שאלות ותשובות רמ"א קי״דResponsa of Rema 114
א׳איש לבב מעלין בקודש ולא מורידים. נדיב עמים גומל חסדים. עושה צדקה בהרגלים בלימודים. כי מי כמוהו בגנים גנות עלי נהר פלגים פלגי אלהים הפרדס אשר למלך עייל בלא בר נכנס בשלום ויוצא בשלום. ה"ה החכם השלם רבא דעמיה מדברנא דאומתיה סיני ועוקר הרים טוחנן זה בזה הרב הפטיש החזק מראיהו כמראה הבזק. גאון עולם. מי הקשה אליו וישלם. לבו כפתחו של אולם. כמהור"ר משה בן הר"ר ישראל יצ"ו. יהי שלום בחילו. וירבה בחכמים גבולו. וע"ש סגולת"ו סג"ל לימינו נצב"ת. עם המלך במלכותו יושבת. ויהי כזית הודה. גמול ידה הדה. ונטיעים מגודלים בנעוריהם כשתילי זיתים סביב לנחת שלחנו מלא דשן אמן. אחלי יכונו לפני הדרת רום עזך ותפארתך כי מגלגלים זכות ע"י זכאי דהיינו כהר"ר ישראל סופר אשר גילה שבת וגדולת עוצם תורתו דמר שמחתי שמחה גדולה ושמתי דברי לתוכן שרשי וחקקי לבי מסרתי לו בנשיקה מפי לפיו כי יראתי מעוף השמים יוליך את הקול ובאתי בשפל קול התחנ"ה לערוך שלחן לשאלתי ותחי נפשי בה ובפרט תורה היא וכו'. ואגב בהיותי עוסק לעת הזאת כשפירש ממני כהר"ר ישראל הנ"ל בלשון אחד של התוס' דהיינו בד"ה והוא שסייד וכייד וכו' ומקומו במסכת ע"ז בפרק כה"צ (דף מ"ז) להפיק רצוני עם מר כי לשון ר"י שאומר כי לאו דוקא נוטל מה שחידש ותו לא וכו' סובל דקאי לפי המסקנא דמסיק דמהו דתימא כיון שסייד וכייד וכו' ותיתסר כולה קמ"ל. אבל לפי הסלקא דעתין לא קאי או סובל דקאי אף אסלקא דעתין ואי קאי אסלקא דעתין קשה להולמו לפי הסוגיא דהקשה והא דומיא דבית וכו' והעולה לפי עניית דעתי דדברי ר"י קאי אמסקנא ואף שהתוס' קצרו בלשונם ולא כתבו תיבת וכו' לית ביה מיחוש כי כבר ידוע דכמה פעמים עד אין מספר דלגו התוס' תיבת וכו' ודבריהם קאי לפי המסקנא וגם בתלמוד אשכחן כי האי גוונא כדכתבו התוס' בפרק יש נוחלין (דף קל"ח) ולא גרסינן מ"ש מדרבא אמר רב סחורה ואי גרסי הוי כמו וכו' ואף כי אין ראיה ברורה זכר לדבר הוא. והשם הקרה לידי תלמיד אחד מהספרדים שהביא עמו החיבור שחיבר בנו של כמהר"ר יוסף בן לב והראני דיבור זה וז"ל נדרשתי לאשר שאלוני בפרק כה"צ דיבור מהתוס' מעט הכמות ורב האיכות וז"ל והוא שסייד וכייד וכו' ובודאי דר"י לא קאי לפי מאי דסליק אדעתין אלא אמסקנא דאי קאי לפי מאי דסליק אדעתין קשה טובא וקל להבין אלא ודאי אמסקנא קאי וא"כ מאי ראיה מייתי ר"י ז"ל לפירושו במאי דקאמר דא"כ אפילו וכו' והלא לפי המסקנא מאי דקאמר והוא הוי כמו אפילו ובא לאשמועינן מאי דקאמר בגמרא דלשון נימא היכא דסייד וכייד בגופה דתתסר כולה וא"כ לעולם אימא לך דאפילו סייד וכייד בגופה של אבן נוטל מה שחידש ותו לא ומאי דקאמר והוא שסייד בגופה של אבן אתא לאשמועי' דאפילו בסייד בגופה של אבן לא תתסר כולה כדאמרינן בגמרא. וגם בפשט ההלכה איכא לאקשויי אמאי לא תירץ מהו דתימא היכא דסייד וכייד בגופה של אבן דצריך לנקוב מעבר לעבר קמ"ל דנוטל מה שחידש ותו לא. ואפשר לומר בדוחק דלכך נתכוין ר"י לתרץ זאת הקושיא ולה"ק דלאו דוקא נוטל מה שחידש כלומר דמסתברא ליה למתרץ דהיכא דסייד וכייד בגופה של אבן דנוקב מעבר לעבר ולא סגי בנוטל מה שחידש לחוד ומסתברא ליה לחלק בין היכא דסייד וכייד בגופה של אבן להיכא דלא סייד וכייד דהתם נמי נוטל מה שחידש ולפי זה הפירוש בדברי התוס' הלשון הוה דחוק ומגומגם וצ"ע עכ"ל בחיבורו. הנה עם כל התנצלותו הניח דברי ר"י בצ"ע אין ולאו ורפיא בידו. ועוד קשה לי על פירוש ר"י אף דקאי לפי המסקנא אמאי לא קתני ארבע אבנים הם כיון דצריך לנקוב מעבר לעבר ודוחק לומר דחד ביטול הוא נחשב כיון דמשכחת באבן אחת והוי דוגמת תירוצא דבית דמתרץ כיון דלענין ביטול והשתחואה חד קא חשיב ליה ולמר שבט מושלים להוציא לאור כוונת ר"י באם באולי יש חסרון או איזה טעות בהדיבור כי התוס' במסכת ע"ז הם מוטעים ומשובשים ואין לי ספרים מדויקים להגיה מהם. ונחזור על הראשונות כי גליתי טפח ויותר מטפחים כסיתי באשר לשמע אזן מפה לפה יסדר ויציע דברי הר"ר ישראל הנזכר ובזה נפסק הפעם כי גם זה רב מהיות הקולות. אך נעתיר לאל נורא תהלות. יגדל כסאך בגרם המעלות. ויחלו פניך רבים ורבצת ואין מחריד. אלה דברי המעתיר בלב ונפש אוהבך הצעיר שבתלמידים.
1
ב׳דוד בר יעקב הכהן זלה"ה:
2