שו"ת מהרשד"ם, יורה דעה ר״מResponsa Maharashdam, Yoreh Deah 240
א׳דבור ולדרוש כו' קשה דמאי קא קשיא לתוס' דקאמר דהא אפי' לא דרשינן וכו' דאדרבא מש"ה ניחא דלא דרשינן משום דאי דרשינן מקלקלי טובא ויעשו ברצון דעד השתא לא עבדי אלא דלא מסרן וכדפ"רשי ונראה דה"פ אין לפרש כו' דאע"ג דהאי פירוש היה נראה יותר דהוה מהדר לאוקמי פירכא דפריך מהאי סכנה אונס הוא מ"מ א"א לפרוש' וטעמא דלא משני מידי האי משום פרוצות כדפר"שי בלאו הכי יעש' שהרי עיניהם הרואות שעם היות שהן אינן מוסרות עצמן נשארו מותרו' לבעליהן ומשם יראו ולא פחדו אפי' שלא ידרשו להן ועוד משום כו' שר"ל הגע עצמך שימשך תועלת איך משני שאנו מניחים לדרוש כו' אבל השתא לפירוש התוס' ניחא כי הקושיא היא למה לא מיחו כדי שתתקיים התקנה ומשני לא חשו לתקנ' משום פרוצות ובהבטל התקנה הכל מתוקן עוד היה אפשר לפרש דהא אפי' שר"ל שזה כבר ידע המקשה דאיכא פרוצות ועכ"ז הקשה וא"כ עיקר התירוץ חסר לכן פירש עוד אפשר לומר דהכי פירו' דהא אפי' כו' ואם כשהקשה המקשה ולדרוש היינו לצנועות א"כ מאי משני משום כו' ובודאי דזה נראה דוחק כי פשיטא דצנועות ופרוצות לא ידעין אלא דאיכא במציאות ואם לאו דקאמר ר"ל בפומבי ומחוורתא פי' קמא:
1