שו"ת מהר"ם פדוואה נ״חResponsa Maharam of Padua 58
א׳נדרשתי על ראובן שהשכיר בית וחזקת חנות לשמעון ונשתמש שמעון בבית ובחזקת החנות שנים מה ומאן שמעון להשאיר במקום ההוא עוד וראובן היה חייב לשמעון ארבע מאות דוקא"ט שהלוה לו ועלה עליהם י"ב לככר ומאז מכר ראובן לשמעון הבית ההוא וכל תשמישיו ועשה לו שטר על אלה בערכאות של נכרי' כפי דיניהם ולא הזכיר לו בשטר שמכר לו גם חזקת החנות ר"ל שיהיה שלו גם הרשות להלוות ברבית כמו שהיה לראובן מימי קדם מן השר שלו אך בתנאים וקיומים שחדש אז ראובן עם השר הכתיב גם שמעון שיהיה שותף עמו ברשות ההיא ושיהיה לו כח להלוות כמוהו ושמעון טוען שראובן מכר ונתן לו כח החזק' ההיא להיות שותף כנ"ל חלוף שבית' מעותיו של ת' דוקא הנ"ל שעזכ אותם בידו ה' שנים בלי ריוח ומאז החזקה ההיא היתה בורה ומשועממת שנים רבות ולא נשתמש בה אדם לסבת התרגשות המלחמות ואחרי שקטה הארץ הלך שם שמעון לבנות החורבה של ביתו אשר קנה והלוה שם ברבית והעמיד החנות על כנו על סמך הרשות הנתונה לו מן השר היותו שותף כנ"ל ואין מערער בדבר ואין מוחה בידו עד כי כלה ועבר גם זמן הרשות והתנאים אשר נתן להם השר והוכרח לחדש התנאים עם השר ונשתמש בחזקה זו שנים רבות ועתה קם ראובן ומערער ואמר שלא מכר לו החזק' ותובע שכירותו משך השנים שנשתמש בו שמעון וגם רוצה לפגום שטרי המכירה מן הבית להיותו נעשה בערכאות וגם הכתות בררו להם דיינין ועשו קומפרמיס"ו וכתבו בו שידונו המבוררין גם על פי השטרות הנכרי' כמו על השטרות שנעשו ביהודים עד כאן תוכן השאלה. ומתוך שלא אדע ואבין תמצית דברי ראובן וטענותיו במאי תולה זמניה להחריב מכר זה של הבית והחזקה בכן על כרחי אהיה כעור הממשמש באפלה ואקצר הלא אף אם יוכל לשדות ביה נרגא בעבור שנעשה בערכאות הלא קבלום עליהם בקומפרמי"ס והכשירום כנ"ל בכן סכסוך זה לא אבין. ועל דבר חזק' החנות חשבתי במה יפיח באלה ראובן כי שמעון אכלה שני חזקה ובא בטענה לאמר באה לו חלף שביתת מעותיו ואינו צריך להראות לא שטר ולא ראיה כמפורסם כ"ש שיש לו קצת סמך מן הקיומים והתנאים היותו שותף כי אין נוהגים לעשות ככה לשוכר או לחוכר והראיה שלא נעשה ככה לשמעון בראשונה כאשר בא לו בשכרו אמרתי אולי יחשוב ראובן לכלום מה שאכלה שמעון שני חזקה ולא נעשה מחאה לאשר בתחלה ירד שמעון לחזקה זו דרך שכירות ותנן פרק חזקת הבתים האומנים והשותפים והאריסין והאפטרופסין אין להן חזקה וה"ה לשכיר שירד בשכירות כמו אומן או אריס וכן איתא בטור ח"ה סוף סי' קמ"ט אי משום הא לא אריא דתנו רבנן בגמרא אומן אין לו חזקה ירד מאומנותו יש לו חזקה אריס אי' לו חזקה ירד מאריסותו יש לו חזקה כו' א"כ שמעון זה שירד משכירותו שנים רבות ואח"כ אכלה שני חזקה בלי מחאה פשיטא שנקיימוה בידו והוי שותף בחזקת חנות זה. ואי לאו דמסתפינא מחבריי' אימא בה מילתא נעקור טענה זו מעיקרה באשר מדינא דגמרא לא אדע היות ממש בחזקות של חנויות להיות לחלוטין למחזיקיהם לעולם לאמור שאף אם יעזבו אותם ריקם ושממה שיהודים אחרים לא יוכלו לקבל מן המלוכה כי אדרבא נראה ההפך בפ' איזהו נשך מעובדא דרבינא יהיב זוזי לבני אקרא דשנוותא כו' עד אמר ליה הא ארעא לאו דידהו היא א"ל ארעא לטסקא משעבדא ומלכא אמר מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא. ופירש"י ארעא לאו דידהו אלא שהיו עשירי' ורואים בני אדם שהניחו שדותיהם וברחו ואין נותנים מס הקרקע למלך והם נוטלין השדות והכרמים ופורעים מס למלך ועל אלה משני ארעא לטסקא משעבד' מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא וככה הוא הנהגות מלוים בריבית שצריכים לפרוע מס למלוכה שיתנו רשות להלוות ואשר ילך לו ויניח חזקתו שממה היה נראה לי שיהודי אחר יכול להחזיק בו ולתת המס אמנם לא מלאני לבי לפסוק ככה בבירור לאשר בקצת מקומות נוהגין בהם שהחזקה ההיא תהא לחלוטין לעולם לאשר ירדו בה בראשונה אף כי יעזבו אותה ימים רבים ומנהג עוקר הלכה ואיני יודע מנהג עירכם בכן דברי באלה יהיו מעטים כי בלעדי אלה זוכה שמעון במקחו כאשר בררתי לע"ד כל עוד שלא אשמע טעמים ונמוקים אחרים אשר בעבורם ירצה ראובן לסלק שמעון ולדחפו. כה אמר הטרוד מאיר בכמ"ר יצחק ז"ל קצנאילנבוגן:
1