שו"ת בני בנים, חלק רביעי ד׳Responsa Benei Banim, Volume IV 4

א׳צירוף אנשים ונשים בקריאה לזימון ואיש המזמן עבור נשים

ב׳ב"ה, ז' חנוכה תשנ"ט

ג׳לראשי ארגון אחד

ד׳לגבי להוציא לאור ברכון שיכיל את הנוסח של זימון נשים לעצמן, הנה כיון שלדעת השלחן ערוך באורח חיים סימן קצ"ט סעיף ז' נשים מזמנות לעצמן רשות ואילו לדעת הרא"ש והגר"א הזימון הוא חובה והיום נהגו מקצת נשים לזמן לכן תבוא עליהן ברכה, וגם כי על ידי הזימון תבאונה יותר נשים לברך ברכת המזון כתיקונה. אך צריך להדגיש שזימון נשים הוא רשות ולכתוב OPTIONAL ZIMUN FOR WOMEN ולהזכיר שג' נשים שסעדו יחד כדאיות לזמן לעצמן אם אין שם זימון של גברים, שאף שהוא קיצור הענין יותר מדי שהרי אפילו סעדו עם עד תשעה גברים רשאיות לחתחילה להיחלק ולזמן לעצמן מכל מקום אין מכשול לכתוב כן, ואם אפשר להוסיף בדינים מבלי לבלבל את הקוראים הרי זה משובח.

ה׳ולגבי נוסח הזימון והאם מותר לכלול אנשים ונשים ביחד ולאמר גבירותי ורבותי נברך או ברשות גבירותי ורבותי נברך שאכלנו משלו וכיוצא באלה, אינני רואה קפידא מצד הדין. והגם שבשלחן ערוך הרש"ז סימן קצ"ט סעיף ו' כתב שנראה כפריצות כשניכר צירוף נשים עם אנשים כשהמברך אומר נברך בצירוף כולנו עכ"ל וציין לר"ן שעל הרי"ף במסכת מגילה סוף פרק ב' ואלמא גם בדברי המזמן יש לחוש שלא לצרף אנשים עם נשים אפילו בדיבור, וכן משמע בלבוש שכתב דנראה כפריצות לזמן אשה להצטרף אתם עכ"ל והלבוש הוא המקור להרבה דינים ברש"ז, מכל מקום הר"ן עצמו לא כתב כן אלא חילק בין מקרא מגילה שאין בו שינוי בעצם הקריאה בין לגברים ובין לנשים לבין זימון דהוי שינוי במטבע ברהמ"ז וכיון שניכר צירופן של נשים איכא למיחש לפריצותא עכ"ל, פי' שהמעבר מברהמ"ז בלי זימון לברהמ"ז עם זימון הוא עצמו השינוי במטבע ברהמ"ז שעל ידו ניכר הצירוף ולכן אסור.

ו׳וכן בבית יוסף שם העתיק דברי הר"ן דשאני הכא דע"י צירוף איכא שינוי במטבע ברכה דאיכא זימון דהוי שינוי במטבע ברהמ"ז עכ"ל הרי שהזימון הוא השינוי ולא מה שנאמר בו. וכן כתב הריטב"א במסכת מגילה דף ד' עמוד א' בשם מורו, וז"ל [והא דאין אנשים ונשים מצטרפים לזימון] שאני התם דאיכא צירוף רבה שיש שינוי ברהמ"ז בשבילן להוסיף ברכת הזימון בשבילן עכ"ל הרי שהשינוי הוא הוספת הזימון עצמו וכתב עוד דהתם נמי כל היכא דבר מינייהו איכא זימון בגברי דהוו תלתא, מצטרפות ומזמנות עמהן לצאת בברכתן דלא חשיב צירוף כל היכא דלא צריכי גברי לצרוף דידהו לגמרי דבר מינייהו איכא זימון עכ"ל.

ז׳ולע"ד גם הלבוש והרש"ז לא אסרו אלא לקרוא בהדיא לאנשים ונשים להצטרף כי כן הוא לשון הלבוש לזמן אשה להצטרף עכ"ל ולשון הרש"ז נברך בצירוף כולנו עכ"ל, מה שאין כן לקרוא להם לברך מבלי להזכיר צירוף לית לן בה. ועוד שלשונות אלה הם כולם על דרך הנימוס וההפלגה ואינם בדווקא כי אטו המסובים הם גבירותיו ורבותיו של המזמן וכן מה שנהגו לאמר ברשות מרנן ורבנן ורבותי האם יש שם מרנן ורבנן ורבותיו, והיה מן הראוי להימנע מלאמר דברים שאינם אלא שכן המנהג.

ח׳ומכל מקום אם סעדו ג' נשים עם איש אחד או שנים עדיף שהמזמנת תאמר גבירותי נברך או חברותי נברך בלי לכלול את הגברים כיון שאינם נגררים אחרי זימון הנשים כלל, ואע"פ שמותר לגברים לענות לזימון הנשים כמו שכתבתי בשו"ת בני בנים חלק ג' סימן א' ואין להם לצאת מן החדר. אבל כשאומרת ברשות וכו' יכולה ליטול רשות גם מגברים וכן גבר מנשים ובפרט מבעל הבית ובעלת הבית. עיקר נטילת רשות היא ממי שגדול ממנו בתורה ודרך ארץ אבל היום יש נוטלים רשות מכל המסובים, וגם אפשר לקצר ולומר הב לן נברך וברשות המסובין נברך שאכלנו משלו בלי לפרט מי הם.

ט׳ברם האם לכלול בברכון גם נוסח הזימון למקרה ששלוש נשים או יותר סעדו עם גבר אחד או שנים ואחד מן הגברים רוצה לזמן לכולם וכפי מה שהעליתי בבני בנים שם ובסיכום באות ב' שמותר לעשות כן, הנה אין כן דעת הגרש"ז אויערבאך ז"ל ויש לעיין בדבריו. וז"ל ספר הליכות ביתה סימן י"ב סעיף ז' הערה י"ד, מדודי הגרש"ז שמעתי דאם הנשים בקיאות לזמן לעצמן הרי אין נכון לכתחילה להוציא למי שהוא בקי לברך לעצמו (עי' מ"ב סי' רעג ס"ק כ), ואם אינן בקיאות לזמן לעצמן הרי נראה הדבר כאילו המזמן מצטרף עמהן וזה לא נאה עכ"ל.

י׳הנה מה שציין לסימן רע"ג לע"ד אינו דומה, כי שם מדובר במי שיודע לקדש בעצמו שאז לכתחילה אין לו לצאת על יד חברו שכבר יצא ידי חובת קידוש, ובמשנה ברורה הביא שמן הדין יכול חברו להוציאו בכל אופן מטעם ערבות אך לכתחילה מצוה שיקדש בעצמו אם הוא בקי. אך כל זה בקידוש ושאר ברכות כשהשומע אינו מברך בעצמו אלא רק עונה אמן, מה שאין כן בזימון גם המזמן וגם המזומנים מקיימים מצות זימון בשווה כי מה שעונים ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו הוא עיקר הזימון.

י״אדבר זה מבואר בספר המאורות במסכת ברכות דף מ"ה עמוד א' ולפי שיטתו שגם י' קטנים או נשים מזמנים בשם, שדן שם בג' מבוגרים שהצטרפו לז' קטנים וכולם אכלו פת ואחד מהקטנים זימן בשם וברך ברכת המזון בקול להוצא את כולם, וכתב שהמבוגרים צריכים לחזור ולברך ברכת המזון כי לא יצאו ידי חובתם על ידי ברכת הקטן ומכל מקום כיון שכבר ענו לזימון ואמרו ברוך אלקינו שאכלנו משלו פרח זימון מינייהו עיי"ש. הרי שאע"פ שהקטן שאמר הב לן נברך וכו' נברך לאלקינו וכו' כמאן דליתא דמי לגבי המבוגרים, מכל מקום כיון שהם עצמם אמרו נברך לאלוקינו וכו' יצאו ידי חובת זימון.

י״בולפי זה אם ג' אמרו יהי שם וגו' וברוך שאכלנו וכו' ואף אחד לא אמר הב לן נברך וברשות וכו' מכל מקום יצאו ידי חובת זימון, דלא גרע מאם קטן זימן להם דהוי הקטן כמי שאינו ואעפ"כ יצאו ידי חובת זימון כיון שענו. ואולי הדבר תלוי במסכת ברכות דף מ"ה עמוד א' בפסוקים שהובאו כמקור לזימון, כי מן הכתוב כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו נלמד שאחד קורא והאחרים עונים ואילו גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו משמע שכולם מגדלים ומרוממים יחד.

י״גאמנם יותר נראה שעיקר קושית הגרשז"א היא מצד המזמן ולא מצד המוזמנות, כי לאיש שסעד עם ג' נשים אין שום שייכות לחיובן בזימון והיאך יקרא להן לזמן לכתחילה. ברם גם דבר זה מבואר בספר המאורות הנ"ל ובספר אהל מועד בשער הברכות דרך ז' נתיב א', וז"ל ספר המאורות היכא דהוו עשרה קטנים ואחד גדול עמהם וכן נשים, נראה לומר שהגדול מברך נברך אלקינו בשבילם דכיון שהוא אכל עמהן דחייב בברכת המזון יכול לברך בשבילם וכן יכול להוציאם מברכת הזימון עכ"ל, הרי שמי שבעצמו חייב בברכת המזון מוציא נשים בזימון אף על פי שאינו מצטרף עמהן לחיוב הזימון.

י״דוכן נראה בב"ח באורח חיים סימן תרפ"ט בד"ה וב"ה שהביא שיטת בה"ג והראב"ד שנשים חייבות בברכת המזון מן התורה ולכן מוציאות את האנשים, וכתב שלפי זה אם ג' אנשים ואשה אחת סעדו יחד אזי האנשים מצטרפים לזימון והאשה יכולה להוציאם בברכת המזון דעיקר הקפידא בצרוף עכ"ל, שאין הכוונה שאחד מהגברים יזמן ואחרכך אשה תברך ברכת המזון לכולם כי בוודאי המזמן הוא גם המברך. אלא הכי פירושו, שאם ג' גברים הצטרפו לזמן אזי לדעת הראב"ד אשה יכולה להוציאם הן בזימון והן בברכת המזון, שזהו שסיים דעיקר הקפידא בצרוף עכ"ל כלומר בצירוף ולא בזימון עצמו ומשמע שהיא מזמנת להם אפילו לכתחילה. וכל שכן להפך אם ג' נשים וגבר סעדו יחד אזי האיש יכול להוציאן בזימון למרות שאינו מצטרף עמהן לחיוב זימון, ומה שלא באר הב"ח כן הוא משום שאינו תלוי בשיטת הראב"ד בחיוב נשים בברכת המזון כי הרי האיש מוציא את האשה בברכת המזון לכולי עלמא.

ט״ווהנה דין זה של ספר המאורות הובא בקיצור בספר אהל מועד שם בשם רבי אברהם שהוא הראב"ד, והעד כי באהל מועד שער קריאת שמע נתיב ז' הביא דין אחר בשם רבי אברהם ונמצא בהשגות הראב"ד על הרמב"ם. הרי שגם הראב"ד סובר שעשר נשים מזמנות בשם ושלא כרמב"ם, ולא ראיתי מעירים בזה.

ט״זונמצא שבאיש אחד שסעד עם חבורת נשים הורה הראב"ד בדיוק כפי שפרש הב"ח בדעתו באשה אחת שסעדה עם ג' גברים, וראיה למה שכתבתי. ורק אין להסיק מכאן שכשם שהאופן שדיבר בו הב"ח בג' גברים ואשה אחת אינו אלא לשיטת הראב"ד שנשים חייבות בברכת המזון מן התורה הוא הדין האופן שדובר בו בספר אהל מועד בהרבה נשים ואיש אחד אינו אלא לפי שיטה זו ושאין פוסקים כן, זה אינו, כי איזו סברה יש לתלות זה בזה. והעד שבספר אהל מועד בדיני ברכת המזון נתיב ב' לא הזכיר את שיטת הראב"ד בחיוב נשים בברכת המזון אלא רק את דעת הרמב"ם. וכן בספר המאורות במסכת ברכות דף כ' עמוד ב' הביא תחילה את דעת הרי"ף שנשים חייבות בברכת המזון מן התורה שהיא גם שיטת הראב"ד והביא דעת הרמב"ם שנשים הן ספק חייבות והביא עוד דעה ולא הכריע וסיים בצ"ע. ומשם כתבתי שלמסקנת ספר המאורות נשים חייבות בברכת המזון מדאורייתא רק מספק וממילא כן הוא גם בפירושו לדף מ"ה, כי אם שינה את דעתו ותפס דווקא כשיטת הראב"ד בחיוב נשים בברכת המזון היה לו לבאר.

י״זולכן מסתבר שדינו של רבי אברהם שהוא הראב"ד באיש אחד שסעד עם חבורת נשים הוא לכולי עלמא שהאיש יכול לזמן ולברך להן, זולת לדעת הריטב"א כמבואר בהלכות ברכות שלו ועיין בבני בנים בחלק ג' שם. והראב"ד והריטב"א נחלקו בזה אע"פ שלשניהם נשים חייבות בברכת המזון מן התורה, כי הריטב"א פרש שטעם איסור צרוף אנשים ונשים לזימון הוא משום פריצותא בדומה לאיסור צירוף נשים עם עבדים, ושיש לחוש לפריצותא אפילו כשרק מחזי כצירוף ולדוגמה איש אחד המזמן עבור ג' נשים כמו שבארתי בבני בנים שם. ואילו הראב"ד בספר תמים דעים סימן א' באר שהטעם הוא משום דנשים אינן בני קביעות עכ"ל כלומר אינן קובעות עם אנשים ואילו לזימון בעינן ג' שקבעו לאכול יחד.

י״חועוד כתבתי שם שלמי שסובר שנשים אינן חייבות בברכת המזון מן התורה אלא מספק או שאינן חייבות אלא מדרבנן, אזי הטעם שאינן מצטרפות עם הגברים לזימון אינו משום פריצותא של נשים עם גברים אלא משום שאין חיובם שווה וכמו שכתב באור זרוע חלק ב' סימן שס"ח. ושוב ראיתי כן בשו"ת שואל ומשיב מהדורא א' חלק ג' סימן קנ"ה וקנ"ו, וגם העיר על הסתירה בין פרש"י שלפנינו לבין מה שהביא רבנו יונה בשמו ועיי"ש בסימן קנ"ו ובשו"ת חתם סופר חלק אורח חיים סימן מ"ח ובספר אור הישר במסכת ערכין דף ג' עמוד א'.

י״טואולם אין כן דעת רבנו יונה במסכת ברכות דף כ' שכתב שנשים חייבות בברכת המזון רק מדרבנן ואעפ"כ בדף מ"ה כתב שנשים אינן מצטרפות ואפילו עם בעליהן מפני שאין חברתן נאה, ולדברנו קשה הלא בלאו הכי אין חיובן שווה. וכן בארחות חיים בהלכות ברכת המזון אות מ"א כתב בשם הר"ז דנשים בברכת המזון לא מחייבי מדאורייתא ואילו באות מ"ג כתב שנשים אין מזמנין עליהן עם אנשים משום פריצות. ויש להעיר שמשמע שלדעת הר"ז שהוא בעל המאור נשים אינן חייבות בברכת המזון מן התורה כלל כי אם מדרבנן, ואילו בשיטת ריב"ב כתב בשם דודו בעל המאור שחיובן ספק.

כ׳והנה מרבינו יונה ומספר ארחות חיים משמע שאלמלא הטעמים של פריצות ושאין חברתן נאה שפיר היו הנשים מצטרפות עם אנשים לזימון אף על פי שחיובם בברכת המזון שונה, וצ"ל הטעם משום שסוף סוף אנשים ונשים שווים בזימון דרבנן גם אם חיובם בברכת המזון שונה, ובדומה למה שכתב הבית יוסף באורח חיים סימן קצ"ז בד"ה ונראה ובמגן אברהם שם סעיף קטן י' ושאר אחרונים שמי שאכל כזית יכול להוציא את חובתם בזימון אחרים שאכלו כדי שובעם אף על פי שאינו יכול להוציאם בברכת המזון. ולפי זה דינו של הבית יוסף שם לאו כולי עלמא הוא אלא תלוי במחלוקת האור זרוע עם רבנו יונה וספר ארחות חיים האם אפשר לצרף ולהוציא בזימון את מי שאי אפשר להוציאו בברכת המזון, ומחלוקת זו תלויה בשינוי נוסחאות בפרש"י בין מה שנמצא במסכת ערכין שלפנינו לבין מה שהביא רבנו יונה בשמו עיי"ש ודוק.

כ״אהיוצא לדעת רבינו יונה וספר ארחות חיים על כל פנים, שבצרוף אנשים ונשים חוששים לפריצות גם לפי מה דקיי"ל שנשים ספק חייבות בברכת המזון מדאורייתא ושלא כמו שכתבתי בבני בנים שם שבכל מקום שאין חיובן שווה לשל גברים ליכא לטעם של פריצות. ומיהו לדינא אין שינוי כי מי יאמר שרבנו יונה וספר ארחות חיים סוברים כדעת הריטב"א לחוש גם למראית עין של צירוף כפי שבארתי דעתו שם. ולכן באיש שסעד עם ג' נשים ורוצה להוציאן בזימון, לא מצינו אלא דעת הריטב"א לאסור וכנגדו דעת ספר המאורות וספר אהל מועד בשם הראב"ד היא להתיר בהדיא, ולדעת האור זרוע בשם רש"י איסור צירוף אנשים ונשים אינו משום פריצות וכן משמעות הרמב"ם וספר המכתם ושפיר יש להורות ככל הני רבוותא.

כ״בלכן לע"ד נראה כמו שכתבתי ושלא כדברי הגרשז"א ז"ל, ומכל מקום כיון שהוא דבר חדש ראוי שישמיעו עוד ת"ח את דעתם. גם מהיות טוב וגו' ואיזה צורך יש היום לאיש לזמן עבור נשים משכילות ומראה כאילו אינן יודעות לזמן והוי זילותא. לכן עצתי היא שלא לקבוע בברכון נוסח מיוחד עבור זימון זה ודי לציין או לתרגם בנפרד את מה שכתבתי, ומי שרוצה יכול לסמוך ולהמציא הנוסח מעצמו ותן לחכם ויחכם עוד.

כ״גיהודה הרצל הנקין