שו"ת מהר"ם פדוואה ס״אResponsa Maharam of Padua 61
א׳אהובי וריעי הלפידי' הבוערי' המבהיקים לעלמא ה"ה כמהר"ר יוסף ק"פ יצ"ו וה"ה כמהר"ר משה לוי י"ץ שלום לכם ולאור תורתכם בשאלתכם בעסק אושטיין שנכתב במנטוב"ה והמטבע באושטיין היא גרועה ובמנטוב"ה טובה הימנה ואהובי כמהרר"י הוסיף לדרוש על עסק כזה ממנטוב"ה לווירונא אך הוא ההפך שבמקום העסק המטבע יותר טובה מבמקום הכתיבה. ותורף שאלתכם הוא מאחר דתניא סוף כתובות המוציא שטר חוב על חבירו כתוב בו בבל מגביהו ממעות בבל כתוב בו ארץ ישראל מגביהו ממעות א"י כו' בנדון דידן איזה מקום הוא העיקר מנטוב' שבו נכתב השטר או מקום העסק מאחר שכת' על מנת להלוותם בחנות אושטיין. מי אנכי כי אתם ההרים הרמים נעקרתם ממקום מצביכם לדרוש מכושל ראיותי הלא אין אתם צריכין לא לגמר' דידי ולא לסברא שלי אכן מכל מקום לא אמנע מחוות דעי אתכם בחושבי אולי אתם הדיינים ואנכי נבחרתי לשליש בכן אגלה דברי אתכם אך בקוצר כי מה לי להתראות ולהרבות בראיות להכניס תבן לעפריי' עיר שכולה תבן בלי ספק לו היו האבו' אשר התחילו בעסק זה לפנינו והיו אומרי' שנכתב השטר לפי תומם ולא עלה על לבם לדקדק על השתנות המטבעות בשעת הכתיבה אך עתה בשעת הפירעון היו נצים יחד על לשון שיעבוד השטר אם נשתעבד כפי מקום כתיבה או מקום עסק הייתי מחליט בדעתי ללכת אחר מקום העסק מאחר שבירר בשטר על מנת להלוות' באושטיין ושמה הוציאם ושמה ישוב לקבלם מן הערלים כפי שיוצאי' שמה והיה נחשב בעיני כאלו נכתב השטר שמה ומה שהזכיר בו שנכתב במנטוב"ה היה נדמה להא דאיתא בפ' גט פשוט ופרק הזורק בגיטין אמר להו רב לספרי וכן אמר להו רב הונא לספרי כי קיימיתו בשילי כתובו בשילי ואע"ג דמימסר לכו מילי בהיני כי קיימיתו בהיני כתבו בהיני ואע"ג דמימסר לכו מילי בשילי הרי אע"ג דעיקר השטר נעשה על מקום העסק מכל מקום הסופר כותב מקום עמידתו משו' מיחזי כשיקר' כדברי ר"י אלפס ככה הייתי אומר גם בנדון זה ובפרט מאחר שתחלת העסק נולד ממשכונו' שנתמשכנו בקרימונ' לפי דבריכ' אמנם מעתה שהמריבה בין היורשים שהם קטנים במילי דאבוהון ויש צדדין לכאן ולכאן להסתפק אמינא מי יגלה עפר מבין עינינו לדעת אם בשע' החשבון צירפו המעות למעות טובים של מנטוב"ה ומיעעו הסך מאשר היה במקום העסק מקום מטבעות הרעים ולא יועיל עתה הטענה ללכת אחרי מקום העסק שקבל על מנת להלוותם שמה כי סך הליטרא היו יותר שמה ומיעט' בשעת חשבון כדי לצרפם למטבעות מקום הכתיבה וחשבון וכן להפך אם במקום הכתיבה המעות הם גרועים אמינא אולי הגדילו הסך מאשר הוא במקום העסק וק"ל. בכן אמינא שהוא דומה ממש לסיפא דבריית' הנ"ל דסוף כתובות כתוב בו כסף סתם מה שירצה לוה מגביהין ולאו דוקא סתם אלא ה"ה כל ספק כדאיתא בתשוב' מהר"ם שמה סוף כתובו' דכל היכא דכתב לישנא דמשמע הכי ומשמע הכי הולך אחר הפחות וע"ש. ודוגמתה תנן בפרק גט פשוט כתוב בו זוזי מאה דאינון סלעים עשרין אין לו אלא עשרין זוזי מאה דאינון סלעים תלתין אין לו אלא מנה כו' דהיינו משום דיד בעל השטר על התחתונה עד הנה דברתי לפרש לשון השטר אם ניזיל בתר מקום הכתיבה או מקום העסק וגליתי דעתי הקלושה שהלוה יפרשו כרצונו מאחר דמשמע הכי ומשמע הכי היינו מה שהיה הסך בשעת הכתיבה וכוון חשבון. אמנ' אהובי האשל הגדול כמהרר"י י"ץ נראה שגם מיום הכתיבה ועד עתה נשתנו המעות במקום העסק ביוקרא וזולא גם על זה נתעצמו לדין אומ' לע"ד שיוקרא וזולא זהו על המלוה דאיתא בריש הזה' דרב אוזיף דינרי מברתה דרבי חייא לסוף אייקור דינרי אתא לקמיה דרבי חייא א"ל זיל שלים לה טבין ותקלין א"כ ג"כ נאמר בנדון דידן מאחר שהזכיר בשטר רמ"ח ליטרי י"ש א"כ ליטר' הלווה וליטרא יקבל כמו שהם במקום העסק הן הוקרו הן הוזלו ואף כי התלמוד צריך לתרץ שם דרב דינרי הוה ליה ונעשה כאומר ליה הלויני עד שיבא בני משום איסור רבית בנדון דידן לא נחוש לאלה באשר המלוה מקבל רבי' ממנו בהתי' לפי מנהגא והלוה מקבל גם הוא המטבעות בערך שהם יוצאים בשעת הפרעון בשליחותו של מלוה וק"ל. ולא ארחיב בלשון למבינים ויודעי דת ודין כי מה אומר ולא תדעו:
1
ב׳ואשר צירף מעלתך אהובי כמהרר"י בשולי איגר' אשר נדרש לישב הפסוק ובהעטיף הצאן לא ישים לפי פשט של מהר"ר איסרליין שעש' יעקב במקלות ב' סימני' לבד ותנאו היה עם לבן שסי' אחד אפילו יהיה שלו בשכרו ולבן רצה לרמותו ולהחליף משכורתו לאמר שדוקא שלשה הסימנים יהיה שכרו ועתה אם יולידו הצאן ג' סימנים דהיינו ב' מכח המקלות ואחד מאליו מן הדין היה של יעקב פשטי הרב אינם בידי אך מתוך דברי מעלתך הבנתי ככה ומעתה יקשה למעלתך מדוע לא שם המקלות בעטופי' מאחר כי בדין היה שלו נלע"ד שיפר' הרב הפסוק שהמקושרים היינו שתאוותם היתה מרובה נזקקו בהתאספם יחד לשתות ושם לפניהם המקלות והעטופים רצה לומר שלא נזקקו אז שלא היו להם תאוה לא שם המקלו' לפניהם ואם אולי אחר כך בהתעורר תאותם נזקקו שלא בשעת שתייתם ויעקב לא היה עוקב אחר הנואף לראות ולהשגיח תמיד בנזקקין או אולי לא הועילה תחבולה זו כי אם בשעת שתייתם שדמות המקלות הקליפות נראה להם במים בכן ממילא על כרחו היו העטופים ללבן שלא כרצונו והעד לפי' זה אמרו והיה בכל יחם הצאן המקושרות ושם יעקב וגומר ובהעטיף הצאן לא ישים וגומר ולא אמר בכל יחם הצאן העטופים כבראשונה במקושרות אלא שרצה לומר שלא יתיחמו כלומר לא נזקקו על דרך בחטא יחמתני אמי ודי באלה. נאם מבי"ק:
2
