סדר הדורות, סדר תנאים ואמוראים תתס״טSeder HaDorot, Tanaim and Amoraim 869
א׳רבן גמליאל דיבנה בן ר"ש הנהרג בן ר"ג הזקן.
1
ב׳א) במשנה ברכות פ"א א' ב'. פ"ב ה. פ"ד ג. פ"ו ח, פאה פ"ב ד' ו'. פ"ד ה. פ"ו ו'. דמאי פ"ג א'. שביעית פ"א ה, פ"ט ה, תרומות פ"ח ח'. מע"ש פ"ב ז', פ"ה ט', חלה פ"ד ז' ח'. ערלה פ"א ד', בכורים פ"ב ו'. שבת פי"ב ו'. פט"ז ח'. עירובין פ"ד א' ב', פ"ו ב', פ"י א' י'. פסחים פ"א ה', פ"ג ד', פ"ז ב', פ"י ה', שקלים פ"ו א'. סוכה פ"ב א' ה', פ"ג ט. ביצה פ"א ח', פ"ב ו', פ"ג ב'. ר"ה פ"א ו', פ"ב ח' ט'. פ"ד ט'. תענית פ"א ג', פ"ב י'. מ"ק פ"ג ו'. יבמות פ"ה א', פי"ג ז', פט"ז ז', כתובות פ"א ו' ז' ח' ט'. פ"ח א', פי"ג ג' ד' ה'. סוטה פ"ב א'. גיטין פ"א א' ה'. ב"מ פ"ה ח' י'. ב"ב פ"ט א'. שבועות פ"ו ג'. עדיות פ"ג ט' י', פ"ז ז'. ע"ז פ"ג ד'. זבחים פ"ט א'. כריתות פ"ג ז'. כלים פ"ה ד', פ"ח ט', פי"ב ג' ו', פי"ז ב', פכ"ח ד', נגעים פ"ו ה', פ"ז ד'. פרה פ"ט ג', פי"א א'. ידים פ"ג א'. פ"ד ד'. טהרות פ"ט א:
2
ג׳ב) היה נשיא אחר החורבן אחר ריב"ז ג"כ ביבנה כנראה פ"ד דר"ה, אחר ר"ג ליבנה סנה' (ל"ב). וריב"ז הצילו מהקיסר בחרבן הבית (מ'). כתב בעשרה מאמרות מאמר חק"ד ח"ב פי"ט כשנהרג ר"ש בן ר"ג הזקן היה ר"ג (דיבנה) בנו קטן נכנס ריב"ז תחתיו ובקש מטיטוס שושילתא דר"ב גיטין (נ"ו) היינו שלא תפסוק נשיאות מביתו. וכתב יד יהודה סי' קכ"ט במ"ש ר"ג (דיבנה) קטן היה. אמנם בס' יוחסין אומר שר"ג הזקן מת ח"י שנים קודם החרבן ור"ש בנו נהג נשיאות באותן ח"י שנים. ולפ"ז היה ר"ג (דיבנה) עכ"פ בן כ"ג או כ"ד שנים כשנהרג אביו, דהא איתא בסוף יבמות נזכר ר"ג שנהרגו כו' והשיא ר"ג הזקן נשותיהם עפ"י עד א', ואין ספק שהיה ר"ג (דיבנה) בן ה' או י' שנים אם הזכיר שמועה ומעשה מפיו. (ובירושלמי פ"ד מיתות שהיה ראב"צ לא פחות מן י' שנים והעיד שראה בת כהן נשרפת בחבילי זמורות ואמרו לו אין עדות לקטן, עיי' ראב"צ). וראיתי להאברבנאל באבות שכתב שמינו את ריב"ז לנשיא אחר רשב"ג הזקן להיותו קרוב למלכות, והיוחסין כתב שר"ג לא היה ראוי עדיין לנשיאות במות אביו. ואפשר שזה כונתו במ"ש שקטן היה פי' קטן לנשיאות. אמנם יותר נראה כי טיטוס הרג את ר"ש בן גמליאל הזקן משנאתו לנשיאים מבית דוד ולא הי' אפשר לחכמים למנות את ר"ג (דיבנה) תחתיו לנשיא מפני חמת המלך, לכן מינו את ריב"ז שלא הי' מזרע דוד להיותו קרוב למלכות, ולהיותו קרוב למלכות בקש מהקיסר שיסיר חרון אפו מבית דוד ולהניח להם כתר הנשיאות, ונתרצה לו הקיסר, והוא נכון ומקובל עכ"ל ספר יד יהודה. ועיין חדושי אגדות פ' עגלה ערופה ר"ג דיבנה היה נשיא בזמן החורבן ע"ש וז"א כנ"ל. וראה זקנו ר"ג הזקן והבית כנ"ל בסוף יבמות, ובפ' כיצד צולין (ע"ד א) א"ר צדוק מעשה בר"ג שאמר לטבי עבדו צא וצלה לנו את הפסח על האסכלה, פרש"י ר"ג היה בבית שני כדאמרינן בגיטין כי ר' יהושע מתלמידי ריב"ז שהוציאו אותו במטה בשעת החרבן והוא בר פלוגתא דר"ג (דיבנה) והוא בר פלוגתא דר"א הגדול וגיסו שנשא ר"א אימא שלום אחותו:
3
ד׳ג) טורנוסרופוס גזר עליו מיתה ובא הגמון ואמר בעל החוטם מתבקש ונחבא ר"ג וא"ל ההגמון אם יצילו שיביאו לעוה"ב, ונשבע לו ר"ג, והרג ההגמון את עצמו, ואי מת חד מנייהו מתבטל הגזירה, ויצא ב"ק שההגמון מזומן לעוה"ב. ובסוף תענית (כ"ט א) פרש"י בעל צורה כלו' גדול הדור, ואני אומר בעבור שמיפה הפנים וכן מצאתי בערוך. ואני לא מצאתי בערוך, אלא רש"י שם בעל חוטם מה חוטם מיפה הפרצוף הוא מיפה את דורו כלומר קצין שבדורו מתבקש ליהרג. והחדושי אגדות כתב כי חיות האדם תלוי בהחוטם כמ"ש פ' יוה"כ מדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים כן ר"ג כו'. וסימא עין עבדו טבי ואמר בשמחה לר' יהושע שהיה אב"ד בב"ד שלו יצא טבי לחירות אבל לא יצא לחירות כי מודה בקנס פטור פ' מרובה (ע"ד סע"ב) וירושלמי שבועות ספ"ה וס"פ אלו נערות. וקבל תנחומין על טבי עבדו שהיה כשר, ברכות (טז ב) ובירושלמי ר"פ המוצא תפילין טבי עבד ר"ג היה נותן תפילין ולא מיחו בידו חכמים. כתב בס' ג"נ אות ג' רבן גמליאל נשמת שם ועבר ועבד שלו הוא חם עבד עבדים יהי' לאחיו, חם מספר קטן טבי (צ"ע) ואמרו במ"ר הרבה עבדים היו לחם ראויין ליסמך כטבי, יומא (פ"ז א) הרבה בנים לכנען כו':
4
ה׳ד) שפחתו של ר"ג היתה אופה ככרות תרומה ובאחרונה מצאה עצמה טמאה ואמר רבן גמליאל כלן טמאות. פי' הרשב"ם היינו ר"ג הזקן כו' מיהו אין רגילות להזכיר ר"ג סתם אלא ר"ג הזקן, ונראה שזהו ר"ג דיבנה חבירו של ר"א ור"י, תוס' נדה (ו' ב). ובחולין (ה' ב) ר"ג ובית דינו כר"מ ס"ל פרש"י משמע דהוא ר"ג בר' יהודה הנשיא שהיה אחר ר"מ, וקשה דבכל מקום רגיל לקרותו ר"ג ברבי או ר"ג בנו של ר' יהודה הנשיא אלא ר"ג דיבנה הוא (תוס'). ובתוס' ר"פ הדר וה"ל לפרושי בהדיא ר"ג בנו של ר"י הנשיא, ע"כ י"ל דהוא ר"ג דיבנה, והא דקאמר ר"ג וב"ד כר"מ ס"ל משום דר"מ ס"ל הכי בהדיא. ובס' מגיני שלמה מיישב קושיית התוס' כי בר קפרא דהוא מריה דשמעתא והיה בימי ר"ג ברבי כי בר קפרא היה בימי רבי (ע"ש), א"כ י"ל שהיה ר"ג עדיין חי כשאמר הא שמעתא לכן אמר לתלמידיו סתם ר"ג וידעו תלמידיו שעליו הוא אומר (ע"ל ר' יהודה נשיאה) אע"ג דבר"פ מי שמת אמר שמואל זו דברי ר"ג ברבי אע"ג דשמואל היה בימי רבי ור"ג מלך אחר רבי וכן ר' יוחנן בפ' כל הבשר א"ר יוחנן שאלתי את ר"ג ברבי, י"ל דמ"מ אותן מימרות אמרו אחר מותו הוצרכו לומר ר"ג ברבי שלא נטעה כיון שכבר מת. ביבמות (ט"ו א) מעשה בבתו של ר"ג שהיתה נשואה לאבא אחיו ומת בלא בנים וייבם ר"ג צרתה ובתו היתה איילונית, פרש"י ר"ג היה מבני בניו של הלל, ע"כ ר"ג דיבנה היה, חדא דאין דרך לקרות ר"ג הזקן סתם ר"ג כנ"ל, ועוד דר"ג הזקן היה בן בנו של הלל ומדנקט רש"י מבני בניו מוכח שזהו ר"ג דיבנה. ונקרא ברבי בשבת פ' כ"כ (קט"ו א) ובפ' שואל (קנ"א ב) א"ר יוסי מעשה באבא חלפתא שהלך אצל ר"ג ברבי (בתוספ' שבת פי"ד אינו תיבת ברבי) לטבריה ומצאו שיושב על שלחנו של יוחנן הנזוף (שם בן נזוף) ובידו ס' איוב תרגום והוא קורא בו א"ל זכור אני בר"ג (הזקן) אבי אביך שהיה עומד ע"ג מעלה בהר הבית והביאו לפניו ס' איוב תרגום ואמר לבנאי שקעהו בבנין. פרש"י ר"ג ברבי לא שהיה בנו של רבי אלא גדול בדורו ור"ג זה היה אבי אביו של רבינו הקדוש עכ"ל רש"י. ובקדושין (ל"ב ב) ר"א ור"י ור' צדוק היו מסובין בבית משתה בנו של ר"ג ור"ג עומד ומשקה עליהן נתן הכוס לר"א ולא נטלו נתנו לר"י ונטלו א"ל ר"א אנו יושבין ור"ג ברבי עומד ומשקה עלינו (בשס"ח נמחק תיבת ברבי לא מפני שלא נקרא ברבי דהא אח"ז קראו ר"י ברבי ופרש"י כלומר אדם גדול, אלא לפי שרש"י פי' על מ"ש ר' יהושע לא יהא ר"ג ברבי כו' מוכח דר"א לא קראו ברבי, אבל הגירסא בעין יעקב גם בדברי ר"א ור"ג ברבי עומד, וכ"ה בספרי ר"פ עקב) א"ל ר' יהושע מצינו אברהם אבינו גדול הדור היה והוא עומד עליהם ואנו לא יהא ר"ג ברבי עומד כו'. ובנדה (ס"ג ב) ר"ג ברבי משום רשב"ג (הוא אבי ר"ש הנהרג בן ר"ג הזקן) וע"ל ברבי ור' טרפון כי ר"ג נקרא ברבי. ובפ' מי שמת (קל"ט ב) זו דברי ר"ג ברבי. וכתב מהרי"ט כתובות (ק"ח) היינו ר"ג דיבנה, ור' יוחנן בן נורי אמר כמה פעמים לקה עקיבה בן יוסף ע"י שהייתי קובל עליו לפני ר"ג ברבי:
5
ו׳ה) בסנהדרין (י"א ב) תא חזי מאי בין תקיפי קדמאי (רבן גמליאל שהיה נוהג שררה וזורק מרה בתלמידים כדאשכחן בבכורות בברכות בר"ה דצערי' לר"י אפ"ה כתב ושפיר מילתא באנפאי ובאנפי חבראי רש"י) מעשה שהיה ר"ג יושב ע"ג מעלה בהר הבית ויוחנן הסופר עומד לפניו וג' אגרות לפניו, ואמר כתוב לאחנא בני גלילאי עילאה ותתאה כו' ולבני דרומא ולבני גלוותא בבבל ושפיר מילתא כו'), לעינוותני בתראי (כדאמרי' בפרק השוכר את הפועלים, ולא אמר באנפי חבראי רש"י). ומקשה דילמא בתר דעברוהו (פי' והי' לו חבר ראב"ע שהי' נשיא עמו לכך אמר באנפי חבראי תוס') ועיי' בירושלמי ס"פ אחרון דמע"ש. ענין שקבל ר"ג עדות החודש ואמר ר' דוסא בן הורקנוס עדי שקר הם והודה לו ר' יהושע ור"ג גזר על ר"י שיבוא במקלו ומעותיו בי"כ שחל בחשבונו ובא אליו ביוה"כ ונשקו ר"ג לר"י על ראשו וא"ל בוא בשלום רבי ותלמידי ר"ה (כ"ה א). שאלו פרוקלוס בן פלוספוס בעכו ע"ז (מ"ד ב). שאלו פילוסוף (נ"ד ב). והיה מחבב המצות שקנה אתרוג באלף זוז סוכה (מ"א ב). אר"ע שאלתי את ר"ג ואת ר' יהושע שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של ר"ג באיטליס של עמעום כריתות (ט"ו א ב) וכתב בתוס' חדשים (שם) להודיע שבחן שאעפ"י שהיו טרודין עסקו בד"ת. ומפני המחלוקת שעשה עם ר"י אעפ"י שהיה אוהבו ונותן לו המעשרות נתנו הנשיאות לראב"ע (ע"ש) ומרוב חסידותו וחפצו בתורה לא מנע עצמו מבית המדרש והחזיר לו הנשיאות ודרש ב' שבתות וראב"ע שבת א' (ע"ש). כתב בגלגולי נשמות אות א' ר"ג היה גלגול נחמיה ועל שאמר נחמי' זכרה לי אלוה לטובה נטרד ר"ג מנשיאותו כשם שלא נקרא ס' נחמי' על שמו עכ"ל. ר"ג היה רוכב על חמור בדרך מעכו לכזיב ור' אילעאי מהלך אחריו ומצא גלוסקא בדרך ואמר אילעאי טול גלוסקא זו ותן למבגאי אף שלא היה מכירו כיון ברוח הקודש ששמו מבגאי עירובין (ס"ד ב) ובירושלמי ע"ז פ"א הלכה ט'. ומדרש רבה ס"פ בחקותי. ר"ג והזקנים היו מסובים בעליה ביריחו ונתן ר"ג רשות לר"ע לברך כו' א"ל ר"ג עקיבא עד מתי תכניס ראשך בין המחלוקת א"ל רבינו כו' כך למדתנו רבינו. ברכות (ל"ז א). וע"י נפילת אפים שעשה ר"א הגדול גיסו ע"י שברכוהו מת ר"ג (ע"ש) ובמיתתו היו ר"א ור' יהושע (ע"ל ר"ג הזקן) ורצה ר' יהושע לבטל כל ההלכות שהיו כנגדו וקם עליו ר' יוחנן בן נורי חבירו וחבר ר"י ולא הניחו כדאיתא בעירובין (מ"א א). (ובס' נחלת שמעוני כתב אחר פטירת רשב"ג רצה ר"י כו' טעה). ואמר ר"י ב"נ חזי אנא דגופא בתר רישא אזל כל זמן שהיה ר"ג קיים כו' (תוספתא תענית פ"ב). ר"ג ור' יהושע הלכה כר"ג (מ"כ). כתב גא"י רבן גמליאל קבור בכיפה גדולה ביבנה. ברכות (ט"ז ב) רחץ בלילה הראשונה שמתה אשתו ואמר מפני שהוא אסטניס, דאי' במקובלים כי ר"ג היו מעוברים בו ו' נשמות, נשמת אברהם שהי' לו קליפה מצד ישמעאל בנו, נשמת רב סחורה, ורב טביומי, נחום אלקושי, יהודה בן יעקב, ורבי סימון (בר אבא כ"כ בס"ס ג"נ ולא נמצא בכל הש"ס ר' סימון בר אבא). לכן רחץ ר"ג לעולם כדי לתקן ולכפר נשמות אלו. ועל זה אמר המקובל מהרר"ש מגיד וז"ס אסטניס ראשי תיבות אברהם סחורה טביומי נחום יהודה סימון עכ"ל. אך תמוה בעיני מאד דהא ר"ג דיבנה קדם הרבה דורות לרב טביומי הוא מר ברב אשי ולרב סחורה ולרב סימון דוק ותשכח, ואחר שקדם ר"ג להם הרבה איך היה מעובר מנשמותיהם. ואין לומר כי ו' נשמות אלו היו בר"ג ואח"כ באו בשלשה צדיקים הנ"ל טביומי וסחורה וסימון, דהא כתב שבאו לתקן בו את הנשמות ההם וצ"ע:
6
ז׳ו) אבא גוריון בשמו, ראב"צ בשמו. חזקיה אבי עיקש העיד לפניו. ר' חנינא בנו. עיי' חנניא בן אחי ר' יהושע, ר' חנניא בן עקביה ור' יהודה בר' אלעאי למדו לפניו. ר' יונתן בן חרשא איש גנוסר שאלו ביבנה, ר' יוסי בן תדאי איש טבריה שאל את ר"ג. ר' יוסי בשמו, ר' יוסי בר' אלעזר בשמו. ר' שמעון אביו של רבי בנו. ר' שמעון בן גודא ור' שמעון בן גודע העיד עליו לפני בנו:
7