רבו, וגם ציטט פוסק מפורסם (מחבר שו"ת "שואל ומשיב") שקבע שהאנשים באמעריקא אינם נפסלין על ידי חילול שבת שלהם מפני שהם "כתינוקת שנשבה לבין הנכרים".

י״אאמנם פוסקים אלה ניסחו את הדבריהם בזהירות, בגלל חידושם, ובשו"ת בנין ציון אף נדפסה תשובתו תחת הכותרת "פסקים שלא להלכה למעשה". מכל מקום, בימינו נשתרש מאד השימוש ב"תינוק שנשבה" כטעם מרכזי שלא לפסול כמומר אפילו מי שמחלל שבת בגלוי, אלא להמשיך לצרפו למנין ולהעלותו לתורה. כל גדולי זמננו מסתמכים על חידושו של שו"ת בנין ציון, מי פחות ומי יותר. אופייניים הם דברי הגאון זקני ז"ל בספר כתבי הגרי"א הענקין (חלק ב סימן ח):

י״ב...ידוע תשובת הגאון בעל בנין ציון לענין מחללי שבת שבדורנו כשמשתתפים בענייני תורה וצדקה ומתפללין ועושים הרבה מצוות - מצרפים אותם - ואין אוסרים יין במגעם... ובדורנו שהכתות ריפארמער למיניהם פורשים רשת על כל יהודי לצודו בחרמם, יותר יש להיזהר שלא להרחיקם ודנים אותם כאנוסים...

י״גועם כל זה, כל בר־דעת מבין שצריך לתת לזה גבול, כי אחרת אפשר להצדיק כל דבר. הלא המשתחווים לעגל הזהב היו "תינוקות שנשבו" במצרים, שם ספגו את תרבותה ואורחותיה, ומה יש לבוא עליהם בטענות? ועובדי הבעלים בימי בית ראשון, גם הם היו "תינוקות שנשבו" בידי התרבות ששלטה אז בכל ארצות האזור. וכן בכל דבר ודבר, ואין לדבר סוף. הדתי יטעון שהחילוני הוא "תינוק שנשבה" לבין החילוניים בגלל חינוכו, והחילוני יטעון שאדרבה הדתי הוא ה"תינוק שנשבה" לבין הדתיים בגלל חינוכו.

י״דהמוציא את המושג "תינוק שנשבה" מהקשרו והופך אותו למליצה לכל השפעה הפועלת על האדם מצד רקעו וסביבתו, מרוקן אותו מכל תוכן, וגם מסתכן בביטול רעיון אחראיות האדם על מעשיו וביטול הבחירה החופשית. ולכן יש לעמוד על המשמר משתי בחינות.

ט״וראשית, שלא להרחיב את מקומו של "תינוק שנשבה" בהלכה מעבר למה שהוא תופס היום. והנה דוגמה פעוטה: כידוע ליוצאי ארה"ב, חודש תשרי, מלבד היותו חודש הימים הנוראים וחג הסוכות, הוא בד"כ גם חודש ה"וורלד סיריז" של משחקי הבייסבול, החשוב להם מאד... והתקשר שואל אחד מניו יורק ובקש לדעת האם לאחר שהבדיל במוצאי שבת או חג מותר לו להאזין בשידור חי למשחק ה"וורלד סיריז" המתקיים באותה שעה בקליפורניה, כאשר הזמן בקליפורניה הוא עדיין אחרי צהריים של שבת? בין הקריינים והמפעילים נמנים יהודים מחללי שבת.

ט״זשאלה זו תלויה במחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה במסכת חולין (טו, א) המובאה באורח חיים (שיח, א). לדעת רבי מאיר מי שבישל בשבת בשוגג מותר לו ולאחרים לאכול מהתבשיל בו ביום, ואילו לדעת רבי יהודה אסור לו ולאחרים לאכול ממנו עד מוצאי שבת. לדעת רבי יהודה, האם המאזין במוצאי שבת בניו יורק צריך לחכות עד מוצאי שבת בקליפורניה? מסתבר שכן, אבל אם נדון את הקריין כתינוק שנשבה, הרי הוא שוגג, ולפי רבי מאיר שמא יהיה מותר ליהנות ממנו אפילו בשבת עצמה? וכתבו הפוסקים שלכתחילה הלכה כרבי יהודה אבל כאשר יש צורך אפשר לסמוך על רבי מאיר. אסרתי את ההאזנה מב' טעמים, הא' שההאזנה ל"וורלד סיריז" אינה לצורך ולכן יש להחמיר לכתחילה כרבי יהודה. וב' והוא העיקר לעניננו, שאין להחיל את חדושו של שו"ת בנין ציון על תחומים נוספים בהלכה שהפוסקים טרם הסכימו עליהם.

י״זושנית, שאין לפרש את המושג "תינוק שנשבה" כזיכוי והצדקה כי אם כטיעון לעונש מופחת. וזהו כלפי אחרים. אבל על האדם להזהר שלא לדון את עצמו כתינוק שנשבה, כי אז בטל החטא, בטלה האשמה ושוב אין מקום לחזרה בתשובה.