שו"ת מהר"ם פדוואה נ״זResponsa Maharam of Padua 57
א׳על העמדת אפוטרופוס קרוב על נכסי נטוש
אם כי האלופים חלוקי' בענפים מ"מ בשורש הדין השוו מדתם וכוונו האמת להעמיד האיש כמ"ר משה מקונט' אפוטרופוס על חלק ירושת אחיו הנאבד מאתנו ויהיו המעות בידו בתורת נאמנות אך יתן לב"ד ראיה מספקת שקבל המעות וישעבד כנגדן כל נכסיו ובפרט נכסיו דאית להון אחריות כי נראה לי לדמות נדון זה לקטן שנפלה לו ירושה עם אחיו הגדולים והסכימו כל הגאונים דבמעות ממני' קרוב ועדיף הוא רב צמח ור"ח ור"י הזקן בהגהות של מרדכי בפר' המפקיד ובהגהה במיימוני בשם ריב"ן. ואין לך קטן יותר מזה שאיננו אתנו ולא יודע מירושה זו דבר ואף כי איתא אפוטרופוס לדיקננ' לא מוקמינן הלא מה נפשך לכל הדיעות ממני' האיש הזה לרצונו אם לדעת הרשב"א שאמר היכא דנמצא אפוטרופוס שירצה להיות אפוטרופוס ממני' אותו הא לפנינו דרוצה להטפל בו בתורת נאמנות ואפוטרופסות ואם לדעת הרא"ש החולק ומביאו הטור ח"ה בסי' רפ"ה הלא תלה דבריו מאחר שאינו מצוי היורש יכול למחות א"כ בנדון זה שהיורש עצמו ירצה לקבלו בתורת אפוטרופסות ונאמנות פשיטא ששומעין לקולו. ואף אם נדמה נדון זה לשבוי אשר בו יעדו שאין מורידי' קרוב לנכסיו במטלטלין הלא ברור מלל הרב כמהרר"ן ויפה חילק שכל לשון מורידין דשמעתא ההיא ר"ל שיורד בתורת הנאה שיאכל הפירות וכל ענין שמעתא ההיא שדוקא מורידין קרוב הראוי לירש כדי שיאכל הפירות וישמור הקרן ועליו שב דברי הא"ז בהגה' אשירי סוף פרק המפקיד שבמטלטלין אפילו שבוי ובורח לא מתרינן להו ר"ל שיותן דוקא לקרוב כמו הקרקעות לאכול הפירות אבל ודאי שאין ר"ל שיגרע כח הקרוב אם הוא נאמן להיות אפוטרופוס דאל"כ קשיא דידיה אדידיה דבהג"ה הכתובה אחרי כן מביא הא"ז עצמו דברי רב צמח הנ"ל משמע דסבירא ליה ככה ואין לחלק בין שבוי לקטן כנ"ל. ועוד נראה לי ראיה ברורה דאפילו בשבוי מעמידין קרוב אפוטרופוס ולא ניחוש שיורה היתר מספר ת"ה בתשובה ארוכה המתחלת וז"ל שאלה ראובן ואשתו לאה נהרגו ביום הרג רב והיו להן ילדי' בני חמש ושש ושבע ולקחום הנכרים והעבירום מדתם ונתפזרו בין הנכרים ואין ידוע אם הם בחיים או בחילוף כו' עד ועמד שמעון אחי ראובן כנגדו וטען הירושה נפלה לפני ילדי אחי ראובן שהם בין הנכרים כי המה זרעו של גד ואני הוא הקרוב להם להיות אפוטרופוס שלהם על נכסיהם וגם אולי יודע לנו היכן הם ואם ימותו לאחר זמן אני היורש שלהם עכ"ל בשאלה. ואחר כך בתשובת הרב וז"ל ושפיר קטעין שמעון אחי ראובן שהוא יהיה אפוטרופוס על ירושת גד זקינם של הילדים עד יתראה לב"ד אם יש תקוה עוד על חזרתם ומ"מ אם יתברר שמתו אחר כך יורש הוא כו'. והנה דומה זה ממש לנדון דידן שנאבדו הילדים מתוך הקהל ולא נודע איה הם ויש לחוש שיורה היתר בשתי דרכים א' לומר מתו מאחר שאין ידוע אנה הם כנדון דידן ושנית יורה היתר ודאי לא יחזרו לדת היהודי לעולם וימותו בין הנכרים ואף כי אומר אח"כ ששמעון לא ירש כשמתו אח"כ אלא יורשין של גד זהו בעבור שהם מומרין וע"ש מ"מ הסכים הרב לטענת שמעון שיהיה אפוטרופוס כנ"ל לפ"ד ולא היה קשה לו שיור' היתר כנ"ל אם כן כ"ש בנדון דידן שאין לחוש שיורה היתר רק בדר' אחד לאמור בריא לי שמת וק"ל א"כ יפה דנו האלופים לתת כח ביד האיש משה הנ"ל להיות אפוטרופוס ונאמן על נכסי אחיו הנאבד ובפרט מאחר כי האלוף ה"ה כמהר"ר יששכר אשר המעות ברשותו לא ירצה להחזיקם כלל וחפץ באיש הזה לבחור בו לנאמן צריכין אנחנו לבקש מי שהוא אשר יקבלם ובעונותינו נאמני הדור מעטים הם וקרוב הדבר שבאחרים יבואו למשה הזה וליורשיו המעות בתורת ירושה בכן לא יכון לדקדק כולי האי ולמצוא עלילה לאבד המעות ולתתם ללא נכון לו לפי הדור ולא עוד ושלום על דייני ישרה נאם מבי"ק:
אם כי האלופים חלוקי' בענפים מ"מ בשורש הדין השוו מדתם וכוונו האמת להעמיד האיש כמ"ר משה מקונט' אפוטרופוס על חלק ירושת אחיו הנאבד מאתנו ויהיו המעות בידו בתורת נאמנות אך יתן לב"ד ראיה מספקת שקבל המעות וישעבד כנגדן כל נכסיו ובפרט נכסיו דאית להון אחריות כי נראה לי לדמות נדון זה לקטן שנפלה לו ירושה עם אחיו הגדולים והסכימו כל הגאונים דבמעות ממני' קרוב ועדיף הוא רב צמח ור"ח ור"י הזקן בהגהות של מרדכי בפר' המפקיד ובהגהה במיימוני בשם ריב"ן. ואין לך קטן יותר מזה שאיננו אתנו ולא יודע מירושה זו דבר ואף כי איתא אפוטרופוס לדיקננ' לא מוקמינן הלא מה נפשך לכל הדיעות ממני' האיש הזה לרצונו אם לדעת הרשב"א שאמר היכא דנמצא אפוטרופוס שירצה להיות אפוטרופוס ממני' אותו הא לפנינו דרוצה להטפל בו בתורת נאמנות ואפוטרופסות ואם לדעת הרא"ש החולק ומביאו הטור ח"ה בסי' רפ"ה הלא תלה דבריו מאחר שאינו מצוי היורש יכול למחות א"כ בנדון זה שהיורש עצמו ירצה לקבלו בתורת אפוטרופסות ונאמנות פשיטא ששומעין לקולו. ואף אם נדמה נדון זה לשבוי אשר בו יעדו שאין מורידי' קרוב לנכסיו במטלטלין הלא ברור מלל הרב כמהרר"ן ויפה חילק שכל לשון מורידין דשמעתא ההיא ר"ל שיורד בתורת הנאה שיאכל הפירות וכל ענין שמעתא ההיא שדוקא מורידין קרוב הראוי לירש כדי שיאכל הפירות וישמור הקרן ועליו שב דברי הא"ז בהגה' אשירי סוף פרק המפקיד שבמטלטלין אפילו שבוי ובורח לא מתרינן להו ר"ל שיותן דוקא לקרוב כמו הקרקעות לאכול הפירות אבל ודאי שאין ר"ל שיגרע כח הקרוב אם הוא נאמן להיות אפוטרופוס דאל"כ קשיא דידיה אדידיה דבהג"ה הכתובה אחרי כן מביא הא"ז עצמו דברי רב צמח הנ"ל משמע דסבירא ליה ככה ואין לחלק בין שבוי לקטן כנ"ל. ועוד נראה לי ראיה ברורה דאפילו בשבוי מעמידין קרוב אפוטרופוס ולא ניחוש שיורה היתר מספר ת"ה בתשובה ארוכה המתחלת וז"ל שאלה ראובן ואשתו לאה נהרגו ביום הרג רב והיו להן ילדי' בני חמש ושש ושבע ולקחום הנכרים והעבירום מדתם ונתפזרו בין הנכרים ואין ידוע אם הם בחיים או בחילוף כו' עד ועמד שמעון אחי ראובן כנגדו וטען הירושה נפלה לפני ילדי אחי ראובן שהם בין הנכרים כי המה זרעו של גד ואני הוא הקרוב להם להיות אפוטרופוס שלהם על נכסיהם וגם אולי יודע לנו היכן הם ואם ימותו לאחר זמן אני היורש שלהם עכ"ל בשאלה. ואחר כך בתשובת הרב וז"ל ושפיר קטעין שמעון אחי ראובן שהוא יהיה אפוטרופוס על ירושת גד זקינם של הילדים עד יתראה לב"ד אם יש תקוה עוד על חזרתם ומ"מ אם יתברר שמתו אחר כך יורש הוא כו'. והנה דומה זה ממש לנדון דידן שנאבדו הילדים מתוך הקהל ולא נודע איה הם ויש לחוש שיורה היתר בשתי דרכים א' לומר מתו מאחר שאין ידוע אנה הם כנדון דידן ושנית יורה היתר ודאי לא יחזרו לדת היהודי לעולם וימותו בין הנכרים ואף כי אומר אח"כ ששמעון לא ירש כשמתו אח"כ אלא יורשין של גד זהו בעבור שהם מומרין וע"ש מ"מ הסכים הרב לטענת שמעון שיהיה אפוטרופוס כנ"ל לפ"ד ולא היה קשה לו שיור' היתר כנ"ל אם כן כ"ש בנדון דידן שאין לחוש שיורה היתר רק בדר' אחד לאמור בריא לי שמת וק"ל א"כ יפה דנו האלופים לתת כח ביד האיש משה הנ"ל להיות אפוטרופוס ונאמן על נכסי אחיו הנאבד ובפרט מאחר כי האלוף ה"ה כמהר"ר יששכר אשר המעות ברשותו לא ירצה להחזיקם כלל וחפץ באיש הזה לבחור בו לנאמן צריכין אנחנו לבקש מי שהוא אשר יקבלם ובעונותינו נאמני הדור מעטים הם וקרוב הדבר שבאחרים יבואו למשה הזה וליורשיו המעות בתורת ירושה בכן לא יכון לדקדק כולי האי ולמצוא עלילה לאבד המעות ולתתם ללא נכון לו לפי הדור ולא עוד ושלום על דייני ישרה נאם מבי"ק:
1
