שו"ת מהר"ם פדוואה ב׳Responsa Maharam of Padua 2
א׳תשובת מהר"ר יוסף ק"פ
מכתב מחות' הגאון המרומם כמהר"ר מאיר יצ"ו הגיעני שלום למר ולתורתו גיסינו כמ"ר יעקב סג"ל יצ"ו הגיד לי אשר כתב לו מר לאמר לי מן דבר הגט אשר מצא מר בכתבי מהר"ר איסרלן ז"ל שלא לשנות בגיטין כבר הראתי כאלה למהר"י שארי יצ"ו בהגיעו הנה אפס לא היה לי פנאי לכתוב למר לסבת תהפוכות הזמן אשר לא נחתי וגו' בעו"ה אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר ואין לי רק לברך ה' בכל עת והוא יוציאני מן קורות הזמן וישים רגלי כאילות וכי"ר אבל היה עם לבבי להשיב לכ"ת מדברי' נסתפקתי בכתב כ"ת. ראשונה אשר שם מר לפני לסדר שהבת תקבל הגט במצות אביה ובמעמדו אשר היה נראה למר לדמותו לקידושין אשר נהג מהר"ם כאלה בבתו לפי מה שמביא בעל תרומת הדשן נ"ל כי יפה דקדק מר כי אתקש' יציאה להויה אבל אם נאמר שכשנותנין הגט לאב שצריך לשנות לכתוב בלשון נסתר לא היינו מרויחין דבר במה שנותנין לקטנה כי מה שהיא מתגרשת על ידה כשהיא קטנה מאורסה היא מטעם שליחות כי היא אצל אביה כחצרו כמו שמפרש רבינו נסים שמה שנערה מאורסה מקבל' גיטה אף על פי שאינה מקבלת קדושיה הוא משום דירדה תורה לסוף דעתו שאין לו קפידא בגירושין שישנן בעל כרחה. ומעתה קטנה שאינה בתורת שליחות אין לה יד עכ"ל. והוא כותב זה לפי דעתו שסובר כדברי הרי"ף שדוקא נערה מאורסה היא ואביה מקבלין גיטה אבל קטנה אביה ולא היא אבל מר שרוצה להכריע כדברי ר"י בר' מאיר ורש"י לפי מה שחוזר בו בקדושין לומר שה"ה קטנה או לדברי כו' כשהוא עומד על גבה או מחזיק ידה כפי פשר' בעל תרומת הדשן מ"מ אינו רק מטעם שידה תהיה כמו קלתו וחצירו או מלבושו אשר הם מתורת שליחות אם כן לא הועלנו דבר. גם מה שרצה מר לדקדק מדברי הטור שכתב בסימן קמ"א וכתב א"א הרא"ש ז"ל וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא ראוי לנו להחמיר שלא תקבלנו אלא ע"י אביה ודקדק מר ממה שהוסיף על לשון הרא"ש עצמו לכתוב שלא תקבלנו אלא ע"י אביה שר"ל שהיא תקבלנו ממש לידה במצות אביה גם זה אפשר לומר שרוצה לבאר דברי הרא"ש ז"ל שלא רוצה לומר במה שכתב שראוי להחמיר שר"ל שתצא מזה ומזה כמו בשאר חומרות שאנו מסופקין בו או על דרך זה רק שלכתחלה לא תקבלנו אשר זה לא היה יכול לומר בלשון אחר. ונניח מכל אלה אחרי כי הוכחתי שמה שנערה מתגרשת או מתקדשת על ידה הוא מטעם שליחות אם נאמר שהיא תקבל הגט לידה באנו לידי דיני שליח לקבלה אשר היינו צריכין עדים ודברים רבים אשר אין ליכנס בהם כלל בפרט כי אנו נוהגין להשמר מלעשות שליח לקבלה מצד שאין אנו יודעין לנהוג כידוע למר. לכן קשה עלי לילך בדרך שם מר לפני עד כי נבוך אנכי כמעט לגמרי איך לנהג בו אחרי כי מסופקים אנו אם היא קטנה או נערה או בוגרת כאשה שכינותיה מפרער"א מחזקין אות' כמעט בוגרת אפס אין מי שרוצה להחליט הדבר רק אין ולאו ורפיא בידיה א"כ ממ"נ יש לחוש שאצטרך לבא לידי שליחות לכן יודיעני מר דעתו בזה וזולת אלה לא נכנסתי עדיין בעסק הגט עצמו לאפס פנאי וגם קשה עליו להביא בתו הנה לע"ע עד אמרתי כי עוד חזון למועד. אפס ספק גדול נפל לי בנדון זה אשר הגדתי למהר"י יצ"ו בבואו כי נפלאתי למה הניח מר לעשות השליח בעוד היה כמ"ר יצחק אביה בעיר כי ידוע למר כי קיימא לן ואיתא בסמ"ק ג"כ וז"ל שיש להזהר כשהבעל והאשה שניהם בעיר אחת שיגרשנה הבעל בעצמו משום דאי עביד ע"י שליח נאמן הבעל לומר לפקדון נתתיו לך כו' עכ"ל ואע"ג שיש ביד מהרר"י הרשאה מקויימת שמסר הבעל בגט לגרש בו ולא יכול לומר לפקדון נתנו לו מ"מ מקובלני מרבותי שראוי שלא לחלק בשליחות וכעין זה מוכח מן הרמב"ם שכתב בפ"ו מהלכות גירושין שהפסולין בעבירה מדברי תורה פסולים להביא הגט ואם הביאו הרי זה פסול אפי' כשנתקיים הגט בחותמיו ולאו אדבורא דידיה קא סמכינן ולמה הוא פסול אלא מטעם שלא נחלק בשליחות כי היכא שאין הגט מקויים דכולה מלתא אדבורא דידיה קסמכינן אינו גט לגמרי. לכן פסול אף כשמקויים מתוכו שלא תנשא בו לכתחילה ואם כן הכא איך נתן הגט לכתחילה במקום חששא כזה נאמ' לבי נוקפי מה אדון בו והתמהמהתי עד כה לכתו' לכ"ת לסבת קורת הזמן אפס חפצתי שמר יודיעני בכל אלה דעתו איך אתנהג. אמת כי אולי קלקלתו שאינו יודע אם בתו הגיע' לגדלות או לאו יוכל להיות תקנה באלה. ויתבונן מר בדברים ויודיעני מר מענה ויען כי ארכו הימים שכתב מר כתבו הראשון על ידי מהרר"י יצ"ו סדרתי להעתיקו ולשלחו ליד מר וה' יצילני משגיאות ושלו' מני יוסף ק"פ:
מכתב מחות' הגאון המרומם כמהר"ר מאיר יצ"ו הגיעני שלום למר ולתורתו גיסינו כמ"ר יעקב סג"ל יצ"ו הגיד לי אשר כתב לו מר לאמר לי מן דבר הגט אשר מצא מר בכתבי מהר"ר איסרלן ז"ל שלא לשנות בגיטין כבר הראתי כאלה למהר"י שארי יצ"ו בהגיעו הנה אפס לא היה לי פנאי לכתוב למר לסבת תהפוכות הזמן אשר לא נחתי וגו' בעו"ה אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר ואין לי רק לברך ה' בכל עת והוא יוציאני מן קורות הזמן וישים רגלי כאילות וכי"ר אבל היה עם לבבי להשיב לכ"ת מדברי' נסתפקתי בכתב כ"ת. ראשונה אשר שם מר לפני לסדר שהבת תקבל הגט במצות אביה ובמעמדו אשר היה נראה למר לדמותו לקידושין אשר נהג מהר"ם כאלה בבתו לפי מה שמביא בעל תרומת הדשן נ"ל כי יפה דקדק מר כי אתקש' יציאה להויה אבל אם נאמר שכשנותנין הגט לאב שצריך לשנות לכתוב בלשון נסתר לא היינו מרויחין דבר במה שנותנין לקטנה כי מה שהיא מתגרשת על ידה כשהיא קטנה מאורסה היא מטעם שליחות כי היא אצל אביה כחצרו כמו שמפרש רבינו נסים שמה שנערה מאורסה מקבל' גיטה אף על פי שאינה מקבלת קדושיה הוא משום דירדה תורה לסוף דעתו שאין לו קפידא בגירושין שישנן בעל כרחה. ומעתה קטנה שאינה בתורת שליחות אין לה יד עכ"ל. והוא כותב זה לפי דעתו שסובר כדברי הרי"ף שדוקא נערה מאורסה היא ואביה מקבלין גיטה אבל קטנה אביה ולא היא אבל מר שרוצה להכריע כדברי ר"י בר' מאיר ורש"י לפי מה שחוזר בו בקדושין לומר שה"ה קטנה או לדברי כו' כשהוא עומד על גבה או מחזיק ידה כפי פשר' בעל תרומת הדשן מ"מ אינו רק מטעם שידה תהיה כמו קלתו וחצירו או מלבושו אשר הם מתורת שליחות אם כן לא הועלנו דבר. גם מה שרצה מר לדקדק מדברי הטור שכתב בסימן קמ"א וכתב א"א הרא"ש ז"ל וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא ראוי לנו להחמיר שלא תקבלנו אלא ע"י אביה ודקדק מר ממה שהוסיף על לשון הרא"ש עצמו לכתוב שלא תקבלנו אלא ע"י אביה שר"ל שהיא תקבלנו ממש לידה במצות אביה גם זה אפשר לומר שרוצה לבאר דברי הרא"ש ז"ל שלא רוצה לומר במה שכתב שראוי להחמיר שר"ל שתצא מזה ומזה כמו בשאר חומרות שאנו מסופקין בו או על דרך זה רק שלכתחלה לא תקבלנו אשר זה לא היה יכול לומר בלשון אחר. ונניח מכל אלה אחרי כי הוכחתי שמה שנערה מתגרשת או מתקדשת על ידה הוא מטעם שליחות אם נאמר שהיא תקבל הגט לידה באנו לידי דיני שליח לקבלה אשר היינו צריכין עדים ודברים רבים אשר אין ליכנס בהם כלל בפרט כי אנו נוהגין להשמר מלעשות שליח לקבלה מצד שאין אנו יודעין לנהוג כידוע למר. לכן קשה עלי לילך בדרך שם מר לפני עד כי נבוך אנכי כמעט לגמרי איך לנהג בו אחרי כי מסופקים אנו אם היא קטנה או נערה או בוגרת כאשה שכינותיה מפרער"א מחזקין אות' כמעט בוגרת אפס אין מי שרוצה להחליט הדבר רק אין ולאו ורפיא בידיה א"כ ממ"נ יש לחוש שאצטרך לבא לידי שליחות לכן יודיעני מר דעתו בזה וזולת אלה לא נכנסתי עדיין בעסק הגט עצמו לאפס פנאי וגם קשה עליו להביא בתו הנה לע"ע עד אמרתי כי עוד חזון למועד. אפס ספק גדול נפל לי בנדון זה אשר הגדתי למהר"י יצ"ו בבואו כי נפלאתי למה הניח מר לעשות השליח בעוד היה כמ"ר יצחק אביה בעיר כי ידוע למר כי קיימא לן ואיתא בסמ"ק ג"כ וז"ל שיש להזהר כשהבעל והאשה שניהם בעיר אחת שיגרשנה הבעל בעצמו משום דאי עביד ע"י שליח נאמן הבעל לומר לפקדון נתתיו לך כו' עכ"ל ואע"ג שיש ביד מהרר"י הרשאה מקויימת שמסר הבעל בגט לגרש בו ולא יכול לומר לפקדון נתנו לו מ"מ מקובלני מרבותי שראוי שלא לחלק בשליחות וכעין זה מוכח מן הרמב"ם שכתב בפ"ו מהלכות גירושין שהפסולין בעבירה מדברי תורה פסולים להביא הגט ואם הביאו הרי זה פסול אפי' כשנתקיים הגט בחותמיו ולאו אדבורא דידיה קא סמכינן ולמה הוא פסול אלא מטעם שלא נחלק בשליחות כי היכא שאין הגט מקויים דכולה מלתא אדבורא דידיה קסמכינן אינו גט לגמרי. לכן פסול אף כשמקויים מתוכו שלא תנשא בו לכתחילה ואם כן הכא איך נתן הגט לכתחילה במקום חששא כזה נאמ' לבי נוקפי מה אדון בו והתמהמהתי עד כה לכתו' לכ"ת לסבת קורת הזמן אפס חפצתי שמר יודיעני בכל אלה דעתו איך אתנהג. אמת כי אולי קלקלתו שאינו יודע אם בתו הגיע' לגדלות או לאו יוכל להיות תקנה באלה. ויתבונן מר בדברים ויודיעני מר מענה ויען כי ארכו הימים שכתב מר כתבו הראשון על ידי מהרר"י יצ"ו סדרתי להעתיקו ולשלחו ליד מר וה' יצילני משגיאות ושלו' מני יוסף ק"פ:
1
