שו"ת בני בנים, חלק רביעי י״זResponsa Benei Banim, Volume IV 17
א׳תשמיש המיטה לאור הנר ותשמיש ערום
1
ב׳המשך לנ"ל
2
ג׳א
ועתה לשאלת כבודו אודות זוג צעיר הרוצים לשמש מיטתם לאור הנר כי אומרים שיהנו מזה. קשה להתיר להם לפי סוגיות הגמרא, כי אף על פי שבמסכת פסחים דף קי"ב עמוד ב' אמרו בברייתא המשמש מיטתו לאור הנר הויין לו בנים נכפין עכ"ל וכן כתב הרוקח, ותלו את המניעה בסכנת הולדת בנים בעלי מום ובזה אפשר שנשתנה הטבע כמו הרבה דברים ברפואה, מכל מקום בברייתא במסכת נדה דף ט"ז עמוד ב' ששם הוא עיקר הסוגיא אמרו המשמש מיטתו לאור הנר הרי זה מגונה עכ"ל ולא תלו בבנים נכפים וכן ברמב"ם ובשלחן ערוך אינו.
ועתה לשאלת כבודו אודות זוג צעיר הרוצים לשמש מיטתם לאור הנר כי אומרים שיהנו מזה. קשה להתיר להם לפי סוגיות הגמרא, כי אף על פי שבמסכת פסחים דף קי"ב עמוד ב' אמרו בברייתא המשמש מיטתו לאור הנר הויין לו בנים נכפין עכ"ל וכן כתב הרוקח, ותלו את המניעה בסכנת הולדת בנים בעלי מום ובזה אפשר שנשתנה הטבע כמו הרבה דברים ברפואה, מכל מקום בברייתא במסכת נדה דף ט"ז עמוד ב' ששם הוא עיקר הסוגיא אמרו המשמש מיטתו לאור הנר הרי זה מגונה עכ"ל ולא תלו בבנים נכפים וכן ברמב"ם ובשלחן ערוך אינו.
3
ד׳ויש מחלוקת האמוראים מאיזה טעם אסרו התשמיש ביום ולאור הנר. במסכת נדה שם נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש, וז"ל אמר רבי יוחנן אסור לאדם שישמש מיטתו ביום, מאי קרא, שנאמר (איוב ג׳:ג׳) יאבד יום אולד בו והלילה אמר הורה גבר, לילה ניתן להריון ויום לא ניתן להריון עכ"ל, ואילו ריש לקיש אמר מהכא (משלי י״ט:ט״ז) ובוזה דרכיו ימות ופרש"י שהמשמש ביום בא לידי בזיון שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו עכ"ל. ובדף י"ז עמוד א' נחלקו רב חסדא ורב הונא, וז"ל אמר רב חסדא אסור לו לאדם שישמש מיטתו ביום שנאמר ואהבת לרעך כמוך, מאי משמע? אמר אביי שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו. אמר רב הונא ישראל קדושים הם ואין משמשין מיטותיהן ביום, אמר רבא ואם היה בית אפל מותר, ות"ח מאפיל בכסותו ומשמש עכ"ל.
4
ה׳במסכת שבת דף פ"ו עמוד א' הביאו את דברי רב הונא שישראל קדושים הם ופרש"י דכתיב ובוזה דרכיו ימות דבעי צניעותא דלא יסתכלו עכ"ל והוא אותו הפסוק שהביא ריש לקיש בנדה שם. לפי זה ריש לקיש ורב הונא דרשו מכתוב אחד אבל נחלקו בטעם האיסור, כי לריש לקיש הטעם הוא שלא תתגנה על בעלה ולרב הונא משום קדושה, ואילו בטעם האיסור הסכימו ריש לקיש ורב חסדא כדי שלא תתגנה על בעלה אבל נחלקו במדרשו, כי ריש לקיש דרש מן ובוזה דרכיו ימות ורב חסדא מן ואהבת לרעך כמוך. ולא הבנתי כוונת רש"י בזה ומה הביאו להכניס ובוזה דרכין ימות בדעת רב הונא מה שאינו מבואר במסכת נדה שם, ועוד כי רב הונא אמר ישראל קדושים הם וכו' עכ"ל ולהסמיכו על קדושים תהיו ולמה לו קרא אחר, איברא גם התוספות בשבת שם הביאו ובוזה דרכיו ימות בדעתו של רב הונא וי"ל. ואולי היה לרש"י ותוספות נוסח אחר בגמרא, ועיין בתוספות הרא"ש שם שלא הזכיר ובוזה דרכיו ימות אצל רב הונא וכן מסתבר לפי נוסח הדפוסים שלנו.
5
ו׳ובספר מרומי שדה לנצי"ב הקשה על פרש"י מצד אחר, שבגמרא הקשו על רב חסדא ורב הונא ממה ששנו במשנה ובברייתא שמשמשים לאור הנר, ודחו שיש לגרוס שבודקים לאור הנר ולא שמשמשים לאור הנר. והקשה הנצי"ב למה לא הקשו כן מקודם על רבי יוחנן וריש לקיש, ולכן העלה שלא כפרש"י אלא שרבי יוחנן וריש לקיש בדווקא אמרו שאסור לשמש מיטתו ביום כי לדעתם אסור בשעות היום אפילו בבית אפל ומותר בשעות הלילה אפילו לאור הנר ושלא כפרוש הערוך לנר עיי"ש. ולכן שפיר הקשו מהמשנה והברייתא רק על רב חסדא ורב הונא, כי אף על פי שהם נקטו שאסור לשמש ביום מכל מקום מן הטעמים שהביאו מוכח שיום הוא לאו דוקא אלא אסור לשמש לאור בין לאור היום ביום ובין לאור הנר בלילה.
6
ז׳ונראה לע"ד שהמחלוקת בין רבי יוחנן וריש לקיש לבין רב חסדא ורב הונא היא בשאלה האם איסור התשמיש ביום או לאור הנר הוא משום סכנתא או משום איסורא, כי ממה שדרש ריש לקיש מן הכתוב ובוזה דרכיו ימות עכ"ל לפי הקרי ולא יומת כפי הכתיב, והיינו שימות מאליו או שלא יהיו לו בנים שגם זה נקרא מיתה ומשמע שהוא ענין סכנתא. וזו כוונת התוספות במסכת שבת שם שפרשו ששייך ובוזה דרכיו ימות אפילו קודם מתן תורה כי אף על פי שטרם נתחבר ספר משלי מכל מקום הענין בכללותו היה ידוע, ועל כרחך הוא משום סכנתא כי לא מצינו איסור לבני נח בענין זה. וכן רבי יוחנן שדרש מן הפסוק והלילה אמר הורה גבר עכ"ל מיירי בדרך הטבע, וראיה מבראשית רבה פרשה ס"ד ששם רבי יוחנן למד מן הכתוב באסתר בערב היא באה ובבקר היא שבה וגו' עכ"ל כי כך היא דרך הטבע ואורח ארעא לעשות כן. ומן והלילה אמר הורה גבר משמע שלא הקפיד אלא כאשר האשה היא בהריון או עשויה להיכנס להריון ואלמא החשש הוא משום מזיקין או בנים נכפין, וכולו משום סכנתא. מה שאין כן רב חסדא שלמד מן ואהבת לרעך כמוך ורב הונא שאמר ישראל קדושים הם, שניהם מיירי באיסורא ובצניעותא. וכיון שהעיקר להלכה כרב חסדא ורב הונא וכאביי ורבא שפרשו דבריהם נגד רבי יוחנן וריש לקיש, נדחה גם טעם סכנתא והחשש לבנים נכפים, וכן י"ל בדעת הרמב"ם והשלחן ערוך שהשמיטו את כל הענין של בנים בעלי מומים.
7
ח׳ב
וכמי ראוי לפסוק האם כרב חסדא או כרב הונא, הר"ן שעל הרי"ף במסכת ביצה דף כ"ב עמוד א' הביא רק את דברי רב חסדא. וקשה הלא במחלוקת רב חסדא ורב הונא הלכה כרב הונא שהיה רבו וכן כתב הר"ן עצמו בחידושיו למסכת שבועות סוף דף מ"ז עמוד ב', ויש לתרץ שכיון שאביי פירש דבריו של רב חסדא שמע מינה שכן דעתו והלכה כאביי שהוא בתרא. ואין לדחות, אדרבה רבא פירש את דבריו של רב הונא ובמחלוקת אביי ורבא הלכה כרבא, כי הר"ן יפרש לא כי אלא שרבא קאי גם על דברי רב חסדא וגם על דברי רב הונא עיי"ש ושלא כמו שפרש בספר דעת תורה באורח חיים סימן ר"מ.
וכמי ראוי לפסוק האם כרב חסדא או כרב הונא, הר"ן שעל הרי"ף במסכת ביצה דף כ"ב עמוד א' הביא רק את דברי רב חסדא. וקשה הלא במחלוקת רב חסדא ורב הונא הלכה כרב הונא שהיה רבו וכן כתב הר"ן עצמו בחידושיו למסכת שבועות סוף דף מ"ז עמוד ב', ויש לתרץ שכיון שאביי פירש דבריו של רב חסדא שמע מינה שכן דעתו והלכה כאביי שהוא בתרא. ואין לדחות, אדרבה רבא פירש את דבריו של רב הונא ובמחלוקת אביי ורבא הלכה כרבא, כי הר"ן יפרש לא כי אלא שרבא קאי גם על דברי רב חסדא וגם על דברי רב הונא עיי"ש ושלא כמו שפרש בספר דעת תורה באורח חיים סימן ר"מ.
8
ט׳ברם הרבה ראשונים הביאו רק את דברי רב הונא שישראל קדושים הם וכסתימת הגמרא במסכת שבת שם וכתובות דף ס"ה עמוד ב', הסמ"ג במצות לא תעשה קכ"ו וראב"ד בספר בעלי הנפש בשער הפרישה וחדושי הרמב"ן והריטב"א במסכת כתובות דף ה' עמוד א' והטור באורח חיים סימן ר"מ, וכן משמע בספר האשכול הוצאת אלבעק שכתב ויהא קדוש בשעת תשמיש שלא ישמש לאור הנר עכ"ל וכרב הונא. ויש שהעתיקו את שני הטעמים, הרי"ף וספר המאורות והרא"ש כולם במסכת ערובין דף ק' עמוד ב'. ומיהו הרי"ף במסכת שבועות ריש פרק ב' בהלכות נדה הביא רק את הטעם שישראל קדושים הם. והמאירי בנדה כתב שהטעם הוא שמא תתגנה על בעלה כרב חסדא וכדעת הר"ן ואילו במסכת שבת פירש שהוא מדרכי הקדושה והפרישות עכ"ל ואלמא משום שישראל קדושים הם וכרב הונא. וכן פירש במסכת ביצה דף כ"ב עמוד א', וז"ל מי שהיתה לו נר דולקת בחצרו ורצה להעלים את אורו מתוך קדושתו וכו' עכ"ל וכרב הונא. ונראה בדעת ראשונים אלה ששני הטעמים אמת, ורב חסדא ורב הונא לא פליגי אלא כל אחד מודה לטעם חברו.
9
י׳ויש הרבה נפקא מינה בין שני הטעמים, ותחילה לפי טעמו של רב חסדא שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו יהיה מותר לסומא לשמש ביום או לאור הנר שהרי אינו רואה, ואילו לרב הונא שאמר משום ישראל קדושים הם גם סומא בעי קדושה.*(הג"ה) עוד אפשר שאם עבר ושימש ולא ראה בה דבר מגונה או שראה וסבר וקיבל שוב אין איסור לשמש עמה ביום או לאור הנר לרב חסדא, ואילו לרב הונא עדיין מוטל עליהם להתנהג בקדושה להבא. אך זה תלוי בשאלה מהו דבר מגונה בשעת תשמיש והאם הוא חוזר על עצמו, ולא מצאתי מבואר בשום מקום מהו וצ"ע. ורק בוודאי משמע שדבר מגונה הוא נצפה לפעמים בשעת תשמיש ולא שעצם ראיית התשמיש היא הגנאי, כי אם לא כן מהו לשון שמא. ואינו קשה מאבימלך שראה את יצחק מצחק את רבקה אשתו כי בוודאי היה גנאי ששום איש זר יראה אותם מה שאין כן בבעל הרואה את אשתו. ועוד לע"ד אבימלך לא ראה אותם בשעת תשמיש אלא מצחק פי' חיבוק ונישוק לקראת תשמיש וכן פרש החזקוני צחוק שלפני הבעילה עכ"ל ושלא כפרש"י ועיין ברא"ם בבראשית שם. וסימן לדבר אצל חטא העגל ויקמו לצחק עכ"ל ולא וישכבו לצחק. ויש להעיר על לבוש האורה שם שכתב שמחשש ראיית שכנים את החיבוק והנישוק אין צורך בסתימת החלון ואכ"מ. ובעז"ה היום קלקלת הרבים היא תקנתם ואינו מצוי שתתגנה היא עליו או הוא עליה וד"ל.
10
י״אובערוך לנר חילק שלרב חסדא תועיל מחילה, ולפי זה ניחא מנהג בגדאד לשמש לילה ראשונה לאור הנר כי מן הסתם הכלה מוחלת כדי שלא יחשוד בה בעלה שאינה בתולה, והעד כי בשו"ת תורה לשמה סימן ק"ד וק"ה שדן במנהג בגדאד הביא רק את טעמו של רב חסדא. ומיהו קשה ממסכת ביצה שם שהורה אביי שמי שאינו יכול להעמיד מחיצה בפני הנר בליל שוי"ט או לכפות עליו כלי לא ישמש מיטתו כלל אע"פ שמן הסתם בני הזוג מוחלים כדי שלא תתבטל מצות עונה, ואביי הוא שפרש במסכת נדה את טעמו של רב חסדא. ולכן יותר נראה שמה שדרשו חז"ל מן ואהבת לרעך כמוך עשוהו כתקנה קבועה ואי אפשר למחול. ועיין במסכת סנהדרין דף מ"ה עמוד א' וסוטה דף ח' עמוד ב' ועוד מקומות שדרשו ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה עכ"ל ונסתפקו בו האם בזיוניה עדיף טפי מצערא דגופיה או להפך, ואם בידו למחול נשאל את פיו. ובמסכת קדושין דף מ"א עמוד א' אמר רב יהודה אמר רב אסור לקדש את האשה עד שיראנה שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו והתורה אמרה ואהבת לרעך כמוך עכ"ל והוא אותו הלשון שנקט אביי בדעת רב חסדא בענין תשמיש ביום, ומניין שלכתחילה יכולה למחול, ורק אם אי אפשר לראותה הוי בדיעבד.
11
י״בובערוך לנר חילק עוד שלרב הונא ליכא איסורא ורק משום צניעות בלבד נהגו שלא לשמש לאור הנר, וכן משמע במאירי במסכת ביצה שם שכתב מי שהיתה לו נר דולקת בחצרו ורצה להעלים את אורו מתוך קדושתו וכו' עכ"ל ואלמא תלוי ברצונו, ומיהו בגמרא לא משמע כן ושאר ראשונים לא כתבו כן. ומכל מקום מסתבר שלרב הונא האיסור הוא קל יותר מאיסורים אחרים שכן הלשון ישראל קדשים הם וכו' עכ"ל משמע שאינו אסור מעיקרו אלא שישראל נהגו בו איסור, ובדומה לשומן של גיד הנשה במסכת חולין דף צ"א עמוד א' עיי"ש ששם אמרו באותו הלשון ישראל קדשים הם וכו' והוא קל משאר איסורים ועיין בדרכי תשובה סימן ס"ה סעיף קטן ס"ו.
12
י״גועל כן כבודו ישכיל לדעת מתי להשיב לשואליו בלשון אסור ומתי בלשון רפה כגון חכמים לא ראו את הדבר בעין יפה וכיוצא מלשונות אלה ומתי לא להשיב כלום.
13
י״דג
וחושבני שלפי תנאי הדור שרבים לא גדלו בקדושה והם חשופים לפריצות של הרחוב, אם נכביד עליהם שמא ילכו לרעות בשדות אחרים ח"ו לכן מצוה למצוא להם סיפוק בתוך בתיהם, בנסיבות אלה יש לתפוס העיקר כדברי הרמ"א באורח חיים סימן ר"מ סעיף י"א שאם מחיצת י' טפחים חוצצת בפני הנר גם אם מקצת האור נראה דרכה מותר כיון שאינו מאיר עליהם ישירות וכן דעת הלבוש. יותר עדיף שהנר יהיה דולק בחדר סמוך ומקצת מהאור מגיע לחדר המיטות וכן התיר בספר טהרת הבית חלק א' סימן י' סעיף ז' עיי"ש. וזהו בשעת תשמיש, מה שאין כן בשעת חיבוק ונישוק לקראת תשמיש יכולים להדליק את האור כרגיל.
וחושבני שלפי תנאי הדור שרבים לא גדלו בקדושה והם חשופים לפריצות של הרחוב, אם נכביד עליהם שמא ילכו לרעות בשדות אחרים ח"ו לכן מצוה למצוא להם סיפוק בתוך בתיהם, בנסיבות אלה יש לתפוס העיקר כדברי הרמ"א באורח חיים סימן ר"מ סעיף י"א שאם מחיצת י' טפחים חוצצת בפני הנר גם אם מקצת האור נראה דרכה מותר כיון שאינו מאיר עליהם ישירות וכן דעת הלבוש. יותר עדיף שהנר יהיה דולק בחדר סמוך ומקצת מהאור מגיע לחדר המיטות וכן התיר בספר טהרת הבית חלק א' סימן י' סעיף ז' עיי"ש. וזהו בשעת תשמיש, מה שאין כן בשעת חיבוק ונישוק לקראת תשמיש יכולים להדליק את האור כרגיל.
14
ט״וואבאר בס"ד, מקור הרמ"א הוא ממה שאמרו במסכת ביצה הנ"ל, וז"ל בעא מיניה אבא בר מרתא מאביי מהו לכבות את הנר ביום טוב משום דבר אחר, אמר ליה אפשר בבית אחר. אין לו בית אחר, מאי? אפשר לעשות מחיצה. אין לו לעשות מחיצה, מאי? אפשר לכפות עליו את הכלי. אין לו כלי, מאי? אמר ליה אסור עכ"ל. והנה רש"י פרש שפורס סדין כמחיצה ודייק הרמ"א שסתם סדין הוא דק ואור נראה מעברו השני ומכל מקום מותר. ואין לדחות מנין שזוהי כוונת רש"י, דילמא כוונתו לאסור מחיצת שתי וערב כי אז הנר גלוי לגמרי דרך החריצים ולכן נקט סדין שאין בו חורים וחריצים ולהוציא ממשמעות שו"ת שער אפרים סימן קי"ט שאלמלא מיירי בספרי קודש מחיצת סורגים היתה מועילה מטעם לבוד. אפילו תאמר כן היה לרש"י לכתוב בד או וילון סתם, ולכן כיון שנקט סדין שרגיל להיות דק והאור נראה מעברו השני שמע מינה תרתי.
15
ט״זולפי הרמ"א כל שהנר עומד מאחורי מחיצה לא איכפת לן אם מקצת מאורו מאיר בחדר. וכן כתב בים של שלמה במסכת ביצה שם, וז"ל נראה בעיני דאין צריך לעשות אלא הפסק בעלמא כמו לפני ספר תורה אבל לא שלא יבהיק אורו למעלה מן המחיצה ומן הצדדין וכו' עכ"ל. ומה שסיים שמכל מקום צריך להאפיל בטליתו מאחר שהחדר מלא אור דלא גרע משימוש מיטתו ביום עכ"ל לע"ד אינו סותר דברי עצמו אלא מיירי באופן שתאר שהחדר מלא אור מהנר אף כי מאחורי מחיצה שזה בוודאי אסור, אבל במקצת אור בחדר מודה לרמ"א ושלא כמי שעשה מחלוקת ביניהם. והגם שרבים מקפידים שלא יאיר שום אור בחדר ותנא דמסייע להו בהגהות הסמ"ק במצוה רפ"ה שכתב שצריך לכבות את הנר או להאפיל כל כך שלא תיראה שום אורה מחמת הנר עכ"ל, אבל הלא הגמרא נקטה לשון מחיצה וסתם מחיצה היא י' טפחים גובה וד' רוחב ובשיעור זה אי אפשר שלא יבהיק אור מלמעלה ומן הצדדין וזו היא כוונת הים של שלמה.
16
י״זד
והנה הסמ"ק שם התיר לת"ח להאפיל בטליתו ביום אבל לא בלילה כגגד הנר, וכן כתב בהגהות מיימוניות הלכות יום טוב פרק ד' אות ד' בשם התוספות ואינו בתוספות שלפנינו ובשם הראב"ד בשער הפרישה, וכן דעת בספר אהל מועד שער איסור והיתר דרך י"א נתיב ב' ויש לפרש כן גם בלשון הטור וכן פסק בשלחן ערוך אורח חיים סימן ר"מ שם. והראב"ד דייק כן ממסכת ביצה הנ"ל, כי כיון שאבא בר מרתא שאל ואביי השיבו בכמה אופנים כיצד להתיר תשמיש המיטה בלילה כנגד הנר ולא עלה בדעתם לומר שת"ח מאפיל בכסותו, נשמע שאין היתר להאפיל בלילה אפילו לת"ח. ואף על פי שאין זה מוכרח כי י"ל שכבר שמעו דברי רבא שת"ח מאפיל בכסותו ביום והיה פשוט להם שהוא הדין בלילה כי מאי שנא ואדרבה הוא כל שכן, ולכן לא שאל אבא בר מרתא אלא כיצד יעשה עם הארץ שלא הותר לו להאפיל וזהו ששאל הכל בגוף שלישי ולא על עצמו. מכל מקום, כיון שראשונים הנ"ל אסרו ולא נמצא מי שהתיר בהדיא לעשות כן לכן הכי נקטינן.
והנה הסמ"ק שם התיר לת"ח להאפיל בטליתו ביום אבל לא בלילה כגגד הנר, וכן כתב בהגהות מיימוניות הלכות יום טוב פרק ד' אות ד' בשם התוספות ואינו בתוספות שלפנינו ובשם הראב"ד בשער הפרישה, וכן דעת בספר אהל מועד שער איסור והיתר דרך י"א נתיב ב' ויש לפרש כן גם בלשון הטור וכן פסק בשלחן ערוך אורח חיים סימן ר"מ שם. והראב"ד דייק כן ממסכת ביצה הנ"ל, כי כיון שאבא בר מרתא שאל ואביי השיבו בכמה אופנים כיצד להתיר תשמיש המיטה בלילה כנגד הנר ולא עלה בדעתם לומר שת"ח מאפיל בכסותו, נשמע שאין היתר להאפיל בלילה אפילו לת"ח. ואף על פי שאין זה מוכרח כי י"ל שכבר שמעו דברי רבא שת"ח מאפיל בכסותו ביום והיה פשוט להם שהוא הדין בלילה כי מאי שנא ואדרבה הוא כל שכן, ולכן לא שאל אבא בר מרתא אלא כיצד יעשה עם הארץ שלא הותר לו להאפיל וזהו ששאל הכל בגוף שלישי ולא על עצמו. מכל מקום, כיון שראשונים הנ"ל אסרו ולא נמצא מי שהתיר בהדיא לעשות כן לכן הכי נקטינן.
17
י״חועדיין אין הענין מובן כלל כי אם ת"ח רשאי להאפיל בכסותו נגד אור היום החזק כל שכן שתועיל לו האפלה נגד אור הנר החלש בהרבה. והאחרונים תרצו מה שתרצו ועיין באוצר הפוסקים בסימן כ"ה סעיף קטן כ' וכ"ג, ואין הדברים נראים למעיין ואינו דומה לבדיקת חמץ בחורים ובסדקים.
18
י״טאבל הנה בגמרא אמרו שת"ח מאפיל בכסותו או בטליתו אך לא נתבאר אופן ההאפלה ועל מה הוא מאפיל. והעולם תופסים שמכסה עצמו בכסותו אבל אין זה מבואר, וגם לשון להאפיל שפרושו להחשיך אינו נופל על כסוי הגוף. ובראשונים פרשו בג' אופנים.
19
כ׳האופן הא', לפי מה שכתב הסמ"ג תלמיד חכם מאפיל עליה בטליתו עכ"ל ועליה הוא בלשון נקבה ומוסב על המיטה שהזכיר שם מקודם שיש עליה כילה שאפשר להחשיך תחתיה ושפיר שייך בה לשון האפלה.
20
כ״אוהאופן הב', לפי מה שכתב רבינו יהונתן במסכת ערובין דף ק' עמוד ב' ת"ח מאפיל בכסותו על ראשו ומותר עכ"ל, ולפי זה ההאפלה היא כיסוי הראש והעינים כדי שלא יוכל לראות וגם בזה שייך לשון האפלה, מה שאין כן לשים בגד על הגוף אין זו האפלה אלא כיסוי.
21
כ״בוהאופן הג' לע"ד הוא לפי מה שכתב בספר אהל מועד, וז"ל אסור לשמש מיטתו ביום [אלא] (אפי') בבית אפל ותלמיד חכם דיו להאפיל הבית בטליתו, ואסור לשמש לאור הנר ואפי' מאפיל בטליתו עכ"ל. הרי שהאפלה קאי על הבית כלומר החדר ומאפיל נגד האור הנכנס מבחוץ ונמצא הבית אפל, והוא פרוש מחוור לע"ד. וכך הוא הענין: מותר לכל אדם לשמש מיטתו ביום בבית אפל והיינו שחלונותיו פקוקים על ידי תריסים וכו' ועיין במסכת נגעים פרק ב' משנה ג', מה שאין כן אם יש חלון שאינו פקוק ואין לו תריס או פתח אחר ללא מכסה ודרכו נכנס אור היום לחדר וצריך לסתום אותו בכסותו או בטליתו, את זה התירו רק לת"ח. והטעם נראה על שתי דרכים, הא' שאי אפשר לסתום חלון וכו' על ידי כסות באופן שלא יחדור מקצת אור אל תוך החדר ולכן רק לת"ח התירו להאפיל באופן חלקי זה ולא לאחרים, וכן פרש"י במסכת שבת שם ת"ח שהוא צנוע ולא יסתכל סגי ליה במאפיל בטליתו עכ"ל. והב' שאמנם ניתן להאפיל היטב אבל רק ת"ח יטריח את עצמו לעשות כן ולכן התירו לו ולא לאחרים, וכן פירש בספר מנורת המאור בסימן קע"ח וז"ל ת"ח מפני רוב צניעות מאפיל כל צרכו מה שלא יעשה אדם אחר עכ"ל.
22
כ״גוכל זה כאשר יש צורך לסתום את החלון או את הארובה למנוע כניסת אור מבחוץ. ברם אם הנר דולק בתוך החדר אי אפשר להאפיל על ידי כסותו או טליתו פן ישרוף את הבגד, ולכן במסכת ביצה שם התירו לשמש מיטתו על ידי מחיצה העומדת לצד הנר ולא מעליו ולכן אינה נשרפת או על ידי כפיית כלי על הנר כי הכלי אינו נשרף. ומתורץ מה שהיה תמוה שאם תלמיד חכם מאפיל נגד אור היום כל שכן נגד אור הנר, כי זה היה קשה לפי הסלקא דעתן שלהאפיל פירושו לכסות את עצמו או את ראשו, מה שאין כן לפי פרוש ספר אהל מועד שמדובר במאפיל את החדר, שוב אינה דומה סתימת חלון ביום לכיסוי הנר.
23
כ״דוזכינו לדין שמה שאסור לת"ח להאפיל בכסותו בלילה היינו כשהנר הוא בתוך החדר, מה שאין כן אם הוא בחדר הסמוך ומשם מאיר לתוך חדר המיטות והצורך הוא לסתום את החלון או הפתח שבין שני החדרים זהו ממש כמאפיל את החדר בכסותו בפני אור היום שמותר לת"ח. ועוד שבדווקא אמרו מאפיל בכסותו אבל לסגור דלת או וילון קבוע בפני הנר פשיטא שמותר לכל אדם. וכל זה בימיהם, אבל היום שכל המנורות הן של חשמל ואפשר להאפיל עליהן מקרוב מבלי לגרום לשרפה מותר לכל אדם להאפיל וכן המנהג, ולא שייך לאסור משום לא פלוג.
24
כ״הה
עוד נשאלתי דרך הטלפון מזוג אחד האם מותר להם לשמש מיטה כשהם ערומים, והשבתי שמי שחושש מזה די לו ללבוש חולצה כשהכפתורים פתוחים באופן שרק הגב מכוסה. הקפידה שלא לשמש מיטתו ערום מקורה בויקרא רבה פרשה כ"א אות ח', אמר רבי שמעון בן יוחאי ארבעה דברים הקב"ה שונאן וכו' והמשמש מיטתו ערום עכ"ל, ואילו בגמרא שלפנינו במסכת נדה דף י"ז עמוד א' חסר דבר זה בדברי רשב"י ובמקומו נאסר להשתין ערום לפני מיטתו וכן נפסק באורח חיים סימן רמ"א.
עוד נשאלתי דרך הטלפון מזוג אחד האם מותר להם לשמש מיטה כשהם ערומים, והשבתי שמי שחושש מזה די לו ללבוש חולצה כשהכפתורים פתוחים באופן שרק הגב מכוסה. הקפידה שלא לשמש מיטתו ערום מקורה בויקרא רבה פרשה כ"א אות ח', אמר רבי שמעון בן יוחאי ארבעה דברים הקב"ה שונאן וכו' והמשמש מיטתו ערום עכ"ל, ואילו בגמרא שלפנינו במסכת נדה דף י"ז עמוד א' חסר דבר זה בדברי רשב"י ובמקומו נאסר להשתין ערום לפני מיטתו וכן נפסק באורח חיים סימן רמ"א.
25
כ״ואמנם התוספות שם הביאו שיש ספרים שגורסים בגמרא והמשמש מיטתו ערום, וכן נראה בספר האשכול במהדורת אויערבך שכתב ויהי נזהר שלא לשמש לא לאור היום ולא לאור הנר ולא ערום עכ"ל הרי שהשווה בין שלושת האיסורים, וכן כתבו לאסור בספר האשכול במהדורת אלבעק והמאירי במסכת נדה ובספר מנורת המאור סימן כ"א. ברם הרמב"ם וסמ"ג וסמ"ק ושאר ראשונים והטור ושלחן ערוך השמיטו דבר זה והבו דלא נוסיף באיסורים, אבל הרוצה להתקדש יותר יתכסה במצעי מיטתו. ואם היא למעלה וכו' שאי אפשר להתכסות במצעים ילבש חולצה כנ"ל.
26
כ״זוראיתי בהקדמת הזוהר עמוד 28, וז"ל וסטרין דילה וחמאת כל אינון דקא משמשי ערסייהו בגלוייא דגופיהון לנהורא דבוצינא פי' שמשמשים מיטותיהם בגילוי גופם לאור הנר, כל אינון בנין דנפקין מתמן הוו נכפין וכו' על גלוייא דשמושא עכ"ל והעירני לזה בספר מתן בסתר על מסכת נדה. הרואה יראה שהזוהר דן במי שמשמש מיטתו לאור הנר דהויין ליה בנין נכפין כדברי הברייתא במסכת פסחים ומפרש הזוהר שהאיסור הוא לשמש מיטתו גם ערום וגם לאור הנר שהם ב' לרעותא, וכן הוא לפי פירוש הסולם ושלא כניצוצי זוהר שכתב שדברי הזוהר הם לאו דוקא ולא הביא כל ראיה. ולפי זה אם גופו מכוסה בסדין מן הכתפיים ולמטה שאז בודאי אינו נקרא ערום אינו ניזוק אף על פי שהחדר מואר והוא רואה מחוץ לכסותו, והוא חידוש גדול. והגם שאין מורים כהזוהר להקל נגד הגמרא אבל כאן אפשר לפרש את הגמרא לפי הזוהר, שמה שאסרו לשמש לאור הנר היינו שהביאה עצמה והדישה לא תהיה לאור הנר אלא מוסתרת ממנו, והלא אם גופו וגוף אשתו מכוסים בסדין אין התשמיש גלוי לאור הנר.
27
כ״חולפי זה בבית אפל מותר לשמש מיטתו ערום לגמרי לדעת רשב"י. ומה שקשה ממסכת ביצה שם שלא מצאו עצה להתיר לשמש בחדר שיש בו נר כי אם על ידי מחיצה או כפיית כלי ואם כהקדמת הזוהר למה לא הורו להתכסות בסדין, י"ל אין הכי נמי אלא שכמעט מפורש שם שלא היה לו במה להתכסות, שהרי אמרו אין לו לעשות מחיצה וכו' עכ"ל וכתב בספר הרוקח שעשיית המחיצה היא על ידי פריסת בגדו, ואם לא היה בבגדיו בכדי לפרוס מחיצת י' טפחים גובה וד' רוחב כל שכן לא היה בו כדי להתכסות הוא ואשתו ולכן לא הציעו לו להתכסות כן. ואין לסמוך על זה להתיר לשמש לאור הנר אבל לשמש ערום בחדר אפל שמותר לפי הקדמת הזוהר ולא הובא איסורו בשלחן ערוך פשוט להקל.
28
כ״טיהודה הרצל הנקין
29