שו"ת מהר"ם פדוואה מ״גResponsa Maharam of Padua 43
א׳למהרר"ק בענין דייני' יושבי קרנות
אהובי האלוף כמהר"ר קלמן י"ץ שלום מכתבך מצאתי בבואי מויניזיי"א וראיתי הכרעת דעתך להוצי' זולל מיקר ולהולי' מחלוקת בין רש"י לר"י מלבך ולא מצאת מחלוק' בהדיא ורבותיך לא הנחיליך כאלה ואדרבה יכון להשוו' הדיעו' בכל עוז ואתה אמרת מלשון רש"י וזה לשונו משמע בהדיא שרש"י אף על פי שכל שלשתן הן יושבי קרנות מאחר שאי אפש' דלית בהו חד ששמע מחכמים ומדיינים כו'. מה שנראה למעלתך בהדיא לא מצאתי לשמוע אפילו מכללא כי איני רואה מחלוקת בין רש"י לר"י כי גם התוספות מודים דגמיר אינו רוצה לומר חכם ממש דאם כן היה לו לומר גמי' וסביר וזהו ההפרש בין גמי' ובין סביר דגמי' ר"ל קבל מאחרים וסביר ר"ל מעצמו דבימי התלמוד אין לומר גמי' מן הספרים. שלא נכתבו בימיהם משום תורה שבעל פה אי אתה רשאי לכותב' אם כן גמי' ר"ל שמע מאחרים ותו' אינם מטפלי' בפי' של גמיר ואינם חולקין רק באו לתת טעם למה צריך גמי' ולזה כתבו דמאן דלא גמי' פסול ובזה בהכרח גם רש"י מודה שאם לא היה ביניהם דגמי' דפסול מעתה איני רוא' מחלוק' וכולהו מודו שאם הם כולם יושבי קרנו' היינו שליכא ביניה' דגמיר דפסולי' וההיא דערכא' שבסוריא היינו בידוע ששלשתם הם יושבי קרנות ולא קבל ולא שמע שום אחד מהם מחכמים באנו למחלוקת ר"מ וחכמים מאחר דנתמנו שיש להם ההרגל לבד שהורגלו לדון ולזה הכשירום חכמים ואולי הם נחשבים כאלו קבלום הבעלי דינין עליהם מאחר שהם ממוני' לדון. וכן נראה מלשון הר"ן שכתב וז"ל אלא שהורגלו לדון כו' עד ורבנן סברי כיון שהמחום רבים עליהם לאו כל הימנו כו' והנה אהו' הלא מדרך הלמוד שהורגלנו בו תמיד כאש' התו' רוצים לחלוק על רש"י מביאים לשונו ואומרי' עליו אין נראה או איזה קושיא או תמהון וכאן התו' אינם מזכירי' לשון רש"י שם אשר תאמ' שבאו לחלוק עליו לא זו המדה ולא זו הדרך לעשות כנגד ר"י שהוא בהדיא לפנינו ולהשען על קנה רצוץ לומר משמע שחולק פלוני הלא ראית שהר"ן אומ' כך העלו האחרונים על זה ולא הזכיר מחלוק' רש"י. ולא אשיבך על אשר אמר' שרמב"ם או א"ז אמר סתם ולא חלק כי איני צריך להשיב על זה ועל ההגה' אשר מיוחדת במרדכי שלך גם בה לא מצאתי מקום לתלות בו מחלוקת רז"ל לפי מכתבך ומנהג כו' עד אין לו לסרב ליקח דיינין או מקבלי טענו' בעירו מכל תביעות ואם הוצרכו לשאול שואלי' ושולחין למורה כו' איני יודע מה ראית בהגה"ה זו כי מאן מוכח שדיינין אלו לא נתמנו ועל מקבלי טענות איני חולק עליך כי הכל כשרים לזה לקבל טענות ולשלוח למורה. גם נכון לומר שהדיינין הנז' בהג"ה ר"ל דגמיר אך לא סביר ולכן צריכין לשאול לפעמים ולדעתי שעל זה תסבב הגה' זו שלא יוכל הנתבע לדחות לומר אלך למקום הוועד היינו לפני סמוכים או מומחים דגמי' וסביר ולכן מזכיר בעירו בהגה' זו. ומעלתך כתב כאן וז"ל אם כן משמע שמנהגם היה ליקח מקבלי טענות שהוצרכו לשאול ע"כ לדעתי דברי מעלתך אינם מכווני' לכוונת ההג"ה כי מה שכותב בהג"ה ואם הוצרכו לשאול שואלין אינו שב על מקבלי טענות באש' על מקבלי טענות אינו נופל לשון זה אם הוצרכו לשאול כי עיקר עסקיה' הוא זה לקבל הטענו' ולשלח' לדייני' והם אינ' דייני' רק שב על רישא דמילת' שאמר ליקח דיינין לאש' כל המכוון הו' לכוף הנתב' לדון לפני הדיינין שם אף כי אינ' מומחין ולא יוכל לומר אלך לב"ד הגדול ולזה אומר הוצרכו לשאול כו' וזה ברור. והנה לא אאריך עוד כי ארא' מעלת' נטה קו לעמו' בשלך ואני לא אכריחך לקבל דעתי כי איני כדי ומאחר כי יצא הדבר בשל' שהאריכו הקומפרמיסו ונתרצו הכתות ישמח לבי גם אני ושלום מני אהובך מאיר בכמ"ר יצחק קצנאילנבוגן:
אהובי האלוף כמהר"ר קלמן י"ץ שלום מכתבך מצאתי בבואי מויניזיי"א וראיתי הכרעת דעתך להוצי' זולל מיקר ולהולי' מחלוקת בין רש"י לר"י מלבך ולא מצאת מחלוק' בהדיא ורבותיך לא הנחיליך כאלה ואדרבה יכון להשוו' הדיעו' בכל עוז ואתה אמרת מלשון רש"י וזה לשונו משמע בהדיא שרש"י אף על פי שכל שלשתן הן יושבי קרנות מאחר שאי אפש' דלית בהו חד ששמע מחכמים ומדיינים כו'. מה שנראה למעלתך בהדיא לא מצאתי לשמוע אפילו מכללא כי איני רואה מחלוקת בין רש"י לר"י כי גם התוספות מודים דגמיר אינו רוצה לומר חכם ממש דאם כן היה לו לומר גמי' וסביר וזהו ההפרש בין גמי' ובין סביר דגמי' ר"ל קבל מאחרים וסביר ר"ל מעצמו דבימי התלמוד אין לומר גמי' מן הספרים. שלא נכתבו בימיהם משום תורה שבעל פה אי אתה רשאי לכותב' אם כן גמי' ר"ל שמע מאחרים ותו' אינם מטפלי' בפי' של גמיר ואינם חולקין רק באו לתת טעם למה צריך גמי' ולזה כתבו דמאן דלא גמי' פסול ובזה בהכרח גם רש"י מודה שאם לא היה ביניהם דגמי' דפסול מעתה איני רוא' מחלוק' וכולהו מודו שאם הם כולם יושבי קרנו' היינו שליכא ביניה' דגמיר דפסולי' וההיא דערכא' שבסוריא היינו בידוע ששלשתם הם יושבי קרנות ולא קבל ולא שמע שום אחד מהם מחכמים באנו למחלוקת ר"מ וחכמים מאחר דנתמנו שיש להם ההרגל לבד שהורגלו לדון ולזה הכשירום חכמים ואולי הם נחשבים כאלו קבלום הבעלי דינין עליהם מאחר שהם ממוני' לדון. וכן נראה מלשון הר"ן שכתב וז"ל אלא שהורגלו לדון כו' עד ורבנן סברי כיון שהמחום רבים עליהם לאו כל הימנו כו' והנה אהו' הלא מדרך הלמוד שהורגלנו בו תמיד כאש' התו' רוצים לחלוק על רש"י מביאים לשונו ואומרי' עליו אין נראה או איזה קושיא או תמהון וכאן התו' אינם מזכירי' לשון רש"י שם אשר תאמ' שבאו לחלוק עליו לא זו המדה ולא זו הדרך לעשות כנגד ר"י שהוא בהדיא לפנינו ולהשען על קנה רצוץ לומר משמע שחולק פלוני הלא ראית שהר"ן אומ' כך העלו האחרונים על זה ולא הזכיר מחלוק' רש"י. ולא אשיבך על אשר אמר' שרמב"ם או א"ז אמר סתם ולא חלק כי איני צריך להשיב על זה ועל ההגה' אשר מיוחדת במרדכי שלך גם בה לא מצאתי מקום לתלות בו מחלוקת רז"ל לפי מכתבך ומנהג כו' עד אין לו לסרב ליקח דיינין או מקבלי טענו' בעירו מכל תביעות ואם הוצרכו לשאול שואלי' ושולחין למורה כו' איני יודע מה ראית בהגה"ה זו כי מאן מוכח שדיינין אלו לא נתמנו ועל מקבלי טענות איני חולק עליך כי הכל כשרים לזה לקבל טענות ולשלוח למורה. גם נכון לומר שהדיינין הנז' בהג"ה ר"ל דגמיר אך לא סביר ולכן צריכין לשאול לפעמים ולדעתי שעל זה תסבב הגה' זו שלא יוכל הנתבע לדחות לומר אלך למקום הוועד היינו לפני סמוכים או מומחים דגמי' וסביר ולכן מזכיר בעירו בהגה' זו. ומעלתך כתב כאן וז"ל אם כן משמע שמנהגם היה ליקח מקבלי טענות שהוצרכו לשאול ע"כ לדעתי דברי מעלתך אינם מכווני' לכוונת ההג"ה כי מה שכותב בהג"ה ואם הוצרכו לשאול שואלין אינו שב על מקבלי טענות באש' על מקבלי טענות אינו נופל לשון זה אם הוצרכו לשאול כי עיקר עסקיה' הוא זה לקבל הטענו' ולשלח' לדייני' והם אינ' דייני' רק שב על רישא דמילת' שאמר ליקח דיינין לאש' כל המכוון הו' לכוף הנתב' לדון לפני הדיינין שם אף כי אינ' מומחין ולא יוכל לומר אלך לב"ד הגדול ולזה אומר הוצרכו לשאול כו' וזה ברור. והנה לא אאריך עוד כי ארא' מעלת' נטה קו לעמו' בשלך ואני לא אכריחך לקבל דעתי כי איני כדי ומאחר כי יצא הדבר בשל' שהאריכו הקומפרמיסו ונתרצו הכתות ישמח לבי גם אני ושלום מני אהובך מאיר בכמ"ר יצחק קצנאילנבוגן:
1