סדר הדורות, סדר תנאים ואמוראים תק״אSeder HaDorot, Tanaim and Amoraim 501
א׳ר' אליעזר בר' צדוק א) במשנה פאה פ"ב ד'. כלאים פ"ז ב' ובשם ר"מ. שביעית פ"ב ד'. מעשרות פ"ד ד'. פסחים פ"ג ו' פ"י ג'. ר"ה פ"ב ז' (כ"ד א'). סנהדרין פ"ז ב'. עדיות פ"ב ה'. מנחות פ"ט ב'. חולין פ"ג ו'. מעילה פ"ג ז'. מדות פ"ג ח'. כלים פ"ב ה' פכ"ו ט'. נדה פ"ח ד'. מקואות פ"ו י'. טהרות פ"ב ח'. עוקצין פ"א ו' פ"ב ז'. ופסחים (מ"ט א', קי"ד א') נדה (מ"ח ב') סנהדרין (ע"א):
1
ב׳ב) כתב סמ"ג ל"ת רל"ה (ל"מ) שהוא כהן. וכתב היוחסין [בסה"ד בענין הכהנים אצל ר' צדוק] ראיה שהיה כהן מברכות פ' מי שמתו (י"ט ב') שאר"א בר' צדוק מדלגין היינו על ארונות של מתים (ר"ל בבית הקברות) לקראת מלכי ישראל, וכתב רש"י כהן היה (כדאמרינן בבכורות ל"ו) וב"כ התוס' (ועיין תוס' פ"ק דכתובות ד' ע"ב) והרמב"ן כתב ארונות ממש ואין כהן מוזהר עליו. ואין זה ראיה כי אולי אכלו חולין בטהרה מחמירין בזה זולת לדבר מצוה כגון לקראת מלכי כו'. ובפ' כל הבשר (ק"ז) ובמשנה פ"ב דסוכה (כ"ו ב') ר' צדוק אכל חוץ לסוכה פחות מכביצה וכרך ידיו במכה ולא נטל ידיו, כתבו התוס') שהיה כהן שהתירו מפה לאוכלי תרומה. ואין זה ראיה כי אכלו חולין בטהרה. ובפ"ק דיבמות (ט"ו רע"ב) אמר ראב"צ כשהייתי לומד תורה אצל ר' יוחנן החורני ראיתי שהיה אוכל פת חריבה בשני בצורת והודעתי לאבא אמר לי הולך זיתים והולכתי לו ראה אותן שהן לחין ולא רצה לאכול כו'. כתבו התוס' משמע שהיה ר' יוחנן החורני חושש שלא היה מקפיד ר' צדוק על מגע עם הארץ ואע"ג דר' צדוק כהן היה ובגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה כו' להודיעך שאכל חולין בטהרה. ובבכורות (צ"ו א') גבי בוכרא דהוה ליה לר"צ (פירש"י כהן היה) אין ראיה, כי ישראל מותר לקנותו להשהותו עד שיפול בו מום או שניתן לו במתנה. ובנזיר (מ"ד א') מעשה באביו של ר' צדוק שמת בגינזק (והגי' שלפנינו אביו של ר' יצחק. אכן בשמחות ומ"ק (כ' סע"א) אביו של ר' צדוק ושאלו את אלישע בן אבויה (ע"ש) והודיעו לאחר ג' שנים ושאל לר' יהושע בן אלישע וד' זקנים ואמרו לאביו יטמא כשהוא שלם ולא כשהוא חסר, א"כ כהן הוא אם זהו ר' צדוק. ובמשנה דמדות פ"ג ופ' ג"ה גפן של זהב היה בהיכל אראב"צ מעשה שנמנו ש' כהנים לפנותה. ולמה העיד הוא אלא שהיה כהן. ובפ' לולב וערבה (מ"ט) ראב"צ אמר לול היה במזבח שאחר ע' שנים יורדים כהנים כו', ג"כ אינו ראיה מפני שהיו מביאים עצים למקדש היו יודעין עניניהם. וביומא פ"ב (כ"ג א') ב' כהגים עלו למזבח ונטל אחד סכין ותקע בבטנו של חבירו עמד ר' צדוק על מעלות האולם בהר הבית ואמר שמעו כי ימצא חלל באדמה כו' ולמה דרש הוא אלא שראה המעשה שהיה מן הכהנים. גם זה אין ראיה לפי שהיה זקן ונשוא פנים וחסיד ששום כהן לא ידרוש לפניו. והראיה שלא היה כהן כדעת הרמב"ם שלא הביאו בכלל כהנים, בתענית פ"ק (י"ב א') ובשקלים ובפ' בכל מערבין (מ"א א') אראב"צ אני הייתי מבני בניו של סנאב בן בנימין וחל ט' באב בשבת ודחינוהו לי' באב ולא השלמנוהו מפני שיום טוב שלנו הוא. פירש"י משפחה משבט בנימין שנפל להם הגורל בימי עזרא בי' באב ויו"ט הוא להם. וכתב הרא"ש בר"פ מקום שנהגו שאבותיו היו מקריבים קרבן עצים בי' באב וראב"צ אחר חורבן היה (וכ"כ תוס' בתענית הנ"ל) אלא כיון שאבותיו היו מקריבין קרבן בו ביום ועשו בו יו"ט כל משפחתו היו נוהגין בו יו"ט ג"כ. וכתבו התוס' אף שראב"צ כהן היה (כנ"ל) שמא אמו מבנימין היתה או חתנם היה והיה עמהם בסייעתם עכ"ל). ראיה ב' שלא היה כהן שכתב בעל אדם וחוה ה' אבלות נתיב כ"ח אראב"צ אמר לי אבא בשעת פטירתו בתחלה קברני בבקעה ולבסוף לקוט עצמותי ותנם בגלוסקמא כראוי ולא תלקט בידך שלא יהיו בזויין בעיניך כו' וכך עשיתי לו נכנס יוחנן וליקט ופירש עליהן אפרוקסין נכנסתי וקרעתי עליהם. שמחות פי"ב, וסיים שם כשם שעשה לאביו כן עשיתי לו (פי' כי דרכן היה לקבור בעפר ומלקטין העצמות וקוברין בארונות), א"כ נראה שלא היה כהן דכהן אינו מטמא לעצמות אלא כשהוא שלם (ע"ל) ומה לו להזהירו שלא יהיו בזויין עליו (עיין ר' צדוק מש"ש):
2
ג׳ג) וראה חורבן הבית והיה בזמן ר"מ ואמר בשם ר"מ במשנה כלאים פ"ז (משנה ב') אך תימא דאיתא בירושלמי (פ' ד' מידות הלכה ב') תני קודם למ' שנה עד שלא חרב הבית בטלו דיני נפשות מישראל (וכ"ה רפ"ק שם) ואמר ראב"צ תינוק הייתי ורוכב על כתיפו של אבא וראיתי בת כהן שזינתה והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה אמרו לו תינוק היית ואין עדות לתינוק (ע"כ בבבלי סנהדרין (נ"ב ב'), כד חמא דא מילתא לא היה פחות מבן עשר שנין כד הוה מהלך עם רבי לא היה פחות מתלתין שנין דלית אורחא דגברא רבא מהלך עם בר נש פחות מתלתין שנין ותני כן אמר רבי מעשה שהייתי אני בא וראב"צ מבית שריון ואכלנו תאנים וענבים עראי חוץ לסוכה עכ"ל הירושלמי. וזה תימא אחר דאביו היה זקן כי התענה מ' שנה קודם החורבן בשעת חורבן, ואיך בנו אחר החורבן מאה שנה (ר"ל בימי רבי היה בן ל' שנה). ויותר תמוה שהיה בן י' כשראה ששרפו בם כהן וזה היה עכ"פ קודם מ' שנה לחורבן דאח"כ בטלו דיני נפשות וא"כ היה ראב"צ בשעת החורבן עכ"פ בן נ' שנה. ור"ע נהרג נ"ב שנים או ע"ג שנים אחר החורבן. ורבי נולד ביום שמת ר"ע. ואיך אמר כשהלך עם רבי היה בן שלשים. אף לדעת התוס' בסנהדרין דאף תוך מ' לחורבן חזרו למקומן ודנו דיני נפשות. א"כ עכ"פ אף שהיה המעשה ששרפו בת כהן סמוך לחורבן והיה אז בן י' איך יהיה בימי רבי בן ל'. ועוד כי ראב"צ היה תלמיד ר' יוחנן בן החורנית (ע"ש) שהיה זקן בזמן הבית (כי זקני ב"ש וב"ה הלכו לבקר לר' יוחנן בן החורנית, וב"ש וב"ה קדמו לחורבן) וראב"צ היה בזמן רבן גמליאל (דיבנה) בר פלוגתיה דר' יהושע כמ"ש בס"פ בכל מערבין ברש"י. ובתוספתא (וירושלמי) ספ"ב דביצה אראב"צ הרבה פעמים אכלתי בבית ר"ג כו' ואמר ראב"צ הרבה פעמים נכנסתי אחר אבא לבית ר"ג (ביצה כ"ב ב'). ואמר פעם אחת נכנסתי אחר אבא לבית ר"ג (פסחים ל"ז א') פעם אחת שבת אבא ביבנה וחל י"ד בשבת ובא זונין ממונה של ר"ג ואמר הגיע העת לבער והלכתי אחר אבא (שם מ"ט א'). כשהיינו עוסקים בעיבור שנה ביבנה (שבת (י"א א') וספ"ג דביצה). בירושלמי אמרו על ראב"צ ואבא שאול בן בטנית שהיו ממלאין מדותיהן מערב יו"ט. ובספ"ב דמגילה בתוספתא אמר ר' יהודה מעשה בראב"צ שלקח בה"כ של אלכסנדריים שהיה בירושלים והיה עושה בו כל חפצו. מכל זה נראה שהיה קדמון וקודם רבי. והייתי חושב שאולי הם שנים אחד היה בזמן רבי וזהו הנזכר בפ"ז דכלאים ראב"צ משום ר"מ אומר ור"מ היה רבו של רבי. ועוד נ"ל ראיה דראב"צ היה בזמן רבי וא"כ הכרח לומר כי שני ראב"צ היו. דאיתא בסוכה (מ"ד ב') אמר אייבו הוה קאימנא קמיה דר' אלעזר בר' צדוק פירש"י אייבו אבוה דרב וידוע דרב היה תלמיד רבי א"כ אייבו אביו היה בזמן רבי א"כ גם ראב"צ היה בזמן רבי. וראיתי בס' יוחסין שכתב וז"ל איבו אבוה דרב כו' אמר איבו הוה קאימנא לפני ר' אלעזר בר' יצחק והביאו ערבה וחביט ולא בירך עכ"ל. ואולי הרגיש בזה איך יהיה ר"א בר' צדוק בזמן איבו ע"כ גרס ר"א בר' יצחק. אך תראה כי שם בסוכה נזכר ר"א בר' צדוק עם איבו בג' ענינים. וכ"ה באשר"י שם ובטוא"ח סי' תרס"ד בכלם הגי' ר' אלעזר בר' צדוק. וקשה להגיה בכל המקומות לומר שיזדמן טעות אחד. ועוד לא תמצא בכל הש"ס ר' אלעזר בר' יצחק (ע"ל באמוראים). וקצת סיוע (ר"ל כי שנים היו) מזוהר פ' ויצא (עשמ"ו) כי קורא לר' צדוק צדוק חלשא לפי שהתענה מ' שנה שלא יחרב הבית ובן בנו ר' צדוק זוטא עם רשב"י והיו לו אז בנים גדולים בזמן נשואי בן רשב"י (ע"ש) ואולי נקרא אחד מהם ר"א בר' צדוק זוטא. ולפ"ז יהיה ניחא שאיבו הוה קאי קמיה כי רב בן איבו הוא ר' אבא הנזכר בזוהר תלמיד רשב"י (ע"ל אבא אריכא). אבל בתוספתא פ"ב דסוכה אמר רבי פעם אחת היינו באים אני ור"א בר' צדוק אצל ר' יוחנן בן נורי לבית שערים והיינו אוכלים ענבים חוץ לסוכה. (ובירושלמי פ' ד"מ הנ"ל אינו מזכיר אצל ר' יוחנן בן נורי) וידוע דר"י בן נורי היה חבר ר' יהושע ור"ג זקנו של רבי. (ובעירובין (י"א ב') הלך ר' יהושע ללמוד תורה אצל ר"י בן נורי וקראו רבי) וא"כ איך יהיה רבי עם ראב"צ בימיהם. אבל האמת כי בין בתוספתא ובירושלמי קורא לרבן גמליאל סתם (הוא ר"ג דיבנה) ברבי (עיין ר"ג דיבנה) א"כ אחד הוא ואין שני. ומ"ש בירושלמי פ' ד"מ הנ"ל שהיה ראב"צ בן ל' כשעמד עם רבי היינו לדעת היוחסין הוא ר"ג דיבנה שנעשה נשיא ג' או ד' שנים אחר החורבן גם ר' צדוק חי כמה שנים אחר החורבן כדאיתא במדרש רבה איכה בפ' חשך משחור תארם אראב"צ אע"פ שהיה אבא קיים כל אותן השנים אחר החורבן לא חזר גופו עליו כמו שהיה עכ"ל. וההכרח ג"כ לומר שראב"צ היה בן י' שנים שראה ששרפו בת כהן היינו כמ"ש התוס' הנ"ל שהיה דנים לפעמים דיני נפשות תוך מ' לחורבן שגלו מלשכת הגזית א"כ יכול להיות שהיה ראב"צ בימי רבי ר"ל ר"ג דיבנה בן ל' שנים. ומה שאיבו אבוה דרב הוה קאי קמיה דראב"צ היינו כי רב הוא ר' אבא תלמיד רשב"י ורשב"י היה תלמיד בזמן שהעבירו את ר"ג מנשיאותו אחר שהיה נשיא ג' או ד' שנים ובקשו למנות את ראב"ע כדאיתא בברכות, א"כ אין זה תימא שראב"צ יהיה בזמן איבו אביו של רב. בתוספתא ברכות פ"ב ופ"ח דסנהדרין אראב"צ כשהיה ר"ג יושב בב"ד ביבנה אבא (ובירושלמי ספ"ק דסנהדרין אבא ואחיו יושבין) יושב בימינו והזקנים משמאלו. אראב"צ ב' מעשים העלה אבא מטבעין ושאל אבא לחכמים וחכמים לרופאים נדה (כ"ב ב'). וראה בת נקדימון בן גוריון מלקטת שעורים בין טלפי סוסים, כתובות (ס"ז א'), וראה שקשרו שערה בזנב סוס ומריצין לה מירושלים ללוד (רבה איכה):
3
ד׳כתב היוחסין [ביסוד עולם בהגה"ת הרמ"א] חבירי ריב"ז ר' צדוק ור' אלעזר בנו. מ"ש ראב"צ היה חבירו של ריב"ז צ"ע כי רחוק מן הדעת:
4
ה׳ד) ר' יהודה בן ר' אלעזר בר' צדוק. בשם רבן גמליאל (פאה פ"ב). א"ר יהודה אמר שמואל משום ראב"צ בכורות (כ"ב א'). א"ר יוחנן מקובל אני מראב"צ. בש"ר מאיר כלאים (ע"ל). ר' שמעון בן אלעזר משום ראב"צ. ורשב"ג ור' חנינא בר חנינא (ע"ש):
5