שו"ת מהר"ם פדוואה פ״גResponsa Maharam of Padua 83
א׳דם יצא מצוואר אווזא מחמת מריטת נוצות
ידו בכל בבקיאו' ובחריפות בקי כרבי יוחנן בטריפות אהובי שארי הגאון כמהר"ר יחיאל יצ"ו שלום למר ולתורתו. ע"ד שאילתך בדם שיצא מן האווזא מחמת מריטת הנוצות בצוואר הלא מעלתך אינו צריך לא לגמר' דידי ולא לסברא דידי אמנם אחשוב שמעלתך מבקש זקן מן השוק לסמוך עליו ותחשוב אותי לזקן או כוונתך כרב אשי דמכניף בי עשרה בטריפות בפרק קמא דסנהדרי' והנה בלי ספק מדיני דגמרא אין לטרוף האווזא דאינו דומה לההוא בר אווזא דבי רבא דאתא כי ממסמס קועיה דמא וכו' דהתם לכלב' או שונרא או קוץ וקנה יש לחוש דילמא נקב עד החלל ונקב הוושט אכל כאן שברו' הוא שהדם יצא מחמת מריטו' הנוצות שנמצא דם בשוליהן ובגומותיהן פשיטא שאין לחוש לנקיבת הוושט אכן העולם נהגו להטריף מכח ההג"ה שנמצאת בשחיטה שהביא מעלתך ומה שנראה מדברי מעלתך שיש בלשון הגה"ה לשון קריעה וז"ל בשחיטת היונה היכא דמרט הנוצה ויוצא דם ונקרע וכו' לשון קריעה זה אינו לפני ולא ראיתי אותו בשום ספר אף כי לא ראיתי אין ראיה אך הלשון לפני בזה האופן על שחיטת יונות כשמורטים נוצותיהן ויוצא דם אין לשוחטן גזירה אטו דנפש' העור' או כי אם ממסמס קועיה דמא כי הרואה סובר שנפשט בלא מריטה ואת' נמי למשחט כו' גם מה שכתב מר לדקדק מלשון השחיטות הקצרות של מהרר"י וויילא מדהזכיר גבי עוף חתיכה וגבי יונה תלישה ש"מ דוקא יונה ידע מעלתך שבשחיטה לא נמצא עוף רק ז"ל השוחט וחתך העור ויצא דם ופסק כו' עד וכן השוחט יונה וכו' ואפשר שהרישא מיירי בבהמה דאין שייך דבר זה שיצא דם מחמת תלישה ואולי מעלתך דקדק מלשון ימיתנו וימכרנו ולשונות כאלו שם שמשמע לשון זכר אם כן נראה דמיירי בעוף דאלו בהמה לשון נקבה שייך להזכיר עליה ימיתנה וימכרנה אכן גם זה אינו ראיה דאף אם לשון בהמה הכולל ראוי להזכיר עליה שם נקבה על שור על שה שייך להזכיר לשון זכר אם כן אפשר שרצה לומר השוחט שור או שה וק"ל. ועוד אין להוכיח מלשון זה כי גם על יונה מזכי' לשון ימיתנו ויונה מזכיר בכל מקום בלשון נקבה בפרשת נח כתי' ולא מצאה ושאר לשונות נקבה שם וכן בשאר מקומות ומן פרש' קרבנו' אין ראיה כי שם כולל תורים ובני יונים יחד גם על בני שייך לשון זכר והספרים אינם מדויקין בלשונות אלו בשחיטות ובדיקו' וספרים כיוצא בם ואהובי שארי פוק חזי מאי עמא דבר וככה מורגל בפי השוחטי' המומחים וטע' המפ' בהגה"ה שהיא משום גזירה נראה מתוכו שאין לחלק בין יונה לשאר עופות מסבר' הכרס. ומה שמזכיר יונה יותר משאר עופות יש לתת שתי סבות האחת שיותר שכיח שיצא דם במריטת הנוצות מהיונה מבשאר עופות כמו שכתב מעלתך ומ"מ אם יקרה בשאר עופות אין הבדל כי אדרב' יותר יש לגזור שם משום הרואה דיסבור שהדם יוצא משום פשיט' עור או איזה נקיב' ולא יתל' אותו במריטה מאחר שאינו שכיח והשני שבשאר עופות אין רגילו' כ"כ למרוט כי הנוצות אינם מעכבות בשחיטה רק ביונה שהוא עוף הדק ונוצותיה מרובים וארוכין ומעכבין השחיטה נוהגים למרוט אותם וזה אמת דוק ותשכח ולא עוד הפעם:
ידו בכל בבקיאו' ובחריפות בקי כרבי יוחנן בטריפות אהובי שארי הגאון כמהר"ר יחיאל יצ"ו שלום למר ולתורתו. ע"ד שאילתך בדם שיצא מן האווזא מחמת מריטת הנוצות בצוואר הלא מעלתך אינו צריך לא לגמר' דידי ולא לסברא דידי אמנם אחשוב שמעלתך מבקש זקן מן השוק לסמוך עליו ותחשוב אותי לזקן או כוונתך כרב אשי דמכניף בי עשרה בטריפות בפרק קמא דסנהדרי' והנה בלי ספק מדיני דגמרא אין לטרוף האווזא דאינו דומה לההוא בר אווזא דבי רבא דאתא כי ממסמס קועיה דמא וכו' דהתם לכלב' או שונרא או קוץ וקנה יש לחוש דילמא נקב עד החלל ונקב הוושט אכל כאן שברו' הוא שהדם יצא מחמת מריטו' הנוצות שנמצא דם בשוליהן ובגומותיהן פשיטא שאין לחוש לנקיבת הוושט אכן העולם נהגו להטריף מכח ההג"ה שנמצאת בשחיטה שהביא מעלתך ומה שנראה מדברי מעלתך שיש בלשון הגה"ה לשון קריעה וז"ל בשחיטת היונה היכא דמרט הנוצה ויוצא דם ונקרע וכו' לשון קריעה זה אינו לפני ולא ראיתי אותו בשום ספר אף כי לא ראיתי אין ראיה אך הלשון לפני בזה האופן על שחיטת יונות כשמורטים נוצותיהן ויוצא דם אין לשוחטן גזירה אטו דנפש' העור' או כי אם ממסמס קועיה דמא כי הרואה סובר שנפשט בלא מריטה ואת' נמי למשחט כו' גם מה שכתב מר לדקדק מלשון השחיטות הקצרות של מהרר"י וויילא מדהזכיר גבי עוף חתיכה וגבי יונה תלישה ש"מ דוקא יונה ידע מעלתך שבשחיטה לא נמצא עוף רק ז"ל השוחט וחתך העור ויצא דם ופסק כו' עד וכן השוחט יונה וכו' ואפשר שהרישא מיירי בבהמה דאין שייך דבר זה שיצא דם מחמת תלישה ואולי מעלתך דקדק מלשון ימיתנו וימכרנו ולשונות כאלו שם שמשמע לשון זכר אם כן נראה דמיירי בעוף דאלו בהמה לשון נקבה שייך להזכיר עליה ימיתנה וימכרנה אכן גם זה אינו ראיה דאף אם לשון בהמה הכולל ראוי להזכיר עליה שם נקבה על שור על שה שייך להזכיר לשון זכר אם כן אפשר שרצה לומר השוחט שור או שה וק"ל. ועוד אין להוכיח מלשון זה כי גם על יונה מזכי' לשון ימיתנו ויונה מזכיר בכל מקום בלשון נקבה בפרשת נח כתי' ולא מצאה ושאר לשונות נקבה שם וכן בשאר מקומות ומן פרש' קרבנו' אין ראיה כי שם כולל תורים ובני יונים יחד גם על בני שייך לשון זכר והספרים אינם מדויקין בלשונות אלו בשחיטות ובדיקו' וספרים כיוצא בם ואהובי שארי פוק חזי מאי עמא דבר וככה מורגל בפי השוחטי' המומחים וטע' המפ' בהגה"ה שהיא משום גזירה נראה מתוכו שאין לחלק בין יונה לשאר עופות מסבר' הכרס. ומה שמזכיר יונה יותר משאר עופות יש לתת שתי סבות האחת שיותר שכיח שיצא דם במריטת הנוצות מהיונה מבשאר עופות כמו שכתב מעלתך ומ"מ אם יקרה בשאר עופות אין הבדל כי אדרב' יותר יש לגזור שם משום הרואה דיסבור שהדם יוצא משום פשיט' עור או איזה נקיב' ולא יתל' אותו במריטה מאחר שאינו שכיח והשני שבשאר עופות אין רגילו' כ"כ למרוט כי הנוצות אינם מעכבות בשחיטה רק ביונה שהוא עוף הדק ונוצותיה מרובים וארוכין ומעכבין השחיטה נוהגים למרוט אותם וזה אמת דוק ותשכח ולא עוד הפעם:
1
