שו"ת מהר"ם פדוואה י״חResponsa Maharam of Padua 18
א׳תשובה למהר"ר יהודה גריגו.
את קולך שמעתי קול ענות גבורה מנצח במלחמתה של תורה בעסק היבמה שתבעה לחלוץ והיבם רוצה לייבם וניכר מתוך מעשיו שאינו מכוין לשם מצוה רק לכוף אותה שתתן לו ממון כפי רצונו והדין דין אמת אשר פסק מעלתך לכוף אותו לחליצה לפי דברי רש"י ור"ת ובפרט שנותנת אמתלא לדבריה היות היבם נער ובער והראיה מתשובת הרא"ש בסי' נ"ג היא דומה לגמרי לנדון דידן. אכן כל אלו סוברים מצות חליצה קודמת כסתם מתניתין דבכורות ולרש"י כופי' היכא דאיכא אמתלא ולר"ת אפילו בלא אמתלא אמנם לדברי רי"ף והרמב"ם וחביריהם דפסקו כרמי בר חמא דפרק החולץ דחזרו לומר מצות יבום קודמת אין לכוף לחליצה אפילו בידוע שאינו מכוין לשם מצוה כי הטעם שלהם דהלכה כחכמים דפליגי על אבא שאול וסוברים אפי' כונס לשם נוי לשם אישות או לשם דבר אחר משום דכתיב יבמה יבא עליה מ"מ וכן לדברי בעל התרומה והמרדכי מביאו בפרק החולץ אין כופין לחלוץ אלא רק אותם שכופין להוציא גבי בעל ואף כי הוא סובר מצות חליצה קודמת אפילו הכי אין כופין אלא מטעינן ליה. ואין לומר שר"ל באותה שידוע שמכוין לשם מצוה כדברי ר"ת דהא הוא מפרש שם וז"ל וגם לא שבקינן ליה ליבם כיון דמצות חליצה קודמת עכ"ל. והטעם על כרחך משום דחיישי' שאינו מכוין לשם מצוה ואפילו הכי אין כופין לחלוץ וכן פסק ראבי"ה שם. וכן בתשובת ראבי"ה שמביא שם משמע שהיה כוונת היבמי' לכופ' לממון דז"ל וכפאוה שנתנה בין קרקע וכסף שוה ק' זקוקים ע"כ מכל מקום לא עלה בדעת שום אחד מהם לכוף רק בעבור שהי' להם נשים ועם כל זה לא השיגה ידי האשה וסיעתה לכופם אף כי היו קרובים למלכות כדאיתא שם בתשוב' ההיא שאלו היה איסור ביבום משום זקנה לא היתה נותנת כלום כי קרוביה שהיו קרובים למלכות היה כח בידיהם לכופו ככה אמינא ג"כ שאלו היה ממשות לפי דעתם בפסק ר"ת שכופין לחלוץ היכא שאינו מכוין לשם מצוה ודאי היו כופין אותו ולא היתה נותנת כלום הלא ודאי סוברים שאין כופין. גם שם כתב ראבי"ה על שם אביו ז"ל ולשונו ראיתי בתשובת גאון דיבם שרצה לייבם אפילו לשם נוי ולדבר אחר הרשות בידו כל אלו טופחין על פני ולא יניחוני להפיק רצונך להסכים לכוף לחלוץ כי אגור פן יריצו גולגל ח"ו אם אחרים כנגדם אמת הוא לפי הרמב"ם אף כי הוא סובר מצות יבום קודמ' אפשר למצא מקום לכופו לחלוץ שהיא תמאן להתייבם ותחשב לטורדת ותפסיד כתובתה ואז כופין אותו לחלוץ אכן רבו החולקים עליו כמו שמראה לך שם המגיד משנה בפרק ב' דהלכות יבום ובפרק י"ד דאישות לכן נראה לעשות כל טצדקי דאפשר למיעבד לפתותו או להטעותו אבל כפייה לא אחלוט, ושלום:
את קולך שמעתי קול ענות גבורה מנצח במלחמתה של תורה בעסק היבמה שתבעה לחלוץ והיבם רוצה לייבם וניכר מתוך מעשיו שאינו מכוין לשם מצוה רק לכוף אותה שתתן לו ממון כפי רצונו והדין דין אמת אשר פסק מעלתך לכוף אותו לחליצה לפי דברי רש"י ור"ת ובפרט שנותנת אמתלא לדבריה היות היבם נער ובער והראיה מתשובת הרא"ש בסי' נ"ג היא דומה לגמרי לנדון דידן. אכן כל אלו סוברים מצות חליצה קודמת כסתם מתניתין דבכורות ולרש"י כופי' היכא דאיכא אמתלא ולר"ת אפילו בלא אמתלא אמנם לדברי רי"ף והרמב"ם וחביריהם דפסקו כרמי בר חמא דפרק החולץ דחזרו לומר מצות יבום קודמת אין לכוף לחליצה אפילו בידוע שאינו מכוין לשם מצוה כי הטעם שלהם דהלכה כחכמים דפליגי על אבא שאול וסוברים אפי' כונס לשם נוי לשם אישות או לשם דבר אחר משום דכתיב יבמה יבא עליה מ"מ וכן לדברי בעל התרומה והמרדכי מביאו בפרק החולץ אין כופין לחלוץ אלא רק אותם שכופין להוציא גבי בעל ואף כי הוא סובר מצות חליצה קודמת אפילו הכי אין כופין אלא מטעינן ליה. ואין לומר שר"ל באותה שידוע שמכוין לשם מצוה כדברי ר"ת דהא הוא מפרש שם וז"ל וגם לא שבקינן ליה ליבם כיון דמצות חליצה קודמת עכ"ל. והטעם על כרחך משום דחיישי' שאינו מכוין לשם מצוה ואפילו הכי אין כופין לחלוץ וכן פסק ראבי"ה שם. וכן בתשובת ראבי"ה שמביא שם משמע שהיה כוונת היבמי' לכופ' לממון דז"ל וכפאוה שנתנה בין קרקע וכסף שוה ק' זקוקים ע"כ מכל מקום לא עלה בדעת שום אחד מהם לכוף רק בעבור שהי' להם נשים ועם כל זה לא השיגה ידי האשה וסיעתה לכופם אף כי היו קרובים למלכות כדאיתא שם בתשוב' ההיא שאלו היה איסור ביבום משום זקנה לא היתה נותנת כלום כי קרוביה שהיו קרובים למלכות היה כח בידיהם לכופו ככה אמינא ג"כ שאלו היה ממשות לפי דעתם בפסק ר"ת שכופין לחלוץ היכא שאינו מכוין לשם מצוה ודאי היו כופין אותו ולא היתה נותנת כלום הלא ודאי סוברים שאין כופין. גם שם כתב ראבי"ה על שם אביו ז"ל ולשונו ראיתי בתשובת גאון דיבם שרצה לייבם אפילו לשם נוי ולדבר אחר הרשות בידו כל אלו טופחין על פני ולא יניחוני להפיק רצונך להסכים לכוף לחלוץ כי אגור פן יריצו גולגל ח"ו אם אחרים כנגדם אמת הוא לפי הרמב"ם אף כי הוא סובר מצות יבום קודמ' אפשר למצא מקום לכופו לחלוץ שהיא תמאן להתייבם ותחשב לטורדת ותפסיד כתובתה ואז כופין אותו לחלוץ אכן רבו החולקים עליו כמו שמראה לך שם המגיד משנה בפרק ב' דהלכות יבום ובפרק י"ד דאישות לכן נראה לעשות כל טצדקי דאפשר למיעבד לפתותו או להטעותו אבל כפייה לא אחלוט, ושלום:
1