סדר טרוייש ג׳Seder Troyes 3
א׳תחינות, והוא רחום, אל ארך אפים, למנצח:
1
ב׳*וה"ר נתן כתב ומוסיפין עליה' ערב פסח ומחרת הפסח ואין אומ' בו למנצח דערב רגל כרגל וצפרא דרגלא כרגלא. עכ"ל מחכים. ועוד כתב הר"ר נתן דאין אומר' תחינות מר"ח סיון עד ה' ימים אחר עצרת משום דכתי' אסרו חג, הוסיפו על החג כדי אסירת קרבן שהוא ז' ימי' וערבו ומחרתו אי' אומרי' למנצח כדפרי' לעיל. עכ"ל מחכים. מר"ח ניסן עד ר"ח אייר, ומר"ח סיון עד שבועות, ומי"ה עד ר"ח מרחשון, וערבי רגלים בשחרית, בכל אלו אין אומ' תחינות, והוא רחום.*אין צבור אומ' תחינות ובקשות ביום ברית מילה לפי שאין תחינות באים אל' מתוך צרה ובמצות מילה כתיב שם אנכי על אמרתך, ואיזהו אמירה שנאמר' לאברהם ששקולה כנגד כל אמרות שבתורה הוי אומ' ברית מילה בר"ית בגמטר' תרי"ג עם המצוה עצמו וזה הטעם שאין אנו נופלי' על פנינו בשבתות ובי"ט ובר"ח שהם ימי משתה ושמחה. עכ"ל הג"ה. ערב ר"ה וי"ה פלוגתא בתחינות ורובא דעלמא וגם בטרוייש נהגו של' לאמרו להנהיגם כשאר י"ט כי חשובים כרגלים. ליל ט' באב ובשחרית שלו אין אומ' תחינות, והוא רחום, משום דכתיב גם כי אזעק ואשוע סתום תפלתי (איכה ג' ה') ומה"ט דסתום תפלתי אי' אומ' תתקבל בט' באב. ומנהגינו לומ' תחינות בערבי חנוכה ופורים ובימים שלאחריהם ובל"ג בעומר ובט"ו בשבט שהוא ר"ה לאילנות ובכ"ח בשבט שכלו בו הרוגי ביתר גזירות המ' אף כי עשאוהו ראשונים, חדש הוא ולא פשט, ובט"ו בשבט מנהג אשכנז ונהרא נהרא כפשטי. ובכל אלה אומר' בהם למנצח, אבל יום מחרת הרגלים מפני אסרו חג ואחרי י"ה לפי שהיה י"ה ראוי להיות ב' ימים לולי מפני טורח ציבור וט"ו באב דאית בתענית [דף כ"ו ע"ב] לא היו ימים טובים בישראל כט"ו (בשבט) [באב] וביום הכפורים אין אומרים למנצח, אבל מחרת ר"ה אומ' למנצח ותחינות. ביום ברית מילה אין אומרים תחינות בשחרית דיום שמחה הוא דכתיב בה שש אנכי על אמרתך, ואפי' שהשמחה במעונו היה לן לבריכי אי לא משום דאיכא צערא לינוקא, אך אומרים למנצח דכתיב ביה יענך ה' ביום צרה וצרה לינוקא איכא ועוד שיש בה ט' פסוקים כנגד ט' חדשי עיבור לאשה ופסוק ראשון אינו מן המנין, אבל לילה שלפני ברית מילה ולילה שלאחריה אומ' בו תחינות. יום קידושין בשחר אומ' בה תחינות דשח' לא יקדש, אבל ערב שכבר קדש אין אומ' בו תחינות. [אין אומר' תחינות] בבית חתן, אך המתפללים בבית הכנסת יאמרו תחינות לעולם בעוד שלא בא החתן שם, אבל למחרת בשחר בבית הכנסת דהיינו ביום ב' או ביום ה' אין אומ' לא תחינות ולא למנצח דיום שמחה הוא אבל בערב אומר' תחינות שכבר עברה השמחה, והמתפלל בביתו או בבית הכנסת ביחיד משהלכו הצבור אינו מתבטל מתחינות מפני החתן והברית מפני שלא היה באותו מניין. ובכל אלה אומ' ארך אפי' אבל בשבת בי"ט וחנוכה ופורים אין אומ' בהם גם ארך אפים. שבת וי"ט ור"ח וחנוכה מפני מוסף או מפני הלל, פורים מפני קריאת המגלה, אבל בפורים שושן וכן י"ד וט"ו של אדר הראשון בעיבור או' בהם ארך אפים, ולא תחינות בכניסתם ולא למנצח, ובכל פעם שיתבטלו תחינות יבטלו והוא רחום.*וכתב הר"רן אבל במנחת י"ד של אדר [ראשון] אין למנוע לומ' תחינות והכי מוכיח שיטת סוגית ההלכה פ"ק דמגלה עכ"ל מחכים.
2