שו"ת מהר"ם פדוואה כ״זResponsa Maharam of Padua 27
א׳עדות נכרי באשה שנאבד בעלה בין קורפא ופראג.
על פי שלשה עדים יקום הדבר להיות כי בעדות הנגבה בעיר יאנינא אמר הנכרי ל"ת שנהרג יהודא אוהבו בבא מקורפו לפראג וקבר אותו ומאז נגבה עדות בעיר קרווייא מתושבי עיר קורפו שהעידו שלא יצא שום אדם מעיר קורפו שנאבד זכרו ונתכסה מן העין רק יהודי בינם הלז שהלך לפראג ואף כי בעדות של עיר יאנינא הועד על זמן ששמע רבי מימון מן הנכרי ולא על זמן הריגת היהודי ונוכל מעתה לחוש לזמן מרובה נהרג היהודי אשר עליו הרמז הנכרי לפני שנים רבות אשר לא ישליט זכרון בני קורפו אם יהודי יצא משם לפני זמן מרובה. הלא העדות השלישי אשר הוגבה בוניזייא מבואר בו שהוא לפחות עשרים שנה שלא עבר באותו דרך יהודי אחר כ"א זה וגם באר יותר שהנכרי המסיח ל"ת אמר וז"ל ועשה אלי אלו הבתי שוקים שהם בשוקי עכ"ל אם כן בשעה ששמע רבי מימון מהנכרי היה עדיין קיים מלאכתו של היהודי בדבר העשוי להתבלות כבתי שוקים נמצא בהכרח שלא עבר זמן רב שנהרג ויותר מאשר כתוב באותו עדות הגיד אלי רבי אלעזר העד ההוא וחביריו הגריגא שהיו מקורפא שבודאי שבכל ימיהם לא נאבד שום יהודי שיצא מקורפא כ"א זה לבד. וכי לא היה המנהג כלל שילך יהודי בדרך הזה מרוב הסכנה רק זה הלך בהכרח לפי שעה מחמת המלחמה א"כ לפי העדיות הנ"ל נראה דאשת יהודה הנ"ל היא מותרת להנשא כי עובדא דא הוא ממש דומה למה שאמר הרמב"ם בסוף הלכות גירושין וז"ל אבל אם אמר אחד יצא עמנו מעיר פלוני ומת מחפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו ע"כ והוא בתוספתא בלשון זה ממש אלא שבתוספתא לא נאמר לשון עמנו רק אבל אמרו אחד יצא מעיר פלוני כו' מעתה אומר בטח שאשה זאת היא מותרת נאם מבי"ק:
על פי שלשה עדים יקום הדבר להיות כי בעדות הנגבה בעיר יאנינא אמר הנכרי ל"ת שנהרג יהודא אוהבו בבא מקורפו לפראג וקבר אותו ומאז נגבה עדות בעיר קרווייא מתושבי עיר קורפו שהעידו שלא יצא שום אדם מעיר קורפו שנאבד זכרו ונתכסה מן העין רק יהודי בינם הלז שהלך לפראג ואף כי בעדות של עיר יאנינא הועד על זמן ששמע רבי מימון מן הנכרי ולא על זמן הריגת היהודי ונוכל מעתה לחוש לזמן מרובה נהרג היהודי אשר עליו הרמז הנכרי לפני שנים רבות אשר לא ישליט זכרון בני קורפו אם יהודי יצא משם לפני זמן מרובה. הלא העדות השלישי אשר הוגבה בוניזייא מבואר בו שהוא לפחות עשרים שנה שלא עבר באותו דרך יהודי אחר כ"א זה וגם באר יותר שהנכרי המסיח ל"ת אמר וז"ל ועשה אלי אלו הבתי שוקים שהם בשוקי עכ"ל אם כן בשעה ששמע רבי מימון מהנכרי היה עדיין קיים מלאכתו של היהודי בדבר העשוי להתבלות כבתי שוקים נמצא בהכרח שלא עבר זמן רב שנהרג ויותר מאשר כתוב באותו עדות הגיד אלי רבי אלעזר העד ההוא וחביריו הגריגא שהיו מקורפא שבודאי שבכל ימיהם לא נאבד שום יהודי שיצא מקורפא כ"א זה לבד. וכי לא היה המנהג כלל שילך יהודי בדרך הזה מרוב הסכנה רק זה הלך בהכרח לפי שעה מחמת המלחמה א"כ לפי העדיות הנ"ל נראה דאשת יהודה הנ"ל היא מותרת להנשא כי עובדא דא הוא ממש דומה למה שאמר הרמב"ם בסוף הלכות גירושין וז"ל אבל אם אמר אחד יצא עמנו מעיר פלוני ומת מחפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו ע"כ והוא בתוספתא בלשון זה ממש אלא שבתוספתא לא נאמר לשון עמנו רק אבל אמרו אחד יצא מעיר פלוני כו' מעתה אומר בטח שאשה זאת היא מותרת נאם מבי"ק:
1
