שפת אמת, דברים, לסוכות ח׳Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 8
א׳תר"מ
1
ב׳עירבובי דברים שלא כסדר
2
ג׳סוכה היא רמז לעולם הבא. ולכן צריך להיות מקודם יוהכ"פ ועניתם את נפשותיכם. כי עוה"ב וארץ ישראל ע"י יסורים. כדאיתא במדרש וכמ"ש ויענך וירעיבך כו' למען הודיעך כו'. וזהו רמז תענית יוהכ"פ רק בתפלה שהוא מוצא פי ה' כמ"ש האר"י ז"ל. ובסוכות נשלם מכוון התענית. וכל הג' כלולין בחג הסוכות. באר שהוא ניסוך המים. וסוכות ענני הכבוד. ומן שהוא בזכות משה לחם מן השמים הוא בחי' הלולב ומיניו. ורמז דכתיב ממטיר לכם ולקחתם לכם. והוא הדעת שמשיגין בזה החג כל נפשות בני ישראל כמ"ש למען ידעו דורותיכם [וכתיב דרתיכם חסר לרבות גם דורות השפלים]. וזהו למען הודיעך כו'. לכן מרבין בתפלות והושענות בסוכות שנפתח בחי' מוצא פי ה'. בפרט ביום הערבה שהוא הושענא רבה. והוא גמר התענית כידוע שהו"ר הוא חיתום גמר דין של יוהכ"פ. וכתיב זכרתי לך חסד נעוריך כו'. כי בודאי אחר הגלות היו צריכין בנ"י לבוא להשגות גדולות. וגם המה בודאי הבינו זאת וכמ"ש ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. אעפ"י כן הלכו אחר הבורא ית'. וגם צידה לא עשו להם ונתנסו ברעבון וצמאון. ואח"כ השיגו הכל עד שקבלו התורה. כמו כן אחר ר"ה ויוהכ"פ שהוא דמיון ליציאת מצרים בהשגת הנפש להבורא ית'. ע"י העינוי זוכין אח"כ לכל אלה המתנות בשמ"ע. וגם בסוכות עצמו בשמחת בית השואבה שמשם שואבין רוה"ק. דכתיב לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי. וכשנטהרו לבות בנ"י ביוהכ"פ דכתיב לטהר אתכם. ממילא מתעורר רוח קדושה בלבות בנ"י. והוא מוצא פי ה' שיש בכל איש ישראל דכתיב ויפח באפיו. וכמ"ש חז"ל יראה אדם כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו:
3
ד׳בענין לולב ומיניו. דאיתא במדרש נגד חילוקי בני ישראל שיש בהם טעם וריח כו'. היינו שיכול כל אחד למצוא את שלו בזה החג דכתיב ולקחתם לכם כו'. אבל צריך להיות כל אחד בטל להכלל כדי להשלים רצון הבורא ית' בבנ"י. כמ"ש ושמחתם לפני ה' אלקיכם שיהי' זה כל המכוון. ולכן הוא זמן שמחה כי כל השמחה כשאדם בא לשורשו ומקומו. וחג הזה מחלק דעת לכל אחד מנפשות בנ"י כפי מדריגתו. והיא התורה שיש בה פרדס. והוא בודאי נגד ד' מדריגות אלו טעם וריח כו'. ולכן אחר סוכות שמחת תורה כמ"ש נגילה ונשמחה בך. פי' שכל הע' אומות לוקחים כל אחד שר שלו חלקו והולך לו. ובני ישראל אומרים אין לנו חפץ טוב ממך. הביאני המלך חדריו הוא בסוכות שניתן להם רשות ליקח כל אחד מה שרוצה. והם נמשכין אחריו ית' בלבד כמ"ש בך בכ"ב אתוון דאורייתא:
4
ה׳בפסוק המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר כו'. פרשנו על חג הסוכות. כי יש בחי' חסד ורחמים. ובני ישראל עיקר מידתם רחמים. כי החסד הי' קודם קבלת התורה כמ"ש חסד יבנה והיא קיום כל הנבראים ואומות. ובנ"י בחי' שיתוף מדת הרחמים למדה"ד. והיא בחי' שמים והיא בחי' הלולב. אבל השי"ת מכסה שמים בעבים שהוא חסד שם ע"ב. והיא מצות הסוכה כדי להכין מטר כמ"ש נסכו לפני מים בחג כו'. פי' שבנ"י צריכין להראות שצריכין לחסד עליון כדי שיהי' קיום לכל הברואים. והוא בחי' שבעים פרים על ע' אומות שמתקיימים רק בחסד עליון. וזה שמסיים הפסוק רוצה ה' כו' את המיחלים לחסדו. הם בנ"י ששמחים במצות סוכה לחסות בחסדו ית'. כי מי שצריך לחסד אין רבותא שמצפה לזה. רק על בנ"י נאמר את המיחלים לחסדו. ר"ת אה"ל והוא הסוכה כנ"ל. [ולכן אין גשמים בחג סי' ברכה שהקב"ה צריך להראות כי בנ"י זוכין במשפט. הגם כי בודאי אנו מצפים ומיחלים לחסדו כנ"ל]:
5
ו׳בפסוק לך אכול בשמחה כו'. הוא על חג הסוכות זמן שמחתינו. כי כבר רצה מה זה הלשון כבר. הענין הוא כמ"ש השיבנו ה' כו' חדש ימינו כקדם. כי שורש בנ"י למעלה מהטבע כמ"ש שעלו במחשבה קודם שנברא כל העולם. אך ע"י החטא כתיב עונותיכם היו מבדילים. וע"י תשובה חוזרים אל השורש. ונמצא ממילא למפרע נתקן הכל. וזה כבר רצה שע"י התשובה נתחזרו למקומם הראשון. ואיתא גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד. רמז למצות סוכה אחר יוהכ"פ שכל בנ"י שבין לפניו ית' זוכין לסוכה שהוא ע"ש ענני כבוד. ובס' כפות תמרים פי' על הגמ' הנ"ל שכל בנ"י חקוקין בכסא כמ"ש צורתו של יעקב חקוקה בכסה"כ שהוא שורש כל נשמת בנ"י. וע"י התשובה מתדבק כל אחד בשורשו ע"ש. ולכן יש אח"כ שמחה כי עיקר השמחה בהשורש ושם כל בני ישראל אחד. וע"ז כ' ראוין כל ישראל לישב בסוכה אחת כדכתיב כל האזרח. והוא זריחת שורש כללות בנ"י צורתו של יעקב כנ"ל:
6
ז׳ערבה נגד אלו שאין להם טעם וריח. א"כ מה חשיבותם. אך הפה שהוא עיקר כחן של ישראל הקול קול יעקב. והיא בחי' דוד המע"ה. כי ג' מינים הם ג' אבות ודוד המע"ה אמר ואני תפלה. אם כי בודאי קול הצדיקים שיש להם טעם וריח עולה למדריגות רבות ביותר. אעפ"כ יש להם תערובות מעשים טובים. ומי שאין לו טעם וריח הוא רק תפלה בלבד. וז"ש תפלה לעני כי יעטוף היינו שמתעטף כולו בתפלה כמ"ש ואני תפלה. וזה ערב לפניו ית' ונקראת ערבה. ולכן נק' הושענא רבה כי ביום זה נושעים בו גם השפלים שאין להם טעם וריח כנ"ל. והוא ישועה גם לדורות השפלים שלנו שאין לנו רק תפלה. וביום זה נפתח שערי תפלה בפיהם של ישראל. והוא גמר יוהכ"פ כמ"ש לעיל בענין מוצא פי ה'. והמשכיל יבין:
7
ח׳במדרש ע"פ ביום השמיני עצרת תהי' לכם. יספת לגוי ה' נכבדת כו'. כי שמיני עצרת הוא הוספה כי הג' רגלים הם עמודי השנה אשר הם נקבעים ומוכרחים להיות בישראל. כמ"ש שלש רגלים כו'. ועליהם העולם עומד. והם בחי' ג' אבות. ושמיני עצרת הוא תוספת בחי' דהמע"ה דלית לי' מגרמי' כלום. רק שהוא התאספות כל הג' רגלים כענין כל הנחלים הולכים אל הים. והוא בחי' שבת קודש שמתגלה בו אור שבעת הימים בחי' שמיני. כי כל הארה שלמעלה מהטבע נקרא תוספות ובחי' זו מיוחד רק לבנ"י. וסוכות הוא קיום הבריאה. ושמ"ע הוספה ממה שלמעלה. ואיתא כי הוא רגל בפ"ע ברכה לעצמו ויש בו כמה פירושים. והפשוט הוא כי כל רגל משאיר ברכה על כל השנה כמ"ש ברכת מועדיך. ושמ"ע יש בו ברכה בפ"ע המיוחד רק לבנ"י כנ"ל:
8
ט׳בנוסח ברוך אלקינו שבראנו לכבודו. ויש לדקדק הלא הכל לכבודו ברא כמ"ש כל מה שברא הקב"ה כו' לכבודו. והענין הוא כמ"ש חז"ל כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה. כי כבודו ית' ע"י איש ישראל הוא. והישראלי מרבה כבוד שמים ע"י כל הברואים. וז"ש ונתן לנו תורת אמת. וכי יש תורה של שקר. אבל הענין הוא שהתורה היא חיות כל הברואים ואין לך דבר שאין בו נקודה חיות מהתורה הקדושה. ורמז לדבר אמרו חכמים כל שקר שאין בו אמת אינו מתקיים כו'. נמצא יש התלבשות רבים. אבל לבנ"י ניתן תורת אמת וכמ"ש בזוהר דדבקין בגופא דאילנא. והאומות ושאר ברואים בענפים ועלין וקליפין ע"ש. לכן אחר חג הסוכות שבו ניתן חיים ושלימות לכל הברואים. צריכין בנ"י לשמוח בתורה ולהראות כי הכל לכבודו ברא. ואין כבוד אלא תורה:
9
י׳וזאת הברכה כו' הוא עצמו התורה כמ"ש במד' דתורה נקראת זאת כמ"ש וזאת התורה כו' שם משה. והענין הוא כי התורה יש בה כמה דרכים כדלעיל. ומרע"ה הוא עצם התורה והנחיל כחו לבנ"י כמ"ש תורה צוה לנו משה מורשה כו'. ותורתו של מדריגת מרע"ה נקראת זאת התורה. כמו זה הדבר שהוא דבר ברור אספקלריא המאירה שנתנבא בה מרע"ה. וכתיב מסיני בא כו'. משעיר כו' פרשנו ד' בחי' אלו נגד ד' פירושים פרד"ס שבתורה. ומקודם פשט התורה שמוכרח להיות לבנ"י שע"ז נברא העולם אכן האומות רודפים לבנ"י כמ"ש תחת אהבתי כו'. ומכח זה התנגדות זוכין בנ"י עוד למדריגות גבוהים עוד שבאין לבחי' סוד והוא מדריגת אש דת כו'. והבן כי קצרתי:
10
י״אענין שמחת תורה בשמ"ע. דבשבועות הוא קבלת התורה. וגמר הפרי ופעולה שנעשה באדם ע"י קבלת התורה נגמר עתה. כי כן סדר רגלים של השנה. פסח ראשית קצירכם. וסוכות חג האסיף גמר כל העבודה. ועל זה נאמר טוב אחרית דבר מראשיתו. לכן איתא בזוה"ק פ' תצוה כי כפי תיקון ימי הספירה כך אין לירא בימי הדין בתשרי ע"ש:
11