שפת אמת, דברים, לסוכות י׳Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 10
א׳תרמ"ב
1
ב׳בעזה"י מימי החג
2
ג׳כתיב אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך. ובמד' במדבר אשרי מי שבחרו אעפ"י שלא קירבו כו' אהרן בחרו וקירבו ע"ש. והיינו שנתקרב אהרן לכנוס לפני ולפנים ע"י שנתקיים בו בחרו וקירבו. וכמו כן בדוד המע"ה שהוא בעל תשובה איתא אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד. ועל הענין הזה אמרו במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. ואע"פ שמרע"ה הי' למעלה יותר ויותר. אעפ"כ נבחר אהרן לכנוס לפני ולפנים כנ"ל. ודבר זה מתקיים ג"כ בחג הסוכות שבנ"י המה בעלי תשובה זוכין להיות נכנסי' בסוכה שחל עלי' שם שמים כמ"ש חז"ל. ולכך צריך להיות גבוה עשרה טפחים. משום דמעולם לא שרתה שכינה למטה מעשרה ע"ש פ"ק דסוכה. והטעם נראה כי הקב"ה וב"ש מטיב לכל מי שיכול לקבל הטובה. וע"י שבע"ת לבו נכנע ביותר יכולין להכניסו לפנים שלא יבוא עי"ז לידי גיאות ח"ו. ולכך יכול בע"ת לעמוד במקום שצדיקים גמורים א"י לעמוד שם. כי בע"כ יהי' להם גבהות יותר מבעלי תשובה:
3
ד׳כתיב לב יודע מרת נפשו. שבנ"י נקראו לב שהמה פנימיות החיות שבעולם. ולכן המה מרי נפש בר"ה ויוהכ"פ דכתיב ועניתם את נפשותיכם. וזוכין אח"כ בסוכות לשמחה כמ"ש ובשמחתו לא יתערב זר. וזהו הגנת הסוכה שלא יהי' שייכות להם בשמחתן של ישראל. לכן נותנים להם חלקם בע' פרים כידוע. והעיקר מתקיים בשמ"ע דדרשו חז"ל והיית אך שמח על יו"ט האחרון. שאז אין להם שום חלק כמ"ש עצרת תהי' לכם. כי ז' ימי הסוכות הם קיום הטבע שמתפשט החיים היורד בתחלת השנה לקיום העולם. ושמיני עצרת הוא בחי' הנשמה יתירה אור ז' הימים ושם אין שום מגע נכרי כלל. ופרשנו פסוק שמח זבולון בצאתך הוא על שמחת ז' ימי הסוכות. ונקרא יציאה שהיא שמחת כלל הבריאה כנ"ל. לכן יש לכולם חלק. ולכן צריך סוכה והגנה שלא יתערבו בשמחתן של ישראל. ויששכר באוהליך הוא שמ"ע ושמחת תורה שהיא עיקר האהל של בנ"י. ולכן אז אין צריך הגנה ששם אין שום מגע נכרי. וצריכין לבטל כל הימים ליום השמיני. ולכן עושין שמחת תורה להודיע כי כל השמחה בחיים ושפע פרנסה. כדי שנוכל לעסוק בתורה מתוך הרחבה. כמו שעשה זבולון שותפות עם יששכר:
4
ה׳כתיב מן המיצר קראתי יה ענני במרחב. הרמז על הצעקות והתפלות בר"ה ויוהכ"פ שאז נאמר בכסה ליום חגינו. וענני במרחב הוא בסוכות. והוא ג"כ תפלה דיש תפלה לעני ותפלה למשה. ולכן תיקנו חז"ל בחכמתם ובצדקתם הושענות בימי החג דכתיב [תחת] אשר לא עבדת כו' בשמחה ובטוב לבב כו' ואין עבודה אלא תפלה. הרי שעיקר תפלה החשובה הוא בימי השמחה והוא בחי' תפלה למשה כנ"ל. וכן בפרטות כי בימי העוני התפלה בהכרח נוגעת להאדם. רק בעת השמחה אז התפלה באמת רק לשם שמים. ובימי השמחה כשהקב"ה משפיע הטובה לעולם. אז צריכין לבקש מאתו ית' לסייע לאדם לקבל הטובה כראוי. וזה עיקר ההפרש בין האומות שכשמשפיעין להם טובה חוטפין כ"א חלקו. אבל בנ"י מצפין לחסדו ית' שיהי' דבר של קיימא. ושיהי' נגמר רצונו ית' וכבודו ע"י ההשפעה. והיא העבודה החשובה לפניו ית'. וז"ש במד' פנחס יספת לגוי ה' שבנ"י מקיימין המועדות ומוסיפין להם שמיני עצרת כו' ע"ש שמתברר עי"ז החג זכותן ומעלתן של ישראל. וזהו ענין שמחת תורה אחר סוכות. דכתיב ה' מסיני בא כו' שהחזיר התורה לבני עשו כו'. ומסתמא זה הענין נוהג בכל שנה. ולכן בימי הדין המשפט לכל הבריאה כמ"ש כל באי עולם עוברין לפניו. וכ' בכסה ליום חגנו ולא ניכר אז חיבת ישראל. עכ"ז בסוף נשאר האחדות לישראל. וזה החג עצמו הי' אז בכסה. ומסיני בא י"ל על ר"ה שופרות זכות מתן תורה. והיא עיקר הזכירה וכתיבה לחיים שהיא התורה שנק' עץ חיים. וזרח משעיר רמז על יוהכ"פ שיש בו שעיר המשתלח לדחות שרו של עשו. והופיע מהר פארן רמז על סוכות שהוא בחי' חסד לאברהם. וגם אברהם קראו הר. ויש אחיזה עי"ז לכל האומות. ולכן צריך הגנה של הסוכה. ואתה מרבבות קודש כו' הוא שמ"ע ושמחת תורה. וסדר זה נוהג לעולם בכלל ובפרט. שצריכין מקודם לתקן הטבע ואח"כ זוכין להפנימיות. והשי"ת עשה כן כדי להיות נתקן גם הטבע. דהנה אמרו במד' הובא ברש"י מ"ט פתח בבראשית כח מעשיו הגיד לעמו כו'. והענין הוא שעיקר התורה השייכה לישראל היא נשמת התורה ועשרת הדברות. אכן איתא רצה הקב"ה לזכות את ישראל הרבה להם תורה ומצות דכ' ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה. פי' כי מזכי לחייבא הוא דבר גדול מאוד. ורצה הקב"ה שבאמצעיות בנ"י יהי' תיקון לכל הברואים. ולכן המשיך כח התורה לכל המעשים הגשמיים על ידי המצות מעשיות. וזה התיקון נעשה באמצעיות שלשתן השי"ת והתורה ובנ"י. כמ"ש בשביל התורה שנק' ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית כו'. וזהו שעשה הבורא ית' להיות מקודם תוהו ובהו ואח"כ יהי אור. וכמ"ש בחי' מו"ז ז"ל שלכך הי' א"י מקודם תחת יד כנען כו'. והכל כמ"ש בבחי' ד"א קדמה לתורה. שעשה השי"ת להיות כל איש ישראל צריך לתקן מקודם הגשמיות והטבע. ואח"כ זוכה להפנימיות. אם כי עיקרן של בנ"י הפנימיות רק כדי לזכות כו'. ולכן בשבועות יש שמחת תורה על עיקר התורה אש דת עשרת הדברות. ועתה יש שמחת תורה כמו שהיא התפשטות התורה בכל הפרטים. וזו התורה נעשית באמצעיות בנ"י. כמו שראינו שכל התהלוכות מהאבות עד הסתלקות מרע"ה נעשה מזה התורה. וזה כח תורה שבע"פ דכ' וחיי עולם נטע בתוכינו ממש כנ"ל:
5
ו׳בפסוק אף חובב עמים כו' דכ' כמה פעמים פן יהרסו לעלות כו'. וראינו כי באמת בנ"י עמדו בהכנעה רבה ואדרבא אמרו דבר אתה עמנו כו'. וזה הי' חביב לפניו ית' כמ"ש הטיבו אשר דברו. ואם כי מרע"ה הוכיחן מקודם על זה. מ"מ הודה וראה כי הטיבו אשר דברו. וז"ש וזאת הברכה מוסיף על ענין ראשון. פי' על התוכחות שהוכיחן מול זאת בירכן אח"כ. כל קדושיו בידך כמ"ש ועלית אתה ואהרן כו'. והם תכו לרגליך שהיו שפלים לפניו גם בשעת שחיבבן. [וי"ל עוד כל קדושיו בידך רמז על נדב ואביהוא שנתקרבו וימותו לפני ה' כמ"ש מסיני נטלו עונשם]:
6
ז׳שייך לעיל למאמר רצה הקב"ה לזכות כו' למען צדקו יגדיל תורה. דקשה דהול"ל הגדיל תורה. רק הפי' על כח תורה שבע"פ שבנ"י מוסיפין ומרחיבין כח התורה. וע"י המצות ממשיכין אור התורה לכל המעשים. לכן הרבה להם דייקא תורה ומצות להודיען איך להגדיל ולהרחיב כח התורה כנ"ל. וזה יגדיל ויאדיר לשון עתיד כנ"ל:
7