שו"ת בני בנים, חלק רביעי ה׳Responsa Benei Banim, Volume IV 5

א׳ברכת הגומל של אשה בפני נשים

ב׳ב"ה, ג' כסלו תשנ"ח

ג׳לאשה אחת

ד׳האחרונים האריכו בשאלתך האם מותר לאשה לברך הגומל אם אין שם מנין של גברים, ואכתוב מה שנראה לע"ד ומקום הניחו לי. המקור להצריך י' הוא במסכת ברכות דף נ"ד עמוד ב', אמר אביי וצריך לאודויי קמי עשרה דכתיב (תהילים ק״ז:ל״ב) וירוממוהו בקהל עם וגו' עכ"ל ואינו מבואר האם נשים בכלל או לא, ואין ראיה מלשון עשרה שיהיו זכרים דוקא.

ה׳ובגליון הש"ס ציין למסכת כתובות דף ז' עמוד ב' שהצריכו עשרה לברכת חתנים, שרב נחמן דרש מרות פרק ד' ויקח עשרה אנשים מזקני העיר וגו' עכ"ל הרי אנשים דוקא ורבי אבהו דרש מתהלים ס"ח במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל עכ"ל, ופרש"י וז"ל שעל ברכת מקור צריך קהל והיינו (במדבר כד) הקהל את העדה, ואין הקהל בפחות מעדה ועדה עשרה כדילפינן מעדת מרגלים עד מתי לעדה הרעה, יצאו יהושע וכלב עכ"ל. ובריטב"א באר יותר וז"ל ודאי בעי שיהיו גדולים וגברים מדכתיב עשרה אנשים או מדכתיב במקהלות, ואין [ה]קהל פחות מעשרה אנשים גדולים וכן כתב הרמב"ם ז"ל דצריך גדולים ובני חורין עכ"ל וראי בבני בנים חלק ג' סימן כ"ז מה שכתבתי בדעת הרמב"ם. אך עדיין לא נתבאר מנין ללמוד ברכת הגומל מברכת חתנים, וגם הלא רב נחמן דרש במקהלות וגו' ה' ממקור ישראל שאפילו עוברין במעי אמן אמרו שירה על הים עכ"ל ולא לענין עשרה וממילא לא נלמד משם לברכת הגומל, ודוחק לאמר שחולק על אביי בעיקר חיוב עשרה.

ו׳ובערוך השלחן סימן רי"ט אות ו' באר באופן אחר, וז"ל ונשים נהגו שלא לברך [הגומל] ואין בזה שום טעם, ורק מפני שהמנהג הוא לברך בעת קריאת התורה לכן מדמים שאין הנשים חייבות בברכה זו ולכן נכון שיברכו, ואולי מפני דכתיב בקהל עם ונשים לא מקרי קהל ולברך בפני אנשים אינו מדרך הצניעות ולכן נמנעו מזה עכ"ל הרי שמלשון קהל עם שבמזמור ק"ז שהוא המקור לברכת הגומל נלמד שצריך לברך בפני גברים דוקא. ועדיין צריך ביאור כי מצינו שקהל גרים לא מיקרי קהל אבל לא שקהל נשים לא מקרי קהל, וכתוב בפרשת כי תצא לא יבוא ממזר בקהל ה' וגו' והוא הדין לא תבוא ממזרת בקהל ה' כי לשון קהל ה' כולל בין זכרים ובין נקבות. ואם תאמרי שקהל גברים נקראו קהל וכן גברים ונשים ביחד ואילו נשים לבדן לא נקראו קהל, מנין לחלק כן וגם הגעי עצמך לו יצויר שמתו כל הזכרים הכשרים ונותרו רק נשים האם יהיה מותר לממזר לישא כשרה מאחר ונשים לבדנה לא מיקרי קהל, אתמהה. אלא מה יש לך לומר ששונה לשון קהל ה' מלשון קהל סתם, ועל כרחך לאמר כן שהרי במסכת הוריות דף ו' עמוד ב' דרש רב אחא ברבי יעקב ששבט לוי לא איקרי קהל כיון שאין לו אחוזה עיי"ש וכי ס"ד שמתיר לממזר לבוא בשבט לוי, והוא הדין נשים אין להן אחוזה ונחלה בארץ. אלא בוודאי קהל לחוד וקהל ה' לחוד, ואם כן נחלק גם בין קהל עם לבין הקהל בה"א תחילה שלשון מקהלות נגזר ממנו ויש לגרוס הקהל גם בריטב"א, והקהל פי' לעשות קהילה כמו שכתב תוספות רי"ד בשם בה"ג ואינו ענין ללשון קהל בעלמא. ועוד כי מפורש נאמר הקהל את העם האנשים והנשים והטף עכ"ל הרי שכולל גם את הנשים.

ז׳ולע"ד המקור להצריך גברים לברכת הגומל פשוט מספר שופטים פרק כ' שהוא המקום השני בתנ"ך שנמצא לשון קהל עם, וז"ל ויתיצבו וגו' בקהל עם האלקים ארבע מאות אלף איש רגלי שלף חרב עכ"ל הרי שקהל עם פרושו הזכרים כי רק המה שולפי החרב. ואין להקשות שאם כן נצריך לברכת הגומל בני עשרים שנה ומעלה כדין היוצאים לצבא, זה אינו, כי אינו גזרה שוה אלא גילוי מילתא בעלמא ולא לכל דבר נלמד ממנו, וכמו שלברכת חתנים לא הצריכו עשרה שאמם מישראל אף על פי שנלמד עדה עדה מהמרגלים שלא היו ביניהם גרים ועיין מה שכתבתי בבני בנים חלק ב' סימן ט' בהג"ה.

ח׳לכן אין לפקפק שצריכים עשרה גברים דוקא, וכן משמע מסתימת הראשונים וכלשון בי עשרה בכל מקום. וראיה ממדרש תהלים במהדורת בובר במזמור ק"ז, א"ר יהודה וצריכים להתוודות בעשרה בצבור עכ"ל ומהו בצבור, אלא עשרה שהם צבור והיינו מנין זכרים בני י"ג ומעלה.

ט׳ועתה לגוף שאלתך. שלושה מנהגים בברכת הגומל על ידי נשים, הא' שהרבה נשים אינן מברכות הגומל כלל ותמהו על זה האחרונים, ובמגן אברהם תחילת סימן רי"ט פרש בדעתן שברכות אלו הן רשות פי' שכל ברכות ההודאה שבפרק הרואה הן רשות כדעת הראב"ד ועיין במחצית השקל ובפרי מגדים אשל אברהם שם. ולע"ד יותר נראה שרק ברכת הגומל היא רשות ולנשים בלבד ובדומה לזימון, והעד כי מזמור ק"ז שהוא המקור לברכת הגומל אינו מזכיר נשים. והסברה שלא לחייב נשים בברכת הגומל נראית כי צריך לברך בפני עשרה גברים ולא לכל אשה יש עשרה בתוך ביתה, ואילו לקבץ גברים מן החוץ אינו מדרך הצניעות ולכן פטרו נשים מלברך. ויש לפרש כן אפילו לדעת הפוסקים שבפני עשרה אינו לעיכובא כי מכל מקום לכתחילה צריכים עשרה ולא רצו לחייב נשים בברכה באופן שיהיה להן הבדיעבד לכתחילה, וקצת דומה לזה בשו"ת אבני נזר חלק אורח חיים סימן ל"ט ועיין בבני בנים חלק ב' סימן ט"ז.

י׳והעיקר לע"ד הוא שלא נזכר בראשונים שנשים חייבות בברכת הגומל ולא שמענו על נשים שברכו כן, ואם היו חייבות הוו מעשים בכל יום וגם לא היה אישתמיט מכל הראשונים לבאר כיצד עליהן לעשות לענין עשרה. הראשון לעורר על ברכת הגומל לנשים היה הר"ח בנבנישתי בספרו כנסת הגדולה משנת תי"ח בסימן רי"ט בהגהות הבית יוסף שתמה על הנשים שאינן מברכות ופסק שחייבות ואחריו נמשכו הרבה אחרונים. ואיני יודע מנין פשוט דבר זה שאינו בש"ס ובראשונים, שאף על פי שגם חיובי שאר ברכות ההודאה הובאו בסתם או בלשון זכר ואף על פי כן גם נשים בכלל, שם אין סברה לחלק מה שאין כן כאן.

י״אוהמנהג הב' הוא שרק היולדות מברכות הגומל ולא שאר נשים ולא על שאר סכנות, ונהגו לברך מתוך עזרת הנשים או אפילו להיכנס לעזרת הגברים לרגע ועיין בשו"ת יחוה דעת חלק ד' סוף סימן ט"ו. וזה בודאי קשה למה אינן מברכות גם אחרי מחלה או הפלגה בים או טיסה וכו' כמו הגברים, והרי ארבעה צריכים להודות וגו' ומאי שנא יולדת משאר נשים. ברם לפי מה שכתבתי שברכת הגומל היא רשות לנשים ולא חובה יתכן מנהג זה, ואולי משום שהריון ולידה הם ניכרים לרבים כי אתמול היתה כריסה בין שיניה והיום היא חובקת בן ולכן נהגו גם להודות ברבים.

י״בולע"ד יש יסוד ושורש ליולדת לברך הגומל אף על פי שבשאר ענינים אינה מברכת, לפי מאמרו של רבי אבהו שדרש בתהלים ס"ח במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל, מאי מקור על עסקי מקור עכ"ל ועסקי מקור היינו פריה ורביה. כי אמנם עסקו של האיש בפריה ורביה גלוי בעיקר במה שנושא אשה ולכן תקנו לו ברכת חתנים בעשרה, אבל באשה אין לה עסקי מקור יותר מהריון ולידה ולכן היא מברכת הגומל אחרי לידה ויוצאת ידי חובת גם וירוממוהו בקהל עם וגם במקהלות ברכו אלוקים ה' ממקור ישראל. וסימן לדבר שבמקהלות וגו' הוא חיוב גם לנשים לברך מן הפסוק שלפניו קדמו שרים אחר נגנים בתוך עלמות תופפות עכ"ל הרי שנשים בכלל, מה שאין כן במזמור ק"ז נזכרו גברים בלבד. ויש להעיר כי מזמור ס"ח מחייב לברך יותר ממזמור ק"ז כי מזמור ס"ח הוא בלשון ציווי במקהלות ברכו וגו' ואילו מזמור ק"ז הוא בלשון עתיד יודו לה' חסדו וגו' ירוממהו בקהל עם וגו' שהוא סיפור דברים בעלמא כיצד יודו. וניחא שעשרה בברכת חתנים הם לעיכובא ואם ברך בלא עשרה חוזר ומברך בעשרה בשם ומלכות כי היא מצוה גמורה מדברי קבלה, מה שאין כן אם ברך הגומל בלי עשרה שוב אינו מברך.

י״גוהמנהג הג' הוא לברך הגומל אחרי כל הצלה וכדעת הכנסת הגדולה שנשים חייבות בברכת הגומל כאנשים, ובברכי יוסף וכף החיים העתיקו דבריו להלכה והרבה אחרונים כתבו לחוש לדעתו על כל פנים לכתחילה. ואולם רוב רובן של נשים אינן נוהגות כן ואולי משום שטירחה להן לכנס עשרה. וכאן באה שאלתך האם הן רשאיות לברך בשם ומלכות בפני נשים בלבד.

י״דוהנה בברכת הגומל יש מחלוקת ראשונים, כי לדעת הרא"ה והטור וספר אהל מועד אם ברך ללא עשרה יצא ידי חובתו בדיעבד ואילו לדעת רבינו יונה והמאירי ורבינו ירוחם הויא ברכה לבטלה וחוזר ומברך בעשרה. ומה שכתב בכנסת הגדולה שאשה תברך בפני איש אחד או נשים עכ"ל נראה לפי הדעה שאם ברך ללא עשרה יצא, מה שאין כן לדידן הוי ספק כמו שכתב בכף החיים שם אות ג' וספק ברכות להקל.

ט״וומכל מקום מותר לנשים לברך הגומל בפני נשים לע"ד, כי הנה בשדי חמד אסיפת דינים במערכת ברכות סימן ב' סעיף י"ב בשם ספר פתח הדביר העתיק כמה סברות לברך הגומל בשם ומלכות אפילו מספק, ודחה אותן כי בכולן יש מחלוקת ולכן שב ואל תעשה עדיף. ברם בסימן א' סעיף י"ח אות ג' בשם ספר דברי מנחם חילק שבברכה שהיא עצמה גוף המצוה כמו ברכת הלבנה, אם המברך חייב בוודאי בברכה והספק הוא באופן הברכה האם ייצא בה ידי חובתו או לא בזה לא אמרינן ספק ברכות להקל, ובשדי חמד לא הביא חולק על זה. והוא הדין בברכת הגומל שהברכה עצמה היא קיום מצות ההודאה.

ט״זולפי זה דברי הכנסת הגדולה שרירים גם למי שפוסק שהמברך הגומל ללא עשרה רק ספק יצא ידי חובתו, כי לשיטתו האשה חייבת לברך הגומל והספק הוא באופן הברכה האם צריכה עשרה גברים או לא ובזה לא אמרינן ספק ברכות להקל. ואם תאמר שאין זה אלא לשיטתו שנשים וודאי חייבות בברכת הגומל מה שאין כן לדעת המשנה ברורה שאינו אלא ספק, וכל שכן לפי מה שצדדתי שנשים אינן חייבות בברכת הגומל אלא היא רשות בלבד שוב הוי ספק ברכה ואסור לברך בשם ומלכות, זה אינו, כי החיוב לברך בפני עשרה אינו אלא במי שבעצמו ניצל וחייב להודות אבל לא במי שמברך הגומל בתור רשות וכגון שמברך על הצלת חברו.

י״זכן משמע בגמרא בברכות שם וז"ל רב יהודה חלש ואתפח, על לגביה רב חנא בגדתאה ורבנן אמרי ליה ברוך דיהבך ניהלן ולא יהבך לעפרא, אמר להו פטרתון יתי מלאודויי עכ"ל, והקשו בגמרא והא אמר אביי בעי אודויי באפי עשרה ותרצו דהוו בי עשרה וכו' עכ"ל, ועוד הקשו והא איהו לא קא מודה ותרצו דעני בתרייהו אמן עכ"ל. הרי שהקשו על רב יהודה היאך יצא ידי חובתו כשברכו אותו ללא עשרה אבל לא הקשו על רב חנא בגדתאה ורבנן היאך הם בעצמם ברכו ללא עשרה, וע"כ משום שברכתם היתה של רשות ולכן לא היו צריכים לברך בעשרה אע"פ שרב יהודה עצמו הצטרך לעשרה. וכן פרש רבנו יונה בהדיא, וז"ל נראה שהם יכולים לאומרה אפי' בלא עשרה אע"פ שאין החולה נפטר בה עכ"ל. ועיין בבני בנים חלק ב' סימן ט"ו שגם האיסור לשנות ממטבע שטבעו חכמים בברכת הגומל אינו אלא במי שברכתו חובה.

י״חוהנה רבנו יונה הוא בעל הדעה שעשרה בברכת הגומל הם לעיכובא. ולכן ממה נפשך, לפי שיטת הטור תוכל אשה לברך הגומל בפני נשים כי עשרה גברים אינם אלא לכתחילה ובאשה שאין דרכה לאסוף גברים נחשב כבדיעבד, ואילו לדעת רבנו יונה שעשרה הם לעיכובא אין זה אלא במי שמברך חובה ולא באשה המברכת רשות. ואם תמצאי לאמר שגם אשה חייבת בברכת הגומל כדעת הכנסת הגדולה, עדיין כשהמצוה היא הברכה עצמה והספק אינו אלא באופן שמברכים כמו כאן לא אמרינן ספק ברכות להקל.

י״טלכן לע"ד נשים הרוצות לברך הגומל אחרי טיסה במטוס או שהבריאו ממחלה או מנתוח וכו' הרשות בידן, ויכולות לברך אפילו בפני נשים בלבד ותרי כמאה. אבל ראוי ליולדת לקיים את המנהג לברך בבית הכנסת כי ברוב עם עדיף, ועוד כדי לצאת ידי מצות במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל כמו שבארתי שבזה עשרה גברים הם לעיכובא.

כ׳יהודה הרצל הנקין