שו"ת מהרשד"ם, חושן משפט קנ״חResponsa Maharashdam, Choshen Mishpat 158
א׳ר' היה לו חברה ושותפות עם ש' ולוי אחים ובתוך זה הזמן הוצרך להם סך מעות לפרוע לבעלי חובם ולקחו המעו' לאינטרשו עד זמן שנה א' ותוך זה הזמן הסכימו השותפים הנז' לחלק השותפות וחלקו השות' ונשאר עליהם לפרוע אותן המעות אשר לקחו לאינטרישי וש' ולוי אחים נשארו בשותפות יחד עתה בא ר' ותובע לש' ולוי אחים מכמה טעמים ואומר אחר אשר חלקנו השותפ' בואו ונפרע לבעלי חובינו אשר אנחנו חייבים להם וש"ול משיבים שאינם רוצי' לפרוע שום חוב שעדיין לא הגיע הזמן השיב ר' לש' ולוי אמר בחרו לכם או אני אפרע לכם חלקי ואתם תשארו לפרוע לבעלי החוב הנז' כשיגיע הזמן על מנת שתסלקון אותי מבעלי החוב הנז' או אתם תפרעו לי חלקכם ואני אסלק אתכם מבעלי החוב הנז' וישאר החוב ע"מ שכל א' אשר יפרע חלקו ינכה מהחלק הפורע לחברו האינטיר"ש המגיע לו עד זמן הפרעון י"ג לבנים לק' שעל זה הדרך לקחנו המעו' ואם אני לקחתי עמכם המעות היה בזמן שהיינו כלנו שותפי' ועכשו שחלקנו השותפות איני רוצה לשעבד עצמי בעדכם אחר אשר חלקנו השותפות ועוד שאני אחד ואתם שנים ולא יש לי זולת שליש א' ולכם יש ב' שלישים ועוד שאני ואחד מכם נתחייבנו בשטר ויש לכם הב' שלישים ולי שליש אחד ואיני רוצה לשעבד עצמי בעדכם ועוד טעם אחר שאתם אינם דרים במדינה זאת כי אם בעיר אחרת ותלכו לדרככם וכשיבא הזמן לא אמצא אתכם שתפרעו עמי יחד ויבא הב"ח וישאל ממני ואצטרך אני לפרוע כל החוב משלי ע"כ טענותיו של ר' עוד טוען ר' ואומר שאם באולי יתן הדין שיהיו החובות יושבים במקומם עד זמן הפרעון כאשר הם עתה וטענת ש' ולוי היא טובה שימתינו כלם עד זמן הפרעון אם יכול לכוף את שמעון ולוי הכז' שיהיו עמו במדינה כדי שימצאו כלם יחד בזמן הפרעון או אם יש לאל ידו שיתנו לו ערב יושב בעיר אחר שאינם יושבים ולא דרים בעיר לפרוע חלקם בזמן הפרעון כל זה יורינו הרב נר"ו הדרך נלך בה ועם מי הדין ומהאל משכורתו שלימה:
1
ב׳תשובה נראה בעיני שאם לא חלקו המעות אלא שנשאר המעות כך בשות' ונושאים ונותנים שלשתם לריוח ולהפסד באלה המעות אף על פי שבשאר חלקו אין בטענת ר' כלום כי ודאי יכולים שו"ל אחים לעכב השותפות באלה המעות אבל אם כשחלקו המעות והשותפ' חלקו גם אלה המעות וע"ז טוען ר' כל מה שטוען נראה שהדין עם ר' והטעם לזה נראה בעיני ממ"ש הרמב"ם והביאו הרב בעל הטורים ח"מ סי' קע"ו וז"ל וכתב עוד הרמב"ם שותפין שהתנו ביניהם שיעמדו בשות' עד זמן קצוב כו' עד היה להם חוב מאחר אם אינם אחראין זה לזה חולקין וכשיגיע זמן החוב ליפרע יפרע כל א' חלקו ואם הם אחראין זה לזה כל אחד מעכב לחלוקו עד שיגיע זמן השטר ויפרעו החוב ואפי' אמר אחד לחלוק וטול אתה דמים כנגד כל השט' ועשה בהם סחורה לעצמך ושלם כל השטר חברו מעכב ואו' שמא אפסיד שהשנים מרויחים יותר מן האחד עכ"ל. א"כ הצד הראשון שאמרנו שאם נשארו בשותפ' באלו המעות שלקחו לאינטירישי שאין טענה בדברי ר' מבואר הטע' בפי' מפני שיוכלו לומר ש' ולוי אחים שמא נפסיד ולא דמי מזלא דידן כמזלא דידך שכמו ששייך האי טעמא בתרי כך שייך בתל' או ביות' והצד הב' נמי והוא שאם כשחלקו השותפ' חלקו אלו המעו' של האינטירישי ונשאר כל א' לשאת ולתת בשלו שהדין עם ראובן בכל טענותיו ונר' מבואר ג"כ דזיל בתר טעמא דחברו מעכב משום שיאמר שמא אפסיד שהשנים מרויחים הא לאו הכי מצי האחד למימר טול אתה דמים כו' וא"כ בנדון זה אם חלקו באלו המעות של אינטירישי בטלה טענה זו מהשנים מרויחים כו' שהרי אין להם לש' ולוי עם ראובן בריוח והפסד כלל ולא לראובן עליהם א"כ למה יהיה משועבד ראובן בשביל ש' ולוי לכן נר' דדינא הוא דמצי למימר ראובן לשמעון ולוי אחי' טלו אתם המעות והרויחו לעצמכם וכ"ש השתא שאומר לכם בחרו כו' אלא דאכתי איכא למימר התינ' אי בעל המעות ירצה להוציא את ראובן מן הערבות אז יתן הדין ששמעון ולוי יוציאוהו מן הערבות לראובן ויטלו הם כל המעות או יטול ר' כל המעות ויוציא לש' ולוי כנז' בטענת ראובן אבל אם בעל המעות לא ירצה בשום אופן להוציא לראובן מן השעבוד מה יש לשמעון ולוי לעשות והרי כתב הרא"ש והביאו בנו הטור ח"מ סי' קע"א דיש אומרים דלא אמרינן גוד או איגוד אלא א"כ יד שניהם משגת לקנות אבל אם א' מהם אין ידו משגת לא והכא נמי כ"ש שהם יאמרו שמעון ולוי אין אנו יכולים להוציאך מן הערבות ואע"פ שאתה יכול להוציאנו אנו רוצים להרויח במעות ואין אנו רוצים ליתן לך חלקנו וחלקך שאתה רוצה שתתן לנו ושנוציא לך מן הערבות כן היינו עושים אבל אינו בא מידינו מ"מ נר' בעיני דהדין עם ראובן שהרי כל הפוסקים האחרונים הסכימו לדעת הרי"ף ז"ל שפסק שהכל תלוי בתובע ולא חיישינן אי לית ליה לנתבע כיון שהתובע עשיר יכול לומר לנתבע גוד או איגוד אפי' אין לנתבע במה לקנות ונר' שכן הוא דעת הרא"ש ז"ל ובנו שהביאו זאת הסברא באחרונה גם הרמב"ם ז"ל הכי ס"ל וכ"כ המ"מ ז"ל וז"ל פרק א' מהלכות שכנים נתבא' בהלכות שהכל תלוי בתובע ואפי' היה חבירו עני ואין ידו משגת וכן הסכימו האחרונים ז"ל עכ"ל ובמרדכי פ"ק דבב"ב כתב שני הסברות וכתב שרבינו יואל ז"ל כתב בשם ריב"א כרב אלפס ורי"ו נתיב כ"ז ח"ב כתב הסברות וכתב על סברת הרי"ף שהיא עיקר א"כ לא שייך למימר הכא קים לי כפ' שכבר כתב מהרר"יק ז"ל דלא אמרינן דיכול האדם לומר קים לי כפ' היכא דכל חכמי ישראל חולקים עליו והכא נמי נר' שכל חכמי ישראל חולקים וסברי כהרי"ף ובפרט הסכמת האחרונים דקי"ל הלכה כבתראי וא"כ הדין עם ראובן שיכול לומר טולו אתם חלקי ותוציאו לי מן הערבות או אטול אני חלקכם ואוציא אתכם מן הערבות שלי ומשעבוד שיש למלוה עליכם כך נר' לי ולא שייך כאן לומ' סברת רבי יוסף הלוי שהביאה הטור בשם אביו וז"ל א"א הרא"ש ז"ל כתב רבי יוסף הלוי דינא דגוד או איגוד לא שייך אלא ביורשין או מקבלי מתנה אבל אם לקחו שנים בית שאין בו כדי לזה וכדי לזה אין אחד מהם יכול לומר גוד או איגוד שהרי לדעת שיהו שניהם שותפין בו לקחוהו וכבר חלקו עליו הפוסקים אלא אפילו לדעתו נמי בנדון דידן נמי אף על גב דדמי ללקחו מ"מ אדרבא היכא דלא לקחו אלא אדעת' דלהוו שותפין אבל השתא דשניהם רצו לחלוק ולהפרד איש מעל אחיו ודאי דאדעתא דהכי לא נתחייבו להיות ערבי' זה לזה וק"ל וא"כ נר' שהדין עם ראובן ועוד אני אומר שאפי' שלא היה הדין בזה כראובן מ"מ במה ששאל השואל שאם יהיו מחוייבים שמעון ולוי לישב עמהם במקומו כדי שימצאו כלם יחד בזמן הפרעון או שיתנו ערב כו' אע"ג דלכאורה נר' דהוי פלוגתא דרבוותא שהרי כתב הטור ז"ל סי' ע"ג לוה לזמן ובתוך הזמן רואה מלוה שהלוה מבזבז נכסיו ותובע המלוה שלו כתב הרמב"ם שאין ב"ד נזקקין לו עד שיגיע זמנו וכ"כ רב יהודאי לוה שבקש לילך למ"ה ולא הגיע זמן הפרעון אין לו לתובע לבקש ממנו ערב שלא נתנ' מלוה ליתבע קודם זמנה כלל אבל רב אלפס כתב כו' והרא"ש ז"ל מסכים לסברת הרי"ף ודעתם שב"ד נזקקין ורואים אם יש ממשות בדברי המלוה אז כופין ללוה והשתא א"כ בנ"ד נמי לדעת הרי"ף והרא"ש ז"ל הדין עם ראובן ולדעת הרמב"ם ורב יהודאי הדין עם שמעון ולוי אחים שאינם חייבים כלל עד שיבא הזמן אמנם נר' בעיני שאפי' לדעת הרמב"ם ז"ל והנמשכים אחריו בנ"ד ב"ד נזקקין לשמעון ולוי דע"כ לא פליג הרמב"ם אלא היכא שהלוה מלוה מלוה ללוה או היכא דנכנס ערב ראובן לשמעון לזמן קצוב אמרי' לא ניתן ליתבע החוב עד הזמן אבל בנ"ד מעולם לא רצה ראובן להיות ערב לשמעון ולוי אלא בהיותם שותפי' אבל אם אינן שותפין לא וכן ראוי לומר כדי למעט המחלוקת כל האפשר ע"כ מה שנר' לי בדין זה אבל עוד יש לי מקום עיון איך יעשו כשירצו שני הכתות אלו לתת המעות ואלו לקבלם דכפי הנר' שלקחו אלו המעות לאינטיריש"י י"ג לבני' למאה שהוא רבית ולא ימנע אם המלוה הוא ישראל נראה שעשו שלקחו סחורה ממנו ואבדו בסחורה י"ג למאה ועתה איך יעשו שאם יקבל ראובן דרך משל מנה לא יוכל לפרוע מנה ודינר שהוא רבית קצוצה וקשה בעיני הדבר זה ואפי' שהמלוה הזה היה גוי מ"מ א"א לקבל ראובן המעות מיד שמעון ולוי לפרוע הוא לגוי הרבית שזה הדין מבואר פר' אי זהו נשך והביאוהו הפוסקים ז"ל וז"ל הטורים י"ד סי' קס"ט ישראל שלוה מעות מגוי ברבית ובקש להחזירם לו מצאו חבירו ואמר תנם לי ואני אעלה לך כו' עד ואפילו תנם לי ואני אעלה לו כו' עד ואפי' העמידו אצל הגוי ואמר תנם לישראל והפטר ואני אתנה עמו שיתן לי קרן ורבית אסור וכן הוא דעת רוב הפוסקים ואין תקנ' אלא בשיקבל המעות הגוי מיד ישראל ויחזור ויתנם לישראל או שיאמר לישראל הניחם על גבי קרקע כו' ואין נר' לי לחלק כלל בנ"ד:
2