שפת אמת, דברים, לסוכות ט׳Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 9

א׳תרמ"א

ב׳בקצרה

ג׳סוכות זמן שמחתינו. דאיתא כל מצות שקבלן עליהם ישראל בשמחה עדיין עושיו בשמחה. וכתיב בצלו חמדתי וישבתי מה שנמשכו אחר הבורא ית' במדבר כמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך כו'. ומרוב תשוקתם אליו ית' לא הרגישו משום חוסר מזון כמ"ש וגם צידה לא עשו להם. ז"ש בצלו חמדתי דהול"ל לצלו חמדתי. רק הפירוש בהיותם תחת צלו ית' היו בשמחה וחדוה להתעכב בצלו. ואיתא שהאומות ברחו שדומה לתפוח שאין לו צל ע"ש ברש"י בפסוק כתפוח כו'. וא"כ קשה מה בצלו. אלא ודאי יש לו צל רק שאינו נרגש בעוה"ז והוא למעלה מן הטבע. לכן נקרא צלא דמהימנותא. ובנ"י ע"י האמונה. זכו אח"כ להרגיש ולראות שיש לו צל באמת:

ד׳סוכות המה ימי ישועה לכן קבעו בהם הושענות. דאיתא מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה. וכל זה מתקיים בימים אלו ר"ה ויוהכ"פ וסוכות. וע"י שנתבררו בני ישראל בימי הדין והוסר מהם הפסולת. שזה הג' ספרים. רשעים גמורים לאלתר למיתה שהוא הפסולת שאין בו טוב. ולזה הסט"א ה' ממית כדאיתא בזוה"ק על פסוק ה' ממית כו'. שא"י לעלות למקום המוכן לו בג"ע עד שהוסר כח הסט"א. כן צריכין להתטהר מקודם בימי הדין שנוכל לכנוס אח"כ בצלו ית':

ה׳בסוכות תשבו כו' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי כו'. הענין הוא דכתיב ואשא אתכם על כנפי נשרים כו' פרש"י שנאמר על שנאספו בשעה אחד מרעמסס לסוכות. פי' שאינו עפ"י הטבע. איך שנהפכו בשעה אחד מהיותם עבדים לפרעה. להיות נמשך אחר ענני כבודו ית'. וזה חסד גדול בסוכות הושבתי בהוציאי כו'. וכמו כן נעשה מזה בכל שנה אחר ר"ה ויוהכ"פ שנגאלין מיצה"ר בכח האדם בשעה אחת להתהפך ולכנוס תחת צלו ית'. וזה בסוכות תשבו הוא נתינת רשות לבנ"י לישב בסוכות. וע"ז איתא הפותח שער לדופקי בתשובה. והשי"ת נותן בימים אלו שמחה לבנ"י כמ"ש ושמחתם. וע"י מצות ד' מינים שהם מביאים שמחה כי בעה"ב צריך לקבל האורח בסבר פנים יפות. וכתיב אשרי יושבי ביתך. והוא בסוכה שנק' ביתו של מקום שחל שם שמים על הסוכה. עוד יהללוך סלה ע"י הלולב שיכולין להלל ולשיר לפניו בשמחה. ובאמת אחר ימים הנוראים קשה למצוא השמחה. אם לא בעזר עליון ששולח שמחה בימים אלו ללבות בנ"י. וע"ז נאמר רצון יראיו יעשה. שימי סוכות הם ימי שמחה ורצון. דכתיב פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון. שהרצון הוא שלימות הנפש. וכפי התשוקה ושמחה ורצון האדם כך הוא מוכן לקבל. ובר"ה ניתן חיות חדש לכל אדם לכן ניתן אח"כ בחג הזה הרצון כנ"ל. דאיתא לדעתן נבראו כו' אם כן בימים אלו שמתחדש הבריאה מתחדש גם הרצון. וז"ש רצון יריאיו יעשה. ע"י שקשה בעצמו להיות ברצון אחר ימים הנוראים שנופל פחד ויראה על האדם. לכן השי"ת עושה הרצון כנ"ל. וע"י זה ואת שועתם ישמע ויושיעם כו' שהמה ימי ישועה:

ו׳כתיב ויהי בשלח פרעה כו' ולא נחם כו' ויסב אלקים כו'. פי' שהגביהם למעלה מהטבע שלא יחזרו שוב למצרים כו' ע"ש. כן בימים אלו אחר שנפדים מיצה"ר צריכין עזר שלא לחזור ליפול. לכן השי"ת מגבי' אותנו בצלו ית' למעלה משליטת הסט"א. ויקח משה עצמות יוסף עמו כו'. הוא רמז על הלולב דכתיב ולקחתם לכם שהוא הדעת הבא לבנ"י בימים אלו. כי השבע השביע כו' והעליתם את עצמותי. רמז על הלולב ונענועיו. ובמ"א אבאר עוד מזה בעזה"י:

ז׳כתיב יפתח ה' לך כו' אוצרו הטוב כו'. וקאי על זה החג שבו ניסוך המים. כדאיתא בגמ' כדי שיתברכו לכם גשמי שנה. וז"ש והלוית גוים רבים היא התקרבות האומות ג"כ. כמ"ש ע' פרים על ע' אומות. ואתה לא תלוה פי' שאין הקורבות שלהם יכול להזיק עתה כמו בכל עת שצריכים שמירה שלא להתקרב לרשעים. ובחג הזה הסוכה מגין על בנ"י ויכולין לקרב גם האומות כנ"ל. ז"ש לתת מטר ארצך כו' ולברך את כל מע"י כי חג זה נותן ברכה בכל מעשה בראשית. כי הנה כמו שבר"ה מתחדש הבריאה. וכתיב בשלימות הבריאה וירא אלקים כו' כל אשר עשה והנה טוב כו' ויברך כו' ויקדש כו'. כן בכלל אחר התחדשות הבריאה יש ברכה זו. והיא בחי' פריסת סוכת שלום כמ"ש בכל ש"ק פורס סוכת שלום. כי הכלל גמר השלימות צריך להיות בעזר אלקי. כמ"ש במ"א מזה כמה פעמים. ויש עזר וסיוע לצדיק וכן לבעל תשובה. ועל זה נאמר שלום לרחוק ולקרוב. וזה השלימות נותן השי"ת בזה החג. ועי"ז יש ברכה דאין כלי מחזיק ברכה אלא השלום. והיא הסוכה דאיתא כל ישראל ראוין לישב בסוכה אחת. ונק' חג האסיף. וגם מינים שבלולב שמקרבין בנ"י להיות אחד. ונקרא כנסי' שהיא לשם שמים וסופה להתקיים בשמיני עצרת תהי' לכם. פי' כי גם להאומות יש התאספות בימים אלו שמתבטלין לבנ"י כדי לקבל ברכה. והיינו השורש שלהם. אבל אין כינוס שלהם לשם שמים רק לקבל כל אחד חלקו והולך לו. אבל בנ"י בסוכה נקראים כנסי' לש"ש. לכן עצרת תהי' לכם פי' שהכנסי' סופה להתקיים כנ"ל והבן היטב. וכתיב וחג האסיף בצאת השנה באספך כו'. ועמדו חז"ל ע"ז מה בצאת השנה ע"ש בר"ה (י"ג) אסיף קציר וקרי לי' בצאת השנה כו'. והענין הוא כי ע"י תשובה מאהבה בימים אלו מתקנים כל השנה העברה. וגמר תיקון כל מעשה שנה שעברה נעשה עתה ע"י שמתהפכין שגגות לזכיות. וז"ש באספך כו' מעשיך מן השדה. הוא התפזרות כחות ורצונות כל השנה במקומות לא טובים כמו שדה שהיא הפקר. ובזכות החג הזה יכולין לאסוף הכל ולכן נקראת תקופת השנה. והוא החיבור והתקשרות סוף השנה בתחלת שנה הבאה. וע"ז נאמר ה' ישמר צאתך ובואך. וזה שרמזו שכל המעשים שהתחילו בשנה שעברה נגמרים ונתקנים עתה כנ"ל. ולכן אחר זה שמחת תורה. דכתיב ברכו ה' כו' גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. שאחר ימי ר"ה ויוהכ"פ וסוכות שהוא תיקון הנהגתו ית' את העולם. שזה נקרא עושי דברו שבנ"י ע"י קיום המצות בזה החודש דתקיפי במצות ממליכין עליהם ועל כל העולם את מלכותו ית'. כמ"ש אמרו לפני מלכיות כו'. וכל המשך הימים אלו הכל תיקון כל ההנהגה. לכן זוכין אח"כ לשמוע בקול דברו. והרי הוא מנהג חכמים ז"ל. אף שאין רמז בכתוב. רק שרבותינו הקדושים הרגישו בלבותם הארת התורה אחר ימים אלו. לקיים מ"ש לשמוע בקול דברו. וגם אנו ע"י אמונה יכולין כל אחד ג"כ להרגיש מעט מזה. והנה בנ"י צריכין מקודם לתקן כל הטבע בבחי' עשי' אח"כ זוכין לתורה. וכענין שכתבו דרך ארץ קדמה לתורה. וימי החג הם תיקון ז' ימי הבנין. לכן כתיב ז' ימים בשנה שהם תיקון הזמן. וגם כתיב ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים. ולא כ' בז' הימים כמבואר בזוה"ק דיוק זה במקומות רבים. ואח"כ זוכין לשמיני עצרת שהוא למעלה מהטבע והזמן. והיית אך שמח שהיא השמחה בעצמה בלי התלבשות הטבע והיא שמחת תורה:

ח׳בסוכות זמן שמחתינו. והם ימי בחירה ורצון שע"י השמחה מקבלים בלב שלם. כענין שאמרו חז"ל כל [מצוה] שקבלו עליהם בשמחה עדיין עושין [בשמחה]. ולכן נקבע קהלת בימים הללו לההביל ולגנות כל מעשי עוה"ז להבין להניח הרצון רק בתורה ומצות וכפי הבחירה והתשוקה בימים הללו כך מקבלין על כל ימי השנה. לכן עושין שמחת תורה לקבל עול תורה בשמחה להיות נשאר הקבלה על כל ימי השנה. כי באמת עיקר חיות הכל ע"י התורה כמ"ש בראשית בשביל התורה שנק' ראשית. ובמד' ואהי' אצלו אמון אומן שהביט בתורה וברא העולם. וכתיב ואהי' שכן מתחדש בכל שנה ושנה הנהגה חדשה בכח התורה. וע"ז כתיב עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה. ע"י התורה שנק' ראשית וע"י בנ"י שנק' ראשית. שהשגחת הבורא ית' בכח התורה שנמצא בבנ"י. וכפי ערך כח התורה שנמצא בבנ"י כך מתחדשת השנה. וכן שמעתי מפי אא"ז מו"ר ז"ל פ' הפסוק בינו שנות דור ודור שיש בכל שנה ושנה הבנה חדשה בתורה:

ט׳ואיתא שמחת בית השואבה שמשם שואבין רוה"ק. משם היינו מתוך זו השמחה כמ"ש ברמב"ם. מדכתיב תחת אשר לא עבדת בשמחה כו'. מוכח שיש שמחה המביאות לעבודת השי"ת ע"ש. ונרמז בפסוק ורוח אלקים מרחפת על פני המים היינו ניסוך המים דסוכות כנ"ל:

י׳להושענה רבה. חז"ל בחרו בערבה שרמז לאלו שאין בהם תורה ומצות כו'. והענין עפ"י מ"ש אדם ובהמה תושיע ה'. ודרשו חז"ל שערומין בדעת כאדם ומשימין עצמם כבהמה. וע"י זה באין לישועה. לכן בחרו ביום הושענא רבה בערבה. רק להבין החשיבות שמשימין עצמם כבהמה. עפ"י המשנה הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים פי' כי כמה מדריגות יש ובודאי יש מקומות ומדריגות שגם הערום בדעת נחשב כבהמה. ובנ"י רוצים להתקרב אליו ית'. ולהיות נושע ממנו אף שבאים למקומות הללו שנחשבים כבהמה. ועי"ז ממש שמשימין עצמם כבהמה מתעלין למקום הזה. והבן היטב כי קצרתי ממיעוט פנאי:

י״אבפסוק כל קדושיו בידך כו' תכו לרגליך ישא מדברותיך תורה צוה כו' קהלת יעקב כו' בישורון מלך כו'. רגליך הוא דרגא תחתונה. אף כי הם בידך שהוא מעלה גדולה. אך זה האות ועדות שבנ"י מעידין על השי"ת. דקשה כיון שבנ"י קרובים אליו ית' והוא אלקינו הרי הם כנוגעים בעדות וכתיב אתם עדי כו'. אך באמת אין זה כמו כל עדות בפה. רק שבנ"י הם באמת עדות בעולם כשעובדים לפניו ית' כראוי. ואחר רוב מעלתם הם נכנעים אליו יותר מכל הברואים. ע"י שמכירים ויודעים כי הוא בורא כל לכן האמת עד לעצמו. וכן הוא שכל אדם לפי קורבתו אליו ית' יודע ומכיר ומכניע עצמו ביותר וזה העדות. ובעדותם זאת מוסיפים כח כביכול כמ"ש תנו עוז לאלקים. ז"ש ישא מדברותיך ע"י הכנעה זו לרגליך מגביהים כביכול הנהגת מלכותו ית' בעולם. וכמ"ש הבונה בשמים מעלותיו אימתי כשאגודתו על ארץ יסדה. אגודתו הוא בבנ"י ורמז למינים של הלולב. ואז בונה בשמים רמז לסוכה שחל עלינו שם שמים. וכמ"ש ויהי בישורון מלך בהתאסף כו' שע"י התאספות בנ"י כולם כאחד מעוררין מלכותו ית' בעולם. וכמ"ש בצאת ישראל ממצרים כו' הים ראה וינס כו' הירדן כו' ההרים כו'. שעל ידי התנשאות בני ישראל בעולם שיצאו לחירות מממשלת בו"ד ונעשו עבדי ה'. ביררו מלכותו ית' ונשתעבדו כל הברואים על ידיהם אליו ית'. ולזאת צריכין לצפות לגאולה לשם שמים כמ"ש לא לנו כו' כי לשמך כו'. וכענין שכ' במדרש בפסוק הכל עשה יפה בעתו כי מרע"ה לו נאה לומר הצור תמים ושלמה המע"ה לו נאה לומר הבל הבלים כו'. כמו כן בנ"י שמתרוממים מכל לשון והם מכניעים עצמם בלב אמת אליו ית'. זהו עדות אמת לכל באי עולם:

י״בויהי בישורון מלך. יש מפרשים על משה רבינו. ויש מפרשים על התורה. והכל אחד כי מרע"ה הוא כח התורה והדעת של כלל ישראל. והפסוק תורה צוה כו' משה מורשה קהלת יעקב. מתפרש לכאן ולכאן. שמרע"ה נתן לנו התורה בירושה לכלל ישראל. וכמו כן התורה נתנה לנו את מרע"ה למורשה. כידוע שבכל התאספות בני ישראל נמצא כחו של מרע"ה בכללות בנ"י. וממילא נתעורר השראת השכינה ג"כ בישראל. שזהו עיקר הפי' ויהי בישורון מלך על הקב"ה. והכל אחד דאיתא בס' תהלות ישראל מהמגיד ז"ל בשם הרב ר"ב ז"ל על הפסוק אשרי אדם עוז לו בך. שצריכין להגות בתורה שנקראת עוז בדביקות אל הבורא ית' שיהיו הדברי תורה מושרשים בו ית' ע"ש דברים מתוקים. כי התורה אין לה סוף וכמ"ש שכל התורה שמותיו של הקב"ה. וכידוע שכ"ב אותיות התורה נקראים לבושו של הקב"ה כמ"ש בזוהר בהעלותך. ובודאי לבושו של המלך הוא קדוש. אבל אין דומה מי שאוחז בהלבוש בעת שהמלך מתלבש בו. ועי' מ"ש לעיל בפרשת האזינו בפסוק כי לא דבר רק הוא כו'. ונמצא ע"י התורה מורשה לקהלת יעקב ויהי בישורון מלך ממש כנ"ל: